חבל נחלתו ב ח
סימן ח
עירוב בין מחנות שכביש בוקע דרכם
שאלה
מציאות נפוצה בישובים מסויימים, במחנות צבאיים ובמחסומים ששני חלקי מחסום או מחנה נמצאים משני עברי כביש אשר עוברות בו מכוניות (לצערנו גם בשבת), וכמובן אין אפשרות לסגור כביש כזה בשבת. השאלה היא מהו דין הכביש העובר בתוך הישוב, והאם ואיך ניתן לערב את שני חלקי הישוב או המחנה לרשות אחת ובאלו אמצעים?
א. דין דרכים המובילות מעיר לעיר
במסכת שבת [ו' ע"א]: "ואיזו היא רשות הרבים — סרטיא ופלטיא גדולה, ומבואות המפולשין זו היא רשות הרבים גמורה". ופרש"י: "סרטיא — מסילה שהולכין בה מעיר לעיר*". מתבאר איפוא כי הכביש העובר בתוך החצרות הוא רשות הרבים. וכ"פ רש"י בעוד כמה מקומות. וכ"פ הרי"ף והרא"ש [ריש שבת]. והרמב"ם [הל' שבת פי"ד ה"א] כתב: "איזו היא רה"ר מדברות ויערים* ושווקים ודרכים המפולשין להן, ובלבד שיהיה רוחב הדרך ט"ז אמה ולא יהיה עליו תקרה". (באשר לתנאים הקובעים נבררם להלן). וכ"כ הראבי"ה [סי' שע"ט]: "סרטיא היינו דרך בני אדם שמהלכין בה מעיר לעיר, ובלשון אשכנז הירשטרסא". והאורחות חיים [הל' שבת סי' רל"א]: "פי' סרטיא דרך המלך שהולכים שם תמיד". וכן דברי הרשב"א [עבוה"ק שער שלישי פ"א]: "שאין רה"ר אלא הנמסר לרבים בכל שעה".
השו"ע לא הזכיר זאת בפירוש אולם המג"א [שמ"ה, ה'], החיי אדם [כלל מ"ט סע' ו'] והמשנה ברורה [ס"ק י"ז] קבעו זאת להלכה.
ולפי"ז כל דרך שאינה דרך מקומית אלא משמשת לנסיעת נוסעים מרובים ברכב וברגל נחשבת לרשות הרבים.
ב. כיצד מערבים רשות הרבים
במסכת עירובין [ו' ע"א]: "תנו רבנן: כיצד מערבין דרך רשות הרבים — עושה צורת הפתח מכאן, ולחי וקורה מכאן. חנניה אומר, בית שמאי אומרים: עושה דלת מכאן ודלת מכאן, וכשהוא יוצא ונכנס — נועל. בית הלל אומרים: עושה דלת מכאן, ולחי וקורה מכאן. ורשות הרבים מי מיערבא? והתניא: יתר על כן אמר רבי יהודה: מי שהיו לו שני בתים משני צידי רשות הרבים — עושה לחי מכאן ולחי מכאן, או קורה מכאן וקורה מכאן — ונושא ונותן באמצע. אמרו לו: אין מערבין רשות הרבים בכך. וכי תימא: בכך הוא דלא מיערבא, הא בדלתות מיערבא. והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ירושלים, אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים! ואמר עולא: הני אבולי דמחוזא, אילמלא דלתותיהן ננעלות — חייבין עליהן משום רשות הרבים! — אמר רב יהודה: הכי קאמר, כיצד מערבין מבואות המפולשין לרשות הרבים — עושה צורת הפתח מכאן, ולחי וקורה מכאן. איתמר, רב אמר: הילכתא כתנא קמא, ושמואל אמר: הלכה כחנניה".
