חבל נחלתו ב ז

<< · חבל נחלתו · ב · ז · >>

סימן ז

דין תבשילים לאחר הפסקת חשמל בשבת

שאלה

בכל האיזור היתה הפסקת חשמל בליל שבת, תבשילים שהיו על ."פלטות של שבת" ומים במיחמים הצטננו. לאחר מכן כשמערכת החשמל תוקנה, חודש הזרם והם התחממו מחדש. האם מותר לאוכלם בסעודה שניה ושלישית?

תשובה

א. הפוסקים* נחלקו בשימוש בחשמל בשבת המופק ע"י תחנת כח שיהודים מחללים בה את השבת, ונהגו רוב ישראל להקל, ולהסתמך על כך שהחשמל נצרך לצרכי פיקו"נ של בתי חולים ועל טעמים נוספים* וכד', ולהשתמש בחשמל, ללא הדלקה וכיבוי מכשירים חשמליים, אלא ע"י שעונים הערוכים לכך מע"ש*.

וע"כ הנחה מוקדמת לכל התשובה, שאע"פ שהחשמל תוקן ע"י ישראל, הוא תוקן בהיתר לצרכי ספק פיקוח נפש של איזור גדול שיש בו חולים הצריכים לכך, ולצורך מתקנים צבאיים הצורכים אספקת חשמל קבועה. ולכן, אע"פ שהחשמל תוקן בשבת, אין בעיה הלכתית של הנאה מחילול שבת בחידוש הזרם החשמלי ובהפעלת המכשירים החשמליים המחוברים אליו למאור וחימום וכד'.

ב. עיקר השאלה היא לגבי אוכל שלא הספיק להתבשל עד הפסקת החשמל, ולגבי אוכל שנתבשל לפני כן והצטנן, האם מותר לאוכלו לאחר שהתחמם עם חידוש החשמל.

והשאלה נשאלת לפי שתי הדעות שבסימן שי"ח, שם הביא השו"ע פעמיים את מחלוקת הראשונים האם יש בישול אחר בישול. השו"ע פסק שיש בישול אחר בישול, והרמ"א פסק שאין בישול אחר בישול. אם כי גם הוא החמיר שלא להביא ליד סולדת מה שהצטנן לגמרי. (וכבר החזו"א [ל"ז, סוף ט"ז] כתב שהחלוקה לרמ"א בין פושר לקר היא מנהג בעלמא).

ג. ונראה שאם התבשיל חם יותר מיד סולדת, והחשמל תוקן מייד, הרי זו החזרה לפי כל הקריטריונים שלה המפורטים בס"ב [סי' רנ"ג], וכיון שהפסקת החשמל לאו אדעתיה, ועדיף לו בלעדיה, בהתחדשות החשמל כבי' התבשיל "הוחזר" למקומו. וכיון שהחזרה היא לכירה גו"ק (=פלטה של שבת) והתבשיל רותח, הרי זו החזרה כדין, ואין בה חשש של בישול אחר בישול (ואף מסקנה זו אינה מוסכמת על החזו"א כפי שיבואר להלן).

ד. השאלה העיקרית היא לגבי תבשילים שהתקררו ע"ג פלטה של שבת, שבהם, לסוברים שיש בישול אחר בישול, הם יכולים להגיע לחום של יד סולדת אע"פ שהצטננו. ולגבי מים אשר נמצאים במיחם חשמלי שגוף החימום גלוי.

החזו"א [או"ח סי' ל"ח אות ב'] תולה את גזירות חכמים של שהיה והחזרה במצב ולא בפעולה. היינו לא משנה איך הגיע הקדירה למצב אותו אסרו חכמים, ואפילו הפעולה נעשתה מאליה כביכול צריך להסיר "דכל שנמצאת הקדירה בשבת באופן שאסרו חכמים משום שמא יחתה אסור, ואין האיסור תלוי במעשה העמדה של הקדירה, אלא במציאות הקדירה על הכירה בשבת. אבל כשהכירה צוננת ומתחממת בשבת הוא לעולם בגזירת חיתוי". וטעמו הוא שלא מחמת העשיה האסורה אסרו חכמים, אלא מחשש שמא יחתה. וכיון שמחשיב זאת כשהִיה האסורה הרי דינו כעבר ושהה ואסור עד מוצאי שבת אף במצטמק ויפה לו [שו"ע סי' רנ"ג ס"א]. וכן בסי' ל"ז [אות כ"א]: "דאין האיסור הנתינה אלא מציאות מצב זה אסרו חכמים ששרשו שמא יחתה והכל בכלל הגזירה אם יעמיד בעצמו או ע"י נכרי ואפי' העמיד נכרי או קוף חייב להסיר וכמו קדירה בשיל ולא בשיל העומדת מע"ש משקידש היום חייב להסירה".

