חבל נחלתו א נו
<poem> סימן נו
. ~בירורים בענין אותיות הטפלות לשם
הצעת השאלה בס"ת נפל הפסק במ"ם סופית של א-לקיכם ובא גבאי ותיקנה ללא שום כוונה מיוחדת. השאלות המעשיות הנופלות הן: א. האם השם כשר (וכמובן כל סה"ת). ב. האם השם כולו נפגם או אך אות זו. ג. אם אות זו בלבד אינה כשרה, האם מותר למחקה או צריך לקלפה. א. קדושת טפל לשם מהתורה או מדברי חכמים עפ"י הבריתא בשבועות [ל"ה ע"ב]. לא מבורר האם קדושת אותיות הנטפלות לשם מאחריו הן מהתורה או מד"ח. מהרמב"ם [יסוה"ת פ"ו]. וכן מהמאירי [קרית ספר]. שכותבים שהמוחקן לוקה מכת מרדות מדרבנן נראה שיסוד מח' התנאים בשבועות ופסיקתה כאחרים היא מדרבנן. וכן כתב בעבודת הגרשוני [סי' צ"ה]. אבל החת"ס [יו"ד סי' רס"ג]. חלק עליו מכל וכל וכתב שכיון שקדושת הטפל לשם מאחריו נלמדת בריבוי בלבד, זו שיטת הרמב"ם בכ"מ שכל הנלמד מריבוי אין לוקים עליו מהתורה אלא מכת מרדות בלבד, אולם קדושתו מהתורה. אמנם בתש' נוב"ק [יו"ד סי' ע"ו]. כתב שקדושת הנטפלין ואיסור מחיקתם הוא מדברי סופרים. וכ"כ החת"ס [שם ר"ס]. והביא מקור לכך. (וצ"ע בחת"ס שתשובותיו סותרות זו לזו). אף מהט"ז שצידד לענין תליית אותיות שהותר בנטפלים ונאסר בשם גופו נראה שסבר שאין קדושתם מהתורה דמאי שנא לחלק ביניהם?! ב. ההבדלים בין טפל לשם לבין שם גופו עצם המונח "טפל לשם" מלמד שהשם קדוש גם בלאו אותיות אלו וע"כ אף אם נניח שאותיות אלו פסולות, את השם גופו ודאי אסור למחוק. כמו"כ אם נמחק מאיזו סיבה השם פקעה קדושת אותיות אלו, כ"כ בנו"ב הנ"ל ומשו"ה אסר לקלפן אף למאן דמתיר לקלוף את השם גופו, דאת השם אינו מפקיע מקדושתו אבל את הנטפלין מוריד מקדושתן. והחת"ס [סי' ר"ס]. קילס לסברה זו. ועולה מדברי הנו"ב והחת"ס שאם נמחק השם פקעה קדושת אותיות אלו. כמו"כ הובא לעיל מהט"ז לחלק בתליית האותיות. ג. האם צריך כונה מיוחדת לקידוש אותיות הנטפלות מתוך המילים: "שכבר קדשו השם" ניתן ללמוד שבשעת כתיבה אי"צ לקידוש מיוחד של אותן אותיות, אלא הן כלולות בעצם הכוונה לכתיבת השם במקום זה. אם נאמר שקדושת נטפלין מדרבנן, יותר מובן הדבר שאי"צ קידוש מיוחד אלא כתיבתן אחר השם מושכתן לקדושתן ואף החת"ס שנקט [סי' רע"ד]. שאותיות הנטפלות לשם צריכות קידוש היינו דוקא קידוש לשם ס"ת, ושלא תהא בהן טעות. אבל אף הוא כתב: "אע"כ צריכים להתקדש אלא שממילא קדשו ע"י שנתקדש השם אבל עכ"פ אם נכתב שלא בקדושה פסולה". וכ"כ בקסת הסופר [לשכת הסופר סי' י' ס"ק ג']. שנטפלין מתקדשים עם קידוש אותיות השם. ועוד שאם צריך קידוש מיוחד אף אם נמחק השם ונשתיירו אותיות אלו היה אסור למחקן, ולא משמע כן מהנו"ב הנ"ל. וע"כ נראה שאם קדושת נטפלין מדרבנן אין צריך כוונת קידוש מיוחדת, אלא חכמים תקנו איסור מחיקה מחמת שנכתב כטפל לשם, ומחמת כבוד השם, אבל לא נתנו לנטפלים דין השם עצמו. אעפ"כ ניתן להבין שחכמים תיקנו חובת קידוש מדרבנן כשכותבו עם השם, כדי להדגיש קדושת הנטפלין. אמנם אי נימא שקדושת נטפלין מדאוריתא לכאורה אין מקום לשום חילוק בין שם עצמו לנטפלין לא בכוונת הקידוש, ולא בדרך הכתיבה, ואף לא באיסור המחיקה אלא דינן כאותיות השם גופו. ד. איזו כונה נצרכת לקידוש הנטפלין השאלה היא במקום שהיה הפסק בזמן הכתיבה, ולעתים אף הכותב השתנה, בין אותיות השם לאותיות הנטפלות לשם, האם קידוש השם לאותיות הנטפלות אליו נובע מעצם חיבורן כמילה אחת ולא מצד כוונת הכותב, או שצריך כוונת כותב לצרפן לשם כדי להביאן למדרגתן. ואולי בכך חלקו קסת סופר והחתם סופר. דלראשון עצם כתיבת האותיות אחר השם מושכתן לקדושתן. אבל לחת"ס [סי' רע"ד]. צריך לכותבן בקדושה וע"כ כתיבה שלא ע"מ לצרפן לשם לא תועיל. ועוד נ"מ תהיה ביניהם אם נמחק השם ונותרו אותיות הנטפלות לשם, האם אף אותן צריך לכתוב מחדש (לחת"ס) או שמקומן מקדשן (לקסת הסופר). מסקנות א. מרוב האחרונים עולה שקדושת אותיות הנטפלות לשם מאחריו — מדרבנן. ב. אם הופרדו אותיות אלו מהשם פקעה קדושתן. ג. נראה שאין צורך בכונת קידוש מיוחדת לאותיות אלו ודלא כאותיות השם גופו, אולם עדיין צריך עיון אם הכתיבה בקדושת ס"ת וללא כוונת צירוף לשם מקדשתן, או שצריך ידיעה שמצרפן לשם. ד. את השם גופו, כשנפלה טעות או פגם באותיות הנטפלות, ודאי אסור לקלוף או למחוק, כיון שנכתב בקדושה ובצורה נכונה. ה. אותיות הנטפלות לשם מאחריו יש חומרא מיוחדת בקליפתן. ו. נראה שכאן שידע הגבאי שכותב אותיות הנטפלות לשם, די בהכי גם לחת"ס, וע"כ אי"צ למחקן ולכותבן שוב בכוונת קדושה. ז. סניף נוסף לפסוק דשב ואל תעשה עדיף הכא, דהוי ספק ספיקא אף בדאוריתא. ספק אי קדושתן מהתורה או מדרבנן וספק נוסף אי צריך קידוש מיוחד או די כתיבתן בצירוף לשם. (ואף שי"א שבמצות עשה אף ס"ס לחומרא, אמנם כאן שאי החמרת פגעת באיסור נראה מסברא שלקולא וע"כ שוא"ת עדיף).