חבל נחלתו ד כא

<< · חבל נחלתו · ד · כא · >>

סימן כא- זמן הבדלה בליל פורים שחל במוצאי שבת

שאלה

עריכה

מתי ראוי להבדיל על היין בליל פורים שחל במוצאי שבת, האם לפני התפילה או לאחר שחוזרים מבית הכנסת – לאחר תפילה וקריאת מגילה?

תשובה

כתב הטור (או"ח סי' רצט): "אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ומיהו אפילו לא אמר אלא בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול שרי. וכתב רב עמרם דוקא אם רוצה לעשות מלאכה קודם תפלה, אבל אחר תפלה א"צ לברך אע"פ שלא הבדיל על כוס וכן פירש"י. ופירש עוד אפילו אמר המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה שרי. אבל מלשון א"א ז"ל משמע אע"פ שמבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל אפילו בלא כוס ויאמר בא"י אמ"ה המבדיל בין קודש לחול שצריך לומר הזכרת השם ומלכות וכן כתב בה"ג שצריך בה הזכרת שם ומלכות".

מתבאר כי לפי הראשונים כדי לעשות מלאכה במוצאי שבת אי"צ בהבדלה על הכוס אלא די בהבדלה בתפילה. ונחלקו הראשונים האם ברכת ההבדלה לפני עשית מלאכה צריכה להיות בשם ומלכות (בה"ג, רא"ש) או אפילו ללא שם ומלכות (רש"י). ונראה כי רב עמרם גאון מסכים עם רש"י, שהרי הבדלה שאנו אומרים בתפילה אינה כוללת ברכה, ודי בהזכרת ההבדלות ואי"צ בחתימת שם ומלכות.

הבית יוסף (או"ח סי' רצט אות י) כתב על מקור הדין: "בפרק שואל (שבת קנ.) תנן אבל מחשיך לשמור פירותיו (וכו') ומביא פירות בידו כלומר שתולשם מן המחובר ובגמרא (שם:) (ו)אע"ג דלא אבדיל והאמר רבי אליעזר בן אנטיגנוס [משום רבי אליעזר בן יעקב] אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל וכי תימא דאבדיל בתפילה והאמר רב יהודה [אמר שמואל] המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס אמר ליה רב אבא לרב אשי במערבא אמרינן הכי המבדיל בין קודש לחול ועבדינן צורכין". ומביא מפירוש רש"י: "ופירש רש"י המבדיל בין קודש לחול. להיכרא בעלמא ללוות את המלך (עי' פסחים קג.)".

לאחר שמביא את דעות הראשונים מסכם הב"י: "ולענין הלכה כיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימים שאף על פי שהבדיל בתפלה אסור לעשות מלאכה הכי הוה חזי למינקט, אלא דסוגיין דעלמא דלא כוותייהו וכיון שהבדילו בתפלה עושין מלאכה וכדברי הגאונים והאחרונים וכיון דמידי דרבנן הוא שפיר דמי למינקט כוותייהו לקולא. והיכא שלא הבדיל בתפילה נראה לסמוך על דברי רש"י שאומר המבדיל בין קודש לחול בלא הזכרת השם כיון דמידי דרבנן הוא וגם ספק הזכרת שם שמים לבטלה הוא".

מתבאר כי דעתו היא להקל, שמותר לעשות מלאכה בהבדלה בתפילה או בהבדלה בלא שם ומלכות.

וכ"פ בשו"ע (או"ח סי' רצט ס"י): "אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל, ואם הבדיל בתפלה מותר אע"פ שעדיין לא הבדיל על הכוס. ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר: המבדיל (בין הקודש ובין החול). בלא ברכה, ועושה מלאכה".

והרמ"א מוסיף עפ"י דבריו: "וכן נשים שאינן מבדילין בתפלה יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה (כל בו)".

