חבל נחלתו ד לה
סימן לה- הפרשת תרומת מעשר
שאלה
האם בהפרשת תרו"מ בימינו אנו צריכים לשקול את הפירות כדי להפריש בכמויות מדויקות או לאו?
תשובה
א. מדין תורה תרומות ומעשרות ניתנות בכמויות מדויקות. כאמור בתוספתא דמאי (פ"ח הי"ג): "המרבה במעשרות מעשרותיו מתוקנין ופירותיו מקולקלין הממעט במעשרות מעשרותיו מקולקלין ופירותיו מתוקנין". ומפרש רש"י (מנחות נד ע"ב): "המרבה במעשרות - תורם מן הכרי מודד ארבעת קבין לחולין והחמישי למעשר. מעשרותיו מקולקלין - טבל ומעשר מעורבין דחצי קב החמישי הוי מעשר וחציו הוי טבל כשאר תבואה שבכרי".
ב. תרומה גדולה ניטלת באומד כאמור בביצה (יג ע"ב וכן בגיטין לא ע"ב ובמנחות נד ע"ב) שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה. וכן במשנה (תרומות פ"א מ"ז): "אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי. אין תורמין בסל ובקופה שהם של מדה אבל תורם הוא בהן חציין ושלישן לא יתרום בסאה חציה שחציה מדה".
ומפרש רע"ב: "אין תורמין לא במדה - דכתיב (שם) ונחשב לכם תרומתכם, במחשבה אתה תורם כלומר מאומד, ואי אתה תורם לא במדה ולא במשקל ולא במנין. ואף על גב דהאי קרא בתרומת מעשר הוא דכתיב, אם אינו ענין לתרומת מעשר שהרי נתנה בו תורה שיעור מעשר מן המעשר וצריך שימדוד כדי שיתן השיעור הראוי, תנהו ענין לתרומה גדולה שלא נתנה בו תורה שיעור. אבל תורם הוא את המדוד - שמודד הוא את טבלו, או מונה ושוקל את טבלו ומכניסו לתוך ביתו, וכשמפריש התרומה גדולה ממנו מפריש מאומד ולא ימדוד ולא ישקול ולא ימנה".
ג. המעשרות בימינו אינם ניתנים לידי בעליהם בצורה ישירה. מעשר ראשון אינו ניתן ללוי, ואם ניתן - לא ניתן המעשר עצמו, אלא מעות הרבה פחות משווים. מעשר שני מחולל על המעות שווה מנה בפרוטה. מעשר עני ג"כ ניתן שיעור מינימלי כפי שהרחיבו על כך הפוסקים. לכל המעשרות הללו קוראים שם בפירות בהיותם טבל, וכאמור נותנים מעות תמורתם או מחללים על פחות משווים האמתי. כיון שכך, אע"פ שמן התורה הם צריכים להימדד בצורה מדויקת, בימינו אין צורך לדעת את הכמות בצורה מדויקת.
ד. המתנה הבעייתית מצד המדידה בימינו היא תרומת מעשר.
בגמ' (ביצה יג ע"ב) מובא: "דתניא, אבא אלעזר בן גימל אומר: (במדבר יח) ונחשב לכם תרומתכם - בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר. כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה - כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה".
הראשונים נחלקו האם דעת אבא אלעזר מקובלת אף על חכמים או שלדעת חכמים "מעשר מן המעשר" בדוקא.
כתבו תוספות (גיטין לא ע"א ד"ה כשם): "כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד - ומיהו אין להקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה שיועיל במתכוין חיטה אחת לפטור הכרי דהא מעשר אמר רחמנא ומיהו אם במתכוין מוסיף נראה דמועיל דמקשינן להכי לתרומה גדולה".
וכן בהמשך (שם בד"ה ניטלת מאומד): "ויש לומר דרבנן מודו דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה לעשות מאומד ולא חשיב מרבה במעשרות במתכוין לאמוד יפה אלא במתכוין להרבות ומרבה במתכוין וההיא דבכורות דמוקי לה ר' יוסי כאבא אלעזר בן גמלא ולא כרבנן שמא התם מרבה במתכוין".
ובתוספות במנחות (נד ע"ב ד"ה ניטלת באומד) כתב שתי אפשרויות: "ואי לרבנן לדידהו אין תרומת מעשר מאומד ואי כאבא אלעזר בן גומל הא אמרן דמצוה לעשות מאומד. אי נמי מודו רבנן לאבא אלעזר בן גומל דמאומד הויא תרומה, אבל אין מצוה לעשות מאומד וא"ת והיכי שרי לרבנן לעשות מאומד א"כ הוה ליה מרבה על המעשר וי"ל דהיינו כשמרבה במתכוין אבל כשמתכוין לאומד יפה לא חשיב מרבה". וכ"כ תוספות בבכורות (נח ע"ב ד"ה כשם).
אמנם הרמב"ם (הל' תרומות פ"ג ה"י) פסק: "תרומת מעשר אין מפרישין אותה באומד, אלא מדקדק בשיעורה ואפילו בזמן הזה, שהרי שיעורה מפורש בתורה".