עפ"י דבריו עולה שאסור להשאיר את התבשילים ע"ג הפלטה של שבת ומשמע שאף אם אין שום חשש חיתוי הדבר נאסר. וכש"כ לגבי מיחם שהאש גלויה המים אסורים בשימוש בשבת.

ה. אולם מהמשנה ברורה [שם ס"ק ל"ג, ל"ד] משמע שלא כחזו"א לגבי תבשיל שנתבשל כל צרכו והוא עדיין חם אפילו מצטמק ויפה לו (וה"ה לגבי מים) אפילו ע"ג כירה שאינה גרופה. שכתב השו"ע [ס"א]: "ואם החזירה אינו יהודי בשבת דינו כשכח ושהה". ועל כך כתב במשנה ברורה: "החזירה א"י — לצורך ישראל. דינו כשכח — דמה שנעשה ע"י א"י במזיד לא חמיר ממה שנעשה ע"י ישראל בשוגג, וע"כ אפי' אם מצטמק ויפה לו מותר כיון שנתבשל כל צרכו ואין נהנה ממנו כ"כ". היינו אם נכרי החזיר ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה תבשיל שנתבשל כל צרכו אפילו מצטמק ויפה לו מותר לישראל ליהנות ממנו. וחידוש החשמל נראה שלא יהיה חמור יותר מהחזרת נכרי (בניגוד לחזו"א). וע"כ מותר לישראל לאכול ממנו. ובביאור הלכה [ד"ה ואם החזירה א"י] כתב שבתבשיל קר אסורה ההחזרה ע"י נכרי.

אמנם החזו"א [סי' ל"ז ס"ק כ"ו] הסביר בשו"ע שהחזירה א"י דוקא שלא לצורך ישראל ולא מדעתו, ולפי דעתו אם הוחזר עבור ישראל צריך להסירו. וע"כ לפי דרכו אסור השימוש במים שבמיחם אפילו אם לא הצטננו, ובתבשילים שע"ג הפלטה ש"ש.

וכ"כ [סו"ס ל"ז ס"ק כ"א]: "והנה אי מעמיד קדם שהוסק התנור הוי ג"כ כמשהה בתחלה בשבת, למדנו אם סוף אש לבוא להתנור כמו מכונה חשמלית שהוכן מע"ש לבוא בשעה פלונית, אסור ליתן לתוך התנור (=שאינו גו"ק) קדם שבא האש אפילו תבשיל שבשל כ"צ ואפילו הוא חם וכדין איסור חזרה דחשיב כמשהה בשבת".

ו. אולם אם התבשיל קר, יש בחידוש החשמל אף ע"ג "פלטה של שבת", בישול אחר בישול — לדעה אחת, ולדעה השניה לא נשלמו תנאי ההחזרה הדורשים שהקדירה תהא רותחת*, וע"כ אפילו אם נחשיב את המצב כהחזרה, יש בכך בעיה הלכתית. וננסה ללמוד זאת מהנחה ע"י נכרי.

הרמ"א [סי' רנ"ג ס"ה] פסק: "וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו, אסור לומר לאינו יהודי לעשות. לכן אסור לומר לאינו יהודי להחם הקדירה אם נצטנן; ואם עשה כן, אסור לאכלו אפי' צונן (ב"י והרשב"א בתשובה). אמנם אם לא נצטנן כ"כ, שעדיין ראויים לאכול, אם חממו אותו האינם יהודים, מותרין לאכול. לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאין הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אח"כ התנור ההוא וע"י זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל ע"י ישראל, אסור בכה"ג (תרומת הדשן). אבל אם הקדירות עדיין חמין, מותר להעמידן אצל תנור בית החורף, מאחר שנתבאר דתנורים שלנו יש להם דין כירה, וסמיכה בכירה שאינה גרופה וקטומה כדין גרופה וקטומה לענין נתינה עליה".

המג"א הסביר את דברי הרמ"א שההיתר בהנחת השפחה מתבסס על כך שזוהי אמירה לנכרי והוא אינו מתכוון לחמם את התבשילים אלא לחמם את הבית, ופסיק רישיה בנכרי שאין מחמירים בו. ומסיים [ס"ק מ"ב]: "ונקוט האי כללא בידך דכל הנך שריותא המוזכרים בסי' זה אינו אלא בתבשיל חם אבל בתבשיל קר או שאר דברים קרים עסי' שי"ח איזו אסור משום בישול דאורייתא". וכן אסר [ס"ק מ"א] שישראל ישים את הקדירה ואח"כ ידליק נכרי את האש משום אחד נותן את האש ואחד את העצים. וכעין דבריו הקשה הגר"א בביאורו על ההסתמכות על פס"ר וסיים: "ונראה שגם הרמ"א לא סמך עצמו ע"ז ואין מתיר רק בכה"ג שלא נצטננן לגמרי".

