חבל נחלתו א מז
<poem> סימן מז
~נאמנות קטן
שאלה האם אפשר לשלוח קטן לטבילת כלים. תשובה . יש לדון: א. האם קטן יכול לעשות מעשה הצריך כונה. ב. האם טבילת כלים צריכה כונה. ג. האם יש נאמנות לקטן במצוה דאורייתא. ד. האם יש נאמנות לקטן בצווי מדרבנן. א. כוונת קטן. מסקנת הסוגיא בחולין [י"ב ע"ב-י"ג ע"א]. היא: "יש להן מעשה ואפילו מדאורייתא, אין להן מחשבה ואפילו מדרבנן, מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדאורייתא אין לו מדרבנן יש לו". ונחלקו רש"י ותוס'. לרש"י מעשהו נחשב מעשה דוקא בתוספת אמירה, ולתוס' האמירה אינה מועילה לקיים את מעשיו. ומסקנת המאירי בסוגיית חולין: בדברים הכשרים בקטן והם צריכים כונה, כל דבר שעושה מעשה מבורר סומכים עליו אף בדאורייתא ולהקל, וה"ה אם המעשה אינו מבורר אבל מבררו בדיבורו. ב. טבילת כלים האם צריכה כונה בתרוה"ד מסיק שאם גדול ראה קטן מטביל כלי אין לאסרו. ומשני טעמים: א. אף אם צריך כונה, קטן הוא בר כונה אם עומדים על גביו ומלמדים אותו (עפ"י תוס' חולין י"ב ע"ב ד"ה תיבעי). ב. ספק אם טבילת כלים בכלל צריכה כונה. ובשו"ע [יו"ד ק"כ סי"ד]. פסק: "אין מאמינים קטן על טבילת כלים". וברמ"א הוסיף: ."אבל אם טבלו לפני גדול הוי טבילה". ובט"ז .[ס"ק ט"ז] כתב ששני טעמים לפסול קטן .(עפ"י תרוה"ד) האחד שצריכים כונה לטבילה ואפשר שגדול ילמדו, ועוד שכיון שטבילה זו אינה מטומאה לטהרה אי"צ כונה, וצידד שהרמ"א שלא כתב שגדול צריך ללמדו סבר כטעם השני. וע"כ אם מפני שאי"צ כונה בטבילת כלים, אם מפני שאפשר ללמדו, קטן המטביל כלי אף שחיובו מהתורה טבילתו טבילה. ג. נאמנות קטן במצוה דאוריתא בתוס' פסחים [ד' ע"ב]. נשים ועבדים נאמנים בדאורייתא בדבר שבידם, חוץ מדבר שצריך טורח ודקדוק גדול. קטנים נאמנים בדבר שבידם, ובדבר שאינו בידם אין נאמנים אף בדרבנן (אלא להעיד בגודלם מה שראו בקוטנם). וכ"כ תוס' בעירובין [נ"ט ע"א ד"ה ותחומין]. לא מבורר מתוס' האם קטנים נאמנים בדבר שבידם אף בדאורייתא ובבדיקת חמץ מצטרפים לנשים ועבדים שנאמנים אך בדרבנן בגלל הטורח. או שאף בדבר שבידם אין נאמנים אלא בדרבנן. (וחלקו בדבר, בתרוה"ד כתב שנאמנים אך בדרבנן לעומתו הגר"א .[יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ל"ב]. והמג"א. [סי' תל"ז ס"ק ח'] עפ"י. מחצית השקל והחכמת אדם .[כלל ע"ב סט"ז]. סברו שנאמן אף בדאורייתא כשבידו. אבל רעק"א באו"ח שם פרש במג"א כתרוה"ד, עיין להלן). ובעירובין [ל"א ע"א]. רש"י חילק בין עירובי חצרות דממילא מערבא לעירובי תחומין שצריך הקנאה וקטן לאו בר אקנויי. ותוס' חלק וכתב דעירובי תחומין חמירי דאסמכוה אקרא, עוד הוסיף שאינם נאמנים בדבר המצריך שליחות או פעולה בשביל אחרים, וע"כ בבדיקת חמץ נאמנים דוקא בבית שלהם. ובריטב"א [פסחים]. כתב דבדאורייתא נאמן בדבר שבידו, בדבר שאין בו טירחא כשיש בו דעת. ובדרבנן מהימן בדבר שבידו אע"פ שיש בו טירחא. ובסוכה [מ"ב]. מסיק כיון שבשחיטה אינו נאמן וצריך אחר עומד על גביו, ע"כ אינו נאמן להוציא מחזקת איסור בבהמה שבחייה בחזקת היתר עומדת וצריכה עדות של גדול. אבל שמירת מטומאה או להעיד על דבר שלא הוחזק באיסור אף קטן נאמן. וכ"כ בשו"ת הריב"ש .