עולה מן הסוגיא כי אין מערבין את רה"ר אלא בדלתות (וכל שאר השטח מסביב מוקף חומה), ומחלוקת התנאים בבריתא ומח' האמוראים כמי לפסוק היא דוקא במבואות מפולשים שבשני צידיהם רה"ר. בשאלתנו, הכביש נכנס ויוצא משני צידי המחסום או המחנה וע"כ הוא יחשב כרה"ר ומצריך לפי כו"ע — דלתות, דבר שבפועל לא נעשה, וספק אם יכול להיעשות, בגלל הצורך במעבר פתוח לציבור.
וכך פסק הרי"ף [עירובין ב' ע"א]: "והלכה כרב בתרוייהו במבוי עקום דאמר תורתו כמפולש ובמבואות המפולשין דקסבר הלכתא כת"ק דקי"ל הלכתא כרב באיסורי. והני מילי מבואות המפולשין לרה"ר הוא דסגי להו בצורת פתח מכאן ולחי או קורה מכאן, אבל ברה"ר גופה לא מערבין אלא בדלתות מכאן ומכאן והוא דננעלות בלילה, דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר, דאלמא כל שאין דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר".
ופרש רבינו יהונתן [על הרי"ף]: "אבל ברה"ר גופא בדלתות מכאן ומכאן וננעלות בלילה מיערבא משום דמשוי ליה כחצר שהרבים נכנסים בזו ויוצאין בזו דרה"י היא לשבת אפילו לטלטל".
וכ"פ הרא"ש [עירובין פ"א סי' ח']: "אבל רה"ר גופיה לא מיערבא אלא בדלתות מכאן ומכאן והוא דננעלות בלילה דאמר רבה בר רב הונא אמר רבי יוחנן ירושלים אילמלא דלתותיה נעולות בלילה חייבין עליה משום רה"ר. אבל השתא דנעולות דלתותיה בלילה הוה ליה כחצר של רבים שמערבין את כולה ואין מבואותיה צריכין תיקון". וכ"פ הטור [או"ח סי' שס"ד]. והאורחות חיים [הל' שבת סי' רל"ב].
והבית יוסף [או"ח סי' שס"ד] הביא: "וזה לשון הריב"ש בתשובה (סי' ת"ה) אם היו ראשי מבואות העיר פתוחים משני ראשיהם לסרטיא שהיא מסילה שהולכים בה מעיר לעיר אף אם היו עקומים דינם כמפולשים". וכ"פ בשו"ע [או"ח סי' שס"ד ס"ב]: "רשות הרבים עצמה אינה ניתרת אלא בדלתות, והוא שננעלות בלילה. ויש אומרים אע"פ שאין ננעלות אבל צריך שיהיו ראויות לינעל, שאם היו משוקעות בעפר מפנה אותן ומתקנן שיהיו ראויות לינעל. ואחר שעשה לה תיקון דלתות חשובה כולה כחצר אחד ואין מבואותיה צריכין תיקון".
מתבאר שהכבישים ההולכים מעיר לעיר הם רה"ר ואין עירובם אלא בדלתות (כששני העברים האחרים מוקפים מחיצה), וא"כ אף אם גדר המחנה או המחסום היא מסביב לכביש בשני צדדיו, כדי לכלול את הכביש העובר צריך לסוגרו בשני צידיו בדלתות. (ובמחלוקת — האם צריכות להיות נעולות בלילה בין הרא"ש לרמב"ם כמבואר בטור סי' שס"ד ובשו"ע שהובא לעיל).
ג. תנאי דרך להיות רה"ר
צריך עדיין להגדיר מהי הדרך אשר תוגדר כרה"ר.
התנאים לעירוב עיר אשר יש בה רה"ר שנויים במחלוקת. ז"ל השו"ע [או"ח סי' שמ"ה ס"ז]: "איזהו רשות הרבים, רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ואינם מקורים ואין להם חומה, ואפי' יש להם חומה אם הם מפולשים משער לשער (ואין דלתותיו נעולות בלילה) (טור) הוי רשות הרבים. ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים".
התנאים של פילוש ורחבים ט"ז אמה ושאינם מקורים* נראה ששייכים אף לגבי דרכים. השאלה שצריך לבררה היא האם התנאי של ששים ריבוא (למצריכים אותו) הוא אף לגבי דרכים.
