חבל נחלתו ג סד

סימן סד- בית שכור שארעה בו שריפה

שאלה

ראובן השכיר בית לשמעון, שמעון נסע לשבת, והשאיל דירתו לאחר. בשעה מאוחרת, לפנות בוקר בשבת פרצה שריפה בדירה, כתוצאה מנורת חשמל ש'נשרפה', ונשרפה ספה של שמעון, וכן הושחרו כתלי הדירה.

מי חייב בתשלומי הנזק, ומי חייב בתשלום צביעת הדירה?

חיובי שוכר בשמירה בבית

כתב הטור (חו"מ סי' ש"א): "כל דין השומרים אינו נוהג בעבדים ושטרות וקרקעות והקדשות בין לענין שבועה כמו שפירשתי למעלה בסימן צ"ה, בין לענין תשלומין. שאם הופקדו אצלו אחד מכל אלו ונגנב או נאבד או נאנס אינו חייב לשלם, אבל נשבעין עליהם מדרבנן".

ובאר הב"י: "וכתב הרא"ש בפרק הזהב (סכ"א בסופו) נהי דאינו משלם שכרו מיהא מפסיד עד שישבע ששמר כראוי, וכן משמע התם בגמרא ופשוט הוא. וכתב הרא"ש בפרק שבועת הדיינים (סכ"ד) הוה מצי למימר שואל אינו משלם אונסין וגניבה ואבידה דאיתקש לשומר שכר (ב"מ צ"ה.) אלא כיון דתנא פטור שבועה בשומר חנם ופטור תשלומין בשומר שכר הוא הדין בכולם, ועוד משום הכי לא תנא שואל משום דלא שייך בהקדש, וכן כתב נמוקי יוסף בפרק הזהב (ל"ב: ד"ה ש"ח) בשם האחרונים ז"ל".

היינו, אין חייבים שבועת השומרים על קרקעות, אבל שומר שכר אינו נוטל את שכרו, אא"כ נשבע ששמר כיאות, ושבועה זו מדרבנן. במקרה הנוכחי כיון שהמדובר בשוכר שאינו נוטל שכר אלא נותנו, אין מקום לשבועה, אלא צריך לשקול אם השוכר פשע בשמירתו על בית המשכיר. ובדין פשיעה נחלקו הפוסקים.

כתב הב"י (שם): "וכתב הרמב"ם שלא פטר בהם אלא גניבה ואבידה ואונסין, אבל אם פשע בהם ונאבדו חייב לשלם דפושע כמזיק בידים דמי, וא"א הרא"ש כתב דאפילו פשע בהם ונאבדו פטור מלשלם ואפילו השואל וכן כתב רב אלפס". כלומר, נחלקו הראשונים בפשיעה בקרקעות האם השומר חייב מדין מזיק, או שפטור כדין שמירה בקרקעות ומצד פשיעה בשומרים.

לגבי המקרה שלפנינו נראה שאין לכך נ"מ משום שלא היתה כאן פשיעה אלא אונס, ואפילו אם האונס נגרם כתוצאה משימוש השוכר נראה שהוא פטור מלשלם למשכיר על נזקי ביתו.

חיובי תשלומים

הובחן בהלכה בין משכיר בית זה לבין משכיר בית סתם. המשכיר בית סתם ונשרף הבית, או נהרס עד כדי כך שלא ניתן להשתמש בבית, המשכיר צריך להעמיד לשוכר בית אחר, מפני שהתחייב למגורים ולאו דוקא לבית זה. לעומת זאת אם השכיר בית זה והבית נהרס אין צריך להעמיד לו בית אחר. ונראה שהיום כל התקשרות בין משכיר ושוכר פרטיים היא בהשכרת בית מסויים. לעומת זאת השוכר מחברה משכנת כגון 'עמידר' השכירות היא על בית סתם, וע"כ אם נהרס הבית צריך להעמיד לו בית אחר.

פשוט שהמשכיר פטור מתשלום נזקי נכסי השוכר (הספה שנשרפה). וכיון שהבית עדיין ראוי למגורים שכירות השוכר ממשיכה. וכן מבואר בשו"ת הרא"ש (כלל ל"ה סי' ו'): "אבל בית זה השכיר לו כל זמן שיוכל לדור בו וכי נפל אזדא ליה. ומזה יש ללמוד דאם נתקלקלו הקורות והתקרה מסתמא עומד הוא ליתקן ולא שייך למימר אזדא ליה דעדיין נקרא בית אלא שמסוכן לדור בו ודמי לההיא דחמור הילכך חייב המשכיר ליתן".

