חבל נחלתו א כ

סימן כ- ברכה על ראש הממשלה

שאלה

האם צריך או ראוי לברך על ראש ממשלת מדינת ישראל "בא"ה אמ"ה שחלק מכבודו ליראיו", כשם שמברכים על מלך ישראל [או"ח רכ"ד, ח'].

תשובה

א

גדר מלך עליו מברכים נלמד מהאורחות חיים [ברכות סי' מ"ט]: "וכתב הראב"ד (=בעל האשכול) ז"ל בתשובה שכל מי שהוא חשוב בשלטונות ובנשיאות ישראל כמלך וכן הורג במשפט ואין מי שימחה בידו ואינו משנה דברו מלאו להן ומהן ללאו אפילו מאה"ע".

ומופיעה התשובה בהרחבה ברדב"ז [ח"א סי' רצ"ו]:

"שאלת ממני אם מברכין לבאשא (=פחה) אשר שולח המלך למצרים שחלק מכבודו לבשר ודם ואימתי מברכין?

תשובה, דבר זה נשאל מלפני הר"ר אברהם אב ב"ד, והשיב ז"ל: כללו של דבר כל מי שהוא חשוב בשולטנותו כמלך, ודן והורג במשפט ואין מי שמשנה על דבריו מהן ללאו, ומלאו להן כמלך הוא, ומברך עליו שחלק מכבודו ושנתן מכבודו". (ונראה שגדר מלך — שיכול להרוג הוא מיהושע ב"נ: "כל איש אשר ימרה את פיך יומת" - יא.)

אבל צריך לדקדק אם השר של מצרים דומה לשלטונים שהרי אין לו רשות להרוג במשפט אלא במאמר השופט הגדול הממונה מאת המלך יר"ה. וא"כ צ"ל שכשיראה השופט הגדול יברך ולא כשיראה הבאשה שהוא השר. ולתרץ דבר זה צריך שתדע שיש להם שני מיני משפט אחד שרעי ואחד עורפי. והמשפט השרעי הוא מסור לשופט הגדול והוא פוסק הדין והשר מצווה לעשות המשפט.

והמשפט העורפי שהוא כמו הוראת שעה הוא מסור לשר המדינה ויכול להרוג כפי העורפי אפי' שלא מן הדין ובלא ידיעת השופט הגדול. נמצאת למד שיש דברים שיכול לעשות הבאשה לבדו ואין מי שישנהו מהן ללאו ומלאו להן.

ואעפ"י שיש ביד המלך יר"ה לשנותו לכל אשר יחפוץ שהרי הוא עבד מעבדיו, ה"מ אם היה במדינה שהמלך עומד בה, אבל כיון שהוא במקום רחוק ונתן לו המלך יר"ה שררה ושולטנות במצרים הרי היא כמלך בעצמו ומברך ברוך שחלק מכבודו, דמי לא עסקינן באותם השלטונים ששאלו מלפני הרב ז"ל שהיה המלך יכול לסלקם ואפילו הכי השיב שמברך.

ולענין לברך לשופט לא מסתברא כלל, שהרי אעפ"י שהוא פוסק הדין מ"מ אין יכול להרוג אלא בהסכמת השר. אעפ"י שכתבתי כל זה, אין דעתי מסכמת לברך על השרים הבאים למצרים ולא על שום שר משרי המלך בשם ומלכות שהרי המלך יר"ה משנה דבריהם מהן ללאו ומלאו להן ע"י כתבים ומאמרים כאשר אנו רואים בעינינו, ולכן הטוב והישר בזה לברך בלא שם ומלכות, שבזה לא הפסיד כלום שהרי הוא נותן שבח להקב"ה שחלק מכבודו לבשר ודם. ואותם השלטונים ששאלו מלפני הרב הנז' ז"ל הם שולטים בעריהם אין עול מלך עליהם לשנות דבריהם מהן ללאו ומלאו להן. והנראה לע"ד כתבתי".

