חבל נחלתו ד יב

סימן יב- לחמניות מקמח מצה בפסח

שאלה

האם מותר לאכול בפסח לחמניות מקמח מצה שאין בו חשש חימוץ ונילוש במים, האם יוצאים בהן י"ח מצה בליל הסדר, והאם מותר לאוכלן בערב פסח?

יציאה י"ח מצות מצה בליל הסדר

נאמר במסכת פסחים (לה ע"א): "אמר רבי שמעון בן לקיש, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב: אמר קרא (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ - אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה". וקמח מצה נעשה מחמישה מיני דגן, וע"כ היה ראוי לבוא לידי חימוץ, אלא שעתה אינו ראוי לבוא לידי חימוץ. והשאלה היא האם לשם יציאת י"ח מצה צריך שהמין היה פעם ראוי לבוא לידי חימוץ, או שצריך שבזמן הכנתו למצת מצוה יהא ראוי לחימוץ.

ונראה להוכיח שצריך שתהא ראויה להחמיץ בזמן ההכנה למצת מצוה. כאמור בהמשך שם: "אמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: עיסה שנילושה ביין ושמן ודבש - אין חייבין על חימוצה כרת. היינו טעמא דריש לקיש: משום דהוו להו מי פירות, ומי פירות אין מחמיצין". היינו, על אף שהקמח ראוי להחמיץ במים כיון שבמי פירות אינו מחמיץ אין יוצאים י"ח במצה העשויה עיסה עם מי פירות בפסח.

אולם הרמב"ם (הל' חו"מ פ"ו ה"ד, ה"ה) כתב: "אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה אלא אם כן אכלה מאחד מחמשת המינין שנאמר (דברים טז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות, דברים הבאים לידי חימוץ אם אכלן מצה יצא בהן ידי חובתו, אבל שאר דברים כגון אורז ודוחן וקטניות אין יוצא בהן ידי מצה לפי שאין בהן חמץ. מצה שלשה במי פירות יוצא בה ידי חובתו בפסח, אבל אין לשין אותה ביין או שמן או דבש או חלב משום לחם עוני כמו שבארנו, ואם לש ואכל לא יצא ידי חובתו". והראב"ד לא השיגו על כך.

עולה מדברי הרמב"ם שאמנם יוצא י"ח רק בדברים הבאים לידי חימוץ, אולם אינו מצריך שבשעת האפיה יבוא לידי חימוץ, וע"כ יוצא י"ח במצה שנילושה במי פירות. ואת האיסור ללוש ביין, שמן, דבש וחלב לומד משום שאינו לחם עוני.

המ"מ ורבינו מנוח העירו שלפי הרמב"ם יוצא י"ח בליל הסדר במצה שנילושה בשאר מי פירות (כגון ביצים) שלא מנאם. ולפי"ז אדם יוצא י"ח בלחמניות מקמח מצה שנזהרו בהן מחשש חימוץ ונילושו במים.

וכתב על כך הלח"מ שלכאורה לפי הלימוד בתורה לא יוצאים במצה שנילושה במי פירות, ועונה: "וראיתי מי שתירץ דמלא תאכל עליו חמץ לא ממעטינן אלא דברים שאינן באין לידי חימוץ בשום צד ואופן בעולם, אבל מצה שנילושה במי פירות הרי המצה היא באה לידי חימוץ אלא שהמים גרמו לה שלא תחמיץ, ולא ממעטינן מהאי קרא ודבר נכון הוא". וכאמור זו הבנתו בדברי הרמב"ם.

אולם הרב המגיד (פ"ו ה"ה) הוסיף: "וראיתי מי שכתב שאינו יוצא במצה הנלושה בשמן ויין ודבש בלבד אלא עם תערובת המים לפי שאנו צריכים שימור מחמץ וכל שאינו מחמיץ אין יוצאין בו ידי מצה, וכבר נתבאר (פ"ה ה"ב) שמי פירות לבד אין מחמיצין ודבר נכון הוא". וכן הביאו הב"י (או"ח סי' תסב אות ד). כלומר לפי פשט דברי הרמב"ם ניתן לצאת י"ח בקמח שנילוש במי פירות אע"פ שאינו ראוי להחמיץ מפני שהמין (=קמח) ראוי להחמיץ. אולם ישנה דעת ראשונים שאין יוצאים י"ח במצה כזו מפני שאין היא ראויה להחמיץ וצריכים שתהא ראויה להחמיץ. דעה זו היא דעת הרמב"ן והר"ן.

