חבל נחלתו א קג

<< · חבל נחלתו · א · קג · >>

סימן קג- שמירת המחאות

שאלה

אדם הפקיד סכום כסף גדול בהמחאות ביד שומר, כשהגיע זמן החזרת הפקדון אומר השומר שאינו יודע היכן הניחו. מה צריך לעשות?

השאלה אותה צריך לברר היא: מה הם חיובי שומרי שטרות.

תשובה

א

במקרה הנוכחי אין מחלוקת בעובדות ולכן כיון שהשומר פשע בשמירתו, לכאורה עליו לשלם. כדברי הגמרא בב"מ [מ"ב ע"א]: "אמר רבא כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים". וכן פסק הרמב"ם [שאלה ופקדון פ"ד ה"ז] וכ"פ בשו"ע [סי' רצ"א ס"ז].

ב

אלא שהפקדון שלפנינו הוא שטרות.

לגבי שטרות נאמר במשנה [ב"מ נ"ו ע"א]: "אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות. אין להן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה, שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם". וברש"י: "אינו נשבע — שלא פשע שלא הזקיקתו תורה לישבע עליהן, אינו משלם — אם נגנבו ממנו". משמעות דברי רש"י הוא ששומרים אינם נשבעים על פשיעתם, ופטורים מתשלום על גניבה ואבידה. לא מבואר האם פטורים מתשלום אף על פשיעה או לא.

ג

כתב הרי"ף בתשובה [סי' צ"ז]: "והריני נותן לך עיקר שתסמוך עליו. והוא שההלכה אמרה אלו דברים שאין נשבעין עליהם. נתברר לנו ממנה שדין השמירה אינו בדברים אלו, וכן דיני הכפירה אין בהם, כמות שהן במטלטלין, והפשיעה אין השומר חייב בה בין שיהיה שומר חנם בין שיהיה שומר שכר. ואפילו הודה שפשע בה".

מתברר לנו מדברי הרי"ף שלא אך שאין חיוב שבועה או תשלומים אלא שאין שום חיובי שמירה בשטרות. ועל כן אפילו על פשיעה שמודה בה — פטור. ולפי"ז לענייננו השומר פטור לגמרי על שטרות, אע"פ שמודה שאינו יודע היכן שם אותם.

ד

אלא שהרמב"ם חולק על דין זה. בהל' שכירות (פ"ב ה"ג), לאחר שכתב פטור שומרים בשטרות, כתב: "יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם, שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין הגניבה והאבידה והמיתה וכיוצא בהן, שאם היה שומר חנם על המטלטלין ונגנבו או אבדו ישבע ובעבדים וקרקעות ושטרות פטור משבועה. וכן אם היה שומר שכר שמשלם גניבה ואבידה במטלטלין פטור מלשלם באלו. אבל אם פשע חייב לשלם, שכל הפושע מזיק הוא".

היינו, הרמב"ם מסביר חיוב פשיעה בשומרים כעין היזק ישיר, וע"כ גם באותם דברים שהתורה פטרה מחיובי שומרים (קרקעות, עבדים, שטרות) — חייבים בפשיעה. אולם צריך להבין שפשיעה זו תחשב פשיעת שומר ולא כאדם המזיק. וע"כ (לפי הרמב"ם) כיון שחלק מדיני שומרים הוא פטור 'בעליו עמו' — אף פשיעה בבעלים — פטור [שאלה ופקדון פ"ב ה"א]*.

ה

דוגמא נוספת לאבחנה בין פשיעה להיזק היא ההלכה הבאה: ."אפילו כשקיבל עליו אינו חייב אלא כפי שווי החפץ שקבל עליו לשמור, שאם נתן לו לשמור דינר זהב ואמר לו הזהר בו של כסף הוא ופשע בו ונאבד אינו חייב אלא בשל כסף, שיאמר לו לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר של כסף וכן כל כיוב"ז. אבל אם הפסידו בידים משלם של זהב" [סי' רצ"א סעי' ד']. כלומר פשיעה היא מחיובי שומרים וע"כ מתחייב על מה שקבל שמירה. לעומת זאת על נזק הוא חייב בשלמותו ככל אדם בעולם, אע"פ שלא ידע מה הזיק. וכן כתב בקצות החושן [סי' רצ"א ס"ק ד'].

ו

אבל בנתיבות המשפט [סי' רצ"א ס"ק י"ד] יצא לחדש שכל דין 'איני יודע היכן הנחתיו' חייב לגמרי מדין מזיק, וע"כ אף בעליו עמו יתחייב. ונראה שכיוון (אף שלא הזכירם) להבנת הרמב"ן והרשב"א ברמב"ם, שכתב המגיד משנה [שכירות פ"ב ה"ג] שאף הם חלוקים על הרמב"ם וקושייתם: "וכתבו ז"ל דפושע לאו מזיק הוא שהרי פשיעה בבעלים פטור ואילו מזיק בבעלים חייב וזה דעת הר"א (=ראב"ד) בהשגות".

