חבל נחלתו א ע

<< · חבל נחלתו · א · ע · >>

<poem> סימן ע

 ~מתנות עניים מעץ אחד

שאלה האם בעל גפן אחת חייב במתנות עניים שכחה פאה פרט ועוללות? תשובה בתוס' אנשי שם על פ"ז מ"ג דפאה כתב: ."אולם צל"ע אי נוהג (פרט ועוללות). בכרם גופא אף בגפן יחידי או אינו נוהג אלא בה' גפנים דבפחות מהכי אינו נקרא כרם כפ"ד דכלאים, וכן פירש"י בסוטה דף מ"ג לענין ערלה ורבעי וכן דעת רב אחאי גאון הביאו הר"ן בפ"ק דר"ה דאין רבעי נוהג אלא בכרם ולא בגפן יחידי וא"כ הדין נותן דגם פרט ועוללות לא יהא נוהג אלא בכרם שלם, וא"ל דהכא איכא שום רבוי דמרבינן מיניה גפן יחידי, ז"א דהא בסוטה שם גבי חזרת מעורכי המלחמה מרבינן מריבוי דאשר נטע שאר אילני מאכל ולא ד' גפנים וא"כ ה"נ אם היה שום רבוי היינו מרבינן שאר מיניה, ולא מצאתי גלוי לדין זה" [ש"י]. עולה מדבריו שלכאורה דין פרט ועוללות צריך להיות כבעורכי מלחמה בערלה ורבעי .(למקצת דעות בראשונים) שאין נוהג אלא בכרם היינו חמש גפנים, .(שתים כנגד שתים וא' יוצאת זנב) אלא שלא מצא דיון בכך. וצריך לעיין מהמשנה .[פ"ג מ"ה]. "שנים שלקחו את האילן נותנין פאה אחת לקח זה צפונו וזה דרומו זה נותן פאה לעצמו וזה נותן פאה לעצמו". הא קמן שאף בעץ אחד צריך לתת מתנ"ע. וניתן לחלק שההסתפקות היא דוקא מגפן יחידית אבל בשאר אילנות צריך לתת מכאו"א. ולפי"ז דייקה המשנה דוקא להשמיע לנו באילנות ולא בגפן. מי שמתנגד לדברי תוס' אנ"ש בחריפות הוא ערוך השלחן. [זרעים סי' י"ג ס"ח] הוא כולל מיני אילנות עם גפן, ומקשה שאין להוכיח ממינוח התורה 'כרם' שכשם שמצינו בכלאים שכתבה התורה לשון כרם, ואעפ"כ אף גפן יחידית חייבת בכלאים, באותה מידה אף לגבי מתנ"ע. ראיתו מדיני כלאים נכונה, אבל עדיין א"א בכך לדחות את דעת תוס' אנ"ש שהביאו ראיה מערלה ורבעי .(לחלק משיטות הראשונים) ומעורכי מלחמה. אלא שכבר העיר ערוה"ש .[שם] שמהלכה אחרת יש לפטור גפן יחידית מרוב מתנ"ע. ז"ל הרמב"ם. [פ"ד הכ"ז].: "מי שהיו לו חמש גפנים ובצרם לתוך ביתו אם לאכלן ענבים פטור מן הפרט ומן השכחה ומן הרבעי וחייב בעוללות ואם בצרן לשתות יין חייב בכל אלא א"כ שייר מקצתן". ובראב"ד העיר שפטור אף מן הפאה .[ולכך הרמב"ם מסכים עי' נו"כ] ולגבי הבוצר לשתות יין כתב שחייב מן המשואר על הכל, ולא רק על מה ששייר. עולה לפי הרמב"ם והראב"ד עפ"י הירושלמי. [פאה פ"ג ה"ב] והתוספתא .[פ"א הי"ג] שבציר לאכילה פטור ממתנ"ע משום שלא נחשב לקציר, ואינו מכניסם לקיום בביתו .[רמב"ם מתנ"ע פ"ב ה"ו]. ואך בבציר ליין נחלקו אם שייר אם נותן על הכל מפני שהוא אכילת קבע. (ובעוללות חייב משום שהוכרו בעודם על הגפן ועי' בירו' ובנוה"כ לרמב"ם שם). אלא שצריך עיון במספר הכתוב בברייתא ובעקבותיה ברמב"ם, מדוע דוקא מנתה 'ארבע וחמש' ומה יהיה הדין בפחות או ביותר, והאם ניתן להוכיח מכאן שגפן יחידית פטורה לגמרי. ובחסדי דוד על התוספתא כתב: ."אבל בבוצר ענבים אינו חייב בלקט ובפיאה אא"כ בוצר לעשותן יין, אבל בוצר לאכלם פטור דאזלינן בתר רובא, ורובא דאינשי נטעי להו אדעתא דיין. ולא מקרי בצירה אלא בהכי. ולכך קתני היו לו ד' וה' גפנים וכו', וד' וה' לאו דוקא אלא אפילו טובא נמי וד' וה' כדאמרי אינשי כדאמרינן בגמרא ריש פרק מפנין [שבת דף קכ"ו סוע"ב].". מבואר מדבריו שהמספר. (ד' וה') אין לו משמעות, ואין קשר בין המושג כרם בתורה לד' וה' שהוזכרו כאן. ואף בכרם גדול לאכילה פטור ממתנ"ע .[פרט לעוללות]. אולם חולק על דעתו הקרית ספר .[מתנ"ע ספ"ד] שכתב:. "מי שהיו לו חמש גפנים ובצרן לתוך ביתו אם לאוכלן ענבים פטור מפרט ושכחה ורבעי, דבפרט כתיב כרמך בתר בצירה דמשמע דכדרך הבוצרים הוא דבעי להניח פרט לעניים, ובכה"ג לאו בצירה מקרי דאע"ג דאמרן דג' אשכולות שעושין רביע הוי שיעור בצירה היינו התחלת בצירה בכרם גדול לשיזכו העניים בעוללות, אבל כשאין אלא חמש גפנים ובצרן לבית לא הוי בצירה. ואם בצרן לעשות יין חייב בכל כיון שבצר ג' אשכולות כדלעיל". מתברר מדבריו שבכרם גדול אפילו בצרן לאכילה ולא ליין חייב במתנ"ע, ואך בחמש גפנים ופחות מהן חל החילוק שבין אכילה או יין. ונראה שלמד זאת לא מדין כרם אלא מדין קצירת עראי שבמעט גפנים תמיד נחשב כעראי. לסיכום: א. לא נראה שיש הבדל בין גפן יחידית ליותר גפנים מבחינת החיוב במתנ"ע ותמיד חייב. ב. דרך האכילה פוטרת עד חמש גפנים, ואם בוצר מהן אך לאכילה פטור ממתנ"ע פרט לעוללות. ואך אם בוצר ליין חייב. ואם בצר ליין ושייר — מחלוקת ראשונים אם צריך לתת אך על מה ששייר או על הכל. ג. בעל כרם גדול ובוצר לאכילה נחלקו האחרונים האם חייב במתנ"ע, ונראה להחמיר ולחייב, מפני שדברי החסדי דוד נכתבו כביאור ולא כפסק ובפרט בזמננו שאין בכך חסרון לבעלי הכרמים.