זמרת הארץ/ליקוטי תנינא

ביאור על ליקוטי מוהר"ן ליקוטי תנינא

סימן א'-תקעו ממשלה

ירושלים היא בחינת לב והיא בחי' יראה שלימה התלויה בלב (וכבר מבואר לעיל שכל ארץ ישראל היא בחי' לב ובחי' יראה) גם שם עיקר הדעת שעי"ז נתתקנין הג' מ דות התלויים בלב שהם ממון ואכילה ומשגל. וע"כ כתיב אין כסף נחשב וגו' בחי' תיקון תאות ממון וכתיב ואכלתם לחמכם לשובע. ושם עשר מצות הנוהגות בפת שכ"ז בחינת תיקון תאות אכילה. וכתיב ששם עלו שבטים שבטי י"ה בחינת שמי מעיד עליהם. שזה בחינת תיקון תאות המשגל. שזה בחינת זווגים דקדושה בחי' אשה מספרת עם בעלה ע"ד שאמרו ז"ל איש ואשה זכו שכינה שרוי' ביניהם. היינו שם י"ה שזה בחינת י"ה בארץ החיים כנ"ל כמ"פ. וזה שמבואר בזוהר (ויקרא קכ"א) ולבא דא היינו בית המקדש וכו' אתזן ממוחא דרישא בי' אתאחיד דא בדא ההד"כ מכון לשבתך פעלת ד'. שזה בחינת מה שצריכין להמשיך הדעת שהוא בחינת תלת מוחין וכו' אל הלב. ועי"ז נתתקנין הג' מדות הנ"ל. וע"כ נקראת ירושלים רבתי בדעות ועיר החכמה. ומחמת שעיקר הארץ התלת מוחין הנ"ל הוא בשלש רגלים. ע"כ הי' החיוב בכל שלש רגלים לעלות לירושלים. ומחמת ששם עיקר שלימות היראה כנ"ל ע"כ כתיב בה לא תחסר כל בה. בחינת כי אין מחסור ליראיו. וע"כ שם עיקר השפעת הנבואה כמבואר בזוה"ק. ועי"ז נגאלת ונפדית התפלה. וע"כ שם עיקר שלימות התפלה. ועי"ז נתבטלין כל החולאות וזוכין לרפואה שזה בחי' מה שכתוב (שמות כ"ג) כי ילך מלאכי לפניך היינו בחינת המלאך ששרשו מיראה כמבואר בפנים) והביאך אל האמורי וגו' ועבדתם את ד' אלקיכם וגו' והסירותי מחלה מקרבך. וזה ובל יאמר שכן חליתי וגו'. ושם זוכין לקבל רפואה ע"י דבר ד' בחינת ישלח דברו וירפאם בחינת ודבר ד' מירושלים. וזה ואשים דברי בפיך (היינו התפלה שהיא בחינת דבר ד') לנטוע שמים וגו' (בחי' בדבר ד' שמים נעשו וגו') ולאמר לציון עמי אתה. אל תקרי עמי אלא עמי. מה אנא עבדית שמיא וארעא במלולי וכו'. כי תפלתו היא בחי' דבר ד' ממש ובדבר ד' שמים נעשו כנ"ל. ושם עיקר ביטול העבדות דסט"א שזה בחי' הסמיכות בפ' בהר אני ד' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים וכי ימוך אחיך עמך וגו' לא תעבוד בו עבודת עבד וגו' כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד וגו'. וכן שם עיקר העשבדות דקדושה כמ"ש (תהלים ס"ח) וזרע עבדיו ינחלוה וכתיב כי רצו עבדיך את אבניה וגו' וכתיב נחלה לישראל עבדו וגו'. ושם עיקר תיקון הג' עבודות המבואר בפנים שהם: אל תהי בז לכל אדם וכו'. שזה בחינת מה שאמרו רז"ל בא וראה כמה מחבבין זה את זה. ואמרו מה בין תקיפי דארעא דישראל וכו'. י שם עיקר הכבוד דקדושה בחינת לשכון כבוד בארצנו נכבדות מדובר בך וכיוצא בזה עוד. וכן שם עיקר שלימות האמונה וביטול כל בחי' ע"ז כנ"ל כמה פעמים. וכן שם עיקר שמירת הברית בחינת ונתי לך את הארץ וגו' ואתה את בריתי תשמור. ושם עיקר התיקון שכל העשבים והצמחים מחזירים כחם לתוך התפלה שזה בחינת ויצא יצחק לשוח בשדה. שזה בחינת ונתנה הארץ יבולה. יבול ר"ת ו'יצא י'צחק ל'שוח ב'שדה כמובא לקמן בפנים סי' י"א. ושם עיקר בחינת התנוצצות משיח בחינת ועבדי דוד מלך עליהם. וכן שם עיקר בחינת מטר בח' ונתתי מטר ארצכם בעתו ואמרו רז"ל א"י שותה תחלה. ושם עיקר שלימות הריח שזה בחינת ארץ המוריה ע"ש מור וריח. וכיבוש ראשון של א"י היתה יריחו שנקראת כן ע"ש הריח. ושם עיקר בחינת נשיאות חן בחינת ארץ צבי צבאות גוים שכל המלכים חמדו אליה כמו שאמרו ז"ל.ושם עיקר המפורסמים דקדושה בחינת כל הראשים של ישראל שהיו שם סנהדרי גדולה וקטנה ומלך ושרים ונביאים ושופטים ושוטרים וכו'. ושם נופל העזות דסט"א כמ"ש את עם נועז לא תראה וגו' עי' תרגום. (ישעי' ל"ג) חזה ציון קרית מועדינו וגו' כי כולם הם בחינת לוים משם כי שם שורש השפע של כולם. וזה והלוית גוים רבים וגו'. ושם יכולים לקשר את עצמו עם כלל שרשי נפשות ישראל כי היא בחינת תל תלפיות שהכל פונים לשם כמאמרם ז"ל. והיא בחינת אם כל חי כי כל ישראל נקראים בנות ציון בנות ירושלים. והיא בחי' כסא הכבוד כמו שכתוב בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ד' ונאמר ולכבוד אהי' בתוכה ונאמר מכון לשבתך פעלת ד' שהבית המקדש מכוון נגד כסא הכבוד שלמעלה. ושם בחינת מקומו של עולם בחינת האבן שתי' שממנו הושתת הכל. ושם יכולים לעשות ראש השנה בחינת לביתך נאוה קודש (בחי' הבית המקדש ד' לאורך ימים בחי') ראש השנה שהוא כיומא אריכתא כמבואר בפנים. כי עיקר הקביעות של ר"ה ור"ח הוא שם בב"ד הגדול שבירושלים וגם כי אפי' השלוחים לא היו יכולין לילך ולהודיע מקודם לשאר עיירות ישראל מאחר שר"ה הוא בר"ח עצמו. וע"כ היתה הלשכת הגזית ששם דנין כל הדינים סמוכה לביהמ"ק מחמת ששם בחי' מקומו של עולם שעי"ז יכולים לדון את הכל לכף זכות לכ"א כפי מקומו. בחינת בצדק תשפט עמיתך כמו שפירש רש"י הוי דן את חברך לכ"ז. וע"כ נקראת ירושלים עיר הצדק ונאמר צדק ילין בה. וזה שכתוב העם היושב בה נשוא עון. כי ע"ישדנין שם הכל לכף זכות עי"ז נמחלין עונותיהם. ומחמת שכל הבחינת הנ"ל כלולים בשופר כמבואר בפנים. ע"כ הי' כיבוש יריחו שהוא כיבוש ראשון של ארץ ישראל על ידי תקיעת שופר:

סימן ב'-ימי חנוכה

עיקר מקום ההודאה והלל להשי"ת הוא בא"י בפרט בירושלים כמפורש במקראות רביםף. וכן עיקר שלימות הדעת הוא ג"כ שם. וע"כ א"י היא באמת בחינת עוה"ב כי זה עיקר שעשוע עוה"ב. וגם שם עיקר בירור ההלכות כמו שכתוב וקמת ועלית וגו'. וזה שאמרו ז"ל (שבועות יד:) אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא וכו' ובשתי תודות ובשיר בי"ד מהלכין ושתי תודות אחריהן כי קדושת ירושלים ובית המקדש היא בחינת תודה הודאה ובחינת הלכות שנתבררין ע"י הבי"ד. וע"כ נקרא הר המוריה שממנו היראה יוצאת כמארז"ל. וע"כ הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה כי שם עיקר הדעת להכיר אותו ית' וגם שם עיקר בירור ההלכה שזה בחינת וד' עמו שהלכה כמותו. והלכות הם בחי' חסד ועיקר התגלות החסד הוא בא"י כנ"ל כמה פעמים. וזה בחי' חסד ד' מ לאה הארץ וכתיב ואני ברוב חסדך אבא ביתך. גם ירושלים וכל א"י הם בחינת לב וכשיש איזה דין וצרה ח"ו אזי עיקר הצרה בלבו וכו' וכל הדמים מתכנסים ועולים אל הלב לקבל ממנו עצה וכו' ואח"כ חוזרין הדמים לילך כסדר וע"כ התודה מכונה בשם הלכה כמבואר בפנים. וזה בחינת מה שהאריך שלמה בתפלתו (מלכים ח') את אשר יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו ובא אלה לפני מזבחך וגו' ואתה תשמע השמים וגו' בהנגף עמך וגו' ושבו אליך וגו' והתחננו אליך בבית הזה ואתה תשמע השמים וגו' בהעצה השמים וגו' והתפללו אל המקום הזה וגושׂ' ואתה תשמע השמים וגו' רעב כי יהי' דבר שדפון ירקון ארבה חסיל וגו' כל נגע כל מחלה כל תפלה כל תחנה וגו' ופרש כפיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמים עי"ש עוד שהאריך בזה והוא ממש כענינינו הנ"ל. שבכל הצרות והצמצומים והדינים אזי שוטפים ועולים כל הדמים ל הלב כנ"ל. וזה שכתוב וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש וגו' כי הרגשת היסורין הוא בלב. וע"כ נסמך לזה כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ וגו'. וכן מצינו בעניני הלכות ממש כמ"ש כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע וגו' ו קמת ועלית אל המקום וגו' ועשית ע"פ הדבר וגו' אשר יורוך וגו' שזה בחינת בירור ההלכה ואז חוזרין למקומם וכו'. ומזה באה ההולדה בנקל כמבואר בפנים. וזה בחי' כי חלה גם ילדה ציון את בניה וכתיב בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר ועוד כיוצא בזה. גם שם בחי' תיקון הרגלין שהם בחי' התמכי אורייתא ע"י השפעת הסד שבא ע"י ההלכות. וזה בחי' עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ופירש רש"י בשביל שעריך ירושלים שעוסקין בהם בתורה. גם שם עיקר התגלות אור האמת כמו שכתוב ונקראה ירושלים עיר האמת. וגם שם שלימות הדיבור כנ"ל כמ"פ ושם כל הד' חלקי הדיבור כי שם שלימות הצדקה ושלימות התשובה כנ"ל כמה פעמים. גם שם עיקר העשירות והיא בעצמה בחי' מלכות כנ"ל כמ"פ. גם שם מאירים הג' שמות אל אלקים ד' שהם בחי' תפלה ותורה ושידוכים. כי תורה ותפלה עיקר שלימותן שם הוא. וגם שידוכים שהם בחי' ד' כמ"ש מד' יצא הדבר הוא ג"כ שם כמארז"ל בב"ר פ' ס' המ' יצא הדבר מהיכן יצא מהר המוריה. גם אמרו ז"ל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות. מ ובן מזה כי שם שורש הזווגים. וכן אמרו ז"ל כל כהן שאין לו אשה אסור בעבודה. ואמרו ז"ל שביום כפור היו בנות ישראליוצאות וחולות וכו' שנא' צאינה וראינה וגו' וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק עי' ברטנורה שם. ועי' זוהר חדש פ' חקת דחזיד כל השנים עשר דברים שיוצאין מירושלים. ועליהם אמרו זּ"ל כל השרוי בלא אשר שרוי בלא טובה בלא ברכה וכו' גם אמרז"ל איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם היינו שם י"ה שהוא בא"י בחינת י"ה בארץ החיים. גם הם בחינת הוי"ה אדנ"י שזה בחינת וד' בהיכל קדשו. נמצא שהג' דברים שהם בחינת הג' שמות הנ"ל הם בארץ ישראל וירושלים. וזה שכתוב אל אלקים ד' דיבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל יופי וגו' ושם עיקר שלימות הדיבור שהוא בחינת לשון הקודש שזה הלשון הוא לשון יהודית שהיו ישראל מדברים בו בעת שישבו על אדמתם בא"י. ולשה"ה הוא מקושר לשבת ונכל בו ברכה וקדושה. וגם בארץ ישראל נכלל ברכה וקדושה כמו שכתוב לך לך וגו' ואברכך ונאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך ועוד הרבה כיוצא בזה. ואמרו ז"ל עשר קדושות קדשה ארץ ישראל. ונקראת גבול קדשו וירושלים נקראה עיר הקודש בפרט הבית המקדש שהוא בית קדשנו.וע"כ הפליגו רז"ל בשבח היושב בארץ ישראל ומדבר רק בלשון הקודש כמובא בשער החצר. וגם ארץ ישראל היא בבחינת שבת כמובא וכנ"ל כמ"פ. ונקראת מנוחה כנ"ל. וע"כ היושבים בה הם בבחינת בנים כנ"ל כי שבת היא בחינת בן. ושם עיקר השמחה כנ"ל כמה פעמים כי ע"י קדושת א"י ממשכין שמחה על שבת לתוך ששת ימי החול וזוכים לעבוד את השי"ת תמיד בשמחה. וכמפורש בזוה"ק (ויקרא קי"ח) שהפסוק עבדו את ד' בשמחה מ דבר בשעתא דישראל שראן בארעא קדישא וכו'. וע"י כל זה נתגלה אחדותו הפשוט ית' לידע שכל הפעולות משתנות נמשכין מאחד הפשוט ית' שזה בחי' כל הסיפור של מעשה בראשית שהוא בשביל כ מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים היינו בשביל ירושת א"י. וע"כ צריכים ליזהר שם ביותר במדת השלום כי עי"ז שרבים מישראל הם באחדות ושלום עי"ז נתגלה אחדותו הפשוט יתברך. בבחי' אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ומבואר בזוה"ק בארץ דייקא. וע"כ אמרו רז"ל וחד מינייהו כתרי מינן. כי שם מסוגל ביותר לברר ההלכה כנ"ל בבחי' ו כל בניך למודי ד'. וחד מינן כי סליק להתם הוא כתרי מינייהו. כי ע"י הלכות נתגלה אחדותו הפשוט. והעיקר שיתגלה אחדותו הפשוט ית' מתוך פעולות משתנות. שבשביל זה יחיד ורבים הלכה כרבים (היינו שהלכה כשנים לגבי אחד). כי מחמת שהם פעולות משתנות וכשהם מסכימים לדעה אחת נמצא שנעשה בחי' אחדות הפשוט שזה יקר מאד בעיניו ית'. ע"כ הלכה כמותם כמבואר בפנים. ע"כ כשעולה א' מחו"ל ששם בחי' פעולות משתנות ביותר לגבי א"י שהיא בחי' אחדות. נמצא שנעשה בחי' אחדות מתוך פעולות משתנות. ע"כ הוא זוכה לברר ההלכה ביותר כשעולה לא"י עד שהוא כתרי מינייהו:

סימן ג'-כשחלה ר"א

ידוע בכמה פסוקים שהגלות נמשל לחולאת רח"ל והגאולה נמשלה לרפואה. וידוע ג"כ פלוגתת ר"א ור' יהושע (סנהדרין צ"ז צ"ח) אם יש עת קבוע לגאולת ישראל או אם הדבר תלוי רק בתשובה. אך כ"ז כפי אשר נגזר מלמעלה בשעת גזר דין. אבל אם היינו זוכים לפדיון גדול כזה עד שיומתק הדין מכלל גלות ישראל אז אפשר שתבא הגאולה במהרבה בקרוב כמבואר בפנים לענין חולאת יחיד רח"ל. וזה שכתוב נפשי לד' משומרים לבוקר וגו' וקשה לכאורה הלא יש עת קבוע לגאולת ישראל או שהכל תלוי בתשובה וא"כ מה לנו לשמור ולצפות בכל עת על הגאולה מאחר שלא זכינו לתשובה שלימה עדיין. וכן אפשר שעדיין לא הגיע העת הקבוע לגאולה. לזה בא כמתרץ ואומר: יחל ישראל אל ד' כי עם ד' החסד והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו. היינו כי יש פדיון גדול כזה עד שעל ידו נמתק הדין ונמשך חסד ואז יוכל להיות שתבא הגאולה מיד כי ע"י הפדיון הזה יהיו נמחלין כל עונות ישראל. וזה שכתוב ג"כ אני ד' בעתה אחישנה. והנה אמרו רז"ל עמו אנכי בצרה עמו אנכי בצירי כמובא וצירי הוא בחי' רפואה כמבואר בפנים. היינו שהקב"ה בעצמו יסייע ברפואת ישראל למהר הגאולה ע"י בחינת הפדיון הנ"ל. וידוע כי כל פדיון הוא מה שמתפללים על רפואת החולה ומכוונין כוונות ויחודים וצירופי שמות הק' ועיז נמתק הדין. וע"ז אמרו ז"ל מפני מה ישראל מתפללים ואינם נענים מפני שאינם מתפללים בשם. ופירשו הקדמונים ז"ל שאינם יודעים לכווין השמות הק' השייכים לכל תפלה ובקשה. וזה שכתוב אשגבהו כי ידע שמי (היינו בחי' הפדיון וכוונת צירופי שמות הק' ועי"ז) יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה בצירי כנ"ל. וההמתקה שעל ידי פדיון הנ"ל הוא בחי' נקודת חולם כמבואר בפנים. וזש"כ ותחלימני והחייני. כי ע"י הפדיון שהוא בחי' חולם יקבל רפואה וזש"כ ג"כ לענין רפואת הכלל שהיא גאולת ישראל: בשוב ד' שיבת ציון היינו כחולמים. היינו בחי' נקודת חולם כמובא. כי חלם היא בחי' ההמתקה שעל ידה באה הרפואה. וזה שביאר התרגום כד יתוב ד' את גלות ציון הוינא איך מרעיא דאתסיין היינו כחולים שנתרפאו מכוון להנ"ל (ועי' בפנים בלקוטי מוהר"ן א' סי' מ"ו ענין כי בי חשק וכו'):

סימן ד'. ואת העורבים וכו'.