ותמצית הדברים הובאה במשנה ברורה [רכ"ד, י"א].

עפ"י דברים אלו א"א לברך על ראש ממשלה במדינה דמוקרטית שהרי אין בסמכותו להרוג, וישנן רשויות מחוקקת ושופטת שעוקבות אחר מעשיו ומעכבות אותו מחלק ממעשיו.

ב

אמנם הגרע"י בשו"ת יחוה דעת [ח"ב סי' כ"ח] כתב שעל נשיא המדינה שבכוחו לחון אסירים צריכים לברך והביא כמה אחרונים שכתבו כן, אולם נראה לדחות זאת. תפקיד הנשיא במדינת ישראל שהוא אינו משטר נשיאותי, הוא תפקיד ייצוגי בעיקר, וסמכותו לחון היא קטנה מאד ביחס לסמכותו של רה"מ.

והגרע"י עצמו הסתפק בכך, עפ"י שו"ת נבחר מכסף ועוד אחרונים, מפני שאין מברכים עליו אלא בתלבושתו המלכותית וכשהולך עם פמליא שלו. ואילו הנשיא היום לבוש כאחד האדם. ומביא שהחיד"א כתב בברכ"י שעל ספינת המלך כשידוע שהוא נמצא שם מברכים אע"פ שאין רואים אותו. ולפי תשובת הראב"ד גדר מלך לא שייך להופעתו החיצונית אלא לסמכויותיו, היינו לא למלך-אישית אלא לתוקף המלכות. והסיק להלכה לברך עליו בלי שם ומלכות.

כהגרע"י פסק הרב משה לוי זצ"ל בספרו ברכת ה'. ומוסיף שעל מלך ישראל שאינו שומר תורה ומצוות אין מברכים "שחלק ליראיו", אלא כעל מלכי עכו"ם: "שנתן מכבודו לבשר ודם".

ג

נראה לי להציע כיוון נוסף לגבי מלך ישראל לא עפ"י סמכויותיו להרוג, ולא עפ"י כבודו החיצוני והפמליא המלוה אותו.

נראה לומר שכל מי שכבוד ה' מתגלה בו יש לחלוק לו כבוד. ובישראל כשהכבוד האלוקי מתגלה במלך או בסמכות שלטונית גבוהה כרה"מ, יש לחלוק לו כבוד, כי לא על הסמכות והפמליא מברכים כי אם על כבוד ה' המתגלה באותו מלך או שר. ובמדינת ישראל, נראה לומר שב"ה שזכינו לשיבת עצמאותנו וליסד מדינה בעוז מדיני, אע"פ שאין היא בשלמות, יש מקום לברך על בעל הסמכות השלטונית המייצג במעמדו את כבוד ה' המתעלה. וכשם שגלות ישראל היא חילול ה' (חגיגה ה' ע"ב) כן שיבת ישראל לבצרונם היא התגלות כבוד ה'. ועל זה אנו מבקשים בימים נוראים: "תן כבוד לעמך". ולכך מכוונים דברי הגמ' [ברכות נ"ח ע"א]: "אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה — יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם".

וברש"י: "שאם יזכה — לעולם הבא ויראה בכבוד מלך המשיח".

"יבחין — כמה יתר כבוד נוטלי שכר מצוות יותר ממה שהיה כבוד האומות בעולם הזה".

וכוונת רש"י באיכות ההבחנה אינה למאפיינים החיצוניים של המלך, אלא לכבוד האלוקי המתגלה בו ועליו. ובימינו מתחילה להתגלות הבחנה זו.