וכן הרמב"ן (גיטין לא ע"א ד"ה נטלת באומד) כתב שתרומת מעשר ניטלת רק עפ"י חישוב ולא באומד. ז"ל: "ולרבנן תרומה גדולה דוקא באומד אבל במנין אינו מן המובחר, אבל תרומת מעשר דוקא במנין ולא באומד כלל".
וכן הרשב"א (ביצה יג ע"ב) כתב: " דתרומה גדולה אינה ניטלת למצוה אלא מאומד אבל תרומה מעשר ניטלת מאומד משום הקישא דתרומה גדולה, אבל למצוה אינה ניטלת אפילו לאבא אלעזר מאומד אלא במשקל, ובהא פליגי רבנן עליה דלדידהו אינה ניטלת כלל באומד אלא בדקדוק דמעשר מן המעשר כתיב, ולאבא אלעזר ניטלת היא אף מאומד, ותדע לך מדתנן בתרומות בפ"ד המונה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן ופריך בירושלמי והא תנן אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין ל"ק כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר ותני אבא אלעזר בן גומל אומר מנין שאין תורמין במדה ולא במשקל ולא במנין ת"ל ונחשב לכם תרומתכם במחשבה אתה תורם ואין אתה תורם במשקל ובמנין כלומר ההיא דאין תורמין לא במדה ולא במשקל בתרומה גדולה ולכ"ע וההיא דהשוקל משובח משלשתן בתרומת מעשר ואבא אלעזר בן גומל היא וכדתני אבא אלעזר וכו' ואלו לרבנן אינה ניטלת באומד, וגרסינן התם בירושלמי אההיא דהמונה משובח ממי הוא משובח, אמר ר' מונה מן התורם מאומד. משמע דמאומד הוי תרומה אלא דהמודד משובח, וקאמר נמי התם אמר ר' הלל מתניתא אמרה כן והשוקל משובח משלשתן כלומר מכלל דאיכא ג' לבד משוקל דהיינו מדה ומנין ואומד, וע"כ ההיא אבא אלעזר היא דאלו לרבנן הא משמע דאפי' עבר והפריש מאומד לא הויא תרומה וכדמשמע הכא בשמעתין דקאמר מחשב הא מדידה בעי אלא ע"כ אבא אלעזר היא ואם אינה ניטלת אלא מאומד קאמר אבא אלעזר היכי קאמר התם דהשוקל משובח מאומד בתרומת מעשר, אלא ע"כ אף לאבא אלעזר לא ילפי' אלא דמועיל מאומד ולא שיהא מצוה מאומד".
לעומתם בספר יראים (סימן קמז) כתב: "כשם שתרומה גדולה נטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה".
לפי"ז שלש שיטות ראשונים לפנינו:
) שיטת הרמב"ם, הרמב"ן והרשב"א שתרומת מעשר ניטלת בדקדוק בלבד (וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' תשלא).
.) שיטת תוספות (וכ"כ בכפתור ופרח פכ"ד) בכמה מקומות שלדעה אחת מקבלים את השיטה הראשונה, ולדעה השניה סוברים שעדיפות בנתינה מדויקת אולם ניתן לתרום תרומת מעשר אף באומד.
.) שיטת ספר יראים שתרומ"ע כתרו"ג ניתנת במחשבה ובאומד.
בשו"ע (יו"ד סי' שלא סכ"ד) פסק כרמב"ם, וז"ל: "תרומת מעשר אין מפרישין אותה באומד, אלא מדקדק בשיעורה, ואפילו בזמן הזה; דבר שדרכו למדוד, מודד. ודבר הנשקל, שוקל. ודבר שאפשר למנותו, מונה. היה אפשר למנותו ולשקלו ולמדדו, המונה משובח, והמודד משובח ממנו, והשוקל משובח משניהם".
והנה אנו היום איננו מונים ולא שוקלים לפני הפרשת תרומ"ע, אמנם הדבר מוסבר עפ"י האמור בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יא סימן סו) שכתב: "ויעוין בשו"ת קרית מלך רב ח"ב סי' ט' שכותב וז"ל: דע ששאלתי לחכמי ירושלים ת"ו איך מפרישים תרומת מעשר מאומד הלא פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג דתרומות דאין מפרישין תרומ"ע באומד אלא מדקדק בשיעורה אפי' בזה"ז שהרי שיעורו מפורש בתורה וכן פסק מרן בש"ע יו"ד סי' של"א סכ"ד. והשיבו לי דהם מוציאין יותר ואומרים שהיתר על א' מעשרה יהיה תרומה גדולה והאחד מעשרה דוקא יהיה תרומת מעשר עיי"ש ומשמע כהנ"ז".
ה. הבעיה השניה היא בעיית המפריש. בפשטות המפריש הוא הלוי והוא היחידי שרשאי לכך, כמצות התורה: "ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמתם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר". (במדבר פי"ח פס' כו).
וכן נראה מכמה מקורות בירושלמי. במסכת דמאי (פ"ה ה"ב): "עד כדון כהן לוי וישראל אין יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו".