עיקר התגלות הרצון הוא בארץ ישראל כמו שכתוב רצית ד' ארצך וכתיב ואור פניך כי רציתם ואמרו רז"ל כח מעשיו הגיד לעמו וגו' וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. וע"כ שם עיקר היראה וכן עיקר השפעת החסד כנ"ל. וע"כ אין צריכים לעשות שום מלאכה ועסק ומלאכתם נעשית ע"י אחכים בבחי' ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' הנאמר שם בעני נחמת ציון ובנין חורבות ערי יהודה. וכן שם עיקר הארץ הימים טובים הק' שבהם התגלות הרצון והיראה שזה בחי' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו'. וכן עיקר קדושת הימים טובים הוא ע"י הקביעות שקובעין שם בבי"ד שבא"י. והביהמ"ק נקרא מועד כמו שכתוב שאגו צורריך בקרב מועדיך וכתיב חזה ציון קרית מועדינו ושם עיקר השמחה כנ"ל כמה פעמים. ושם עיקר החכמה דקדושה כנ"ל שעי"ז מכניעין וסותרין דעות חכמי הטבע ומגלין את הרצון. וזה בחינת כי רצו עבדיך את אבניה כי אבני א"י הם אבני קודש בחינת ואבן שלימה רצונו. ובאבנים אלו הכניע דוד את גלית שכפר ברצון. וע"כ יש לישראל רצון גדול אליהם בבחי' כי רצו עבדיך את אבניה. גם שם עיקר הכנעת מצח הנחש בחינת שאמרו רז"ל מעולם לא הזיק נחש ועקרב בירושלים. (וכתיב כי לא נחש ביעקב). וקודם שנכנסו ישראל לא"י עברו תחלה דרך המדבר מקום נחש שרף ועקרב והכניעו אותם ע"י הענני כבוד שבהם ראו התגלות הרצון דקדושה בחינת אשר עין בעין נראה וגו' ועננך עומד עליהם וגו'. ושם עיקר הזקנה ואריכת ימים קדושה בבחינת ולמען תאריכו ימים על האדמה וגו' וכמוהו עוד וכמ"ש עוד ישבו זקנים וזקנות וגו'. ושם ההיפוך מבחינת שבע רוגז בבחינת שארז"ל ונתן לך שם לב רגז בבבל הוא דכתיב וכתיב ושכן תחתיו ולא ירגז עוד וכתיב ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך וכנ"ל כמה פעמים. ושם עיקר שלימות הצדקה בחינת וצדקה בכרמל תשב. והעיקר לשבר האכזריות ולהפכו לרחמנות שזה בחינת כי יהי' בך אביון וגו' בארצך אשר ד' אלקיך נותן לך לא תאמץ את לבבך וגו' נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו'. ושם מכניעין קול החיות רעות בחינת והשבתי חי' רעה מן הארץ וגו' וכתיב (ישעי' ל"ה) לא יהי' שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה וגו' (ושם ס"ה) וארי' כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ד'. וכן כל בחינת כפואות המכה המבואר בפנים מצינו בכיבוש א"י. כי בתחלה היו צריכים ל צור על שערים ופתחי עיירות של הז' עממין עד שפתחו להם. שזה בחינת פתיחת פי המכה. וזה ע"י צדקה בחינת פתחו שערים ויבא גוי צדיק וצדיק חונן ונותן. אח"כ היו מצווים להוריש כל יושבי הארץ וכו' שזה בחינת מה שצריכין להמשיך ולהוציא כל הליחות רעות והדמים המקולקלים מתוך המכה. שזה בחינת מה שנאמר בפ' מסעי והורשתם את כל יושבי הארץ וגו' ואם לא תורישו וגו' והי' אשר תותירו מהם וגו' וצררו אתכם וגו' ממש כמשל המכה שלא הוציאו הליחות מתוכה בשלימות גמור שעי"ז חוזרת המכה לצמוח מחדש. וזה ע"י חכמה כי טובה חכמה מכלי קרב. ועי"ז היו יכולים להוריש את כולם כמו שכתוב (משלי כ') מזרה רשעים מלך חכם. אח"כ צריכים לכבס ולהדיח הדמים שלא יהי' בהם שום קלקול שזה בחינת מה שהזהירה התורה כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וגו'. וכן מה שהזהירה לבער כל הע"ז הנמצאים שם ולהתרחק מכל מדותיהם הרעות בתכלית הריחוק. ובכלל זה ג"כ מה שהזהיר להם יהושע קודם פטירתו וחקר ודרש אותם היטב אם הם מקבלים עליהם עול מלכות שמים באמת ובתמים וכרת עמהם ברית מחדש כמבואר (יהושע כ"ג כ"ד). וזה ע"י רגל שהוא בחי' יראה כמו שכתוב יראת ד' שנאות רע. וכן ע"י אמונת הרצון בשלימות. אח"כ צריכים להסגיר את פי המכה שזה גמר רפואתה. היינו בחי' כי חזק בריחי שעריך שלא יבא בהם עוד צר ואויב ויהיו שלוים ושקטים בירושת הארץ. וע"ז ע"י השפעת החסד כמ"ש נחלה לישראל עבדו כי ל"ח. וזה בחי' קיום מלאכת מעשה בראשית המבואר בפנים כל כל מלאכת מעשה בראשית הודיעה לנו התורה רק בשביל ירושת א"י. כו שכתוב כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכמו שאמרו ז"ל שבשביל זה פתחה התורה בבראשית:

סימן ה'-תקעו אמונה

עיקר תיקון האמונה הוא בא"י כמ"ש שכן ארץ ורעה אמונה וירושלים נקראת קריה נאמנה וע"כ ניצולין שם מחולאת בבחינת ובל יאמר שכן חליתי. גם שם נמשכין בשלימות כל תיקוני הרפואה. כי הרפואה שע"י העשבים שגדלים ע"י גשמים ומטר. ועיקר ברכת המטר הוא שם כמו שכתוב למטר השמים תשתה מים ואמרו רז"ל א"י שותה תחלה. וכן הרפואה שע"י תפלה שם עיקר שלמות התפלה. וכן ע"י זכות אבות שם עיקר התנוצצות זכות אבות בחינת הנצנים נראו בארץ הנצנים אלין אבהן וכמ"ש וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור. וכן שם שלימות הקול בחי' וקול התור נשמע בארצנו. ושם עיקר תיקון התמזגות היסודות כמו שכתוב ואגודתו על ארץ יסדה. וכמו שפירש הרב ברטנורא פ"ג דאבות משנה ז'. ואגודתו אלו הג' יסודות אש רוח מים וכו'. וכן שם עיקר המים שהם העצות שמהם גדילה האמונה כמ"ש ויועציך כבתחלה וכתיב עומדות היו רגלינו (הם בחינת עצות כמובאר בפנים) בשעריך ירושלים. וזה בחינת וישלחהו מעמק חברון ודרשו רז"ל מעצה עמוקה וכו'. כי שם עיקר העצות שהם בחינת מים עמוקים עצה בלב איש. כי א"י וירושלים הם בחי' לב כנ"ל כמה פעמים. וע"כ אמרו מז"ל יכוול לבו נגד א"י וירושלים ושם עיקר בחי' צעק לבם אל ד'. ושם עיקר תיקון כל הדברים המבוארים בפנים שהם בחי' לא כמו שכתוב (תהלים כ"ו) ואסובבה את מזבחך ד' לשמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך ד' אהבתי מעון ביתך וגו'. ושם דולין ומגלין המים שהם העצות הנ"ל ע"י איש תבונות. היינו מי שיש לו נשמה כמ"ש נותן נשמה לעם עליה. ושם עיקר המשכת רוחנית אלוקת לתוך צמצומים כי שם עיקר שכינת אלקותו ית' כביכול. ושם עיקר שפע הפרנסה דקדושה כידוע. ושם עיקר תיקון האכילה בבחי' וצדיק אוכל לשובע נפשו כמו שכתוב ואכלתם לחמכם לשובע וגו'. ושם עיקר צחצחות הנפש כמ"ש (ישעי' י"ח) אשקטה ואביטה במכוני כחום צח עלי אור. ושם עיקר התקרבות הגרים כמ"ש עמים הר יקראו וחביבה א"י שמכשרת הגרים. ושם עיקר הגאוה דקדושה כי הבית המקדש נקרא גאון עוזכם גאון יעקב גאון ישראל. וזה לעומת זה. כי כשאינם זוכים אזי נתאחז בהם הגאוה דסט"א כמו שכתוב (ישעי' כ"ח) הוי עטרת גאות וגו' וכמ"ש (צפני' ג') כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך לא תוסיפי לגבהה עוד בהר קדשי. ועיקר אחיזת הגאוה הוא בהמנהיגים שאינם כראוי. שזה בחי' מה שצעק הנביא במקומות הרבה על המנהיגים שאינם הגונים ומתגאים על הדור בחנים. ועי"ז מתגר תאות ניאוף בעולם. וגם ע"ז צעק הנביא הרבה כמבואר בפסוקים רבים. כי עיקר קדושת א"י תלוי בשמירת הברית כנ"ל כמ"פ. אך שם יש ג"כ בחי' התיקון של המגיני ארץ שהם מכניעים תאוה זאת וכו' כמבואר בפנים. שזה בחי' מה שהביהמ"ק בעצמו נקרא מגן כמ"ש מגיננו ראה אלקים וגו' ופירש רש"י הביהמ"ק וכתיב אלף המגן תלוי עליו. וזה בחי' עם נושע בד' מגן עזרך ואשר חרב גאותך. כי השי"ת הוא החרב הגאוה דקדושה של ישראל והוא בעצמו כביכול המגן לפני החרב דסט"א. וע"כ שם בא"י עיקר תיקון המוחין שהם בחי' תפילין שזה בחי' מה שנזכר ירושת א"י בפרשיות התפילין. וזה שנאמר אצל בנין ביהמ"ק "יקר" כמ"ש אבנים יקרות ליסד הבית ועוד כמוהו שהוא בחי' מוחין תפילין שנקראים יקר מחמת שנעשין ע"י תיקו הגאוה שהוא בחי' נפ-ש יקרה. וזה שכתב (ישעי' כ"ח) הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פנת יקרת וגו' בחי' יקר הנ"ל. הגם כי רש"י פירש שם על משיח. הלא גם כאן בפנים מבואר שהוא בחי' ומשה הי' רועה שזה בחי' משיח ג"כ. גם שם יש בחי' שד"י של תפילין שהוא בחי' גבול וצמצום. שזה בחי' מה שהאריה התורה לבאר הגבולין של א"י וכן התחלקות א"י לנחלה לכל שבט ושבט ומשפחה ומשפחה ושאסור להסיג גבול רעהו כ אם כל אחד יעמוד על גבולו. וע"כ נשתבחה א"י בשבעת המינים כי שם מאירים המוחין הקדושים של תפילין שהם בחי' שבעה רועים (וע"כ היתה תחלה ביד ז' עממין). וע"י תיקון וזיכוך המוחין שבא"י זוכים שגם הרשימו של המוחין שהוא בחי' הדיבור הם דיבורים כשרים להחיות בהם הנשמות הנפולות בשבעה משיבי טעם. וזה בחי' חלום ע"י מלאך בחינת ד' ית אומר המבשרות צבא רב וגו' כמבואר בפנים. וזה בחי ד' יתן אומר וגו' מלכי צבאות ידודון ידודון פירש"י מלכי צבאות הגוים יתנסו וישלכו מתוך א"י כי אלו האמרות טהורות שהם רק בחי' הרשימו של המוחין הם ג"כ בבחי' מלאך והם ג"כ בבחי' ירושת א"י. שזה בחי' מה שאמר שר צבא ד' ליהושע עתה באתי ג"כ לענין כיבוש א"י ואמרות טהורות הנ"ל הם משיבין בשבעה משיבי טעם להנפשות הנפולין. שזה בחי' כל הנחמות שהנביאים מנחמין שאעפ"י שגלו מא"י לא יתייאשו עצמן מן הגאולה וכו'. שזה בחי' שבע דנחמתא כנגד שבעה משיבי טעם שבהם משיבין הנשמות שנפלו שזה בחי' שבע יפול צדיק וקם. שזה בחי' מה שאמר הכתוב (משלי כ"ד) אל תארוב רשע לנוה צדיק אל תשדד רבצו (שזה בחי' חורבן ערי א"י) כי שבע יפול צדיק וקם וגו' היינו כנּ"ל. וזה בחי' מה שיעקב אבינו נתבשר בירושת א"י דייקא בשעת שינה ע"י חלום. גם שם תיקון המאכלים שאין בהםכח הדש ח"ו כי אין להם שליטה בא"י כמבואר בזוה"ק. וגם כי שם עיק השמחה כנ"ל כמ"פ שעי"ז מחזקין כח המלאך. ועיקר חיזוק המלאך הוא בניסן. וזה בחי' עיקר תיקון הכסאות למשפט בחי' כי שמה ישבו כסאות למשפט. ושם עיקר אהבה הקדושה בחי' תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים וכמו שפירש"י. וכן שם עיקר תיקון קישור המרכבה בחי' מרכבו ארגמן. וגם כי ביהמ"ק של מטה מכוון נגד המרכבה של מעלה. ומחמת שכל התיקונים הנ"ל כלולים בתקיעות של השופר. ע"כ הי' כיבוש ראשון של א"י בשופר. ושם כלולים כל התיקונים של ר"ה יוה"כ סוכות שמ"ע. כי בר"ה נמשך בחי' תיקון האמונה ותיקון המוחין שכ"ז היא בשלימות בא"י כנ"ל. גם תיקון כל החמשה חושים שבמוח. חוש הראי' הוא בחי' תמיד עיני ד' אלקיך בה (דייקא) מראשית השנה וכו'. שמיעה הוא מה שהשי"ת שומע ומקבל שם ביותר תפלת ישראל בבחי' וזה שער השמים וכמפורש (מלכים ח'). ריח שהיא בחי' יראה היא בא"י כי נקראת ארץ המוריה ע" המור והריח וכן ע"ש היראה כמו שאמרו ז"ל. טעם שהוא בחי' מה שהשי"ת טועם כביכול המצות והמעשים טובים של ישראל וכו' העיקר הוא בא"י בחי' כי ימינך פשוטה לקבל שבים ימין הוא בחישׂ' א"י כנ"ל כמה פעמים. וכן בחי' תיקון התפילין שנעשה בעשי"ת ויוה"כ נעשה בבחי' קדושת א"י כמובן בהשיחות שסוד ד' רוחות של א"י הוא סוד התפילין. וע"כ נקראת ארץ החיים כמו שאמרו ז"ל המניח תפילין זוכה לחיים. ושם בחי' סוכה שהיא בחי' תיקון המלאך כמו שכתוב כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי וגו'. וכן בחי' שמיני עצרת שהוא בחינת תיקון המשפט נעשה בא"י כנ"ל. וכמו שכתוב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו'. ואז בשמ"ע הנוקבא עוצרת הטפה שלא תפיל זה בחי' לא תהי' משכלה ועקרה בארצך ופירש"י משכלה מפלת נפלים וכו'. וכן פירש"י על פסוק רחליך ועזיך לא שכלו. ושם נכללין כל התיקונים שנעשן ע"י רבי עם תלמידים. כי שם עיקר בחי' הישיבה הקדושה כי נקראת ארץ נושבת ונאמר עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי נאמני ארץ הם בחי' היושבים בא"י ששם עיקר שלימות האמונה בחי' שכן ארץ ורעה אמונה. וזה שכתוב ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וגו'. גם שם עיקר תיקון המוחין כנ"ל. גם שם נמצאים בחי' תיקון החמשה חושים שבמחוח שנתתקנין ע"י רבי עם תלמידים. חוש הראי' בחינת והיו עיניך רואות את מוריך כמ"ש כי עם בציון ישב וגו' ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך (ונאמר כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון וגו'). שמיעה שהיא בחי' ויגל אזנם למוסר וגו'. זה בחי' מה שכתוב שם ואזניך תשמענה דבר מאחריך וגו' (ישעי' ל'). וגם כי שם רואין אור ההשגחה ביותר גם עכשיו. וכן נשמעים שם קול הכרוזים הקדושים ביותר כמובא. ריח זה בחי' הטירחות והיגיעות שיש לכל אחד בשביל ההתקרבות אל הרב. וגם שם בחי' הטירחות והיגיעות שיש לכל אחד קודם שבא לשם וגם אח"כ. כי הוא אחת מג' דברים שנתנו ע"י יסורין. טעם היינומה שטועם כל א' מתיקות אמרי נועם של הרב זה נמצא גם שם כשזוכין להרגיש איזה התנוצצות דקדושה מנעימת קדושתה שזה בחי' ירויון מדשן ביתך וכתיב כן בקודש חזיתיך וגו' כמו חלב ודשן תשבע נפשי וכתיב למען תמוצו והתענגתם וגו'. מישוש זה בחי' מה שכ"א מוציא מיגיע כפו לבא אל הרב. זה נמצא גם שם בבחי' ולא יראו פני ריקם. וכן גם עכשיו ע"פ רוב צריכין הוצאה רבה לבא לשם. וכן ההוצאה שצריך האדם שם בעצמו ג"כ. גם תיקון התפילין בחי' חותם דקדושה שנתתקן ע"י רבי עם תלמידים בבחי' חתום תורה בלמודי עיקר התיקון בשלימות הוא שם בבחי' וכל בניך למודי ד' בא"י דייקא כנ"ל כמ"פ בשם הזוהר. ושם זוכים להשליך כל החכמות ולעבוד את ד' בתמימות ופשיטות ואפי' מי שהוא בבחי' בן שיש לו רשות לחפש בגנזיא דמלכא. אעפ"כ מחמת אהבת השי"ת הוא עובד אותו ית' בבחי' עבדות ממש שזה בחי' בנו העובד אותו וכו'. כי בא"י נקראים בנים כמובא במגלה עמוקות אופן רכ"ד. וכתיב נחלה לישראל עבדו וכן וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה. כי שם מאיר אור האהבה כל כך שאוהבין את השי"ת באהבה עזה כ"כ עד שמשליכין כל החכמות ועובדין אותו ית' בפשיטות ובתמימות בבחי' כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה. ועי"ז דייקא זוכים להשיג השגות גדולות ונפלאות מאד בבחי' הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד. ועי"ז ממשיכין בחי' תיקון המשפט כמבואר בפנים. וזה שכתוב (משלי ב') וצפון לישרים תושיה מגן להולכי תום לנצור ארחות משפט וגו'. וזה שפטני ד' כצדקי וכתומי עלי יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק. כי ע"י תמימות נמשך בחי' תיקון המשפט בבחינת ושבתם וראיתם בין צדיק ורשע וגו'. וזה ג"כ שפטני ד' כי אני בתומי הלכתי וגו'. וזה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וזה תומיך ואוריך לאיש חסידך וגו' יורו משפטיך ליעקב וגו':