תנאי זה בערים עצמן נתון במחלוקת, כפי שכתב השו"ע. ורבים האחרונים אשר האריכו בנושא (עי' בב"י סי' שמ"ה אות ז', ועי' במשנה ברורה ובביאור הלכה בסי' שמ"ה, ועי' בערוה"ש סי' שמ"ה ובאג"מ או"ח ח"א סי' קל"ט שיצאו לחדש שאין צורך בעוברים בה ס' ריבוא אלא די בשוהים בתוכה). השאלה היא האם המחלוקת ממשיכה גם בדרכים או שבדרכים מחמירים, אף בלא ס' ריבוא.
כתב רבינו ירוחם [תולדות אדם נתיב י"ב חלק ד']: "ויש מפרשים שכתבו לפי פירושם בגמרא כי כל אלו הקרויין רשות הרבים צריכין שיעברו בהם ס' רבוא בכל יום דומיא דדגלי המדבר. וכן פרש"י ושאין בה חומה או שיש בה חומה שיהיה רשות הרבים שלה מפולש מפתח העיר האחד עד הפתח האחר, ולפי זה אין בינינו רשות הרבי' גמורה. ויש שפירשו דלא בעינן שעוברין שם ס' רבוא בכל יום אלא כל מבוי מפולש או דרך והוא רחב ט"ז אמה ורבים בוקעין בו ומצויין שם הוי רשות הרבים. וכן כתב הרמב"ם: מדברות ויערות ושדות וכל מקום שהדרכים שלהם מפולשים והדרך רחב ט"ז אמה והוא שלא יהא עליו תקרה, ולא בעינן ס' רבוא ולא מחומה כמו שכתב רש"י". משמע מדבריו שהמחלוקת נמשכת אף לגבי דרכים.
אולם מהרמב"ן משמע להחמיר [עירובין נ"ט ע"א] שכתב: "ור"ש (=רש"י) עצמו כתב שם: מדבר בזמן הזה אינו מקום הלוך לרבים דהולכי מדברות לא שכיחי, ומינה דדרכים ועיירות דשכיחי אע"ג דלא הוו תמן ששים רבוא, ושמא דעת הראשונים לומר שהאיסרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכים ממנה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף כל העולם אין מדקדקין בה בעוברין עליה ששים רבוא דהא דכולי עלמא הוא*, אבל בתוך העיר אין שם רשות הרבים בלא ששים רבוא דתהוי כדגלי מדבר, וגם זה אינו מחוור"*.
וכ"נ מלשון הרשב"א בעבודת הקודש (שער ג' ס"א) שאינו מזכיר ס' ריבוא ומזכיר שרה"ר היא המסורה לרבים בכל שעה. וכ"נ מלשון הריטב"א [עירובין כ"ב ע"א].
וכ"כ בערוך השלחן [סי' שמ"ה סכ"ו]: "והנה הדרך ההולכת מעיר לעיר לרוב הפוסקים הוה רה"ר, אך להמצריכין ס' ריבוא עוברין לא הוה רה"ר".
