חבל נחלתו ב יז
סימן יז
סוכה בעלת פתחים מרובים
מבנה הסוכה הצבורית היה כך:
תרשים.
שטח א-ג ב-ד היה מכוסה רשת. שאר השטח היה מכוסה סכך. מ-ב עד ד לא היתה דופן, בין ח ל-ז ובין ו ל-ט היה פתוח ללא צורת הפתח, אבל היו שם עמודי תמך.
האם הסוכה כמות שהיא כשרה, ואם לאו, מה נחוץ כדי להכשירה.
פירוט השאלות:
א) מה הן דפנות המכשירות את הסוכה?
ב) האם הדופן הפרוצה לסככה פוסלת?
ג) האם יש צורך בעשייה מחודשת כדי שלא יהיה תולמ"ה?
א. הדפנות המכשירות את הסוכה
נראה להסתמך על מחיצות ד-ה וז-ט כמחיצות המקבילות זל"ז ועל מחיצה ה-ו כמחיצה שלישית.
כתב בשו"ע [סי' תר"ל סעיף ג'-עפ"י הסוגיא בדף ז' ע"א], שסוכה העשויה כמבוי צריכה דופן ד"ט ומשהו ומעמידו במאונך לאחת הדפנות בפחות מג' וכשרה. ונחלקו הראשונים אם צריך צוה"פ לחבר בין קצה הדופן השלישית לדופן שהיא רחוקה ממנה, וכפי שבארו המ"מ והגר"א בביאורו דנחלקו אם מימרא דרבא אף בסוכה העשויה כמבוי, והכריעו להחמיר כרמב"ם כן כתב המשנה ברורה [סי' תר"ל ס"ק ט"ז].
ובמג"א [ס"ק ג'] הסתפק אם צוה"פ דיה בסוכה גדולה, אולם כתב במ"ב [ס"ק ט"ו] שהכריעו האחרונים שה"ה אף בסוכה גדולה*.
ואשר לסוכה זו, כאן קטע ד-ה מקביל לקטע ז-ט וע"כ הוי כמבוי. ולפי"ז הטלנו צוה"פ בין נק' ו ל-ז.
אמנם סוכה זו עדיפה מסוכה העשויה כמבוי שהרי קטע ה-ו הוא דופן שלמה, וא"כ שייך לכאן המשך הסעיף בדברי הרמ"א: "אבל אם איכא דופן ז' בלא לבוד א"צ כאן צורת הפתח עד סוף הכותל הואיל ואיכא דופן ז' שהוא הכשר סוכה". ולפי"ז צוה"פ מיותרת.
ויש שרצו להבין שעשויה כמבוי היינו ששתי הדפנות המקבילות לאורך כל הסוכה אמנם הבנה זו מוטעית היא. וכ"כ בש"ג [ב' ע"ב ברי"ף]: "אם עשויה כמבוי. ואם השנים כהלכתן וטפח בשלישית אפי' יש בשתי המחיצות פתחים הרבה שאין בהם צוה"פ. כשרה". (ונראה פשוט דלאו דוקא בשתים כהלכתן ושלישית טפח אלא ה"ה בסוכה כמבוי, ועיין בריטב"א ובאחרונים שפס ג' טפחים מחשיבו כשתי דפנות דעריבן). ועשויות כהלכתן היינו שהן ז' טפחים. וכן עולה מסי' תרל"א ס"ז בשו"ע.
וכן כתב בריטב"א: "וכן פס ולבוד איכא ז' טפחים שהוא הכשר סוכה ובהכי סגי אפי' לסוכה גדולה מאד. ולפיכך הבא לעשות סוכתו פתחים לכל רוח ורוח צריך ליזהר שיהא משייר בקרן הא' שיעור הכשר סוכה מכאן ומכאן דלהוו שתי דפנות בעריבן ואם לאו פסולה, מפי מורי נ"ר". (ועריבן די אף בפס כן עולה מדבריו ואך בטפח ולבוד לא סגי). וכ"כ בר"ן [ב' ע"ב ברי"ף]: "ומיהו כל היכא דעביד שלש דפנות של שבעה טפחים תו לא בעי צורת הפתח שאין צוה"פ חיוב בסוכה". וכ"פ ברמ"א סוס"ג שבג' דפנות של ז' טפחים אי"צ בצוה"פ.