סימן ז'. כי מרחמם

עיקר הרחמנות והדעת הוא בא"י כנ"ל כמ"פ. וע"כ הדר בא"י שרוי בלא עון כי ע"י הדעתיוצא מעונות. ושם עיקר בחינת השארת בנים ותלמידים כמו שכתוב וכל בניך למודי ד' וכנ"ל כמה פעמים.וע"כ נקראת ארץ החיים כי המניח בן ממלא מקומו כאילו לא מתוכן כל זמן שתלמידו של אדם קיים כאילו לא מת כמו שאמרו ז"ל וכמבואר גם כאן בפנים. גם שם עיקר מקום היראה כנ"ל המ"פ. גם שם מאירין המקיפין העליונים שהם בחינת שעשוע עולם הבא. והם בחי' מה בחי' מה רב טובך וגו' מה חמית וכו'. כי א"י היא בחי' עוה"ב כנ"ל כמ"פ. והיא בחינת מה כמו שכתוב וראיתם את הארץ מה היא וכמ"ש מה ידידות משכנותיך וגו' וכמובא גם במגלה עמוקות אופן קי"ב קמ"ו. ומחמת שהיא בבחי' מקיפין ע"כ כיבוש ראשון של א"י שהיא כיבוש יריחו הי' ע"י ההקפות שהקיפו אותה כמ"פ. וזה בחי' סובו ציון והקיפוה. והיא כלולה משני הלימודים היינו מהלימוד של דרי מעלה שהוא בחינת מה חמית בחינת איה מקום כבודו שזה בחינת וראיתם את הארץ מה היא. וכן מההשגה של דרי מטה שהיא בחינת מלא כל הארץ כבודו מלא כל הארץ דייקא כמבואר בזוה"ק. והלימוד הזה הוא בחינת יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר. וע"כ עיקר תחיית המתים יהי' בארץ ישראל כמו שאמרו ז"ל. ושם נכלל ג"כ בחינת השתיקה בחי' סיג לחכמה שתיקה בחינת לך דומי' תהלה אלקים בציון וגו' וכתיב (חבקוק ב') וד' בהיכל קדוש הס מפניו כל הארץ וכתב (זכרי' ב') ונחל ד' את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים הס כל בשר מפני ד' וגו' (ואפשר שזה בחינת ויהס כלב את העם אל משה כי ראה שהמרגלים פגמו בזה שלא עשו סיג לדבריהם עד שנכנסו עי"ז בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם ומשם נמשך כל קשיות לבם בבחי' אל תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר וגו' עד שלא האמינו אם יוכלו ליכנס לא"י מחמת כי עז העם וגו' כי חזק הוא ממנו וגו' וכמו שדרשו רז"ל). וזה ויהס כלב את העם וגו' שהשתיק אותם ורימז להם כי צריכין לעשות סיג לדבריו בבחינת סיג לחכמה שתיקה. וזה אל משה. כי גם למשה השיב השי"ת שתוק כך עלה במחשבה. כי לא די צריכין לשתוק לפעמים ולבלי להקשות קשיות אף גם לפעמים צריכין לשתוק ושלא לתרץ הקשיא כי עי"ז יכנס לקשיא יותר גדולה ורחבה וכו' כמבואר בפנים. וזה ויאמר להם עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה ופירש"י אפי' אומר לנו עשו סולמות ועלו בשמים נצליח בכל דבריו אע"פ שבודאי אין דעתינו משגת זאת אעפ"כ צריכין לשתוק ושלא לכנוס בקשיות ותירוצים כלל כי כבר ראינו ממשה רבינו ע"ה הרבה דברים שהם למעלה מדעת האדם לגמרי קרע לנו את הים והוריד לנו את המן וכו' כמו שפירש"י שם. ואעפ"כ יש דברים כאלו שאמרו גם למשה לאחוז בפלך השתיקה כנ"ל. וזה שהוכיחם משה במשנה תורה גם בי התאנף ד' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם וגו' ואח"כ ואתחנן אל ד' בעת ההיא וגו' ויתעבר ד' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ד' אלי רב לך ופירש"י הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך) אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. היינו שהשי"ת השיב לו ג"כ בדרך הנ"ל כי הוא רצה לכנוס לארץ ישראל כדי שהשיג שם אורות המקיפים העליונים שהם בחי' מה רב טובך אשר צפנת ליראיך והשיב לו השי"ת לעשות סיג לדבריו בבחי' סיג לחכמה שתיקה ע"כ אל יוסיף לדבר עוד בדבר הזה. כי עי"ז יכנוס להמשיך מקיפים כאלו שהם בבחי' למעלה מן הזמן גם לפי מדריגתו. שזה בחי' מה שמבואר בפנים שהמקיפים העליונים של חכם הדור הם בחי' שיעשוע עוה"ב שהוא יום שכולו ארוך כי שם הוא למעלה מן הזמן רק סדר הזמנים שיש שם הם בחי' השגות של המקיפים וכו'. ואח"כ מבאר שגם זה החכם צריך לעשות סיג לדבריו בכדי שלא ליכנס במקיפים שהם למעלה מן הזמן וכו'. ורצה לומר שהם בבחי' למעלה מהזמן גם לפי בחי' סדר הזמן וכו'. ורצה לומר שהם בבחי' למעלה מהזמן גם לפי בחי' סדר הזמנים שלו. ע"כ אמר השי"ת ידעתי כל כל כונתך ליכנס לא"י כדי להמשיך מקיפים עליונים כאלו שלא השגת אותם עדיין והם בבחי' מה רב טובך אשר צפנת. אבל הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך. היינו כי יש מקיפים עוד עליונים ביותר שגם לפי מדריגתך הם בבחינת אשר צפנת וא"א להמשיכם בזה העולם כי הם בבחי' למעלה מהזמן גם לפי סדר הזמנים שלך ע"כ אל תוסף דבר אלי וגו' בכדי שלא תכנוס בהשגות מקיפין האלו שאין להמשיכם (והעיקר הי' מחמת שאין הדור ראוי לכך) עלה ראש הפסגה וגו' וראה בעיניך וגו'. הגם כי מקיפים אלו הם בבחינת עין לא ראתה. והוא פעל בתפלתו שזכה לראות את הארץ ומהות ההשגה שיוכל להשיג שם ויבן מעצמו שאי אפשר לו כעת עדיין ליכנוס לשם מחמת זה בעצמו כנ"ל. וזה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה. (וזה ג"כ כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבא מחמת הנ"ל). ושם בארץ ישראל עיקר כלליות בן ותלמיד בכדי שיהי' יראה שזה בחי' וכל בניך למודי ד' שהבן הוא בחינת תלמיד ג"כ. וכתיב בפ' וילך ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ד' אלקיכם כל הימם אשר אתם חיים על האדמה וגו' שמה לרשתה. ושם זוכים לשלימות האכילה דקדושה עד שהיראה שהיא בחינת מלכות נגשת אל האדם בשעת האכילה שזה בחי' לעת האוכל גשי הלום כמבואר לקמן בפנים סי' ע"ז. וזה שכ' בפ' ראה ואכלת לפני ד' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך וגו' למען תלמד ליראה את ד' אלקיך וגו' וכן שם זוכין להארת הרצון בשעת אכילה שזה בחינת ואכלתם לחמכם לשובע (בחינת הארת הרצון כמ"ש ומשביע לכל חי רצון) וישבתם לבטח בארצכם וכתיב ואכלת ושבעת היינו ג"כ כנ"ל וברכת את ד' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. כי שם עיקר הארת הרצון כמ"ש רצית ד' ארצך ובברכת הארץ כתיב נפתלי שבע רצון וכן ורצון שוכני סנה. וזה בחינת נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' וכן צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כן בקודש חזיתיך וכן כי רצו עבידיך את אבניה כי שם מאיר הרצון והכיסופין דקדושה ביותר בחי' תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים וזה ונתתי מטר ארצכם בעתו כי שם מאיר בהפרנסה הארת הרצון שהוא בחינת בעתו כמב"פ. וזה שאמרו רז"ל (תענית ז') אין הגשמים יורדין וכו' שנאמר רצית ד' ארצך וגו' כי הגשמים הם בחינת הארת הרצון כנ"ל. גם א"י וירושלים הם בחינת מלכות כידוע וכמ"ש שרתי במדינות וכמ"ש (מיכה ד') ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים כי השפע והפרנסה של כל העולם נמשך משם ע"כ צריך להיות לה ממשלה על כולם והמלכות מקבל הפרנסה מן הידים שיש בים החכמה שבהם מאירין המקיפים שהם בחי' אור הפנים שזה בחינת כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם כמבואר בפנים ופסוק זה נאמר על ענין ירושת ארץ ישראל. ושם עיקר הבטחונות דקדושה כמ"ש וקוי ד' המה יירשו ארץ וכן והחוסה בי ינחל ארץ וכנ"ל כמ"פ ושם מקום הבית המקדש שכלול מכל התיקונים הנ"ל כמבואר בפנים:

סימן ח-תקעו תוכחה

בארץ ישראל שם עיקר היראה שהיא בחינת ריח שזה בחינת ארץ המורי' ע"ש היראה וע"ש הריח כמו שאמרו ז"ל ועיקר יניקת הנשמה היא מהריח וזה בחינת נותן נשמה לעם עליה וגו'. ושם בחינת הקול שהוא בחינת נהר היוצא מעדן להשקות את הגן ששם גדלים כל הריחות והיראות כי א"י היא מבחינת הגן עדן כמובא. וזה ונתתי לזרעך את כל הארצות האל וגו' עקב אש שמע אברהם בקולי וגו'. י ע"י זה הקול נתתקן העקב דקדושה שהוא בחינת עקב ענוה יראת ד'. שזה בחינת קדושת א"י הכלולה מענוה ומיראה כנ"ל כמה פעמים. וע"כ כלב שניצול מעצת מרגלים ולא פגם בקדושת ארץ ישראל נאמר בו עקב היתה רוח אחרת עמו וגו'. וע"כ בשעת חורבן א"י נאמר (ירמי' י"גכ) נחמסו עקביך. וע"כ נקראת ארץ ישראל נחלת יעקב שנאמר בו וידו אוחזת בעקב עשו ובכיבוש א"י נאמר גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. ושם עיקר שלימות התפלה בבחינת רחמים ותחנונים כמו שכתוב (מלכים ח') כל תפלה כל תחנה וגו' את תפלתם ואת תחנתם וגו' וכתיב (ישעי' ל') כי עם בציון ישב וגו' חנון יחנך לקל זעקך כשמעו ענך כי שם עיקר הרחמים והדעת כנ"ל כמ"פ. וזה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ופירש רש"י שכל ההבטחות שהבטיח להם על ירושת ארץ ישראל היו בשם זה כי זה שם הרחמים כמ"ש ואל שדי יתן לכם רחמים. וזם ביטול הכעס והאכזריות ותיקון המוח וביטול תאות ניאוף כנ"ל כמה פעמים. וכן שם עיקר תיקון התפלה בבחינת דין שהיא בחינת מטה עוז כמ"ש מטה עוזך ישלח ד' מציון וגו' ועי"ז נעשה גרים שזה בחינת עמים הר יקראו וחביבה א"י שמכשרת הגרים. ושם נתרבה ונתגדל כבודו ית' בבחינת מלא כל הארץ כבודו ונאמר וכבוד ד' מלא את הבית ונאמר שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד ונאמר אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך ונאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד ונאמר ויראו גוים את שם ד' וכל מלכי הארץ את כבודך כי בנה ד' ציון נראה בכבודו. וע"י התגלות הכבוד בא התפשטות הנבואה ועיקר הנבואה היא בא"י כמבואר בזוה"ק. ושם עיקר הרפואה הבאה ע"י סליחת עונות בבחינת ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בהם נשוא עון כמבואר בפנים. וע"י התפשטות הנבואה עי"ז נתברר שם המדמה שזה בחי' דמינו אלקים חסדך בקרב היכלך (עי' תרגום שפירש מלשון דמיון). וכשנתתקן המדמה ע"י זה נתתקן האמונה אמתית דקדושה ונתבטלו אמונות כוזביות שכ"ז זוכין באמת בארץ ישראל כנ"ל כמה פעמים. ושם עיקר שלימות באמונה בחידוש העולם שזה בחינת כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים כמו שדרשו רז"ל וכמבואר בפנים. ולעתיד כשיחדש עולמו ויתנהג העולם כולו ע"י השגחה ונפלאות כמו אי ואז יתער שיר חדש בעולם. והשיר הזה הוא בחינת הקול המשקה את הגן ששם גדלים כל הריחות והיראות שזה בחינת משיח כמבואר בפנים. ושם זוכים לבי' מזונא דנשמתא שהיא בחינת יראה בחינת כי אין מחסור ליראיו כמב"פ. וע"כ כתיב בא"י לא תחסר כל בה:

סימן י"ב-איה מקום כבודו

כבר מבואר לעיל שבארץ ישראל צריכין ליזהר ביותר לעבוד את ד' בתמימות ופשיטות בבחינת כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה. כי דייקא מחמת ששם מאירים החכמה והשכל דקדושה ביותר כי אין חכמה כחכמת א"י ע"כ צריכים ליזהר ביותר לבלי לילך אחר חכמו ושכל עצמו רק שיהיו מעשיו מרובין מחכמתו ולעבוד את ד' בתמימות אשר באמת זהו עיקר החכמה כמבואר במ "א. וכן כבר מבואר לעיל כמ"פ שעיקר התגלות כבודו ית' הוא בארץ ישראל ושם שורש כל הבריאה שנבראת בשביל כבודו ית' כמו שכתוב מציון מכלל יופי וגו' וכמו שדרשו רז"לל. ושם האבן שתיה שממנו הושתת העולם. וזה בחינת ובהיכלו כולו אומר כבוד כפשוטו כי שם מאירין כל המאמרות שהיו בשביל כבודו ית' שעיקר התגלות כבודו ית' הוא בבית המקדש כי שם משכן כבודו ית'. ע"כ בא"י בפרט בירושלים שהם בחינת היכל המלך צריכים ליזהר ביותר להסתכל בכל דבר שעושה שיהי' בזה כבוד השי"ת. ואפי' כשנופל לספיקות ומסופק אם יש בזה כבוד השי"ת או להיפך ח"ו ואפי' אם נופל לספיקות והרהורים גמורים רח"ל שמהרהר כביכול אחר השי"ת (כי גם שם הבחירה חפשית וכמו שראינו ממה שנעשה בימים הראשונים רח"ל אבותינו חטאו ואינם וכו') צריך להתבונן בעצמו הלא בודאי מלא כל הארץ כבודו בפרט בא"י אשר שם כביכול משכן כבודו ית' ומעולם לא זזה שכינה משם ואעפ"כ נפילתי גדולה כ"כ עד שבמקום קדשו כביכול אני מהרהר מחשבות וספיקות כאלו שהם בחינת מקומות המטונפים רח"ל אשר עליהם נאמר וכבודי לאחר לא אתן. אך אעפ"כ אחר כ"ז אני מאמין ויודע שבודאי גם בעומק נפילתי יש שם חיותו ית' רק שהיא בבחי' מאמר סתום דבראשית שהוא בחי' איה. ע"כ אני שואל מבקש ומחפש אי' מקום כבודו ית' והיכן אני בעולם שנפלתי כ"כ ונתעלם ונסתר ממני כ"כ כבודו ית'. ואז כשהוא חזק בזה לזעוק ולצעוק ולחפש ולבקש הרבה אחר כבודו ית' גם במקומו ובעומק נפילתו אזי יוכל להיות שהירידה תתהפך לעלי' וכו' כמבואר בפנים עד שנעשה מזה בחי' קרבן עולה שמכפר על הרהור הלב וכו' עד שזוכה לתשובה שלימה ולהתגלות כבודו ית'. וזה שכתוב בפ' ואתחנן כי תוליד בנים וגו' עי"ש איך שיהיו גולין מא"י ויהיו מפוזרים בין העכו"ם ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם וגו' היינו שיפלו לבחי' מקומות המטונפים ממש שהם בבחי' וכבודי לאחר לא אתן. אעפ"כ ובקשתם משם (דייקא) את ד' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך עי"ש עוד. וזה שכתוב (ד"ה ב' ט"ו) וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה וישב בצר לו על ד' אלקי ישראל ויבקשוהו וימצא להם. ושם ובכל רצונם בקשוהו וימצא להם וינח ד' להם מסביב (ועי"ש גם בקפיטל כ' גם מכל ערי יהודה באו לבקש את ד' וגו' ותפלת יהושפט שם כי שייך ג"כ לענין זה) וזה שהוכיחם הנביא (ירמי' ב') מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וגו' ולא אמרו איה ד' המעלה אותנו מארץ מצרים וגו' ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וגו' ותבאו ותטמאו את ארצי ונחתי שמתם לתועבה הכהנים לא אמרו איה ד' וגו' ההמיר גוי אלהים וגו' ועמי המיר כבודי בלא יועיל. וזש"כ (ישעי' ס"ג) ויזכור ימי עולם משה עמו איה המעלם מים וגו' איה השם בקרבו את רוח קדשו וגו' הבט משמים וראה וגו' איה קנאתך וגבורתך וגו'. וזש"כ (הושע ג') כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך וגו' אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ד' אלקיהם וגו'. כי בקשה זו היא עיקר התשובה כמבואר בפנים. ושם (ה') אלכה ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרונני. ושם (ז') וענה גאון ישראל וגו' ולא בקשוהו בכל זאת. ונאמר (צפניה א') ואת הנסוגים מאחרי ד' ואשר לא בקשו ד' ולא דרשוהו. ושם (ב') בקשו את ד' וגו' וזה דרשו את ד' ועוזו בקשו פניו תמיד דייקא הן בעליה הן בירידה כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל אין תמיד אלא א"י כי מחמת ששם עיקר משכן כבודו כביכול ע"כ צריכים ליזהר ביותר בזה כנ"ל. וזה שכתוב (איוב ל"ה) מרוב עשוקים יזעקו וגו' ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו וגו'. היינו שעיקר נפילת הרשעים עד שבאים לידי עושק וגזל וכיוצא שהם מעבירות חמורות שבין אדם לחבירו הכל ע"י שאינם מתבוננים עצמם שגם בעומק נפילתם יש חיות השי"ת ואז היו צועקים ומבקשין ומחפשין גם במקומם איה מקום כבודו והיו אומרים איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. היינו שגם בעומק החושך גם שם מזמר כבודו ית' בבחינת למען יזמרך כבוד וגו' וזה מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. ע"ד שאמרו ז"ל (עירובין ק') אלמלא ניתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול גזל מנמלה עריות מיונה דרך ארץ מתרנגול וכו'. נמצא שאנו רואים בחוש שגם בבהמות וחיות ועופות מלובש ומוטבע בהם דרכי התורה הק' שהם הארת כבודו ית' אין כבוד אלא תורה עד שהאדם שהוא בר שכל ובר חכמה יכול ללמוד חכמה וד"א מהם שזה בחינת אשר נתן אלהים חכמה בהמה כמו שדרשו רז"ל. ומזה יכולים ללמוד ולהבין ג"כ שצריכם לילך רק בתמימות ופשיטות בלי שום חכמות רק להסתכל בכל דבר שעושה שיהי' בזה כבודו ית' ע"פ התורה וע"פ דרך ארץ. ובמה שהוא מסופק יחףקור וידרוש ויבקש איה מקום כבודו ית' עד שהירידה תתהך לעלי' כנ"ל:

סימן ט"ו. אלו המתפארים

צדקת א"י גבוה מאד כמובא בספרי קודש. ועל ידה נעשה בשלימות יחוד ברכה קדושה. אך מחמת שיש בין הנותנים צדקה גם אנשים שאינם מהוגנים אשר על ידם הי' נופל איזה פגם ח"ו בהיחוד ברכה קדושה שנעשה ע"י צדקת א"י. ע"כ מסבב השי"ת שהרבהב מצדקות א"י הולך לטמיון על הוצאה מרובה וכיוצא וכן בהחלוקה בעצמה א"א לסדרה כנכון באמת באופן שיש כמה שההכרח ליתן להם יותר מהראוי. וכן עוד כיוצא בדברים כאלו כידוע. וכל זה כדי שתלך ותתפזר הצדקה של האנשים שאינם מהוגנים (היינו של רשעים ונואפים רח"ל) לכל הענינים הנ"ל ולא יגיע ממנה איזה פגם לצדקת א"י ח"ו. אך אעפ"כ צריכים ליזהר לכתחלה למעט בהוצאות ולחלק הצדקה כראוי רק מה שאי אפשר בשום אופן לתקן צריכים לידע שגם זה לטובה מחמת הנּ"ל. וכן גם הצדקה של האנשים שאינם מהוגנים שהולכת ומתפזרת על הענינים הנ"ל אעפ"כ אינה נאבדת לגמרי ח"ו ושכרם ג"כ הרבה מאד. כי עי"ז נשאר יותר בקופת הצדקה לחלק כראוי לעניים הגונים באמת אחר כל ההוצאה ושאר ענינים הנ"ל. וצדקתם היא כמו שומר לפרי שהו ג"כ בכלל הפרי אדרבא גדול כח הצדקה בפרט צדקה לא"י עד שיכולה להוציא אותם ממדריגתם השפלה באופן שיזכו לתשובה שלימה באמת בפרט כי בחסד ואמרת יכופר עון:

סימן ט"ז. הקשו וכו'