[סי' רמ"ה]. דקטן אינו נאמן בדרבנן אלא להקל ולא להחמיר. ובדבר שבידו נאמן, (אולי אף בדאורייתא). עפ"י סוכה [מ"ב ע"א]. וכן אינו נאמן להוציא מחזקת איסור. אבל בתרוה"ד [סי' רנ"ז]. פסק שאין לשלוח קטן לטבול כלי שחייב טבילה מהתורה. וטעמו שאין קטן נאמן בדאורייתא (עפ"י תוס' פסחים ד' ע"ב ד"ה הימנוהו). אע"פ שהדבר בידו ואין בו טורח. ונפסק בשו"ע [יו"ד סי' ק"כ סי"ד]. כתרוה"ד. ובגר"א [ס"ק ל"ו]. כתב שרוב הראשונים פסקו שקטן אינו נאמן במה שאינו בידו אף בדרבנן. (ויש להקשות על סתירה לכ' בדברי הגר"א מס' קכ"ז). ברמ"א [יו"ד קכ"ז ס"ג]. פסק: ."קטן אין לו דין עד להיות נאמן באיסורין. מ"מ בקטן חריף ובקי בדבר ואיכא רגלים לדבריו יש להחמיר אם מעיד על דבר איסור. ואם מעיד על איסור דרבנן להקל ולא אתחזק איסורא כגון בדיקת חמץ נאמן דהמנוהו רבנן בדרבנן, אבל אם אתחזק איסורא אינו נאמן כלל". ובגר"א [ס"ק ל"ב]. הביא שיטת התוס' שבדבר שבידו לתקנו נאמן אף בדאורייתא אם אין בו טורח או בספק וצד להקל. ובדרבנן אשה נאמנת אפילו אין בידה כמו תחומין אבל קטן לא. ואין בידם ודאורייתא אפילו אשה אין נאמנת. ויש בידם או בדרבנן אפילו טורח וספק בין אשה בין קטן נאמנים. וצ"ע לענ"ד בטבילת כלים. הרי בידו להטבילו ומדוע לא יהיה נאמן שהטביל בעצמו? וצ"ע. אולם לפסיקת השו"ע שאינו נאמן במה שבידו אלא בדרבנן לא קשיא. ד. נאמנות קטן במצוה דרבנן ברעק"א [יו"ד סי' ק"כ שם]. העיר שבכלי זכוכית קטן נאמן. ובכ"ז הסתפק עפ"י התוס' בעירובין ל"א דדוקא בדבר שלהם נאמנים אבל בשליחות אחרים אינם נאמנים, וע"כ המשלח קטן — הקטן אינו נאמן. ואין כונתו לשליחות ממש, שהרי אי"צ בטבילת כלים בשליחות, ואף אם נפלו למים עלתה טבילה. אלא כוונתו לצורך אחרים. ובפמ"ג [הו"ד פ"ת ס"ק י"ד]. צידד שאף בכלי זכוכית אינו נאמן משום שיש להם חזקת איסור שנקנו מנכרים. אבל היקל שבכלי זכוכית די בגיל י"ג שנה ואי"צ בבדיקת ב' שערות, והפ"ת עצמו היקל בבדיקה זו אף בכלי מתכות מפאת קולת האיסור. ובשו"ע או"ח [סי' תל"ז ס"ד].: "בית שהוחזק שלא בדקו המשכיר, ואמרו אשה או עבד או קטן אנו בדקנוהו הרי אלו נאמנים והוא שיהא קטן שיש בו דעת לבדוק". ורעק"א דייק שלא נפסק כתוס' עירובין שבשליחות אינו נאמן בדרבנן, וע"כ התיר טבילת כלי זכוכית ע"י קטן. וע"כ נראה שלכתחילה אין לשלוח קטן לטבול כלי שחייב אף מדרבנן ואם טבל נאמן.