חבל נחלתו ה ד

ג' פסיעות בסוף קדיש

שאלה

באלו קדישים צריך לפסוע לאחור ג' פסיעות ולומר עושה שלום וכו'?

תשובה

א

פסק השו"ע (או"ח סי' קכג ס"א): "כורע ופוסע ג' פסיעות לאחריו, בכריעה אחת, ואחר שפסע ג' פסיעות בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו, הופך פניו לצד שמאלו; וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו, הופך פניו לצד ימינו; ואח"כ ישתחוה לפניו, כעבד הנפטר מרבו"...

ובב"י באר: "וכורע ופוסע שלש פסיעות וכו' דאמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום וכו'. בפרק הוציאו לו (יומא נג:) וכתבוהו הרי"ף (ברכות כד.) והרא"ש (סי' כג) בסוף פרק אין עומדין אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום, תניא נמי הכי המתפלל צריך שיפסע שלש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו שלא התפלל ומשום רב שמעיה אמרו שנותן שלום לימין ואח"כ לשמאל שנאמר (דברים לג ג) מימינו אש דת למו. רבא חזייה לאביי דיהיב שלמא לימינא ברישא אמר ליה מי סברת לימין דידך לשמאל דידך קאמינא דהוי ימינו של הקב"ה. אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו שלש פסיעות בכריעה אחת. ופירש רש"י ראוי לו שלא התפלל. כלומר נוח היה לו אם לא התפלל כמו ראוי לו שלא בא לעולם: מימינו אש דת. אלמא ימין עדיפא: לשמאל דידך. דהיא ימינו של הקב"ה שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו שנאמר (תהלים טז ח) שויתי יי' לנגדי תמיד... וכתב עוד המרדכי (שם) והורגלו להשתחות לפניהם כעבד הנפטר מרבו".

ב

בסימן נו מסביר הטור את פירוש הקדיש. כתב על כך הב"י (או"ח סי' נו): "נהגו שאותו שאומר קדיש פוסע לאחריו שלש פסיעות לאחר שסיים הקדיש וכתב בתרומת הדשן סימן י"ג שפוסע מקודם שלש פסיעות ואח"כ מתחיל בעושה שלום ומביא ראיה לדבר".

וכ"פ בשו"ע (או"ח סי' נו סע' ה): "לאחר שסיים הקדיש פוסע ג' פסיעות ואחר כך אומר: עושה שלום וכו'".

והשאלה היא האם בכל קדיש צריך לפסוע בין בקדיש שלם שבסוף התפילה בין בקדיש דרבנן ובין בקדיש יתום או שרק בקדיש שלם.

ג

והנראה שג' הפסיעות לאחור עניינן סיום התפילה כעבד הנפטר מרבו. כאשר כתב המרדכי (הובא לעיל בסיום הב"י אות א').

וכן הראבי"ה (ח"א סי' צו) כתב: "כשיאמר עושה שלום במרומיו הוא משתחוה לשמאלו וכשהוא אומר הוא יעשה שלום עלינו משתחוה לימינו. ומסיים על כל ישראל. והורגלו להשתחוות לפניהם כעבד הנפטר מרבו, תדע דמה נשתנה סוף י"ח ברכות מסוף הקדיש של כל התפלות". למדנו מדבריו שבסיום תפילת היחיד כמו בקדיש שלם שבסוף התפילה יש לפסוע לאחור ג' פסיעות בכריעה או בהשתחויה. וכך כתב בשבלי הלקט (ענין תפילה סימן יח): "ומצאתי לגאונים ז"ל מאי זה טעם חוזרין לאחוריהן שלש פסיעות לאחר תפלה. מפני שכשאדם עומד בתפילה עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו של אדם שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד. ותוך ארבע אמות למקום עמידתו מקום קדושה הוא ומנין שכך אמרו חכמים אסור לאדם לישב בארבע אמות של תפלה, וכיון שכן הוא כיון שנפטר אדם מתפלתו צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו כדי שיצא ממקום קדושה ויעמוד במקום חול. וראיה לדבר שכיון שחוזרין שלש פסיעות לאחוריהן נותנין שלום זה לזה כלומר עד עכשיו היינו במקום קדוש ויצאנו למקום חול".

ונראה שאף דבריו מתפרשים דוקא כפסיעות של סיום תפילה או בקדיש דרבנן בסיום לימוד אבל בקדישים חוזרים כגון בקדיש יתום בסוף תפילת שחרית שהמתפלל כבר פסע ג' פסיעות או בסיום תפילתו בלחש או שאם הוא ש"צ אף בקדיש שלם לא נראה שיפסע שוב ושוב בכל קדיש ג' פסיעות. ואין זה ראוי להתנהג כך להיפטר שלש וארבע פעמים מרבו.

