חבל נחלתו א צז
<poem> ~סימן צז
אומנת שהתרשלה
נתבקשתי לחוות דעתי במקרה זה: אשה שקבלה תינוק לטיפול למספר שעות בכל יום התרשלה בשמירתה (אף היא הודתה בכך), והילד נפל על ראשו ונחבל. הוא אושפז למספר ימים והיה במעקב של בדיקות וכד', וב"ה חזר לבוריו. במהלך הפציעה הוא הפסיק לינוק מאמו וכשחזר לכוחותיו היה הכרח לחזור ולהאכילו באבקת חלב, ושוב לא החזירוהו לאומנת זו. השאלות העולות הן: א. האם צריך לשלם למטפלת את ימי החודש שעבדה בהן לפני הפציעה או שהפסידה אותם כיון שהתשלום הוא חודשי? ב. האם מוטל עליה חיוב תשלום להורים, וא"כ מה הוא כולל: נזק, ריפוי, צער, הוצאות ההורים בימי עבודה, נסיעות תרופות, אבקת חלב וכד'? ג. האם מותר וראוי לפרסם את המקרה ואת שם המטפלת כדי שאחרים לא ימסרו לה את ילדיהם ולא יגיעו לכלל סכנה? א. תשלום שכר המטפלת א. מטפלת זו היא לכאורה פועלת המקבלת שכר חודשי, ואין תלות בין פעולת יום אחד למשנהו, וע"כ אע"פ שהיא שכורה לחודש וכל חודש הוא כביכול שכירות בפני עצמה, בכ"ז כל יום עומד בפני עצמו. ואפילו אם היא שכורה חודשית בצורה כוללת, ובין אם תבטל היא יום אחד, או הוריו יבטלו יום או יותר — היא תקבל את מלוא שכרה, בכ"ז עדיין נראה לענ"ד שאין היא שכורה לחודשים, אלא עבודתה נחלקת לימים ואין יום אחד משלים את חברו. וע"כ נראה לענ"ד שעל כל יום מגיע לה שכר בפני עצמו, ועל כל הימים קודם התרשלותה מגיע לה שכר. ואף אם נגדיר זאת כשכירות חודשית הרי פועל חוזר בו אפילו בחצי היום ועל כן ממ"נ מגיע לה שכר הימים קודם שהילד נפל. ב. על הימים שלאחר הפציעה נראה שלא מגיע לה שכר אף כפועל בטל כיון שמניעת השכירות לא נובעת מההורים אלא ממנה. והרי היא כפועל שחזר בו בחצי היום. ג. על יום הנפילה, על הזמן שלפני הנפילה. נראה שאם נחשיב זאת כפועל החוזר בחצי היום מגיע לה שכר חצי היום, אולם אם נחשיב זאת כאומנות שמקבלת ילד בבוקר ומחזירה אותו אחר הצהרים נמצא שאומנותה התקלקלה ועל מה תקבל שכר? והוי כאומן שקלקל את חומר הגלם [ב"ק צ"ט ע"ב]. והדין הוא שאם קלקל בפשיעתו חייב בין עשה אומנותו בשכר בין בחינם [ש"ו ס"ב], וע"כ על יום זה ודאי שאינה מקבלת שכרה. ולענ"ד נחשבת כפועל ולא כאומן ששכירותה היא לימים ולא לפעולה, ולכן אולי מגיע לה שכר יום הנפילה עד זמן הנפילה. ואם ירצה לתפוס את שכרה על חשבון חובה נראה שאסור מפני שחובו אליה הוא מדין שכר שכיר, לעומת זאת חובה אליו הוא מדיני נזיקין וע"כ חייב לשלם לה שכרה בזמן שקבעו, אא"כ סכמו לגרוע את חובה משכרה. ב. חיוב תשלומי המטפלת על התרשלותה א. מטפלת זו א"א לדונה כאדם המזיק שהרי לא הזיקה לו בגופה, ואם נרצה לדונה מדין זה פטורה על הכל שהרי זה גרמא בנזקין שפטור כמבואר בשו"ע סי' ת"כ סי"א. וודאי לפי"ז שפטורה בכל ד' תשלומי חבלה: נזק, ריפוי, צער ושבת. (ובושת גם לא שייך אצל תינוק כזה ואף לא עשתה זאת בכונה, וע"כ בכל מקרה פטורה). ב. ומצאנו מחלוקת גדולה בין הראשונים האם חיוב פשיעה הוא מצד אדם המזיק או חיוב מיוחד של שומרים. תוס' בריש המניח [כ"ז ע"ב ד"ה ושמואל בסופו] דעתו שחיוב פשיעה בשומרים מצד אדם המזיק, וע"כ טבח אומן שניבל בחינם פטור שנחשב כאונס של גניבה. אולם שיטת הריב"א בשטמ"ק וכן שיטת ר"פ [הו"ד מחנה אפרים נזקי ממון סי' ד', ושומרים סי' ל"ט] שאין לחייב אומן על פשיעתו כאדם המזיק שמתוך שעוסק בה אינו נחשב כמזיק אלא זהו גדר מיוחד בשומרים. וע"כ אם ניתן לחייבה ה"ז מדין שומר שפשע בשמירתו, שאחריותו גדולה מאשר סתם אדם המזיק, שחייב בפשיעה, וע"כ חייב