עולה למסקנה דאי"צ בצוה"פ להכשיר את הסוכה בגלל בעיה זו.
ב. האם הדופן הפרוצה לסככה פוסלת
אשר לקטע הפרוץ לסככה (קטע ב-ד), אורכו היה יותר מ- אמות ולא היתה בו צוה"פ. נחלקו [תר"ל ס"ה] הרמב"ם והעיטור האם צוה"פ מועילה ליותר מעשר אמות בסוכה, כשפרוץ מרובה על העומד, וכל דופן נבדקת בפ"ע [כ"כ במ"ב סי' שס"ב ס"ק מ"ה]. ואף שנראה שלא נפסק כרמב"ם, (לפחות לגבי סוכה, לגבי שבת הורה במ"ב שס"ב ס"ק נ"ט להחמיר). החמרנו והטלנו צוה"פ.
שבתי וראיתי שאי"צ לצוה"פ בדופן זו משתי סיבות:
.) קטע ד-ה מהוה כעין פצימין האמור בסעיף ח' בלשון השו"ע-דיש היכר מצד הסוכה ודי בכך. [לשיטת הרי"ף והרמב"ם ולא לשיטת רש"י דמצריך פחות מג' טפחים בין זה לזה]. ואף שהרמ"א חלק היינו משום שאין לה דופן שלישית, ובפצימין ובפי תקרה לא סגי, אמנם הכא דאיכא דופן שלישית (קטע ז-ט), אף הרמ"א יסכים לדעת הרמב"ם והשו"ע. ואף למג"א דסובר דלשיטת הרא"ש צריך צוה"פ כאן אי"צ דהסככה נעשתה עם הסוכה ואי"צ לומר דלעצמה עבידא.
אולם עיינתי וראיתי שטעות בידי מצד דין פצימין. דכל הבעיה בסוכה הצמודה לאכסדרה אינה משום היכרא, אלא משום שחסרה לה דופן, וע"כ צריך פצימין ופי תקרה יורד וסותם, אולם בסוכה זו שיש לה ג' דפנות אי"צ בכך כלל.
.) אף ללא צוה"פ בין הסוכה לסככה, ישנם עמודים שתומכים את סוף הסכך ותחילת הסככה. וע"כ ימעטו עמודים אלו את הפירצה מי' אמות ויחלקוה לכמה פרצות.
ג. עומד מרובה על הפרוץ
אלא שעדיין צ"ע האם הסוכה כשרה, שבקטע ב-ה ובקטעים ה-ז, ב-ח והמשכו (עד לקיר המאונך) נראה שפרוץ מרובה על העומד, ואך קטע ז-ט כולו עומד.
סוכה הותרה בעומד מרובה על הפרוץ. ז"ל שו"ע [תר"ל ס"ה]: "כשהכשירו בשתי דפנות העשויות כמין ג"ם בטפח וצורת פתח, אפילו אם יש בשתי הדפנות פתחים הרבה שאין בהם צורת פתח שכשתצרף כל הפרוץ יהיה מרובה על העומד, כשרה".
ומקור דין זה עפ"י הבריתא בדף ז' ע"א: "ויתירה שבת על הסוכה שהשבת אינה נתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ משא"כ בסוכה".
ונראה שישנה מחלוקת כיצד להבין היתר זה. הרא"ש כתב [הובא בב"י]: "יתירה שבת על הסוכה שהסוכה ניתרת בטפח ושבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ, אם היה בהיקף פתחים שאין בהם צורת הפתח מצטרפין עם הפרוץ לבטל העומד. משא"כ בסוכה דהא סגי לה בשתים כהלכתן וכו' ואפי' יש בדפנות פתחים הרבה ואין להם צוה"פ". למדנו מדבריו שצוה"פ משלימה לעומד בדין עומד מרובה על הפרוץ. ועוד למדנו שבסוכה אין צורך בכך, אלא בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח די אף לסוכה גדולה. וכן הר"ן כתב [הובא בב"י]: "ומעתה אפילו בסוכה שאסור לטלטל בה מדאוריתא כגון שפרוץ שלה מרובה על העומד או. אפ"ה בשבת דסוכה שרי משום מגו". לפי דבריהם, וכן לפי דברי הריטב"א הר"ן והש"ג (שהובאו לעיל פרק ב'), יוצא שאין צורך בשום תוספת במקום שיש שלש דפנות של ז' טפחים [וי"א אף בשתים כהלכתן ושלישית טפח] לא של צורת הפתח ולא השלמות אחרות. ואף אם הסכך תלוי או נשען על כמה עמודים* די בכך ואי"צ ליותר משלש הדפנות כיון שפרוץ מרובה אינו פגם בסוכה (בתנאי שאין פרוץ יתר על עשר אמות).
