חבל נחלתו ד יג

סימן יג- זמן קידוש לבנה

שאלה

ממתי ועד מתי - הזמן הראוי לקידוש לבנה (ברכת הלבנה)?

תשובה

א

נאמר במסכת סנהדרין (מא ע"ב): "ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: עד כמה מברכין על החדש - עד שתתמלא פגימתה. וכמה? אמר רב יעקב בר אידי אמר רב יהודה: עד שבעה, נהרדעי אמרי: עד ששה עשר".

פרש רש"י:

"עד כמה מברכין - אם לא בירך היום - יברך למחר.

על החדש - על הלבנה בהתחדשה.

עד שתתמלא פגימתה - אבל בתר הכי לא שייך למימר מחדש חדשים - שהרי כבר נושנת היא".

והרי"ף (סנהדרין יד ע"א, ברכות כא ע"א) הביא את שתי הדעות ולא הכריע ביניהן. וכן האשכול (הלכות ראשי חדשים).

הרא"ש (סנהדרין פ"ה סי' א) פסק וכתב: "אמר רבי אחא בר חנינא (אמר אביי) אמר רב אסי אמר רבי יוחנן עד מתי מברכין על החדש עד שיתמלא פגימתו. וכמה אמר רב יהודה עד שבעה. נהרדעי אמרי עד ששה עשר. ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו. הא למיהוי כי יתרא (=יתר הקשת) והא למיהוי כי נפיא (=נפה, לבנה במילואה)* והלכתא כנהרדעי דרבים נינהו".

ב

הטור (או"ח סי' תכו) פסק: "א"ר יוחנן עד מתי מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתו אבל מכאן ואילך כבר הוא ישן ואינו ראוי לברך על חידושו. וכמה, פירוש מתי תתמלא פגימתו, רב יהודה אומר עד ז' שנתמלא הפגימה והיא כחצי עגולה, ונהרדעי אמרי עד י"ו ולא י"ו בכלל שנעשה כולו שלם והלכתא כנהרדעי. והני י"ו משעת המולד מונין אותם ולא מיום קביעות החדש". עולה מדבריו כי פסק כרא"ש אולם הוסיף שחשבון חצי החודש צריך להיות מהמולד ולא מר"ח, ולעתים יש לכך נ"מ בלילה או שנים.

כתב על כך הב"י (או"ח סי' תכו): "ומ"ש רבינו והני י"ו מיום המולד מונין אותם. מצאתי בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' יט) דטעמא משום דאמרינן עד שתתמלא פגימתה אם כן במילוי תליא מילתא ולאו דוקא ט"ו וי"ו אלא חצי כ"ט י"ב תשצ"ג זהו מלאתו כן נ"ל. ולע"ד נראה אם היה ליקוי לבנה שאנו רואים ניגוד אמיתי אמצעות הלקות בודאי שאין לברך אח"כ אבל סתמא סמכינן אחשבונינו שמסרו לנו רבותינו שהוא מולד השוה אפילו אם היה ליקוי חמה שהוא מולד אמיתי קודם לשלנו או אחריו כי הרמב"ם (קידוש החודש פ"ז הל' ז) כתב שרבותינו כיונו לפגוע באמיתי ע"י הדחיות (עד כאן דברי המהרי"ל)".

היינו לפי המהרי"ל צריך לברך על הלבנה עד חצי החודש (היינו חצי מכ"ט י"ב תשצ"ג) והב"י חולק שכל זמן שאין סתירה ברורה שכבר עבר חצי החודש, כגון שהיה ליקוי לבנה שהוא קורה במילוי החודש אין צריכים לחשוש לכך ומותר לקדש את הלבנה. ונסמך על הרמב"ם שהחשבון מתואם כמה שניתן עם המולד, וע"כ חצי החודש נופל עפי"ר בט"ו.

בשו"ע (סי' תכו ס"ג) פסק: "עד אימתי מברכין עליה, עד י"ו מיום המולד, ולא י"ו בכלל". והרמ"א הוסיף: "(ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד), (תשובת מהרי"ל)". ונחלקו לפי טעמיהם.

ג

תחילת הזמן הראוי לברכה לא מצויינת בגמרא במפורש. הרמב"ם (הל' ברכות פ"י הי"ז) פסק: "אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש עד שתמלא פגימתה".

