חבל נחלתו א קב

<< · חבל נחלתו · א · קב · >>

סימן קב- מעורבות ביטוח בתשלומי מכונית גנובה

שאלהעריכה

על מסקנתנו במאמר לעיל קשה: בדרך כלל מכונית שנמצאה כגנובה ביד קונה מועברת למחסני המשטרה, ומשם היא עוברת לחברת הביטוח ששילמה לבעל הרכב את שווי רכבו.

היינו, מאמרנו לעיל מתאים למצב בו אין ביטוח, ומכונית היא ככל חפץ שאין עליו ביטוח. במצב הנוכחי בו חברת הביטוח מעורבת והופכת להיות בעל הרכב בעלת תביעות וזכויות צריך להבין, איך הופכת חברת הביטוח להיות בעל דין בעניין. וכיצד היא זכאית לקבל את המכונית הגנובה, הלא היא אינה בעלת הרכב וכיצד הלה הוקנה לה. ועוד, אם בעל הרכב התייאש טרם העברת המכונית ללוקח, המכונית קנויה ללוקח לגמרי, ואין הוא צריך ליתנה למשטרה. ומה משנה פעולת חברת הביטוח?

גזל ולא נתייאשו הבעליםעריכה

בכמה מקומות בש"ס [ב"ק ע' ע"א ושם צוינו יתר המקומות]: "א"ר יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו". וכתבו תוס' [ב"ק ע' ע"א ד"ה אמטלטלין] ורא"ש [ב"ק פ"ז סי' ד'] שכן היא המסקנה שאין יכול להקדיש חפץ גזול. (והתקשו איך יכול לכתוב עליו הרשאה, ותרצו או משום שליחות או בתקנת חכמים).

וכן בשו"ת הרא"ש [כלל ל"ה סימן ב'] לגבי קידושי אשה: "וכן פסק הרי"ף ז"ל. אלמא, חזינן דבגזל דעלמא לא מיקדשא, משום שאינו שלו; וכדר' יוחנן: גזל ולא נתיאשו הבעלים, שניהם אינן יכולין להקדיש: זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו". וכ"פ הרמב"ם [ערכין פ"ו הכ"ד]. ופשוט שאין המדובר בהקדשה בלבד, אלא בכל פעולה קניינית של העברת מרשות בעל החפץ לרשות אחרת.

וא"כ לאחר הגניבה, אין בעל הרכב יכול להקנותו לחברת הביטוח שהרי המכונית אינה ברשותו.

יאוש בעליםעריכה

ועוד, בדרך כלל, בעל הרכב מתייאש ממכוניתו, אם משום שמכוניתו מבוטחת, ואם משום שהסיכוי שתימצא קטן. וא"כ התשלום שבו הוא מקנה את הרכב הגנוב לחברת הביטוח, נעשה כבר לאחר יאוש, ואז לגמרי יצא הרכב מרשותו ואיך יכול להקנות? ואף הקונה מיד הגנב או מיד לוקח אחר, הגיע אליו הרכב לאחר יאוש ואין יכולים להוציאו מתחת ידו שהרי קנאו ביאוש ושינוי רשות. ואף אם נרצה לומר שחברת הביטוח לא התיאשה, הלא היא אינה (לפי דרכנו עד עתה) בעל דברים של הרכב ויכול הקונה לטעון כלפיה: לאו בעל דברים דידי את.

הסכם וסיטומתאעריכה

ואף הסכם מראש לא יועיל במקרה זה שהרי אינו יכול להקנות מה שאינו ברשותו והקניין מראש לא מייפה את כוחו לכך. ואף סיטומתא לא נראה שתועיל במקרה זה, שהפגם בקניין הוא מהותי שהחפץ יצא מרשותו וכיצד ימכרנו?! (עי' בסעיף הבא).

ואע"פ שכתבו האחרונים שסיטומתא כוחה להקנות אף דבר שלא בא לעולם [עי' ערוה"ש חו"מ סי' ר"א], קשה לומר שזוהי סיטומתא, אלא בפשטות זהו קניין בכסף.

