חבל נחלתו ג יז
סימן יז- סכך הגדל בעציץ שאינו נקוב
א עריכה
בחוברת "אמונת עתיך" (גליון ) הסביר הרב יואל פרידמן בטוב טעם מדוע עציץ שגדל על מרפסת בקומה שניה וגידל ענפים המסככים את המרפסת, ומעליו גג פיברגלס הריהו כשר בתור סכך ואינו פוסל משום מחובר לקרקע. אולם לענ"ד התעלם הרב פרידמן מפגם אחר בסכך, הטעון תיקון, והוא "תעשה ולא מן העשוי". כי הצמח כפי המבואר הונח שם בתור עציץ לנוי ולא לסיכוך, וענפיו השתרגו במשך השנים וכיסו את המרפסת. ואמנם פתיחת גג מעל סכך שהונח בכשרות אינה פוסלת אותו כמבואר ברמ"א (או"ח סי' תרכ"ו ס"ב. ויש חולקים, עי' באר היטב ס"ק ה') אולם גם אינה מכשירה אותו. וע"כ אם ברצונו להשתמש בענפי הצמח צריך לנענע את הסכך.
ב עריכה
בתלמוד בבלי (סוכה י"א ע"א) במשנה "הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס, וסיכך על גבה — פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן, או שקצצן — כשרה". ובגמרא: "יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא, ויתיב וקאמר: או שקצצן כשרה. ואמר רב: צריך לנענע". והנענוע הוא בנוסף לקציצה כדי להוציא את הסכך מפסול "תעשה ולא מן העשוי". וכ"כ הרי"ף (ו' ע"א), והרא"ש (פ"א סי' כ"א), ועוד ראשונים. וכ"כ הרמב"ם בפה"מ (פ"א מ"ד): "ואמרו או שקצצם כשרה, בתנאי שינידם ויניעם אחרי קציצתן ואח"כ תהיה כשרה, ואע"פ שרוב הסכך או כולו מזה הגפן או הדלעת כדי שיהיה מעשה לשם סוכה, לפי שהכלל אצלנו חג הסוכות תעשה לך, ואמרו תעשה ולא מן העשוי".
ואמנם הסכך שלפנינו לא היה מחובר וע"כ לא היה בו פסול מצד זה, אמנם יש בו פסול מצד שלא הונח לשם סיכוך אלא לשם נוי, וע"כ עשייתו בפסול וצריך תיקון.
ג עריכה
וצריך לעיין האם הנחת העציץ לשם סיכוך, כשתוך שנה או יותר, יתפשט ויסכך מספיקה או שצריך לנענע לפני הישיבה בסוכה.
ומצינו בתלמוד ירושלמי (סוכה פ"א ה"ד) על משנת "הדלה עליה" וכו' — "רבי בא בשם רב והוא שידלה אותן לכך. ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעורא צריך לנענע. אמר ר' יוסה תרתיהון לקולא, הדלה אותן לכך אף על פי שלא נענע, נענע אף על פי שלא הדלה אותן לכך". מתבאר כי לפחות עפ"י הירושלמי אם הדלה לשם סיכוך מועיל, ואי"צ עשיה נוספת להכשירו משום תולמה"ע*כג. אולם הבבלי לא סבר כן, ולא נפסק כירושלמי להלכה. (ואולי מחלוקתם היא בשאלה האם הכונה תועיל לדבר שלא בא לעולם, שהרי הצמח עתה קטן וגדל ומתענף, והכונה צריכה להועיל למה שלא בא לעולם. ואולי מחלוקתם האם כונה יכולה לפעול על צמח הגדל מטבעו, וכעין מה שחלקו האחרונים בכונת לשמה בפעולת מְכונָה, וכאן אין כח הפעולה בא מהאדם המפעיל, אלא מהכוחות שהקב"ה שם בצמח, וכיצד ייקרא הגדל על שמו, ואכ"מ).
השו"ע (סי' תרכ"ו ס"ב) פסק עפ"י הבבלי: "אם קצץ האילן להכשירו ולהיות הוא עצמו מהסיכוך כשר והוא שינענעו שיגבה כ"א לבדו, ומניחו וחוזר ומגביה חבירו ומניחו ואם לאו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי". וא"כ לא תועיל פעולת הדליה מעת הנחת העציץ.
ד עריכה
וכעין ראיה מדינא דגרמי, שכתב הרמב"ן (דינא דגרמי הוצ' מוהר"ק עמודה קמ): "ומהן פטור ומותר כגון בהנך גרמי דקי"ל כר' יוסי דאמר על הניזק להרחיק את עצמו, כדתנן ר' יוסי אומר אע"פ שהבור קודמת לאילן לא יקוץ שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. ואע"פ שהוא גורם להפסיד ששרשי האילן מלקין כותל בורו של חברו, כיון דלאו גיריה נינהו ואע"פ פטור ואע"ג דדייני' דינא דגרמי". ובהמשך: "ולא פליג ר' יוסי אלא בשרשי האילן שהם נולדים ואינם מזיקין מאותו המקום שנטע זה שם אילנו, אלא אחר זמן קופצין ובאין אצל הבור ומזיקין אותו". מתבאר כי נטיעת צמח אע"פ שסופו להזיק אינה מחשיבה אותו אף כגרמי. ונראה שהוא הדין להדליה בכונת סיכוך.