ונראה שאם נדמה חזרת החשמל בתבשיל שנצטנן להחזרה ע"י נכרי יאסר התשיל מפני שנצטנן.

ואמנם כתב הבאר היטב [רנ"ג, י"א]: "וכ' בדרשות מהרי"ל: פעם אחת הטמינו בתנור לצורך שבת ונכבה האש, וקראו לאינו יהודי בליל שבת והוציא הקדרות והדליק האש והטמין שנית, והתיר מהרי"ל ז"ל החמין לאותה שבת והזהיר מלעשות עוד דאיסורא קא עביד עכ"ל. וכתב העולת תמיד ונראה דמיירי בשכבר נתבשלו הקדירות כמאכל בן דרוסאי ואפ"ה לפענ"ד הפריז על מדותיו להקל יותר מדאי ע"ש". ונראה מדבריו שאם התבשילים היו קרים היה אוסר, וכן נראה מדברי העולת תמיד. וע"כ אף לפי דבריו לא נראה להתיר.

ז. ונראה לדמות את חזרת החשמל לכיוון שעון אשר ידליק את האש בשבת. והאחרונים דנו מה הדין אם הניח את התבשילים בשבת אם סוף חשמל לבוא, וכן אם הניח מע"ש והשעון יחבר את החשמל בשבת. החזו"א, כפי שציינו לעיל, אוסר.

רבים מהאחרונים דנו בכך והם מנויים בילקוט יוסף [שבת ח"ג עמ' רל"ב]. חלק גדול מהאחרונים אסרו הן מהטעמים שהזכרנו או מחשש שמא יגיס [צי"א ח"ב סי' ו', ז']. ואסרו אף בהנחה בערב שבת ע"מ שהאוכל יחומם בשבת. לעומת זאת חלק נטו להיתר משום שהישראל אינו עושה שום פעולה וסוף האש לבוא מאליו [הגרשז"א — מאורי האש פ"ד עמ' פ"א]. ובילקוט יוסף [עמ' רמ"ד] התיר בתבשיל לח מבושל כל צרכו, כשהוא מצרף לכך כסניפים את דעת הרמב"ם שאין בישול אחר בישול, וכן שאולי אף הב"י פסק להחמיר בבישול אחר בישול מצד ספק.

ובמקרה דילן כיון שהתבשילים נמצאים ע"ג "פלטה של שבת" שהיא כגו"ק, ונתבשלו לגמרי מע"ש, והחשמל מתחדש בהיתר, נראה להקל ולהתיר לאכול מהתבשילים, אע"פ שיגיעו ליד סולדת בשבת.

ח. השאלה שנותרה היא השימוש במים שבמיחם ששם גוף החימום גלוי, לאחר שהצטננו ושוב התחממו עם חידוש החשמל.

והנה האחרונים הביאו מספר מתא דירושלים שמופלגי התורה בפרנקפורט התירו חימום הקפה בשבת בפטנט של חידוש האש מאליה בשבת עצמה ושם זה היה ע"ג כירה שאינה גו"ק. וזאת מחמת שאינם עושים מעשה בשבת עצמה. וכן בצי"א [ח"ז סי' ט"ז] התיר לגבי מים. וכסניף הוסיף את הדעות הסוברות שאין בהם בישול אחר בישול. וכן המנחת יצחק [ח"ז סי' כ"ו אות כ'] התיר באקראי אם נתבשל לגמרי (אם כי דוקא ע"ג כירה גו"ק). וכן מדברי המהרי"ל שהבאנו לעיל, שהתיר את אכילת התבשיל שהטמין הנכרי ע"ג האש ניתן ללמוד להתיר אכילת תבשיל שהתבשל אף ע"ג כירה שאינה גו"ק כאשר ישראל לא חידש בה דבר. וכסניף ניתן להוסיף את עונג השבת באכילת חמין בשבת.

מסקנה

הן המחמירים בבישול אחר בישול והן המקילים — מותרים באכילת תבשילים ומים שבגלל הפסקת החשמל נצטננו, ושוב בגלל חידוש זרם החשמל בהיתר התחממו בשבת. והמחמירים כחזו"א לא יאכלו.