וכ"כ בשו"ת מהרש"ם [ח"ו סי' י"ד] (בתשובת בן המחבר): "וא"כ בריש מכילתין שמזכיר שם סרטיא דהיינו מסלה להולכין בה מעיר לעיר (עיין רש"י שבת ו' ע"א ד"ה סרטיא) ובזה לא בעינן בקיעת ס"ר וכדאי' בשבת צ"ח דהעגלות הי' תחתיהן וביניהן רה"ר אף שלא הי' שם תחתיהן ס"ר דכשפינו האהלים ליסע והטעינו הקרשים על העגלות נתבטל משם קביעת האהלים ולא הי' לה דין עיר, ואכן בתחלת בואם טרם שנסדרו המחנות והאהלים, לא הי' שם קביעות להיותה עיר ושפיר הי"ל דין רה"ר בלא ס"ר, וכן פלטיא שמתקבצין שם ב"א לסחורה ויד כל אדם שוה בה אין לה דין עיר, וכמ"ש הרשב"א בעבודת הקודש שער ג', וע' תשו' ח"צ סי' ל"ז ובאה"ט או"ח סי' שס"ה סק"ד דאפי' נעילת דלת לא מהני, (ועמ"ש בחיבורי מנחת יצחק הנ"ל בזה) שפיר הוי רה"ר בלי בקיעת ס"ר בכל יום, משא"כ הכא מדייק רש"י בלשונו: רה"ר משמע רחב ט"ז אמה ועיר שמצויין ס"ר ואין בה חומה, ולא אמר רחב ט"ז אמה ומצויין ס"ר ועיר שאין בה חומה, להורות לנו דהא דבעינן בקיעת ס"ר הוא דוקא בעיר ולא בדרך או שאר רה"ר שאינו עיר דומיא דמשכן, ובזה יסולק קו' ר"ת שבתוס' הנ"ל על רש"י מהא דעגלות, דשם גם לרש"י לא בעי' בקיעת ס"ר דהא לא הי' לה אז דין עיר וכנ"ל, וזה שמדייק רש"י שם דף ו' ע"ב ד"ה ירושלים רה"ר שלה מכוון משער לשער ומפולש ויש בה דריסת ס"ר ורחב ט"ז אמה ואילמלא שנועלין דלתותי' בכל לילה חייבין עלי' בשבת משום רה"ר עכ"ל, והיינו מה"ט דבעיר בעינן דוקא בקיעת ס"ר".
וע"ע בשו"ת רב פעלים [ח"ד או"ח סי' ט"ז] שנשאל על כך וסובר שישנה בכך מחלוקת ראשונים.
ועי' בשמירת שבת כהלכתה [פי"ז ס"ג ובהערה כ"ג] שהאחרונים נוטים להחמיר בדרכים יותר מאשר בערים, ולראות דרכים ראשיות, המסורות למעבר לרבים — כרה"ר אף בלא ששים ריבוא*.
ד. האם רבים מבטלים מחיצת העיר
הטעם לכך שרה"ר צריכה דלתות הוא מטעם שהרבים העוברים ברה"ר מבטלים מחיצות כגון לחי וקורה וצורת הפתח. ורק דלתות שהן מחיצה ממשית סוגרת את החצר להיות רשות היחיד. ומצאנו סוגיא העומדת בסתירה לקביעה זו.
במסכת עירובין [כ"ב ע"א] במשנה: "רבי יהודה אומר: אם היה דרך רשות הרבים מפסקתן (=בין הפסים שהן רה"י) — יסלקנה לצדדין. וחכמים אומרים: אינו צריך". (היינו שלר"י בקיעת הרבים מבטלת בין הפסין וצריך להטותה שלא תחלוף בתוך הפסין, ואילו לחכמים אין צורך בכך). ובגמרא: "רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: כאן הודיעך כוחן של מחיצות". (היינו: שבקיעת הרבים אינה מבטלת, לפי חכמים, את רשות היחיד שבין הפסים) שואלת הגמרא: "כאן — וסבירא ליה? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: ירושלים אילמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים? (רש"י: "חייבין עליה — אלמא: אתו רבים ומבטלי מחיצה"). — אלא: כאן ולא סבירא ליה!" (היינו ר' יוחנן סובר שרבים מבטלים מחיצות, וירושלים אלמלא דלתותיה שננעלות בלילה היא רה"ר. ודלתותיה הסוגרות אותה מחשיבות אותה לחצר אחת). מתבאר כי דברי ר' יוחנן מתיישבים דוקא עם שיטת ר' יהודה במשנה. (הגמ' ממשיכה לדון בדברי ר' יהודה וחכמים).
נוצר קושי איך לפסוק הן כרבנן שבפסין אין מצריכים הטית הדרך מחוץ לבין הפסין והן כר' יוחנן הסובר שבקיעת רבים מחייבת דלתות.