ה עריכה
לגבי שנים הבאות, נראה שהנענוע בשנה אחת מוציא מדין "תעשה ולא מן העשוי" את אותו סכך תלוש הקיים כבר עתה, אולם לגבי הסכך שצמח משנה שעברה, לאחר שנענע, נראה שלא יועיל הנענוע הקודם, להכשיר ולהחשב כעשיה. וכבר הבאנו לעיל שהבבלי לא סובר שכונת הדליה תועיל להכשיר את כל הצומח ממנו. (ומשני הטעמים שהזכרנו, גם כאן לא יועיל הנענוע של השנה הקודמת, גם מפני שלא בא לעולם, וגם מפני שהצמח הצמיחן מעצמו).
ו עריכה
ובמו"מ בע"פ ענה הרב פרידמן שהוא התייחס למעשה הסרת הגג כעשיה עפ"י חלק מהראשונים.
ואמנם זוהי שיטת חלק מהראשונים. כתב באו"ז (ח"ב, הל' סוכה סי' רפ"ט): "ארחב"א אמר ר"י מפני מה אמרו חבילי קש חבילי עצים חבילי זרדים אין מסככין בהם לא מפני שהן פסולין לסיכוך אלא פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה ע"ג הסוכה ליבשה ונמלך עליה כשמגיע החג לסיכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול. וזה שסיכך שם שלא לשם סכך ואפי' לצל אלא לייבש אין שם סוכה עליו הלכך גזור רבנן שלא יסכך בחבילין אפי' הוא מניחן עליה לשם סוכת החג. מיכן היה אומר ה"ר ברוך מריגנשבור"ק שאם עשה סוכה בתוך הבית תחת התיקרה ואח"כ הסיר התיקרה שאינו מועיל כלום כיון שתחילה עשה בפסול והתורה אמרה תולמ"ה כדאמר הכא, וה"ר יצחק הלבן הכשיר דאין שייך לומר תולמ"ה אלא היכא דגוף הסכך היה בפסול כמו גפן ודלעת וקיסוס מחוברים כמו חבילין דפסלום רבנן אבל הכא דגוף הסכך הוא כשר אלא שתקרה גורמת לו הכי נמי דכשר אפילו לאחר שהסיר התיקרה לאחר סיכוכה וכן הוא האמת כדבריו אפי' גפן ודלעת שהן פסול הגוף כשר אחר שקיצץ וניענע כ"ש הכא שגוף הסכך כשר שהסוכה כשירה היא לאחר שיסיר התקרה".
ונחלקו האם מצות התורה בעשיה היא דוקא שיעשה בכשרות ואם לאו הסכך פסול משום תולמ"ה (ר"ב מריגנשבורק), או שלא יעשה בפסול והיינו בשימת סכך פסול בגופו (ר"י הלבן והאו"ז).
אלא שלענ"ד יש לחלק בין המקרה שלפנינו למקרה שבאו"ז. לפי האו"ז העשיה היתה בכשרות. והסרת הגג אינה עשיה אלא היא הסרת מונע. ואילו במקרה שלפנינו לא היתה שום עשיה — אלא לפי הירושלמי אם היה מונח לשם צל, ואף הוא נדחה. נמצא שאי אפשר להכשיר מטעמו של ר"י הלבן.
אמנם לפי הארחות חיים (הל' סוכה סי' כ"ו) המובא בב"י (או"ח סי' תרכו) שכתב: "נוכל לומר שאלו העושים סוכתם בתוך הבית ואין מסירין הרעפים עד אחר סיכוך הסוכה שאין צריכים לנענע הסיכוך אחר כך משום תעשה ולא מן העשוי לפי שהסרת הרעפים ופקפוק הדפין היא המעשה להכשיר הסיכוך הנעשה בפיסול עכ"ל". נראה במפורש כי הסרת הגג היא עשיה וכ"כ הכלבו (סי' ע"א).
ואכן הרמ"א (או"ח סי' תרכ"ו ס"ג) פסק: "וכן מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור". אולם כתב על כך המשנה ברורה (ס"ק יח): "תחת הגגות העשויות וכו' — ר"ל אפילו בעוד שהן סגורות ולא מקרי תעשה ולא מן העשוי כנ"ל בס"ב בהג"ה. ודע דדעת הב"ח להחמיר בזה שצריך לפתוח דלתות הגג קודם שמסכך וכן הסכים המ"א וא"ר וש"א, ואם שכח והניח הסכך בעוד שהיו הגגות סגורים צריך לפתוח הגגות ולנענע כל הסכך דהיינו שיגביה כל עץ לבדו ויחזור ויניחנו לשם צל ושוב יגביה עץ חבירו ויניחו וכן כולם". וע"כ נראה שיצטרך לנענע כל ענף כפי שנכתב לעיל.