בהמשך מביא הב"י דעה מיוחדת: "כתב רבינו ירוחם בחלק [כ'] (שם) וכל זה מיירי במלאכה כגון אורג או כותב וכיוצא בו אבל להדליק נר או להוציא מרשות לרשות אינו צריך כל זה עכ"ל (רבינו ירוחם). ואיני יודע מנין לו, דהא בגמרא אמר רב (אסי) [אשי] הוה אמרי בין קודש לחול וסלתין סילתין, ופירש רש"י חוטבים עצים ומה מלאכה יש יותר בחטיבת עצים מבהדלקת הנר".

היינו דעת רבינו ירוחם היא להקל שאי"צ בהבדלה לצורך מלאכה קלה כגון הדלקת הנר או הוצאה מרשות לרשות. והביא דעה זו הרמ"א (שם): "וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות א"צ לזה (ר"י ני"ב חי"ט), ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמרו הקהל ברכו, אבל העיקר כסברא ראשונה".

המג"א (סי' רצט ס"ק יז) ניסה לבאר את דברי רבינו ירוחם וז"ל: "והרב"י חלק על דברי רי"ו ותמה עליו מנין לו זה וגם בעיני יפלא. ואפשר לפרש דברי רי"ו דקאי אמ"ש לעיל מניה בשם הרמב"ם דס"ל דאע"ג דהבדיל בתפלה אסור במלאכה עד שיבדיל על הכוס, וע"ז קאמר דוקא במלאכה גמורה וכו' אבל הדלקת הנר כו' שרי דהא מותר להדליק נר להבדלה וכ"מ בשבת דף ק"ן ברש"י ור"ן שכתבו ואע"ג דלא אבדיל אסיפא פריך דשרי לקצוץ מן המחובר וכו' משמע דעל יציאתו חוץ לתחום או מה שמעביר ד"א בר"ה ומוציא מרשות לרשות לא קפדינן והיינו כיון שהבדיל בתפלה אבל כשלא הבדיל בתפלה כולי עלמא מודו שאסור".

היינו, כדי לבאר את דעת רבינו ירוחם, המג"א הופך את דעתו להחמיר, שמותר לעשות מלאכה קלה כגון הבערה והוצאה רק אחר הבדלה בתפילה וכל שאר מלאכה רק אחר הבדלה על הכוס. וכ"כ המשנ"ב בשער הציון (ס"ק נא) בשם דה"ח.

עפ"י דברים אלו הכריע הרה"ג יעקב אריאל שליט"א בספרו שו"ת באהלה של תורה (ח"ב סי' קג) שכיון שבקריאת מגילה בהכאת המן בפיצוץ חומר נפץ, ובתחפושות ישנם איסורי תורה של מבעיר וצובע ועוד, - יש להבדיל על הכוס בברכה קודם קריאת המגילה.

ויש לעיין בדבריו. ראשית דעת רבינו ירוחם תמוהה, ובין אם הולכים אחר הבנתו להקל כב"י ובין אם מבינים כהסבר המג"א להחמיר – אין לדבריו מקור ברור, וא"כ כיצד נסמוך על דבריו ונניח דעות ראשונים ואחרונים שלא סברו כמותו. והרי הב"י התפלא על דבריו והרמ"א הביאם להקל, וכיצד נלך אחר דעות אחרונים להחמיר?

ובערוה"ש (סעי' כ, כא) לאחר שהביא את דעת רבינו ירוחם ותמה עליה, באר אליבא דרש"י שצריך לעשות היכר בעלמא להבדלה ודוקא במלאכה. וכ"ז מסביר, כדי ליישב המנהג, אולם הנכון שכל בעה"ב ילמד שלפני שמדליקים נר וכד' יאמרו המבדיל בין קודש לחול. הנה במפורש הבין שדברי רבנו ירוחם באים ליישב את מנהג הנשים בבית להדליק נר קודם הבדלה בלא שהבדילו בתפילה. אבל לא בא למנוע מאנשים שכבר הבדילו בתפילה לעשות מלאכה עד שיבדילו על הכוס.