הרי"ף פסק כר' יוחנן לגבי ירושלים ודלתותיה, ומביא את מח' ר"י וחכמים לגבי פסין. בעל המאור [ו' ע"א] סובר שר' יוחנן סבר כר' יהודה וע"כ לחומרא הולכים אף אחר ר' יהודה. הרמב"ן במלחמות חולק וסובר שר' יוחנן סבר כחכמים שרה"ר דאוריתא צריכה ג' מחיצות, וכר' יהודה שרבים מבטלים מחיצה וע"כ ירושלים הוצרכה לדלתות ננעלות. וכ"כ הרשב"א בחידושיו. וכ"כ הריטב"א שהלכה כר' יוחנן*, והוסיף: "ושמעינן הכא דכל שהדרך סלולה ועשויה לכך אין הפרש בין שיהא רחב ט"ז אמה או פחות".
וכ"כ המאירי [עירובין י"ז ע"ב]: "אפילו הכי קיימא לן כר' יוחנן שהוא רבו של ר' אלעזר. שהרי פסקנו ברשות הרבים שאינה מתערבת אלא בדלתות, מפני ששאר מחיצות בקיעת הרבים מבטלתן. ואעפ"י שבראשון של שבת (ו' ע"ב) אמרו זו היא למעוטי דר' יהודה דאמר אם היה דרך לרבים יסלקנה לצדדין, אלמא שאין הלכה כר' יהודה, מכל מקום אין כוחה יפה מכחה של משנה זו שאמרנו 'כאן ולא סבירא ליה', למדת שהלכה כר' יהודה ולא מטעמו של ר' יהודה, שהרי ר' יהודה לא אמרה אלא בפסים, ואנו פוסקים כן בקצת מיני רשויות, אף במחיצות מעלייאתא, כמו שביארנו ברשות הרבים שאפילו היו בה ארבע מחיצות כגון סרטיא ופלטיא צריכין לדלתות נעולות". וכ"פ האשכול [הל' עירובין סי' ס"ד].
לעומתם האור זרוע [סי' קכ"ט אות י'] פוסק כחכמים ולא כר' יהודה, ולדידיה אף פעם רבים אינם מבטלים מחיצות. ז"ל: "הלכך ליתא לדר"י אפי' ברוחב ט"ז אמה ואיכא ס' רבוא דאפי' בשתי מחיצות מעלייתא לא אתו רבים ומבטלי למחיצתא כרבנן דהא חד טעמא הוא דמותבינן ושנינן להו אהדדי".
ובכך חלק על רבו הראבי"ה [סי' שע"ט] שכתב: "ורבי יוחנן דמוסיף ואמר דלא סבירא ליה כרבנן, וסבירא ליה דאפילו בארבע מחיצות אתו רבים ומבטלי, ואף על גב דארבע מחיצות מעלייתא הוו, כדאמר רבי יוחנן ירושלים אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רשות הרבים, ואף על גב דאית לה ארבע מחיצות, וסבירא ליה כרבי יהודה דאמר אם היה דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין, ועדיפא מדרבי יהודה, דאילו [ל]רבי יהודה כי האי דירושלים דאית לה ארבע מחיצות, ואפילו שתי מחיצות מעלייתא, לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, הני כולהו דמבטלי מחיצתא, למר כדאית ליה [ולמר כדאית ליה], היינו דוקא ברשות הרבים גמורה, י"ו אמות רוחב ומפולש משני צדדין, דומיא דירושלים, וכעין פסין לביראות, שמעמידין אותן ברשות הרבים בדרכים רחבים שעולים בהם לירושלים, והיינו סרטיא, שהיא רשות הרבים. ואף על גב שאין בין הפסין רוחב י"ו אמות כי אם י"ג אמה ושליש, מיהו פסין שהן תקועין ברשות הרבים שרוחבה י"ו אמות, ובוקעין [בה] בין מפנים לפסין ובין מצדיהן לשני ראשיהן בחוץ, שייך למימר אתו רבים ומבטלי מחיצתא".