אף בגרמא. אמנם אף אם נדון שחייבת בגרמא היינו גרמא דנזק אבל על שאר דברים לכ' פטורה. ג. יש עוד הבדל גדול בין אדם המזיק לפועל-שומר, באדם המזיק חיוביו הם כלפי הניזק עצמו היינו הילד, אבל כפועל חיובו הוא כלפי הוריו והילד הוא אך נשוא השמירה. וע"כ חיוביו במקרה דנן נוצרים כלפי ההורים ואינם נבדקים עפ"י חמישה תשלומים דנזקי אדם, אלא עפ"י תשלומי שומרים שחייבים על פשיעתם. ד. ומצאנו בין האחרונים הסוברים שחיובי שליח הם אף על גרמא כגון נתיבות המשפט בסי' קפ"ג ס"ק א' הסובר ששליח בשכר שלא עשה שליחותו משלם למשלח אף את מניעת הרווח. וכ"כ במחנה אפרים הל' שומרים סי' ח' [עי' בפתחי החושן פקדון פ"ב ס"ג ובמ"מ שם]. ולכאורה לגבי גרמא שאינה מניעת רווח (כמו במקרה של נתיבות המשפט המתבסס על השליח בחמרא דזולשפט — ב"מ ע"ג ע"ב) אלא גרמא בנזק, כל אומן שהוא שומר שכר חייב, שהרי קיבל חפץ לפעולה בו, בין אם ע"י עשיה בו ובין אם לתקנו, ובזמן שהחפץ אצלו הוא חייב לשמור עליו (כל האומנין ש"ש — סי' ש"ו) וע"כ אם התרשל ונגנב הימנו (כצריפא דאורבני — ב"מ מ"ב ע"א) ודאי חייב. וכן עולה מתשובת החות יאיר [סי' קס"ט] בשפחה שהתרשלה בהדלקת האש ושרפה כלי בעה"ב שחייבת. וא"כ במקרה דנן אף שהזיקה בגרמא לבעלים חייבת על פשיעתה כמה שהזיקה. ה. אף על חיובה כשומר צריך לדון. בסי' ש"ז ס"ו הובאו שתי דעות בשומר שבפשיעתו נולדה מכה בבהמה שבשמירתו וסופה להתרפאות, האם חייב בתשלומי המכה כיון שסופה להתרפאות, ויש פוטרים ויש מחייבים, והרמ"א פסק כסברא ראשונה הפוטרת. ויסוד המחלוקת, אשר שורשה בראשונים כמבואר בנוה"כ, האם להחשיב זאת כשבת וא"כ אין שבת לבהמה, או כיון שעומדת למכירה בכל שעה אף שהמכה עומדת להתרפא, בכ"ז היא נכללת בנזק. לגבי דידן אין לכ' נ"מ במח' זו. אם לדעה קמא אף כאן אין שבת אי משום שזהו תינוק ואי משום שהוי חבלה בגרמא כמבואר לעיל וא"כ פטור עליה. ולדעה השניה אדם אינו עומד להימכר בכל שעה, וע"כ לגביו ודאי כלול בשבת שאין חייבים כאן. ו. אולם בערוך השלחן הביא משו"ת שבות יעקב שכתב שאם הוציא בעל הבהמה הוצאות לריפוי בהמתו אף שאין תשלומי ריפוי לבהמה כיון שע"י הוצאות הריפוי מתמעט הנזק הרי זה עצמו הוי כנזק. ואך אם יכולה להתרפאות ללא הריפוי אין חייב לו תשלום זה. עוד הוסיף שם שחייב לו אף מה שאוכלת במשך ימי ריפויה, שאך היתר על מה שאוכלת קרוי שבת, אבל הפסד בעליה על אכילתה ה"ז נזק גמור. ובערוה"ש שם קילס את דבריו וכתב שלא גרע נזק זה מגרמי. וכ"כ בנתיבות המשפט [סי' ש"מ ס"ק ג']. ובנד"ד עפ"י דבריו נראה שהוצאות הריפוי יחשבו כחלק מהנזק עצמו, אולם כיון שאינו כעבד או בהמה שעושה ואוכל, אין המטפלת חייבת בתשלומי אכילתו וכש"כ לו בהוצאות אבקת החלב מכאן והלאה. כמו"כ בהפסד ימי העבודה להורים, אין נראה שחייבת לשלם את הוצאות הנסיעה לרופא. ג. האם מותר לפרסם את המקרה ושם האשה נ"ל בפשטות שהדבר אסור משום לה"ר שהרי אין לו בכך כל תיקון. ויעויין בספר חפץ חיים פרק ו' שרק אם שואלים אותו מותר לספר את אשר קרה לו, וגם אז עפ"י שבעת הפרטים המנויים בפ"י ס"ב. וכאן מן הסתם אשה זו מצטערת על רשלנותה ועשתה תשובה. ואף ששייך להודיע למי שיבוא וישאלהו עליה במיוחד אבל מעבר לזה לא נראה לי שמותר כאן בכלל. לסיכום א. צריך לשלם למטפלת את ימי העבודה עד הפציעה, ומכאן ואילך כולל יום הפציעה פטור מתשלומין. ב. האשה חייבת להורים את הוצאות הריפוי כולל תשלומי הנסיעות. אבל אינה חייבת בתשלומי ימי העבודה של ההורים. ג. אסור לפרסם את שמה של המטפלת שהתרשלה.