וכ"נ שסבר רבו של רבנו ירוחם [הובא בב"י] במידתו השניה לגבי דופן סוכה: "והיכא דפרוץ מג' ולמעלה בלא צורת פתח מפסיק בין עומד לעומד אם הפרוץ יתר על העומד בטל ליה עומד אם אין בו שיעור סוכה". משמע שאם יש שיעור סוכה (ג' דפנות של ז' טפחים או שתים כהלכתן ושלישית טפח) אין פרוץ מרובה באותו דופן מבטלו. וצ"ל לשיטה זו, שמה שבפסל היוצא מהסוכה, להעמדת רבה ורב יוסף הצריכו שדופן אחת תאריך עם הסכך וכן נפסק להלכה [תרל"א ז'] וכאן לא הצריכו היינו מפני גריעותא, שניתן לומר שאותה דופן לא עשאה לצורך הסוכה, אבל במקום שמוכח שעשאה לצורך הסוכה אין צורך אף לכך.
.(צ"ב מדוע לא הוזכרה בעיה זו של פרוץ מרובה על העומד אפילו לגבי סוכה שלמה שיש בה ג' דפנות שלמות של ז' טפחים. ואמנם ברמב"ם כששנה את דין פרוץ מרובה לא הזכיר כלל את סוגי הדפנות אלא כללם כולם כאחד).
אבל הב"ח בדעת רש"י וכן המגיד משנה והב"י בדעת הרמב"ם כתבו שדוקא ביחד עם הדפנות החסרות (עפ"י הל"מ), מותר שפרוץ יהיה מרובה על העומד, אבל בשתי הדפנות השלמות צריך שבהן עצמן יהיה עומד מרובה על הפרוץ. וכ"כ הט"ז והמג"א [ס"ק ו'], וכ"כ המ"ב [תר"ל ס"ק כ"ב] ובערוה"ש [שם ס"ק י"ט].
לפי אותם שסברו שפרוץ מרובה הוא רק בדופן הגרועה אולם בשתי הדפנות השלמות צריך עומד מרובה, צריך לשאול האם צורת הפתח בהמשך של שתי דפנות שלמות [ז' טפחים] דיה להחשב כעומד, או שצריך מחיצה ממש כדי לתקן את הפגם של פרוץ מרובה על העומד. ונראה שאפשר להשלים את המשך הדפנות בצורות הפתח.
וכן מצאתי שכתב המאירי [ד"ה דופן]: "ובסוכה היו שם שתי דפנות ושלישית אפילו טפח ויש צורות פתחים בשתי הדפנות אע"פ שפרוץ מרובה כשר"וחלק על הרא"ש לעיל בתרי: א. מצריך צוה"פ בהמשך לדפנות השלמות, ב. בניגוד לרא"ש הסובר שצוה"פ נחשבת כסתום, למאירי נחשב כהכשר לפרוץ בלבד.
עולה אם כן, שבשתי הדפנות השלמות צריך שבכל המשיכן עומד יהיה מרובה על הפרוץ, ולשם כך די בהשלמה ע"י צוה"פ, שאף שלגבי שיעור ז' טפחים שיעור סוכה אי אפשר לצאת בהם לגבי השלמת הדופן דיין בכך, והן מחשיבתו לסתום. ובשתי הדפנות הנוספות פרט להשלמת הדופן מצד הל"מ די בכולן פרצות וללא צוה"פ. וכן ניתן לפרש לשון השו"ע בס"ה. וכן כתב החזו"א [או"ח, ע"ה, י'-י"ב], וכן הובא בספר שונה הלכות משמו.