מתבאר שישנה מחלוקת ראשונים בין הרמב"ם לשאר הראשונים בנושא שמירה בשטרות. לדעת רוב הראשונים אין דין שמירה בשטרות כלל, וע"כ אף בפשיעה פטור. לעומת זאת לשיטת הרמב"ם קיים דין שמירה וע"כ חייב במקרה פשיעה.

ז

פסיקת השו"ע [חו"מ סי' ס"ו ס"מ, וסי' ש"א ס"א] היא כרוב הראשונים והסכים לו במפורש הרמ"א. בכנה"ג [סי' ס"ו הגה"ט אות פ"ז] כתב שמהריב"ל ורדב"ז הסיקו שזו מחלוקת והממע"ה, אמנם אף הוא הביא שהשו"ע הכריע כרי"ף וסיעתו.

ח

הש"ך [סי' ס"ו ס"ק קכ"ו] חלק באריכות וסבר כרמב"ם, והביא ראיות רבות לפסיקתו. והביא שרש"י וכן העיטור והרמ"ה ואף הראב"ד במקו"א כתבו כרמב"ם ששומרים משלמים על פשיעתם בשטרות וכד'.

להלכה מכריע בערוך השלחן שכל צד (מפקיד ושומר) יכול לומר קים לי כדעה המסייעת לי ותפיסה מועילה.

ט

הראב"ד כאמור סובר כרי"ף ואעפ"כ סובר [טוען ונטען פ"ה ה"ו] שמוטלת על השומר חובת שבועה.

לעומת הרמב"ם שכתב: "שטר מסרתי לך ועשרה דינרין היה לי בו ראיה. ואם אמר הנתבע אמת מסרת לי ואבד הרי זה פטור אף משבועת הסת, שאפילו פשע בו ואבד פטור". כתב הראב"ד: "תימה גדול הוא זה ואולי ברשותו הוא וכופר הוא בו, ואם פטרוהו משבועת פשיעה משבועה שאינה ברשותו לא פטרוהו".

הסביר המגיד משנה: "ורבנו נראה שהוא סבור, שם כשתקנו חכמים שבועה שאינה ברשותו תקנוה לשומר הבא לשלם כמבואר פ"ו מהל' שאלה ופקדון, ובדבר שיש לחוש שמא עיניו נתן בו, אבל שומר שנשבע ונפטר בדין תורה ג"כ נשבע ברשותו מדין גלגול כמבואר בפרק רביעי, וכיון שכן שומר שטרות כיון שהוא פטור משבועה בדין תורה לא תקנו בו שבועה שאינה ברשותו, ואין לך בתקנת חכמים אלא מה שאמרו הם ז"ל".

י

הש"ך [סי' ס"ו ס"ק קכ"ד] מסביר שהראב"ד דיבר בשבועה דאורייתא, וע"כ אע"פ שדבריו נדחו לגבי שטרות שאין נשבעים עליהם מן התורה, הסכימו לדעתו הרשב"א והטור ששבועה מדרבנן נשבעים עליהם.

(בימינו שאין נשבעים, שומר צריך להתפשר במקרה כזה על פטורו, וצל"ע אם הלכה כש"ך).

יא

מה יעשו בעלי פקדון של המחאות כדי להיות בטוחים בממונם מאמירת איני יודע היכן הנחתיו של שומר?

העצה שהציעו נוה"כ בשו"ע הוא שיקנו מיד השומר שמתחייב לשמור עליהם כדין פקדון רגיל ולשלם עליהם אם יפשע. ואע"פ ששומר חנם מתנה בדיבור להיות שואל היינו דוקא בפקדון רגיל, אבל בשטרות וכד' צריך דוקא קנין [סמ"ע ס"ק צ' וש"ך ס"ק קכ"ט]. אבל לגבי שבועה מחלוקת אם יועיל קנין עי' ש"ך [ס"ק קכ"ח].

יב

בשולי הדברים.

כדוגמת שטרות, יש לדון על שטרות ממון, רוב האחרונים סוברים שדינם כממון וממילא חלים עליהם כל דיני שמירה, אולם ישנה דעת אחרונים שדינם כשטרות. בימינו לכאורה דין כרטיסים מגנטיים למשיכת ממון וכד' ג"כ כשטרות. כמו"כ תעודות רשיונות וכד' הרי הם כשטרות שאין גופם ממון וממילא אף עליהם צריך לעשות קנין.