הר"ן (חי' פסחים לו ע"א ד"ה ולענין הלכה) כתב על דברי הרמב"ן לגבי היתר מצה עשירה בפסח: "אלא שהביא עוד הרב ז"ל (=רמב"ן) ראיה דבעיסה שאינה באה לידי חימוץ כלל לא צריכינן לדר"ע, דהא בעינן שימור דלישה ואפיה דכתיב ושמרתם את המצות יצאה זו שאינה צריכה שימור לפי שאינה באה לידי חימוץ, ותניא לקמן מצה המשתמרת לשם מצה ולד"ה יצאה זו שאינה משתמרת כלל. וכיוצא בה אמרו בירושלמי יכול יצאו י"ח ברבוכה כלו' בחלוט ת"ל ושמרתם את המצות – מצה הצריכה שימור יצאה זו שאינה צריכה שימור. הא למדנו למצה שנילושה בלא מים שאפילו היתה עניה אין יוצאין בה".

לפי דברי הרמב"ן (מלחמות ה', י' ע"ב ד"ה אמר הכותב) והר"ן, אע"פ שמצד הלימוד של ההיקש (הבאים לידי חימוץ ראויים למצה), שאותו למד הר"ן למינים ולא לתהליך העשיה, הנה ישנו חיוב נוסף של שימור לשם מצה ואם אינה ראויה להחמיץ א"א לקיים בה שימור. עפ"י דבריהם בלחם העשוי מקמח מצות, לכאורה ניתן יהיה לקיים את מצות השימור באפיה הראשונה, לפני שמרסקים את המצות לקמח, אולם כיון שבאפיה למוצר הסופי לא ניתן לעשות שימור לשם מצת מצוה שהרי אין בו חימוץ – נראה שיהא אסור לצאת בהן י"ח מצה בליל הסדר.

הפר"ח (תסב, א) לאחר שהביא את הרמב"ם והמ"מ על שתי הדעות שבו כתב: "ואני אומר דבודאי מהא דאמרי' בפרק כל שעה אחמשה מינין שאדם יוצא י"ח בפסח. ליכא ראיה כ"כ דדילמא אמינין שאינם יכולים לבוא לידי חימוץ בשום צד קפיד רחמנא, לאפוקי עיסה שנילושה במי פירות דאע"ג דהשתא אינה ראויה לחימוץ מ"מ הרי היתה ראויה לחימוץ אם היה לשה במים והראוי לבילה כו'". ומ"מ הדין הוא ברור אצלי שכוונת הרמב"ם בשכתב מצה שלשה במי פירות יוצא בה י"ח בפסח היינו ע"י תערובת מים".

להלכה כתב המגן אברהם (סי' תעא ס"ק ה): "ועוד דמי פירות לבד אין מחמיצים וא"כ ל"ל (=למה לי) ללחם עוני פשיטא דאין יוצאין בהם כמ"ש סי' תנ"ג אלא ודאי אפילו עם מים (=מי פירות עם מים) אין יוצאין משום מצה עשירה ועב"י סי' תס"ב בשם המ"מ".

וכך הביא בשו"ע הגר"ז (תסב, א): "ועוד שאין יוצאין אלא במצה שהיתה יכולה לבא לידי חימוץ אם לא היה משמרה מחימוץ".

נראה ע"כ שלהלכה התקבלה דעת הרמב"ן והר"ן שצריך אפשרות חימוץ בשעת לישה ובקמח מצה כיון שאינו יכול להחמיץ אין צורך לשומרו ולא יוצא בו י"ח מצת מצוה בליל הסדר.

תבשילים ומיני מאפה מקמח מצה בפסח

הראבי"ה (פסחים סי' תפב) כתב: "ורבא שרי למימח בחסיסי. פירוש טוחנים מצה אפויה כקמח ומבשלים אותה במים". ולא חשש לחימוץ כיון שכבר נאפה. ולפי"ז מותר לעשות תבשילים מקמח מצה.

אבל בכנה"ג (הג' ב"י סי' תסא) סיפר על מקרה שהשתמשו בקמח מצה לטגן עם דג והרואים טעו וחשבו שהוא קמח ממש ולמדו ממנו, וחכמי העיר גזרו שלא ישתמשו בקמח מצה בפסח מפני מראית עין. ומסיק מכך בעל כנה"ג שכל דבר שנהגו לעשות עם קמח אין לעשותו עם קמח מצה מחשש טעות. "ולפי זה למכור סופגנין בחנות אפילו ממצה אפויה אסור, כיון דהמנהג הוא לעשות סופגנין למכור בשוק*".