ומצאתי תשובת גאונים [אוצה"ג תשובות סי' ח', ספר העיתים סימן צ"ב] הפוסקת בשאלתנו במפורש: "וששאלתם חצרות הסמוכות ורה"ר עוברת ביניהן מהו שיעשו לחי או קורה מכאן ולחי וקורה מכאן ויטלטלו בתוכן.
הכי איתחזיאת לנא מילתא דרה"ר לאו מיערבא, דתניא יתר על כן א"ר יהודה מי שיש לו שתי בתים בשני צידי רה"ר עושה לחי מכאן וקורה מכאן ונושא ונותן באמצע אמרו לו אין מערבין רה"ר בכך והלכתא כרבנן".
ה. מסקנות והערות
נראה שרוב הפוסקים: גאונים, ראשונים ואחרונים, נוטים לכך כי בדרכים ישנה רה"ר אף בלא ששים ריבוא, ובלבד שתהיה רחבה שש עשרה אמות (ולחלקם אף בלא ט"ז אמה, ולכו"ע אם נהיה צר במקו"א ואח"כ מתרחב נשאר רה"ר). וממילא ע"מ לערבה צריכה שתהא סגורה מכל צידיה בגדר או בצורת הפתח ולרה"ר עצמה צריך דלתות. וכיון שדרכים ראשיות דו-כיווניות רוחבן עם שוליהן כשש עשרה אמה, לא ניתן לערב את שני חלקי המחנה יחדיו או הישוב שחצרותיו משני צידי הדרך. וצורת הפתח מעל הדרכים לא יועילו כפי שהסקנו לעיל.
נראה שאין קשר בין השאלה הנדונה לעיל למחלוקות האחרונים בענין בקיעת רבים במבוי ובחצר [סי' שס"ה ס"א וב' ובאחרונים על אתר], מפני שהמדובר במבוי וחצר שנפרצו המחיצות והרבים בוקעים מצד לצד כשהשאלה היא אם מתבטלים בכך מחיצות המבוי והחצר. לעומת זאת במקרה דילן רה"ר קבועה והשאלה היא אם ניתן לסוגרה ולהופכה לרה"י. כמו"כ אין לדמות זאת לעיר שברחוב מסוים בוקעים רבים (בשאלה זאת האריכו האחרונים כגון בית אפרים או"ח סי' כ"ו ועוד).
וצריך להגדיר מציאותית, מהי דרך המסורה לרבים. במיוחד בזמננו שצרכי התחבורה הרבו מאד את הדרכים. וכתב בערוה"ש [סי' שמ"ה סכ"ו]: "וכל דרך שרבים עוברים שם הוה רה"ר וזהו רק בדרך מפולש שדרך שם נוסעים לכל מקום, אבל דרך צדדי המיוחדת רק לאיזה כפר או לאיזה חצר נראה דלא הוי רה"ר". ולפי"ז דרך דו-סיטרית או רב-נתיבית העוברת ממקום למקום היא רה"ר מתוך שמסורה לרבים, לעומת זאת דרך כניסה לישוב היוצאת מדרך ראשית או אזורית אינה רה"ר.
בחלק מהמחסומים ישנה סגירה חלקית של הדרך בקוביות בטון או מחיצות דומות. אולם כיון שהצרת הדרך אינה סוגרת כדלת אין לראותה כמספיקה ע"מ לערב. כמו"כ בחלק מהמחסומים ישנם שערים הסגורים בשעות הלילה, ונפתחים רק לצורכי מעבר ספיציפיים. ולכאורה היה די בהם כדי לסגור את הדרך ולהפוך את הדרך לרה"י (אם כי ברוב המחסומים הסגירה היא במקום אחד בלבד, ולא בכניסה ויציאה, אולם נתייחס לכך כאילו יש שתי דלתות בכניסה ויציאה). אולם אף דלתות אלה, הן דלתות הגבוהות כמטר מעל פני הכביש לחסימת מכוניות, ואינן חוסמות מעבר גדיים ג' טפחים מעל הקרקע*. כמו"כ בתוכן יש חללים רבים. וע"כ לא ניתן לראותן כדלתות החוסמות את רה"ר*.