מתבאר מן הרמב"ם שמהיום הראשון שנראית הלבנה צריך לברך עליה ולא להמתין ליתר מילוי. אולם אם לא ברך מברך עד אמצע החודש. וכ"נ מדברי רש"י לעיל.

וכן כתב הרמ"ה (סנהדרין מב ע"א): "אר"י: עד מתי מברכין. פגימתה. נפקא מינה דאי לא בריך ביומא קמא כל כמה דלא נתמלאת פגימתה מצי לברוכי עילויה דאכתי מינכר חידושי דסיהרא".

וכן המאירי פרש: "ועד אימתי מברכין אם לא בירך בלילה ראשונה מברך בשניה וכן עד שתתמלא פגימתה ותעשה כנפה".

רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב י"א ח"א) הדגיש: "עד מתי מברכין על הלבנה עד שתתמלא פגימתה וזהו עד י"ו יום לחדש, פי' ולכתחלה צריך לברך קודם שיעברו ז' ימים מן החדש". היינו כדי לצאת ידי שתי הדעות צריך לברך על הלבנה קודם ז' לחודש.

ד

וכן הביא הבית יוסף (או"ח סי' תכו): "וכתב הכל בו (סי' מג ג:) לכתחלה מברכין עד ז' ואם איחר מברך והולך עד י"ו ולא עוד, והטעם כי החמה עומדת כנגד הלבנה בט"ו בחודש ולכך זיו הלבנה בחזקו עומד על מילואה כי חמה במערב ולבנה במזרח רב המקום ביניהם לכך מברכין עד שתתמלא פגימתה כי כל מה שתקרב הלבנה אחר חצי החדש לחמה יתכסה אורה ולכך מברכין על התוספת ולא על החסרון כי על הטובה יש לנו לברך".

השו"ע השמיט דעת הרמב"ם שלכתחילה המקדים ה"ז משובח, ודעת רבנו ירוחם והכלבו שלכתחילה יברך קודם ז' לחודש לצאת ידי הדעה הראשונה בסנהדרין. ועדיין צריך לברר ממתי מברך.

ה

כתב הטור (או"ח סי' תכו): "גרסינן במס' סופרים אין מברכין על הירח אלא במ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים ותולה עיניו כנגדה ומיישר רגליו ומברך ואומר ג"פ סימן טוב תהיה לכל ישראל".

אבל הב"י כתב: "גרסינן במסכת סופרים אין מברכין על הירח וכו' עד בלב טוב. הכל בפ"כ (ה"א -ב), ומדברי תלמידי הרב רבינו יונה נראה שלא היה גורס במסכת סופרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת שכתב בסוף פרק תפילת השחר (שם ד"ה נהרדעי) במסכת סופרים אמרו 'אין מברכין על הלבנה עד שתתבשם' י"א עד מוצאי שבת שמברכין על הבשמים ואין זה מתקבל כלל דמה טעם הוא זה לתלות הדבר במוצאי שבת, ויש מפרשים שתתבשם לשון חופה ודומה לו עביד בוסמא לבריה. ורצונו לומר משעה שתעשה כמו חופה שהיא גדולה קצת ומאירה סביבותיה ונראה למורי שפירושו משתמתק מלשון לבסומי קלא כלומר משעה שמתוק האור שלה ואדם נהנה ממנה שזה הוא אחר ב' או ג' ימים, אבל ירח בן יומו מתוך קטנותו אין האור שלו מתוק שאין אדם נהנה ממנו עכ"ל. ואף על פי שבספרים דידן כתוב בהדיא אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת וכמ"ש רבינו מ"מ למדנו מדברי הרב רבינו יונה שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה ג' ימים דמשמע דבלא ההיא דמסכת סופרים הוא סובר כך לפי שקודם לכן אין אדם נהנה מאורה".

והביא עוד הב"י (תכו, ד): "והר"י גיקטילי"א, בעל שערי אורה, כתב בתשובה שע"פ הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים".