ד

וכן נראה מדברי המג"א. שכתב השו"ע (או"ח סי' קלב ס"ב): "וכשיוצא מבהכ"נ אומר ה' נחני וגו' (תהילים ה, ט) (כל בו) ומשתחוה ויוצא (מהרי"ל)". ובאר המג"א (ס"ק ו): "ומשתחוה – מהרי"ל עשה ג' השתחואות כשהלך ממקומו למול ארון הקדש ובצאתו מפתח ב"ה בכל פעם כתלמיד הנפטר מרבו [ד"מ] כשיצא מבה"כ לא יצא ואחוריו להיכל אלא יצדד וכן בירידתו מהתיבה [ע"ה ר"ח]".

למדנו מדבריו על דרכו של מהרי"ל שדוקא כשיצא מבי"כ או נפרד מארון הקודש ומעין מה שכ' בשבה"ל שעומד במקום קדושה ויוצא ממקומו.

ה

בתרומת הדשן (תשובות סי' יג) דן האם ש"צ כשמסיים את הקדיש בעושה שלום צריך לפסוע בתחילה ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתחיל בעושה שלום, או אומר עושה שלום בשעה שהוא פוסע. ולאחר שמביא דברי הגמרא ודברי הראבי"ה, מסיק: "הא קמן דיליף אדרבה סוף י"ח מסוף הקדיש. וכן הדעת נוטה דחד עניינא אינון דש"צ אינו פוסע לאחוריו לאחר תפילתו שמתפלל בקול רם אלא ממתין הוא עד סוף הקדיש שלם שתקנוה חכמים לש"צ אחר כל תפילה אלא שמפסיקים בקריאת ס"ת וסדר קדושה והלל ואבינו מלכנו וכה"ג כולהו לסדר התפלה באין, וקדיש לאחריהם חוזר עיקר על התפלה די"ח ולפי שרובה דש"צ חזינן דלא זהירים בה גם יחידים אחר תפילתם כולם פותחים בעושה שלום קודם שיפסעו לאחוריהם". נראה ע"כ שאף תרוה"ד סבר שהפסיעות לאחור הן בסיום פרק בתפילה וע"כ לדעתו בחזרת הש"ץ אין לחזור בג' פסיעות.

ו

בשו"ת רדב"ז (ח"א סי' שלט) נשאל האם ש"צ בחזרת הש"ץ צריך לפסוע שלש פסיעות או לא. ולאחר שדן לכאן ולכאן כתב: "ובר מן דין אני אומר כיון שהרבנים הנזכר' לא הביאו ראיה לדבריהם שצריך ש"צ לפסוע ג' פסיעות אפילו בחזרת התפלה דאטו מי שנפטר מן המלך פעם א' וחזר פעם אחרת אל המלך לבקש ממנו על אחרים אינו צריך ליפטר ממנו פעם אחרת או מי שנפטר מרבו". מבואר בדבריו שג' הפסיעות עניינן הוא דרך כבוד להיפטר מרבו וע"כ לא ראה סתירה בכך שאע"פ שכבר נפטר פעם אחת אם נכנס לצורך אחרים לבקש דבר מרבו צריך שוב להיפטר ממנו בדרך כבוד. אבל נראה מדבריו שאבֵל האומר קדיש יתום ודרבנן בסוף התפילה אין זה ראוי שיחזור לאחוריו כמה פעמים, וכי כל כמה דקות יפרד מרבו? והרי אין כאן כניסה לצורך אחרים.

ומסיים הרדב"ז: "הילכך איני רואה טעם לפטור את ש"צ מג' פסיעות כיון שהוא קרוב לשכר ורחוק להפסד. גם מה שכתב הר"ר ישראל שהקדיש שאומר אחר קריאת ס"ת לא נתחוור אצלי דמה ענין קריאת התורה עם התפלה אלא אומר קדיש קודם קריאת התורה וכן מנהג כל הקהלות אשר ראינו ושמענו שמעם שש"צ חוזר התפלה ואומר תחנונים וקדיש ואשרי וביום שיש ס"ת קורא בתורה ואומר אשרי יושבי ביתך וכמו שהם צריכים להודות שש"צ צריך לפסוע ג' פסיעות בשעה שהוא מתפלל עם הצבור בלחש (אף) על פי שהוא עתיד לומר קדיש ולפסוע ג' פסיעות ולא נפטר באותן של הקדיש, ה"ה בחזרת התפלה וטעמא דמלתא דסדר תפלה לחוד וסדר הקדיש לחוד".