ומכאן נלמד לענייננו, שכיון שהבית עומד וראוי לדירה השוכר ממשיך בשכירותו. ונותר לברר האם חלה על המשכיר חובה לצבוע את ביתו, או שיכול להגיד לשוכר תקן וצבע בעצמך.

חיובי משכיר ושוכר בתיקון בית

כתב הטור (חו"מ סי' שי"ד): "המשכיר בית לחבירו חייב לעשות לו כל דבר שהוא מעשה אומן כגון להעמיד לו דלתות ולפתוח לו חלונות אם הוא צריך לאורה, והראב"ד כתב אפילו אם יש בו אורה הרבה אם יש בו חלונות שנסתמו ולא נפרצו פצימיהן צריך לפתחן לו וצריך לחזק לו התקרה ולסמוך הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול וכיוצא באלו. וכל דבר שהוא מעשה הדיוט כגון מעקה ומרזב וסולם ולהטיח הגג ומקום המזוזה (והמזוזה) על השוכר לעשותו. ואם נפחתה המעזיבה והתקרה בד' טפחים חייב לתקנה, שמעזיבה נמי חיזוק התקרה היא. וכתב הרמב"ם בכל אלו הדברים הולכין אחר מנהג המדינה ובשמות הידועים להם כדרך שאמרו במקח ובממכר".

ונראה שצביעת בתים בימינו היא מעשה אומן (וודאי שלאחר נזק כשריפה), וע"כ חובת התיקון היא על המשכיר. וכבר כתב בדרכי משה (סי' שי"ד אות א'): "וכ"כ בהגהות מימוני פ"ו מהל' שכירות (אות א') לענין תקרה אע"ג דאמר ליה בית זה ובאותו פעם לא היה מקורה — חייב לעשות לו תקרה, דאנן סהדי דדעתיה דשוכר שיהא ראוי לדירה מפני רוחות ושלגים וגנבים שלא יכנסו בפרצות". וכן מביא הרמ"א (שם אות ב') מנ"י פרק השואל: "אע"ג דבשעת שכירות נכנס שם שוכר וראה שלא היה שם דברים אלו לא אמרינן ראה ונתפייס כיון דלדירה אמר ליה ולא חזיא לדירה אלא בדברים הללו, הרי זה כאילו התנה בפירוש". וק"ו למקרה דידן שנכנס כשהדירה היתה ראויה לדירה וצבועה, ועתה אינה ראויה כ"כ לדור ללא צביעה. ובאופן כללי חיובי המשכיר והשוכר לגבי הבית אינם רק בתחילת השכירות אלא לכל תקופת השכירות.

שוכר שהשאיל לאחר

ולכאורה עדיין צריך לעיין הרי השוכר השאיל דירתו לאחר האם הדבר מותר?

כתב הבית יוסף (חו"מ סי' שמ"ב): "כתב מהרי"ק בשורש ו' (ענף ד') אין השואל רשאי להשאיל וכו' היינו אפילו כשהשומר הראשון קל שבקלים והשני אדיר שבאדירים".

אולם בהמשך כתב הב"י בשם שו"ת הרשב"א (חלק א' סימן אלף קמ"ה), וז"ל הרשב"א במלואה מתוך תשובתו:

"ואפילו השוכר בית מחבירו יכול הוא להשכיר לאחרים. ולא אמרו אין השוכר רשאי להשכיר ואין השואל רשאי להשאיל אלא במטלטלין והמטלטלין שאין דרכן של בעלים להשתכר ולהשאיל עמהם מפני שאפשר להבריחם ואינו רוצה שיהו מטלטליו אצל אחרים. וכאותה שאמרו בגיטין (דף כ"ט) ואם אמר לו טול לי ממנה חפץ אינו משלחו ביד אחר דאמר לו אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. ועלה אמרו כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל אבל מטלטלין שאין עשויין להבריח שדרכן של בעלים להשתכר ולהשאיל עמהם משכיר ומשאיל לאחרים".

וא"כ ודאי שהשוכר שהשאיל את דירתו עשה כראוי ואינו מתחייב בגלל זה.

וכ"כ המהר"ם מרוטנברג (שו"ת ח"ד [דפוס פראג] סימן תר"פ): "והא דקאמר ליה שומר שמסר לשומר חייב ואפי' למ"ד פטור דמודה שאין השואל והשוכר רשאי להשאיל ולהשכיר ה"מ במטלטלי שאפשר לגונבם ולהטמינם, אבל במקרקעי רשאי השואל והשוכר להשאיל ולהשכיר".

וכן נפסק בשו"ע חו"מ סי' שט"ז ורמ"א בסי' שמ"ב.

מסקנה

המשכיר צריך לצבוע את הדירה כדי שהשוכר יוכל לגור בה כראוי, ופטור מתשלום נזקי נכסי השוכר.