הברכי יוסף (או"ח סי' תסג ס"ק ב) כתב על דברי כנה"ג: "הרב פר"ח התיר לעשות פאנאדי"ס וכיוצא מקמח מצה אפויה ולא חיישינן למראית העין, ודלא כהרב כנה"ג, דאין לנו לגזור גזרות מדעתינו, ונוהגין בכמה מקומות לעשות ממצה אפויה סופגנין, וגם הכנה"ג כתב שאין לגזור בסופגנין אלא בדברים הנהוגים לעשותם בימי שנה. ע"ש באורך סי' תס"א.

ומצאתי לראב"ן דף ע"ג עמוד ב' (פסחים סי' תלד, ווארשא, דף לד ע"ד) שכתב וז"ל: ומצה אפויה שבישלה כמו שעושין מאכל שלקות וגם לתינוקות מאכל פרפל וכו', ומיהו אינו טוב לעשות פרפיל שלא יעשו גם מקמח, וטוב הוא לאסור זה מפני זה, עכ"ל. וזה סמך גדול לדברי החכמים שהביא גזרתם הרב כנה"ג. ומיהו גם ראב"ן בדרך טוב קאמר".

כלומר, לאחר שהביא את דברי הפר"ח שחולק שאין לגזור גזירות חדשות מדעתנו הוא מביא סיוע לדעת הכנה"ג מהראב"ן, אם כי הראב"ן אמר זאת כעצה טובה ולא כגזירה.

בשו"ת מהרשד"ם (או"ח סימן כו) חלק על כנה"ג וכתב שהגזירה תקיפה רק לבני מקומו, וז"ל: "והעושים הקמח ממצה אפויה ודאי שהוא מותר והפקפוק בזה משום דכ"ע לאו דינא גמירי, רוב העולם לא חששו לזה שהרי אנו ג"כ עושין סופגנין מקמח מצה אפויה אע"פ שנהגו הרבה חומרות בשאר דברים כל שכן באלו הארצות שלא נהגו באלו החומרות. וכבר כתבתי למעלה בשם הר"ן שבני מקום אחד יש להם לנהוג ע"פ רבם אפי' רבים חולקים עליו, הלא תראה במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלים בשר עוף בחלב, במקומו של ר' אליעזר היו כורתים עצים בשבת לעשות פחמין לעשות ברזל לצורך מילה. פה בעיר שאלוניקי אשכנזים אוכלים החלב הנקרא חמשה אצבעות והספרדים מחזיקים אותו לחלב גמור שחייבים עליו כרת. ולענין הנפיחה הם מחמירין ואנו מקילים. וכל לענין פסח נוהגים הם כמה חומרות שאין אנו נוהגים נהרא נהרא ופשט' וכבר כתב הרב כמו"הר דוד כ"צ דליכא משום לא תתגודדו משום דהוו להו כשתי בתי דינין בשתי עיירות אע"פי שכלנו עומדים בעיר אחד".

היינו, אין לחוש כלל לחומרתו של כנה"ג, ואף שהברכ"י חיזק גזרתו מדברי הראב"ן היינו, דוקא לבני עירו אולם בני שאר מקומות מותרים, ואין החומרא חלה עליהם.

בשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סי' קיז) דן בעשית מיני מאפה מקמח תפו"א ולאחר שהביא דברי הברכ"י מסיק מדבריו: "ובשיו"ב שם הביא בשם מהר"ם ממודינא ז"ל פלאץ ממצה אסור לעשות ויש לקנסו אם עשהו, וכן נהגו רבני צרפת עכ"ל, ועמ"ש בשו"ת צרור הכסף סי' רמ"ד בס"ד עכ"ל השיו"ב.

ולענ"ד אין לדמות הענינים, אלא דדברי הראב"ן הנ"ל עומדים נגדנו, דכתב דטוב לאסור זה מפ"ז, ואע"ג דרק דרך טוב קאמר כמ"ש הברכ"י, מ"מ איך תרהיבנו נפשינו עוז לעשות לכתחילה בפומבי מה שנגד דרך הטוב של הראב"ן ז"ל, ועוד דמשמע משיו"ב הנ"ל דהביא דברי הר"מ ממודינא להוסיף על חומרת הראב"ן, לקנוס ג"כ מי שעושה בהיתר מה שנדמה לאיסורא, אם לא דנימא דהנעשה מקמח תפו"א ניכר ונבדל מהנעשה מקמח מצה אפוי' כמו שנבדל בטעמו, וזאת איני יודע בבירור".

עולה מדבריו ומתוספת הרב חיד"א בשיו"ב שאין לעשות מיני מאפה מקמח מצה הדומים למיני מאפה מקמח רגיל כדי שלא יבואו הרואים לטעות ולאכול ח"ו חמץ בפסח. ועל אף שהכיר את דעת המסתייגים מגזירות חדשות, בכ"ז חשש לכך.