ז

בשו"ת יביע אומר (ח"ה או"ח סי' ט) דן בשאלה שאנו עסוקים בה. ומוכיח שמחלוקת גאונים היא האם ש"צ צריך לחזור ג' פסיעות בסיום חזרת הש"ץ. ומביא כדרכו ראשונים שהביאו מחלוקת זו. והנה הגר"ע יוסף ר"ל שלרמב"ם אין כלל פסיעות בסוף קדיש שלם של סוף התפילה ודעה זו לא שמענו, ואף הרי"ץ גיאת הנחלק על רה"ג אומר בפשטות שאי"צ בג' פסיעות של ש"ץ מפני שכבר יוצא בקדיש שבסוף התפילה ונראה שאף רה"ג מודה לכך.

והסיק הגר"ע יוסף שכיון שפסיעות הקדיש אינן פוטרות את פסיעות היחיד לא בתפילת לחש ולא כש"ץ החוזר על התפילה. וע"כ כל הקדישים שוים ולכולם תוקנו ג' פסיעות. ז"ל: "ומעתה מבואר יוצא להלכה שאין חילוק בין קדיש תתקבל לשאר קדישים שמסיימים עושה שלום במרומיו וכו', שאם צריכים לפסוע ג' פסיעות בקדיש תתקבל, צריך לפסוע בכל הקדישים. ואם א"צ לפסוע בשאר הקדישים ה"ה נמי בקדיש תתקבל שאחר החזרה". ולאחר שמביא מסקנת הרדב"ז שהו"ד לעיל, מסיק: "הא קמן דאין הפסיעות של הקדיש באים לפטור מהפסיעות של החזרה, וממילא כל הקדישים שוים לפסוע אחריהם ג' פסיעות".

ואחר בקשת המחילה אדון בדבריו כתלמיד הדן בקרקע לפני רבותיו. והרי הוא עצמו מביא דברי הרדב"ז שדין תפילה לחוד ודין קדיש לחוד, וא"כ מנלן להוכיח שכל הקדישים שוים. ישנה חובה על היחיד בתפילתו וחובה על הש"ץ בחזרת הש"ץ ובקדיש שלם אבל מנלן לחבר כל הקדישים. ועוד לא התחשב כלל בטעם הראשונים שהובאו דבריהם לעיל שג' פסיעות כתלמיד או עבד הנפטר מרבו, אבל אבֵלים האומרים כמה קדישים בזה אחר זה וכי יפטרו מרבם פעמיים ושלש תוך כדי סיום התפילה?! ומה מידת דרך ארץ בדבר?! ונהי שבקדיש דרבנן שבסוף לימוד יש מקום להיפטר ולצאת ממקום הקדושה למקום חול ולתת שלום, אבל מנלן לגזור גזירה שווה לכל הקדישים.

ח

הגרע"י מביא בהמשך דברי מהר"י עייאש בס' מטה יהודה (סי' נו ס"ק ב) שפסק שרק בקדיש שלם בסוף התפילה צריך ג' פסיעות. ומקשה על מהר"י עייאש מדיוק דברי השו"ע שנהגו שאותו שאומר קדיש פוסע לאחוריו, ולא נאמר שדוקא ש"ץ בסיום התפילה. וחוזר על דבריו שלמ"ד שפסיעות של קדיש אינן כדי לפטור פסיעות אחרות שמחוייב והיא דעת ראשונים רבים, ממילא כל הקדישים שוים. ומביא אחרונים נוספים הסוברים שצריך לפסוע ג"פ בסוף כל קדיש עפ"י הרדב"ז. ומכף החיים (סי' נו ס"ק לו) שהמנהג כמ"ש המטה יהודה וחולק הגר"ע יוסף על דבריו שאינו מנהג טוב ולא נוסד עפ"י חכמים.

ומילתי אמורה שאיני רואה דבריו מוכרחים, ובין אם בקדיש תוקנו ג"פ לעצמן ובין אם כסיום לחזרת הש"ץ אין להוכיח כלל שבכל קדיש צריך ג' פסיעות. וצריך לילך אחר משמעות העניין והיא כעבד הנפטר מרבו. ומה שהב"י לא פרש שדוקא בש"ץ ג"כ מבואר לפי מש"כ, שאף בקדיש דרבנן שבסיום לימוד יש מקום לג"פ, אבל אין מכאן ראיה לענ"ד לקדישים של אבלים או קדיש דרבנן בסיום התפילה או בסיום הקרבנות ולפני אמירת פסוקי דזמרה. וכיון שאין כאן סיום תפילה ליחיד או לציבור לא תוקנו לו ג' פסיעות ואינו מחוייב בהן. ואע"פ שנהגו רוב הציבור לפי מראה עיני לפסוע בכל קדיש וקדיש, נראה לי שאין נכון לעשות כן.