ועוד לשיטתו של הגר"י אריאל מה נעשה בכל מוצאי שבת שהנשים עד שבעליהן חוזרים מבית הכנסת כבר עושות מלאכות רבות של ניקוי וסידור ולעתים התחלת כביסה והכנסה למדיח כלים, וכל זאת על סמך אמירתן המבדיל בין קודש לחול, ולפי דבריו תצטרכנה כל שבת להמתין להבדלה על הכוס. ועד שנחוש לפורים שחל במוצ"ש נחוש לכל שבת?! על כן נראה לי שמצד זה אין צורך להבדיל על הכוס קודם קריאת מגילה, אלא די באמירת המבדיל בין קודש לחול לנשים או בתפילה לגברים.

ישנו טעם אחר להבדיל על הכוס לפני קריאת מגילה – משום שכחה. כיון שקריאת המגילה דוחה את ההבדלה בשעה ויותר, והשבת כבר נשכחה, ישנם אנשים, שכמו בפורים שחל באמצע השבוע יגיעו לביתם לאחר קריאת מגילה, ויעשו חפציהם ויאכלו וישתו, וישכחו מחיוב הבדלה על הכוס. וסיבה זו נראית לי יותר גורמת לשינוי הסדר מאשר חיוב ההבדלה מחמת מלאכות. בשבת רגילה כיון שהתפילה קצרה והם חוזרים לביתם מיד אחריה הם לא יגיעו לשכחה, אבל בשבת כזו החשש קיים.

ודומה הדבר לטעם עירובי תבשילין: "זכרהו מאחר שבא להשכיחו" (ביצה טו ע"ב). וכאן אין גורם חיצוני – עירוב תבשילין – שיזכירהו להבדיל עם שובו לביתו.

וכן מצינו במסכת ברכות (ד ע"ב) "והא דקא אמרי עד חצות (ק"ש של ערבית) - כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כדתניא: חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל. וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה; אבל אדם בא מן השדה בערב, נכנס לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל, ואוכל פתו ומברך". היינו, חכמים הגבילו את זמן ק"ש של ערבית כדי שאדם יסדר את זמנו בצורה כזו שלא יבטל את המצוה. ואף לגבינו שאנו נכנסים לקיום מצוה אחרת ישנו חשש של השתקעות בה ושכחה.

טעם נוסף להקדים הבדלה לפני היציאה לבית הכנסת לתפילת ערבית הוא מהסיבה שהגברים אינם רגילים להוציא שבת לפני הבדלה בתפילה. וא"כ איש שיעזור לילדיו להתחפש קודם קריאת מגילה או יכין עם בניו את כל כלי ההכאה למיניהם וכד', לא יזכור להוציא את השבת באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" קודם ההתעסקות.

ונראה שאין בהבדלה לפני תפילת ערבית משום הקדמת הוצאת השבת, ומשתי סיבות: ראשית, הנשים שנשארות בבית ושומעות קריאת מגילה מאוחר יותר, מוציאות את השבת מיד. ועוד, הגברים שיתפללו ערבית עוד כמה דקות, ויקראו מגילה, אף הם בהבדלה בתפילה ובמלאכות שתיעשנה, יוציאו בפועל את השבת וע"כ אין בכך הקדמה.

אולם צריך להעיר כי אף מי שמבדיל על הכוס מיד בצאת השבת קודם הליכתו להתפלל, ראוי שיאמר: "ברוך המבדיל." ואז ידליק את הנר להבדלה, וכן אם הוא קוצץ מיני בשמים כגון הדסים וכד' צריך לומר זאת לפני כן. (בניגוד למוצ"ש רגיל שהוא כבר הבדיל בתפילה וע"כ יכול לעשות מלאכות אלו קודם הבדלה על היין ללא הבדלה נוספת).

מסקנה

עריכה

פורים שחל במוצש"ק מן הראוי להבדיל מיד ביציאת השבת על הכוס, ולהוציא את כל משפחתו ובכך למנוע הן את השכחה והן את עשית המלאכות ללא הבדלה. ומי שאינו רוצה לנהוג כך יזכור לומר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול" קודם שניגש לעשית מלאכות במוצ"ש.