ד

והנה האחרונים בארו בכמה דרכים את חילוק הלשון (שנפסק בשו"ע) שבישראל — שבין בחכמים ובין במלכים — מברכים שחלק. לבין אומה"ע שמברכים שנתן. (ואע"פ שלפי גירסאות הראשונים השונות דיוק זה אינו מוכח, בכ"ז יש בו ללמדנו על תוכן הברכה). במעדני יו"ט על הרא"ש בברכות [פ"ט סי' ח'] כתב:

"לשון הב"י בסי' רכ"ד הטעם שבחכמי ישראל אומר שחלק ובחכמי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן, נראה שהוא מפני שנפשות ישראל חצובות מתחת כסא הכבוד הרי הם כחלק מהשם, אבל נפשות עובדי כוכבים רחוקים ממנו ית' והם כמי שנתן מתנה מנכסיו שאינם חלק ממנו. והר"ר אבודרהם כתב שהטעם מפני שהחלק הוא כמו צנור הנמשך מן הנהר שאפשר להרחיבו ולהגדילו ואפשר לקצרו ולחסרו, משא"כ במתנה כי תלושה ופסוקה. ובישראל כתיב כי חלק ה' עמו ולפי זכותם מתרבה ומתמעט ע"כ. ורמ"י (=בעל הלבושים) נתן טעם בדבר לפי חכמת ישראל בתורה א"א לבא עד תכונתה כי היא בלתי תכלית לכך אמר ל' חלק, אבל חכמת חכמי עובדי כוכבים אפשר לבוא עד תכליתן לפיכך שייך לשון מתנה שניתן להם כל החכמות והן כולן על שלמות תכליתן. וכל הני טעמים היו שייכים נמי בברכות המלכים דלקמן דגם כבוד המלך בתורת ה' כמ"ש וכתב לו את משנה התורה". וכעין דבריו כתב במהרש"א.

עולה מדבריהם שהכבוד הנסוך על מלכי ישראל, שונה במהותו מהכבוד הניתן למלכי אוה"ע. הכבוד למלכי ישראל הוא מעין הכבוד האלוקי, לעומת זאת הכבוד למלכי אומה"ע הוא חלקי ובעיקרו כבוד חברתי מצד הציבור. וא"כ לא רחוק לומר שאף מצד חולקי הכבוד — מישראל, יש להבחין בין מלכי אומות העולם — בהם הברכה בעיקרה על הסממנים החיצוניים, לבין מלכי ישראל בהם מברכים על השלטון האלוקי המתגלה בהם.

ה

ובמיוחד בימינו, כשצורת הממשל היא דמוקרטית ולעומד בראשה, נשיא או ראש ממשלה, אין את אותם סממנים חיצוניים של פמליא או בגדי מלכות (ומה שבמדינת ישראל מלוה את ראש הממשלה צבא של מאבטחים אינו פמליא של כבוד אלא מפחד בלילות). במצב הנוכחי, לפי גדרי השלטון העומד בראש אשר עליו מוטלת מירב האחריות הוא הקרוב ביותר לתפקיד המלך. וכי דוקא יכולתו להרוג ללא ערעור היא הנותנת תוקף למלכותו?! וכ"כ הרב קוק זצ"ל [משפט כהן סי' קמ"ד י"ג-ט"ו] שבזמן שאין מלכות לפי דיני תורה חוזרות חלק מסמכויות המלכות לעם. וע"כ אם העם בנה את משטרו בצורה שלפנינו שראש הממשלה בידיו מרוכזות הרבה סמכויות והרבה אחריות, והמצב המדיני, הבטחוני והכלכלי תלוי במידה מרובה בו — דינו כמלך לגבי דין זה.

וניתן ללמוד זאת מתשובת הראב"ד שהתייחס לתוקף המלכות ולריכוז הסמכויות בידי המלך, וכיום הריכוז הגדול נופל בחלקו של ראש הממשלה וע"כ צריך לחלוק לו כבוד. (ובודאי סמכויותיו יותר מאחד הפחוות בזמן השולטן התורכי).

