חבל נחלתו ד יח
סימן יח- טעות בתפילת מוסף
שאלה עריכה
מי שטעה בתפילת מוסף בסוכות ואמר בקרבנות היום קרבנות יום אחר כגון ביום השלישי את קרבנות היום הרביעי, האם צריך לחזור על תפילתו?
תשובה
א עריכה
כתב הטור (או"ח סי' תקצא): "כתב ר"ת שצריך להזכיר קרבנות המוספין בכל תפלות של מוסף שהן במקום הקרבת המוספין ואין יוצאין במה שאומר ככתוב בתורתך ע"י משה עבדך, אבל של ר"ח אין צריך להזכיר בר"ה שדי לו במה שאומר מלבד עולת החדש ומנחתה שבזה נכלל כל מוספי ר"ח העולות וכדי להזכיר גם השעיר שהוא חטאת יאמר ושני שעירין לכפר ושני תמידין כהלכתן. ושאר המפרשים לא פירשו כן אלא שיוצא ידי המוספין במה שאומר ככתוב בתורתך וכו' כי היכי שיוצא בו ידי מלכיות זכרונות ושופרות וכן נוהגין בספרד שא"א פסוקי הקרבנות אלא בשבת ור"ח דרגילי בהו ולא אתי למטעי אבל בשאר מועדים דלא רגילי בהו אתו למטעי לכך אין מזכיר אותם".
נראה עפ"י המחלוקת בין ר"ת ושאר הראשונים, ששאלתנו תעמוד במחלוקת ביניהם. לר"ת לא יצא באמירת קרבנות שאינם מתאימים, ולסיעת החולקים כיון שיוצא י"ח באמירת 'ככתוב בתורתך' אמירת הקרבנות אינה מועילה ואינה מורידה. אולם ניתן לסייג זאת שדוקא אם דילג על אמירת הקרבנות אבל אם אמר קרבנות שאינם מתאימים יש כאן חשש שקר ואף הפסק בתפילה.
ב עריכה
הבית יוסף (או"ח סי' תקצא אות ב-ג) באר: "כתב רבינו תם שצריך להזכיר קרבנות המוספין בכל תפלה של מוסף וכו'. בסוף מסכת ראש השנה (לה.) אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך, ופירש רש"י (ד"ה אין צריך) דאפסוקי המוספין קאי דכיון שאמר נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כמו שכתבת עלינו בתורתך סגי ואינו צריך לומר מקראות המוספין. וכתבו התוספות (ד"ה אילימא) שרבינו תם פירש דאפסוקי מלכיות זכרונות ושופרות קאי אבל מקראות של מוסף צריך להזכיר לעולם שהם במקום הקרבנות אבל מוסף דראש חדש אין צריך להזכיר וכו'. וכתב הרא"ש (סי' יד) והרבה נחלקו על רבינו תם בזה כי עשה את הטפל עיקר ואת העיקר טפל כי פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות נשנות במשניות ופסוקי הקרבנות לא הוזכרו לא במשנה ולא בגמרא אלא שנהגו לאמרם במקום הקרבנות ואם על מלכיות זכרונות ושופרות אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר כאילו הזכירן כל שכן בקרבנות מוספין דהוי כאילו הזכירם וקיים ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד ג) ונהגו בספרד שאין מזכירין פסוקי מוספין אלא בשבת וראש חדש דרגילי ולא אתי למיטעי בהו אבל בכל המועדות אין מזכירין דאתי למיטעי בהו עכ"ל. והרמב"ם נראה שמפרש כפירוש רש"י שכתב בסוף ספר אהבה בסדר התפלות (סוד"ה ברכה אמצעית) נהגו העם בכל תפלות המוספין כשהוא אומר כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מזכיר הקרבנות של אותו היום כמו שהם כתובים בתורה וקורא אותם הפסוקים ואם לא הזכיר כיון שאמר כמו שכתבת עלינו בתורתך שוב אינו צריך עד כאן לשונו".
ג עריכה
עפ"י הראשונים והחיי אדם פסק המשנה ברורה (סי' תפח ס"ק יג): "ונוהגין לומר בכל יו"ט בתפילת מוסף פסוקי מוסף היום אחר שאמר ע"י משה עבדך כאמור" (=לשון הרמ"א סוס"י תפח) – "ובדיעבד אף אם לא הזכיר אותם כלל יצא. ואם טעה במוספין והזכיר של יום אחר וכן בסוכות שאמר ביום א' דחוה"מ מה שאינו שייך כלל לאותו יום כגון שאמר ביום הרביעי אם לא סיים הברכה יתחיל מפסוקי הקרבנות ואם סיים הברכה א"צ לחזור [ח"א בסוף כלל כח]".
שתי ההלכות שהזכיר נסמכות זו על זו, שכיון שהזכרת הפסוקים היא מנהג, ממילא אם לא הזכירם או טעה בהם אינם מעכבים את תפילת המוספין.