הקנאה קודם גניבהעריכה

ונראה לומר שחברת הביטוח יכולה להיות צד בענין על פי הסוגיא בבבא מציעא [ל"ג ע"ב]. כשאף שם מי שאינו בעל דין ."נכנס" להיות בעל דין בדרך מיוחדת.

המשנה שם אומרת:

"המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים, ונגנבו או שאבדו, שילם (=השומר) ולא רצה לישבע, שהרי אמרו: שומר חנם נשבע ויוצא, נמצא הגנב — משלם תשלומי כפל. טבח ומכר — משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם — למי שהפקדון אצלו".

ועולה שאם השומר שילם את הגניבה ונמצא הגנב — השומר מקבל קרן וכפל.

ממשיכה הגמרא:

"מתקיף לה רמי בר חמא: והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ואפילו לרבי מאיר, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם — הני מילי כגון פירות דקל, דעבידי דאתו, אבל הכא מי יימר דמגנבא, ואם תמצי לומר דמגנבא — מי יימר דמשתכח גנב, ואי משתכח גנב — מי יימר דמשלם, דלמא מודי ומפטר*. אמר רבא: נעשה כאומר לו: לכשתגנב ותרצה ותשלמני — הרי פרתי קנויה לך מעכשיו. מתקיף לה רבי זירא: אי הכי, אפילו גיזותיה וולדותיה נמי. אלמה תניא: חוץ מגיזותיה וולדותיה! — אלא אמר רבי זירא: נעשה כאומר לו חוץ מגיזותיה וולדותיה. — ומאי פסקא? — סתמא דמלתא, שבחא דאתא מעלמא — עביד איניש דמקני, שבחא דמגופה — לא עביד איניש דמקני. איכא דאמרי, אמר רבא: נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני, סמוך לגניבתה קנויה לך. מאי בינייהו? — איכא בינייהו קושיא דרבי זירא. אי נמי, דקיימא באגם".

היינו שני התירוצים מסבירים את הקנאת קרן וכפל לשומר בהקנאה קודם גניבה, כשגניבה ורצון התשלום הם תנאי המחליט את הקניין בעבר, ויוצר מצב שונה בבבעלויות על הפקדון. לתירוץ הראשון הקניין לשומר נעשה עם רגע ההפקדה, לתירוץ השני הקניין לשומר נעשה סמוך לגניבתה, ע"י קניין חצר שהבהמה ברשות השומר.

הנ"מ בין התירוצים הם: קושייתו של ר"ז, וקיימא באגם.

מפרש רש"י: "א"נ דהוה קיימא באגם. כשגנבה גנב, ללישנא בתרא לא קני כפילא דהא סמוך לגניבתה, לא היתה בחצירו שתהא חצירו קונה לו, ומשיכה ההוא שעתא לא הואי ובמאי נקני?! וא"ת תקני לו משיכה ראשונה שמשכה לו ע"מ לקנותה שעה הסמוכה לגניבתה הא אמרינן בכתובות בהאשה שנפלו לה נכסים [פ"ב ע"א]: האומר לחבירו משוך פרה זו ולא תיקני לך אלא לאחר שלושים לא קנה". היינו כדי להעביר רגע לפני הגניבה את הבהמה משייכות לבעלים לשייכות לשומר צריכה הגניבה להיות ברשות השומר ותיקנה לו בקניין חצר.

במקרה דנן המצב מצד הקניינים יותר מסובך. חברת הביטוח לא היתה אף פעם בעלת הרכב והוא לא היה ברשותה, כדי שתוכל קנותו בקניין חצר.

וע"כ צריך לעשות זאת ע"י שטר הביטוח, ובשעת החלת ההתקשרות לקבוע שהמכונית מוקנית לחברת הביטוח מעתה — אם תיגנב, והחברה תשלם למבוטח*.

וע"י כך המכונית תהא קנויה לחברת הביטוח מתחולת הביטוח (לכשתגנב ותשלם למבטח), והחברה אינה מתיאשת מהמכונית, ומשום כך היא רשאית לבוא וליטול את המכונית מהקונה.