ו

ולכאורה, עומדת בפנינו קביעתו של בעל "ברכת ה'" שאין לברך על מלך שאינו שומר תורה ומצוות שחלקו ליראיו שהרי המלך אינו מיראיו. אולם ב"ברכת ה'" לא הזכיר שהרש"ש על הדף כתב: "מלכי ישראל כו' ליראיו. אף דרובם היו מלכי רשעה וי"ל שמלכו בזכות אבותם כדאשכחן כ"פ כתוב גבי מלכי יהודה כי למען דוד נתן לו ניר וכן י"ל גבי מלכי ישראל". ומילתו אמורה שמברכים אף על מלכי ישראל שאינם כשרים. וכן הביא בשערים המצוינים להלכה משו"ת לב חיים (ומטעם אחר).

וכן נראה ללמוד מאליהו הנביא שרץ לפני מרכבתו של אחאב מהר הכרמל עד למגידו [מל"א י"ח] וברש"י [זבחים ק"ב ע"א] "אחאב רוכב והוא רץ לפניו שהיה אחאב יחידי ולאו אורח ארעא". ולא נראה לומר שלרוץ עשרות ק"מ חייב משום כבוד מלכות, ולברך אינו מחוייב.

ז

עוד דיוק שלא צויין באחרונים הוא לשון הרמב"ם [ברכות פ"י הל' י"א]: "הרואה מחכמי אומות העולם אומר בא"י אמ"ה שנתן מחכמתו לבשר ודם, חכמי ישראל מברך שנתן מחכמתו ליראיו, מלכי ישראל אומר שנתן מכבודו ומגבורתו ליראיו, מלכי אומות העולם מברך שנתן מכבודו לבשר ודם".

הרמב"ם הוסיף נוסח שאינו נמצא לפנינו שעל מלכי ישראל אומר: "מכוחו ומגבורתו". ונראה שגבורתו היא אותה שביומא [ס"ט ע"ב] "נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו". וב"ה כשמלכות, אף אם חסרה במעט חוזרת לישראל, והם בני חורין יש ודאי לברך עליה.

ח

וראיה נוספת לאבחנה זו בין מלכות ישראל לעמים היא משאול לאחר משיחתו למלך מסופר בשמואל [א' פ"י פס' כ"ו-כ"ז]: "וגם שאול הלך לביתו גבעתה וילכו עמו החיל אשר נגע אלהים בלבם. ובני בליעל אמרו מה ישענו זה ויבזהו, ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש".

ומפרש רש"י לפס' כ"ו: "אשר נגע אלהים — גברין דחלי חטאה דאתיהב דחלא מן קדם ה' בלבהון". המכבדים את מלכות ישראל אע"פ שהיא מלכות שעה, מצומצמת ואינה מלאת סמכויות (כשאול אחר משיחתו שחזר לביתו ולא התנהג במלכות עד לאחר הנצחון על בני עמון) — הם אנשים יראי חטא ויראי שמים המכבדים את המלך ומלכותו ומביאים לו מנחה. לעומת זאת אותם המזלזלים ומבזים הם אלה שללא יראת שמים.

ומכאן ניתן ביאור נוסף לברכת שחלק מכבודו ליראיו וכן שחלק מחכמתו, היראים הם לא דוקא החכמים או המלכים אלא עם ישראל כולו, שבחכמת התורה של חכמיו ובכבוד השלטון הניתן לו מתפרסם כבוד שמים.

ט

הדברים לעיל, אינם דוקא בראש ממשלה התואם את צפיותינו המדיניות, אלא לכל ראש ממשלה שרוב עם ישראל בארצו בחר בו, וזאת כמו שהבאנו מצד המלכות האלוקית המתגלית בו, ואפילו אינה בשלימות, ולא יפחת ראש ממשלת ישראל בדבר זה מאחאב ושאר מלכי ישראל שלא התנהגו בכשרות.

י

לסיכום, נראה לענ"ד להלכה ולא למעשה, שראוי לברך על ראש הממשלה בימינו בשם ומלכות (והמסתפק: ללא שם ומלכות) שחלק מכבודו ליראיו. ובע"ה גדולי ישראל ידונו בדברינו, ויפסקו.