וכ"כ בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' יז ד"ה שאלה ט): "מה שעמדת על מה שפסקתי בעניותי בח"ד סי' ס"ג דאם טעה בתפלת מוסף החג ואמר קרבנות של יום אחר דיצא ולא הוי הפסק, והוא עיקר ע"פ הרמב"ם פ"ח מתו"מ הל' כ' דמספר הקרבנות גם הפרים לא מעכבים כשיטת הסיפרי, כאשר כתבתי באורך בשבט הלוי ח"ד סי' ס"ג, ואתה עמדת דמ"ש מקריאת התורה בא"ח סי' קל"ז דמוכח במג"א שם דמספר קרבנות היום מעכבים בקה"ת אם טעה הקורא, החילוק פשוט מאד, דקרה"ת בקרבנות היום היא תקנה גמורה מחז"ל, וכמובן דהתקנה היתה לקרא כל יום הקרבן השייך לדידי', ע"כ מעכב במפטיר וקריאה כמש"כ תוס' מגילה כ"ג ע"א.
משא"כ הזכרת קרבנות במוספין דהוא מנהג בעלמא כמש"כ הרמ"א סו"ס תפ"ח ונוהגין לומר וכו', והשו"ע לא הזכירה, ואם לא אמרה כלל ג"כ יצא כמש"כ הפוסקים ומ"ב שם ס"ק י"ג, וע"כ גם אם שינה בהם יצא כמש"כ החיי"א ודלא כהגאון שו"מ".
ד עריכה
וכן בשו"ת מנחת יצחק (ח"ח סי' מט) הביא שזו היא מחלוקת באחרונים בין החיי אדם והמשנה ברורה לבין שו"ת שואל ומשיב (רביעאה ח"ב סי' ק"ח) ודן האם אמירת דבר שאינו נכון הוא הפסק בתפילתו או לאו, ומסיק: "ובזה נלענ"ד דס"ל דשאני אם טעה רק בפרט אחד שבתפילתו, היינו שיודע שמתפלל מוסף, וכבר הזכיר בתפילתו הקרבת קרבן מוסף, ורק בהזכירו קרבנות היום טעה בין יום ליום, וכש"כ אם טעה במספר הקרבנות, היינו דהזכיר המספר שאינו של היום דל"ה שקר כיון דהוי טעות דמוכחא, ובין אם טעה והחליף תפילת שחרית בתפילת מוסף, דתפילות כנגד תמידין תיקנן והיינו תמיד של שחר, ומוספין נגד קרבנות המוספין, ומזכיר בשחרית את קרבנות המוספין, זה הוי שקר דשחרית נגד תמידין תיקנן, ולא כנגד קרבנות המוספין, ואיך שיהי' כיון דגם בהא גופא בטעה והתפלל מוסף במקום שחרית תלוי' במחלוקת הפוסקים, ואף דפסקינן דחוזר, מ"מ אין להוסיף ע"ז".
ה עריכה
לעומתם בשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' סח) פוסק שצריך לחזור משום "ונמצא שקרן בתפלתו לפני המקום שצריך לחזור להתפלל כמבואר במג"א (סי' רס"ח סוסק"ט) ובלבושי שרד (שם)".
לאחר מכן מביא שהערול"נ (בכורי יעקב סי' תרנט) וחי"א ומשנ"ב פסקו שאי"צ לחזור משום "דכיון שאמר את מוסף יום הזה נעשה ונקריב לפניך, יצא, ואף שהזכיר אח"כ בפירוש קרבנות יום אחר". ומביא את דברי השו"מ: "והוא ז"ל דחה דבריו (של השואל) דכיון שהפסיק בהזכרת קרבן יום אחר הוי הפסק וציין לדברי ברכ"י הנ"ל וע"ש עוד דבשינה בקרבנות שתקנו אנשכנה"ג צריך לחזור ולהתפלל, ומשמע שכן הוא גם ביו"ט ב' דחג הסוכות עש"ה. גם בס' הדרת שלום (שהוא מהדו"ב לס' משמרת שלום, קיידנוב) בהוספה לסי' מ"ג, משמע שאין יוצאין יד"ח תפלה כשמזכיר פסוקי מוסף של יום אחר ע"ש. וזה כמו שהוריתי בס"ד בנד"ד שצריך לחזור ולהתפלל". וכך מסיק להלכה ולמעשה.
ויש לסייע לדבריו מס' מנהג מרשלייאה (תפלת ראש חדש עמוד ) שכתב בתוך דבריו: "אבל שליח צבור שטעה אין מחזירין אותו אבל אם טעה במוסף או במנחה חוזר. ואם לא עקר רגליו חוזר לעבודה ואם עקר רגליו חוזר לראש".
וכן מהסמ"ק (מצוה יא) שכתב: "בכל מקום שיחיד חוזר ומתפלל כשטעה ש"צ חוזר ומתפלל כשטעה חוץ מר"ח שחרית ובשבת וי"ט שחרית וכן במוסף מפני טורח צבור". משמע שדוקא שש"צ אין מחזירים בטעות משום טירחא דציבורא אבל יחיד חוזר. ועי' בית יוסף (או"ח סי' קכו אות ג) שדן בכך.
ו עריכה
אמנם נראה למסקנה שכיון שהראשונים חלקו בכך ורובם סוברים שאין חוזר בטעות בתפילת המוספין כאשר הזכיר את מוספי היום. וכן האחרונים חלוקים בכך ודעת רובם נוטה שלא לחזור, וע"כ אל יחזור.