חבל נחלתו ב טו
סימן טו
צום בעשירי באב ביום ראשון
דחיית הצום מתשיעי לעשירי יוצר בעיות מיוחדות באותו יום. ונעמוד עליהן להלן:
א. בתענית [כ"ט ע"א]: "והיינו דאמר ר' יוחנן אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף, ורבנן אתחלתא דפורענותא עדיפא".
כלומר יש דעת יחיד שהתענית צריכה להיות דוקא בעשירי ולא בתשיעי. וברמב"ן [תורת האדם] מביא מירושלמי [תענית ד' ו'] "ריב"ל הוה ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי ועשירי". ועי' טור [או"ח סי' תקנ"ח].
ב. לעומת זאת במגילה [ה' ע"ב] דברים אשר לכאורה סותרים: "אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא: רבי נטע נטיעה בפורים ורחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו. (רש"י: מתשעה באב) אמר לפניו ר' אבא בר זבדא : רבי לא כך היה מעשה אלא תשעה באב שחל להיות בשבת הוה ודחינוהו לאחר השבת, ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה, ולא הודו חכמים קרי עליה טובים השנים מן האחד".
היינו בהו"א חשב ר"א שרבי התכוון לבטל בכלל את תשעה באב, ולמסקנה התכוון לבטל את הצום כשנדחה לעשירי, ולא הודו לו חכמים.
ג. תוס' במגילה שאלו מה ההו"א של ר"א שרבי התכוון לבטל תשעה באב, הלא חכמים אמרו על כל שאינו מתאבל בירושלים שאינו רואה בנחמתה, ועוד שאין בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. ומתרץ:
. רבי לא רצה לבטל את תשעה באב כליל, אלא רצה להקל בו כבשאר צומות. (י"ז בתמוז, י' בטבת וכו').
. רבי רצה לעקרו מתשיעי ולקבעו בעשירי אליבא דר' יוחנן בתענית.
הריטב"א חולק על תוס' בתירוצו השני, וסובר את התירוץ הראשון בלבד.
ד. בר"ה [י"ח ע"ב] "אמר רב פפא (ל"א רבא) ה"ק:
בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה.
יש גזרת המלכות צום.
אין גזרת המלכות ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין.
אי הכי תשעה באב נמי אמר ר"פ שאני ט' באב הואיל והוכפלו בו צרות".
ושני התירוצים חולקים האם גם תשעה באב שייך באותם תנאים של רצו או לאו. לפי התירוץ השני לא יכל רבי להקל מחומרותיו של תשעה באב, וא"כ מקשה הריטב"א, גם לא היה יכול לדחותו מתשיעי לעשירי שאין בי"ד מבטל וכו', לעומת זאת לפי התירוץ הראשון היה בכוחו להקל ולשנות וזה אשר ניסה ולא הודו לו.
ה. מחלוקת שניה היא מה הכונה של: "יש שלום". רש"י כתב: "יש שלום שאין יד העובדי כוכבים תקיפה על ישראל". וכ"כ במאירי: "כיצד בזמן שיש שלום ר"ל שאין יד האומות תקפה עלינו, אין מתענין בהם אפילו מתורת רשות שהרי נאמר יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה. אין שלום ואין שמד שיד האומות תקפה עלינו אלא שאין גוזרין עלינו גזרות לבטל המצוות".
לעומת זאת בטור [תק"נ] כתב: "דליכא שלום שהבית חרב וליכא שמד במקום ידוע בישראל". ובסימן הבא פותח: "ט"ב אין בי"ד יכולין לבטלו כיון שהוכפלו בו הצרות.".
ו. תענית [כ"ט ע"ב]: "תשעה באב שחל להיות בשבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו". אבל כבר הגאונים (מובא בטור) כתבו: "אבל אנו אין אנו רגילין כך ואפי' בשבת אין אנו אוכלין בשר ושותים יין בסעודה המפסקת משום חורבן הבית". ומביא מח' ראשונים בכך.
ז. נחלקו הראשונים איך מבדילים במוצ"ש שחל בה ט"ב [טור תקנ"ו].
ח. ובסי' תקנ"ט נחלקו בענין הבדלה ודנו לגבי אלה שבאותו יום יו"ט שלהם ואינם צריכים להשלים את התענית.