חוכך בדבר בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סי' כב): "עוד שואל, אם מותר להתפיח את ה"לחם" הזה עם שמרים שנעשו על טהרת הכשרות לפסח (בתהליך כימי, ולא כשאור) גם בפסח או שיש בכך משום מראית עין.

ואשיבנו דמעיקרא דדינא אין לאסור זאת. וכמו שחזינן להרבה יראים ושלימים שאופים ואוכלים בפסח עוגות מקמח מצה הגם שמראיהם החיצוני הוא ממש כעוגות חמץ שאוכלים בכל ימות השנה.

אולם יש גם מקום לנהוג חומרא בזה. וכעין שמביא הבאר היטב באו"ח סימן ת"ס סקי"א בשם הכנה"ג שהחמיר בכגון דא מפני שפעם אחת אירע מכשול בדבר. ודברי הכנה"ג בזה כתובים בסימן תס"א בהגהב"י ע"ש".

אמנם בשו"ת יביע אומר (ח"א או"ח סי' טז אות ב) חלק וקבע: "אולם אף אם יש סמכות לחכמי הדורות לחדש גזירות, מ"מ אין זה אלא כשעמדו גדולי הדור למנין והסכימו רובם לגזור ולתקן, אבל בודאי שאין כח לשום חכם לגזור ולאסור (על כלל ישראל) דברים המותרים מצד הדין, אף אם יהיה מופלג בחכמה ובזקנה". וכן כתב עוד בח"ו (יו"ד סי' ח אות ה).

המסקנה העולה מדברי הפוסקים שיש מקום להחמיר, ולפחות ברשות הרבים בחנויות וכד' שלא לאפות ולמכור לחמניות ועוגות הדומות לנאפה מחמץ, ואע"פ שרבים הפוסקים שהתירו, נראה שבאפיה דומה יש מקום להחמיר, כפי שראינו שטעו ואכלו חמץ בפסח, אלא אם כן ישנו לגמרי ממראיהם בכל ימות השנה.

לחמניות מקמח מצה בערב פסח

פסק בשו"ע (או"ח סי' תעא ס"א): "אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון". היינו, אף אם אין היא אסורה משום חמץ, שהרי אסור לאכול מסוף שעה רביעית, אסור לו לאכול פת משעה עשירית כדי שיאכל לתיאבון.

ובסעיף ב פתח השו"ע: "וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה".

והרמ"א הוסיף: "אבל מצה שיוצאין בה בלילה, אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר (ר"ן פרק אלו עוברין בשם הרמב"ם והמגיד פ"ו)".

ולכאורה כל מצה שאין יוצאים בה ידי חובה מותר לאוכלה בער"פ. אולם בהמשך מצמצם הרמ"א וכותב: "מצה שנאפה כתקנה ואח"כ נתפררה ונילושה ביין ושמן, אינה נקראת מצה עשירה.* ואסורה לאכלה בערב פסח (מהרי"ו)".

והעיר המגן אברהם (סימן תעא ס"ק ח): "ונילושה ביין ושמן - אפילו נאפית אחר כך שנית*, אבל מפוררת ונתבשלה מותר לאכול ומברך (במ"מ) דהוי מעשה קדירה ונימוח (מהרי"ל) עמ"ש סי' קס"ח ס"י ותס"א ס"ד".

והמשנה ברורה (סימן תעא ס"ק יח-כ) באר את דברי המג"א, שכוונתו לאוכלה מעורבת ביין ושמן בין אפויה בין שאינה אפויה. ומוסיף שאם לא נילושה אלא היא רק קמח מצה יוצאים בה י"ח בליל הסדר כמבואר בסימן תסא ס"ד. ומסיים: "וכל זה בשלא בשלה אבל אם בשלה וכמו שנוהגין במדינותינו לעשות כדורים ממצה שקורין (קניידלעך) או מצה מבושלת בכלי ראשון מותר לאוכלה קודם שעה עשירית דזה בודאי לא מיקרי מצה וכדמבואר בסימן תס"א".

עולה מדבריו: בקמח מצה כמות שהוא, מכיון שבדיעבד יוצאים בו ידי חובה בליל הסדר אין לאוכלו בערב פסח*. קמח מצה שנילוש עם מי פירות אין לאוכלו בערב פסח מפני שאין נקרא מצה עשירה (ואף על פי שאין יוצאים בו ידי חובה בליל הסדר עיין שם משנה ברורה ס"ק כ). קמח מצה שנילוש עם מי פירות ובושל בצורת כדורים וכד' מותר לאוכלו בערב פסח*.