.(וכדי שלא יקשה משיטה זו על שיטת הראשונים לעיל, ובעיקר שלא ציינו שיש כאן מחלוקת, אפשר היה לדחוק שמה שהצריכו בב' הדפנות השלמות עומד מרובה אין הכונה לכל משך הדופן אלא בשיעור ז' טפחים בלבד. אלא שהדוחק ברור שהרי אי"צ כדי להפוך זאת לפרוץ מרובה לשתי הדפנות החסרות ודי בהמשך הדופן הריקנית, ואולי דוקא בסוכה קטנה וצ"ע. ועיין בבכורי יעקב [תר"ל ס"ק י"ב,י"ג] שמטין דבריו לביאור זה. אולם בביאור הלכה לס"ה משמע שמצריך עומד מרובה בכל משך הדופן.)
אולם לפי דרך זו המילה דפנות, בלשון השו"ע מתפרשת בפעם הראשונה על שתי השלמות ובפעם השניה על הנוספות, ("כשהכשירו בשתי דפנות העשויות כמין ג"ם בטפח וצורת הפתח אפילו אם יש בשתי הדפנות (האחרות) פתחים הרבה שאין בהם צורת פתח שכשתצטרף כל הפרוץ יהיה מרובה על העומד כשרה". ודוחק). עוד קשה אם צורת הפתח נחשבת לסתום בסוכה וע"כ גורמת שעומד מרובה על הפרוץ מדוע לז' על ז' טפחים פסולה?!
ובפנ"י בסוגיא כתב: "ונלע"ד בזה דרש"י סובר דהא דפשיטא לן דפרוץ מרובה דכשר בסוכה לאו משום דהכי גמירי הלכתא אלא מסברא פשיטא לן הני כיון דאכשר רחמנא שתים כהלכתן ושלישית טפח ומסתמא היינו אפילו אם יש פתחים באותן השתים דהכי אורחא דמילתא אפ"ה כשר אלמא דפרוץ מרובה כשר לעולם כן נ"ל".
וכן מצאתי בבכורי יעקב [תרל"א ס"ק ז'] שכתב: "אי בעינן דוקא דופן אחד נמשך עמהם להכשיר קנים היוצאים מן הסכך עמש"כ. דמשיטת רש"י ותוס' שם נראה דלא בעינן שיהיה דופן אחד נמשך עמהם."
כיון שלענ"ד יש כאן מחלוקת, ומפסיקת האחרונים בדעת השו"ע עולה לחומרא, נראה שצריך להחמיר.
ועולה שמה שהוספנו צוה"פ בין ו ל-ז ובין ב ל-ה' מיותר לשיטת חלק מהראשונים, ומחוייב ללפי ראשונים אחרים וכ"פ החזו"א.
ד. פסל היוצא מן הסוכה
עוד סיבה להכשיר את הסוכה ללא תיקונים הוא מדין פסל היוצא מהסוכה [סי' תרל"א ס"ו] שהרי דופן ז-ט מאריכה לאורך כל הסוכה. ודופן ד-ה ארוכה מז' טפחים וכן דופן ה-ו. (השאלה שאינה ברורה לי, האם הפתח שבין ו ל-ז מצריך צוה"פ או לא. ונראה עפ"י המ"ב [תר"ל ס"ק ו'] שכיון שכל מגמת הנחת צוה"פ היא לשם יצירת דופן של ז' טפחים אין בכך צורך)*.
ה. תעשה ולא מן העשוי
כמו"כ נענענו את הסכך שנית אחר השלמת התיקונים הנ"ל לחוש לדעת הרמ"א [סי' תרל"ה] מחשש תולמ"ה. ואף שחלק מהאחרונים פקפקו בכך [ב"ח, ערוה"ש] וטענו שאין בכך צורך, ואף שלפי הגהת הרמ"א אי"צ בכך כשהדפנות מגיעות לסכך, מהיות טוב, כדי לצאת ידי כל הדעות, ובציבור, החמרנו*.
(כמו"כ לאחר מדידה עומד מרובה על הפרוץ אף בדופן ה-ז).
וה' יצילנו משגיאות.