וכן במסכת תרומות (פ"א ה"א) בהו"א סברה הגמ' לחלק בין תרומה גדולה לתרומ"ע, שהאחרונה אינה יכולה להינתן אלא ע"י בעליה. ז"ל: "אתם ולא שותפין והתנן שותפין שתרמו זה אחר זה אלא כאן לתרומ' גדולה כאן לתרומ' מעשר כלום למדו לתרומ' גדולה אלא מתרומת מעש' אלא כאן להלכה כאן למעשה".
וכ"כ המהרי"ט (שו"ת ח"א סי' פה): "ואותם שקוראים שם למעשר א' לבד ומפרישין ממנו תרומת מעשר חוששני להם מעון שבמיתה דהו"ל תורם את שאינו שלו שהמעשר הזה משקרא לו שם שוב אינו שלו אלא של לוי הוא ואינו רשאי לתרום עד שיגיע לידו של לוי והוא יתרום או מי שיתן לו רשות. דאמרינן בסוף פרק כל הגט אההיא דתניא ישראל שאמר ללוי כור מעשר לך ביד אבא אין חוששין לתרומת מעשר שבו דכיון דקיץ תקוניה תקניה ב"ה ופרכי' וכי יש לו רשות לב"ה לתרום תרומת מעשר ומשני אין אבא אלעזר בן גומל היא דתניא אבא אלעזר בן גומל או' ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר א' תרומה גדולה וא' תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה נטלת באומד כך תרומת מעשר וכולי וכשם שיש לו רשות לבעל הבית לתרו' תרומ' גדולה כך יש לו רשות לתרום תרומת מעשר. ורבנן פליגי עליה ולית להו הך היקשא דמקיש תרומת מעשר לתרומה גדולה וכרבנן קי"ל דתרומת מעשר אינה נטלת באומד דתנן בפ"ד דתרומות המונה משובח והמודד משובח הימנו והשוקל משובח משלשתן, ובפרק קמא דתרומות אמתניתין דאין תורמין לא במדה ולא במשקל רמי מתניתין אהדדי ומשני כאן בתרומה גדולה כאן בתרומ' מעשר ותני כן אבא אלעזר בן גומל אומ' מנין שאין תורמין לא במדה ולא במשקל ת"ל ונחשב לכם תרומתכם כו' אלמא רבנן פליגי עליה ומתני' רבנן היא. והא דתנן בפ"ה דדמאי הרוצה להפריש תרומה ותרומ' מעשר כאחת וכו' הקשה רבינו שמשון ז"ל וא"ת היאך ישראל מפריש תרומת מעשר והלא מעשר ראשון דלוי הוא ועליו להפריש ומשני דילמא אבא אלעזר בן גומל היא כלו' ויחידאה היא. ולי נר' להעמידה בכהן ולוי התורמים שגם הם צריכים להרים להוציאן מידי טבלם כדמוכח בפ' בכל מערבין שהכהנים מערבין בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו אלמא לא חזיא להו, ובספרי דריש לה מכן תרימו גם אתם לרבות את הכהנים ואת הלוים שלא יאכלו פירותיהן בטבלם. ושוב מצאתי בירושל' שם עד כדון כהן לוי וישראל אין ימר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו וה"פ עד כדון כלו' מתניתין בכהן ולוי אבל ישראל אם יאמר תרומת מעשר נמצא מפריש על דבר שאינו שלו".
וכמו הר"ש שהביא המהרי"ט סברו אף הרא"ש והרע"ב והריבמ"ץ שם.
אמנם בירושלמי תרומות (פ"א סוף ה"א) משמע שר' יוחנן סובר שישראל מפריש אף תרומ"ע: "רבי יוחנן בשם רבי ינאי ישראל שאמ' ללוי כור מעשר יש לך בידי והילך אותו בן לוי ועשאן תרומת מעשר על מקום אחר והלך ישראל ונתנו לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומת, הדא דתימא בשנתנו זה עד שלא עשאו זה אבל אם עשאו זה עד שלא נתנו זה לא, כהדא די מתניתה ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה, ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה, וכולה מניה מכיון שאמר לו כור מעש' יש לי בידך נעשה שלוחו נמצא כתורם ברשות ישראל פתר לה כרבי יוסי דרבי יוסי אמר בעל הבית שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי. רבי יוחנן בשם רבי יניי ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי והילך את דמיו חושש לתרומת מעשר שבו כהדא אילופוסה יהב לרבי שמעון בר אבא מעשר אמר ליה מתוקן הוא אתא שאל לרבי יוחנן אמר ליה אילופוסה אחינו נאמן. הוא רבי איסה בעא קומי דרבי יוחנן כמה כרבי יוסי דרבי יוסי אמר בעל הבית שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי. אמר ליה אין בבליה קמת עליה".
וכך פסק הרמב"ם (הל' תרומות פ"ג הי"ב): "מצות תרומת מעשר שיפריש אותן בן לוי ממעשרו, שנאמר וכי תקחו מאת בני ישראל את המעשר, ויש לישראל להפריש אותה וליתנה לכהן, ויתן המעשר ללוי אחר שיפריש ממנו תרומתו שהיא מעשר מן המעשר". והסכים עמו הראב"ד (פ"ג ה"כ).