כפי שהביא זאת הב"י הוא כהלכתא בלא טעמא. ומצאתי במאירי שמביא: "ויש שנהגו שלא לברך עד מוצאי שבת הראשון לחדושה, והוציאו דבר זה ממה שאמרו בתלמוד המערב* אין מברכין על הלבנה עד שתתבשם, ופירשו בה עד שיברכו על הבשמים. ואיני יודע טעם בדבר. ומכל מקום יש מי שמפרש עד שתתבשם כענין עבד בושמא להלולא. והוא עגול האפיריון של חתנים העשוי כמין יתר. ובא כענין מה שאמרו כאן עד שבעה שתעשה כיתר". היינו דעה זו הסבירה שאין לברך אלא מז' עפ"י הירושלמי ותלתה הסבר זה אף בדברי הבבלי. ולפי"ז צריך לעיין מה המחלוקת בסוגיא בסנהדרין. המאירי עכ"פ אינו מקבל דעה זו.

וכן פסק בשו"ע (סעיף ד): "אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה".

ו

ופסקו תמוה. ראשית הרמב"ם ועוד ראשונים כתבו שיברך עליה ביום הראשון כשרואה אותה. ועוד שמרבינו יונה הסיק הב"י עצמו שלאחר ג' ימים. ועוד שדעה מפורשת בש"ס שמברך עליה עד שבעה ימים, וכ"פ לכתחילה רבנו ירוחם והכלבו. וכיצד עזב הב"י כל אותם ראשונים ופסק כר"י ג'יקטיליא עפ"י הקבלה.

וכך העיר המג"א (סי' תכו ס"ק יג): "וז"ל הרמב"ם וסמ"ג ואם לא בירך ליל א' מברך עד יום י"ו וכ' רש"ל בביאורו מכאן משמע דא"צ להמתין ג' ימים כמ"ש בלקוטי ספרים עכ"ל, ובס' הקנה כ' ג"כ מצוה מן המובחר לקדשה ביום ראשון, אבל בהגמ"י כתוב ג"כ להמתין ז' ימים וכ"כ בי"מ מאכ"ח ח"א סל"ט (=עשרה מאמרות, מאמר אם כל חי)*, ובלבוש כ' אם חל מ"ש קודם ז' ימים סומכין על רבינו יונה ומקדשין אחר ג' מפני שהוא מ"ש וגם מפני שהציבור מקובצין וברוב עם הדרת מלך, וכ"כ הב"ח שלא להחמיץ המצוה אבל אם מ"ש קודם ג' ימים אין מקדשין דיכולין להמתין עד מ"ש הבא כמ"ש ס"ב".

ובמשנה ברורה (סי' תכו ס"ק כ) פסק: "עד שיעברו ז' - ורוב האחרונים פליגי ע"ז ולדידהו עכ"פ לאחר ג' ימים מעל"ע מעת המולד שנהנין כבר מאורה יש לברך עליה ואין להחמיץ המצוה אכן אם הג' לחודש הוא באחד מימי השבוע נכון להמתין עד מו"ש הבאה וכפי המבואר בס"ב בהג"ה וכמה אחרונים והגר"א מכללם מקילין אף באופן זה וסברי דאין כדאי להשהות המצוה בכל גווני וע"כ הנוהג כן בודאי יש לו על מי לסמוך. ובפרט בימי החורף וגשם בודאי הזריז לקדש הרי זה משובח".

ז

מלבד זאת צ"ע אם לפסוק כמקובלים במקום שפסיקתם חולקת על גמרא מפורשת.

כתב הרדב"ז (שו"ת, ח"ד סי' פ): "לפי שיש בידי כלל גדול בכל דבר שנכתב בגמרא או באחד מן הפוסקים או בעלי ההלכות אפילו שיהיה הפך ממה שכתוב בספרי הקבלה אני מודה בו ולא אחוש למה שכתוב באחד מאותם הספרים (=של הקבלה), ולעצמי אם הוא חומרא אני נוהג אותו ואם קולא לא אחוש לה".

וכן במשנה ברורה (סי' כה ס"ק מב) כתב: "כתב הכנה"ג בכללי הפוסקים (כלל א) כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקין עם הגמרא והפוסקים הלך אחר הגמרא והפוסקים מיהו אם בעלי קבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אע"פ שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך ודין שאין מוזכר בהיפוך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע". וע"ע בשו"ת יביע אומר (ח"ה או"ח סי' ט) בסופו.

ואם כן כאן שהגמרא והראשונים פליגי על דעת המקובלים לכאורה צריך לפסוק אחר הש"ס ולא אחר המקובלים, ולהתחיל לקדש או לברך על הלבנה מתחילת החודש ועד חציו ולא מז' בחודש. וצריך עיון. (ועיין מגיד מישרים לשיר השירים שמבאר איחור קידוש לבנה).