ארץ ישראל היא בחי' מלכות כידוע ועיקר המלכות היא ע"י ענוה שזה בחינת שנקראת ארץ כנען מלשון הכנעה וענוה כמובא וכתיב וענוים יירשו ארץ והפרנסה נמשכת מבחינת מלכות וע"כ עיקר השפע מא"י ומהפרנסה נעשה בירורים עד שנעשה מהם אמרי שפר שהם הברכות שמברכין תחלה וסוף ומתפללין ועובדים השי"ת בכח האכילה שכ"ז היא בשלימות בא"י. כמו שכתוב ואכלת ושבעת וברכת וגו' על הארץ הטובה אשר נתן לך. וכן הפסוק מאשר שמנה לחמו וכן נפתלי אילה שלוחה וגו' הכל נאמר על שבח א"י. ומאלו אמרי שפר נעשה עטרה למלך וכו' שזה בחי' מה שנאמר על ציון (ישעי' ס"ב) והיית עטרת תפארת ביד ד'. וזה שסיים שם אח"כ נשבע ד' וגו' אם אתן את דגנך עוד וגו' כי מאספיו יאכלוהו והללו את ד' וגו' היינו כנ"ל. ומחמת כל זה אין נותנין לו להאדם פרנסתו תיכף רק בעת מיוחד בפרט בא"י שע"פ רוב צריכים לצפות ולייחל הרבה עד שתבא השפע והפרנסה בעתה דייקא. וכ"ז בכדי שיראו את המלך ביפיו כמבואר בפנים שזה בחינת מלך ביפיו תחזינה עיניך. וזה שסיים תראנה ארץ מרחקים שזה בחי' א"י כמבואר לקמן בפנים בסי' מ'. וגם נקראת א"י עכשיו ארץ מרחקים ע"ש ממרחק תביא לחמה כנ"ל:

סימן י"ז-צריך ליזהר מאד

כבר מבואר לעיל שא"י היא בחינת קדושת שבת. ושם עיקר שלימות היראה בחינת ארץ יראה. והיראה היא בלי כסילות רק בבחינת חכמה כמ"ש ראשית חכמה יראת ד' וכמ"ש חכם ירא וסר מרע וגו' כי שם עיקר החכמה כנ"ל כמ"פ. ומחמת שע"י עצבות המוח בשיעבוד ובגלות ע"כ צריכים להתגבר שם ביותר להיות בשמחה תמיד וכנ"ל כמה פעמים וכמפורש בזוה"ק עבדו את ד' בשמחה בזימנא דישראל שראן בארעא קדישא ולבלי להראות שום עצבות ודאגה כלל כמ"ש ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך וגו' רק להתענג על ד' ולשמוח בו בכל עוז כמ"ש שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ד' וכן וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. גם מחמת ששם מאיר אור ההשגחה ביותר ע"כ ע"פ רוב שכיחין שם יסוקים רח"ל מחףמת שמשלמין לאיש כמעשהו. ואע"פ שגם זה הוא ממדץ חסדו ית' בבחי' ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כמבואר בלקו"מ סי' קפ"ז גם כן לענין א"י עי"ש. אעפ"כ הרוצה להנצל מיסורים צריך לדקדק שם ביותר לבל להביט על שום אדם לרעה למצוא בו פגמים וחסרונות ח"ו רק אדרבא להביט על הטוב שבכל אחד ועי"ז במדה שאד מודד מודדין לו. ואז גם השי"ת מעלים עינו כביכול מהרע והחסרונות שיש בו בהאדם הזה ומסתכל רק על טובותיו וזכיותיו וכמובן בפנים:

סימן י"א-עיקר התכלית וכו'

מבואר כבר לעיל שבא"י צריכין ליזהר ביותר לעבוד את ד' בתמימות ופשיטות בלי שום חכמות שזה בחי' ותמימים יותרו בה. כי א"י היא בחי' עולם הבא בחי' התכלית וכל א' מישראל יש לוחלק בארץ ישראל וכן כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. ומזה בעצמו מובן ג"כ כי עיקר השגת התכלית הוא ע"י תמימות ופשיטות ויראת שמים ומצות מעשיות שזה כל אדם יכול לקיים וכל א' מישראל יש לו חלק בזה כי אפי' פושעי ישראל מלאים מצות כרמון מה שאין כן אם הי' השגת התכלית רק ע"י פילוסופיא וחכמות א"כ רוב העולם רחוקים מזה ואין להם בזה חלק כלל. ושם בא"י עיקר החכמה דקדושה כי אין חכמה כחכמת א"י ואמרו רז"ל (קידושין מ"ט) עשרה קבין ח כמה ירדה לעולם תשעה נטלה א"י וכו'. אך מחמת שזה לעומת זה וכו' ע"כ היתה א"י תחלה ביד הז' עממין שבכל השבע חכמות והוא הי' הראשון למלחמות ישראל כמ"ש ראשית גוים עמלק וכו'. אך מחמת שא"י היא ג"כ בחי' אמונה כמ"ש שכן ארץ ורעה אמונה. ע"י זה יכולין לכבוש את עמלק עם כל הז' עממין בבחינת כי שבע יפול צדיק וקם היינו ע"י אמונה בבחינת וצדיק באמונתו יחי'. כי בא"י עיקר מקום התפלה שהיא בחינת אמונה וע"י התפלה משנין הטבע ונתבטלין כל החכמות והחקירות ההולכין ע"פ הטבע. ושם בא"י זוכין לשלימות התפםלה עד שתהי' נכללת באחדותו ית' בבחי' הוא תהלתך והוא אלקיך וכמבואר קצת מזה לעיל בחבור זה על לקו"מ קמ"א סי' נ"ב וזה עיקר התכלית באמת. וע"כ במלחמת גבעון אמר יהושע שמש בגבעון דום וגו' ודרשו רז"ל דום מלומר שירה ואני אומר שירה במקומך. כי השמש היא ראש להכוכבי לכת שעל ידם מתנהגת הטבע ואמר לה שתדום מלומר שירה והוא יאמר שירה במקומה. כי השירה שלו משובחת כי היא נכללת באחדותו ית' ממש כי ישראל הם חלק אלוה ממעל כמובא. כי באמת גם הטבע מתנהגת בהשגחה שזה בחי' וצבא השמים לך משתחוים. וזה בחינת השירה שאומרים בבחינת השמים מספרים כבוד אל וגו' אבל ישראל יכולים בתפלתם לבטל גזרותיוף ית' ולשנות הטבע וליכלל באחדותו ית' ממש. ועל כן שירתם משובחת מאד ואפי' משירת המלאכים כמו שכתוב בעמדם תרפינה כנפיהם וכתיב ברן יחד כוכבי בוקר (ואח"כ) ויריעו כל בני אלקים וכמו שדרשו רז"ל:

סימן ל"ב-יש צדיקים גנוזים

עיקר קדושת הזווג בבחינת זכו שכינה שרויה ביניהם היינו שם י"ה הוא בא"י בחי' י"ה בארץ החיים וכתיב ששם עלו שבטים שבטי י"ה וכנ"ל כמה פעמים. וא"י בעצמה כשישראל יושבין על אדמתם והם זכאים הם בחי' איש ואשה זכו שכינה שרויה ביניהם. כי עיקר קדושת א"י תלוי בשמירת הברית כמאמרם ז"ל על מנת ואתה את בריתי תשמור. וזה שאמרו רז"ל במד"ר (ויקרא פ' כ"ח) מאיזה זכות זכו ישראל לירש את הארץ. הה"ד ונתתי לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור זו מצות העומר וכו'. היינו ע"פ מה שמבואר בזוה"ק כי מנחת העומר היא בדיקו דאשת חיל. וע"כ עי"ז זכו לירושת א"י התלוי בשמירת הברית וכו' ועי' זוהר (בלק קפ"ט). וזה שאמרו שם במדרש אח"כ שע"י מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו היינו ע"י מנחת קנאות כנ"ל. ואע"פ שישראל היו אז כשרים וגדורים מן העריות שהרי שם י"ה בחי' יחודא עילאה מעיד עליהם. וא"כ מה הי' עושה הרוח קנאה שהוא בחי' רוחו של משיח בכאן. אך שזה הי' בשביל חיזוק האהבה כמבואר בפנים. אך אעפ"כ מחמת שבזה העולם יוכל להתקלקל השלום ע"י רוח קנאה שבא בשביל אהבה ע"כ מוכרחים הצדיקם הגדולים להעלים תורתם וכו' בכדי שיסתלק הרוח קנאה שהוא בחי' רוחו של משיח השורה על אנפי אורייתא שמזה נמשך מה שנאבדין ונתעלמין התורות והספרים של צדיקים גדולים שזה בחי' שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בשביל להטיל שלום וכו' כמב"פ ואפשר שזה סוד מה שאמרו ז"ל שאמר הקב"ה למשה אתמול קבלת התורה ועכשיו אתה רוצה ליכנס לא"י. היינו שיש לחוש שלא יתקלקל שהשלום ח"ו ע"י הרוח קנאה השורה על פני התורה. וע"כ אמרו ז"ל (תמורה ט"ז) שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה וכו' עי"ש היינו בשביל שיסתלק הרוח קנאה שהוא בחי' רוחו של משיח השורה על ההלכות הנ"ל בכדי שלא יתקלקל על ידו השלום ח"ו ויוכלו ישראל ליכנס לא"י.וזה שסיימו שם אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו שנאמר ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר ולכדה וגו' וכתיב וילכדה עתניאל בן קנז ופירש"י קרית ספר היינו הלכות כי מאלו ההלכות נעשה ספר שהיא בחי' שם ג' בחי' שמי שנכתב בקדושה. וזהו שאמר שם ג"כ שאאמר הקב"ה ליהושע לומר לך אי אפשר לך וטרדם במלחמה כי דייקא ע"י שנתעלמו ההלכות הנ"ל בשביל להטיל שלום עי"זּ ינצחו ישראל את המלחמה ויכנסו לא"י כי לימדו למעלה ק"ו ומה שנכתב בקדושה (שהם ההלכות הנ"ל שהם בחי' ספר הנ"ל) אמר התורה ימחה בשביל להטיל שלום. העכו"ם הללו שמטילין קנאה תחרות בין ישראל לאביהם שבשמי' על אחת כו"כ שיכלו ויאבדו. כמ"ש בפ' שופטים כי החרם תחרימם החתי והאמורי והכנעני וגו' למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם וגו' וחטאתם לד' אלקיכם. ועי' במדרש פ' נשא שדרש שם פ' סוטה לענין חטא העגל. ושבירת הלוחות הי' בבחי' ומחה אל מי המרים (בחי' שמי שנכתב בקדושה ימחה כנ"ל) ואם לא נטמאה האשה וגו' ונזרעה זרע אלו ישראל הכשרים שזרעם נכנסו לארץ וכו' עי"ש:

סימן ל"ג ל"ד

בארץ ישראל יכולים לשמוח בשמחה שלימה גם עם בשר הגוף כי ע"פ רוב הנפטרים בא"י אין להם חיבוט הקבר כמובא. גם כי אין רימה ותולעה שולטת בגופם כמובא בס' שער החצר סי' קי"ז עי"ש. גם בחו"ל כשהגוף נרקב בקבר ונתהפך לגוש עפר אזי הוא מעפר חו"ל שהיא אדמה טמאה מה שאין כן בא"י שהיא אדמת קודש. גם שם בא"י מחמת שמאיר שם אור ההשגחה ביותר וגם שם שלימות האמונה ביותר ויודעין בדעת שלם שכל הטוב הכל נמשך רק ממנו ית'. ע"כ זוכין שם לשמוח מכל הטובות ביחד מאחר שמסתכל על השורש שכל הטובות נמשכין משם בפרט כי קדושת א"י בעצמה היא כלולה מכל הטובות ביחד כי היא ארץ טובה ורחבה וכמו שכתוב טובה הארץ מאד מאד וכתיב לא תחסר כל בה. וזה שכתוב הגדתי היום כי באתי אל הארץ וגו' ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלקיך ולביתך בכל הטוב דייקא כנ"ל:

ס' ל"ז

בארץ ישראל זוכים לעבוד את ד' באמת ולבלי לצפות לשום תשלום גמול לא בעולם הזה ולא בעוה"ב. רק כדי לזכות להכיר ולידע אותו ית' שזהו עיקר התכלית. וזה שכתוב אני ד' אשר וגו' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכמו שדרשו רז"ל וכן אמר דוד המלך ע"ה אחת שאלתי וגו' שבתי בבית ד' כל ימי חיי לחזות בנועם ד' וגו':

סימן ל"ח

אמרו רז"ל (ב"ב ע"ה.) עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים וכו' שנאמר וראמה וישבה תחתיה ושמא תאמר יש צער לעלות ת"ל מי אלה כעב תעופינה וכיוצנים אל ארובותיהם וגו'. כי מחמת שירושלים תהי' אז במדריגה עליונה ביותר ע"כ תוכל לקבל האור אע"פ שתהי' גבוהה וסמוכה לו ית' ביותר וכן ישראל יהיו אז במדריגה עליונה עד שיוכלו לעוף ולעלות לירושלים אף ע"פ שתהי' גבוהה כנ"ל. אך גם עכשיו ארץ ישראל וירושלים גבוהים מכל העולם ואעפ"כ במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו ע"כ מצמצמין את אור קדושתן עד שכל א' יכול לקבל מהם קדושה ודעת כפי בחינתו ומדריגתו. וזה ג"כ בחינת וראמה וישבה תחתיה בחינת במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו (כמבואר לעיל בחיבור זה בלקו"מ קמא סי' ע'). וע"כ נקראת א"י ארץ צבי שמכווצת עצה וכן מתרחבת כצבי שאין עורו מחזיק את בשרו כמו שאמרו רז"ל. היינו שיכולה להאיר לכל א' כפי בחינתו. לפעמים בצמצום בכדי שיוכל לקבל האור ולפעמים בהרחבה. וכן ההארה עצמה היא ג"כ בבחי' זו לפעמים ע"י יסורים וצמצומים בבחי' אעא דלא דליק מבטשין ליה. בפרט כי א"י היא א' מג' דברים שנתנו ע"י יסורים. ולפעמים ההארה ע"י נחמה והסברת פנים בבחי' ואור פניך כי רציתם. ואפשר לזה ג"כ בכלל דברי רז"ל הנ"ל ושמא תאמר יש צער לעלות. היינו כי מחמת שתהי' ירושלים אז במדריגה גבוהה ביותר ע"כ לא יוכלו לקבל הארת קדושתה רק ע"י צער ויסורין רח"ל ת"ל וכו' כנ"ל. היינו כי גם ישראל יהיו אז במדריגה עליונה עד שיוכלו לעוף ולעלות אליה ולקבל הארתה בבחי' הארת פנים כנ"ל:

סימן ל"ט-לכו חזו

עיקר השגת התכלית הוא בא"י כי היא סמוכה ביותר אל ראשית נקודת הבריאה כמו שכתוב מציון מכלל יופי וגו'. וכן תכלית כונת הבריאה היתה רק בשביל ישראל והתורה וביהמ"ק וא"י. ושם שלימות הדעת שעל ידו יכולים להשיג התכלית אפי' אותם שהם בבחי' רגלין. גם א"י היא בחינת שבת כנ"ל כמ"פ. והיא מבחינת עולם הנשמות כמ"ש נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה להולכים דייקא. כי אפי' אותם שהם בבחינת רגלין בחנית הולכים יכולים שם ג"כ להשיג התכלית שהוא בחינת עוה"ב עולם הנשמות. וזה שאמרו ז"ל המהלך ד' אמות בא"י מובטח לו וכו'. וזה לכו חזו מפעלות ד' אשר שם שמות בארץ וכו' כמב"פ בארץ דיקא היינו בא"י כמבואר במגלה עמוקות אופן קע"ח:

סימן מ

מבואר בפנים מגודל קדושת א"י אשר אוירה מחכים וטעם החכמה והשכל בודאי יקר מאד. אך עיקר מעלת קדות א"י היא רק ע"י השגחת השי"ת. ומחמת שהשי"ת מסתכל בא"י תמיד כמו שכתוב תמיד עיני ד' אלקיך בה מראשית השנה וגו' עי"ז א"י מקודשת ואוירה מחכים. אך מהיכן נמשך ונתעורר זאת אצל השי"ת דהיינו בחינת עינים להשגיח. זה נעשה ע"י נשמות ישראל שהשי"ת מתפאר בהם בבחינת ישראל אשר בך אתפאר וכו' עי"ש עוד. ומזה מובן איך צריכים ליזהר תמיד בפרט היושבים בא"י שלא לפגום שום פגם בכדי שלא יפגום עי"ז בבחינת ההתפארות והתפילין של השי"ת. וכן גודל מעלת נפשות הנתוספות על יושבי א"י בכדי לעבוד שם את ד' באמת שעי"ז נתוסף אור ההתפארות וקדושת התפילין שלו ית' ביותר ועי"ז נתוסף קדושת א"י ביותר. ועי שם עוד מעלת מי שזוכה להיות אצל צדיק אמתי על ראש השנה שעי"ז בכל מקום שמסתכל בו בעיניו נעשה שם בחינת א"י בחינת אוירא דא"י מחכים. ומי שפוגש ומתועד עמו ביחד הוא מחויב להרגיש אז טעם א"י. וראוי שיתעורר אצלו עתה השתוקקות וגיעגועין לא"י כל א' לפי בחינתו. גם מובן שם בפנים כי בא"י זוכים לקבל בחינת שפט כפולה ועי"ז נתבטל אצלו תאות ממון:

סימן ס"ג

מבואר בפנים מענין שכששלח יעקב אבינו את בניו עשרת השבטים אל יוסף שלח עמהם ניגון של א"י. וזה סוד קחו מזמרת הארץ בכליכים וכו' עי' שם ביאור הדברים:

סימן ס"ו ס"ז-בראשית לעיני כל ישראל

מבואר לעיל כמ"פ כי א"י בפרט ציון וירושלים הם בחינת הצדיק יסוד עולם כמו שכתוב מציון מכלל יופי וגו'. ושם האבן שתיה שמנו הושתת העולם. גם נתבאר לעיל ששם שורש כל הד' יסודות כמ"ש ואגודתו על ארץ יסדה. וכמו שפירש הרב ברטנורא פ"ג דאבות. ושם שורש הד' יסודות שהם תלת גוונין דעינא ובת עין בבחינת עיני ד' אלקיך בה וגו'. והם נמשכין בשרשן מבחינת המוחין כמובן גם בסי' מ'. וע"כ אין חכמה כחכמת א"י ואוירה מחכים ושורש הכל הם הד' אותיות של השם הק'. וע"כ אמרו רז"ל (ב"ב ע"ה.) ג' נקראו על שמו של הקב"ה ואלו הן. צדיקים ומשיח וירושלים. צדיקים. שנאמר כל הנקרא בשמי וגו'. מ שיח. דכתיב וזה שמו אשר יקראו ד' צדקנו. ירושלים. דכתיב ושם העיר מיום ד' שָמה אל תקרי שָמה אלא שְמָה. וכן כתיב כי שמך נקרא על עירך ועל עמך. ושם עיקר היופי והפאר וכו' של כל העולם כמו שכתוב מציון מכלל יופי וארז"ל עשרה קבין יופי ירדה לעולם תשעה נטלה ירושלים וכו'. וכתיב (ירמי' ל"ג) וסלחתי לכל עונותיהם וגו' והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ וגו' בימים הם תושע יהודה וירושלים תשכון לבטח וזה אשר יקראו לה ד' צדקנו. וע"כ כל ישראל בפרט היושבים בא"י וירושלים ונכללין בזה היופי וההידור וכו' נפתחין עיניהם ויכולים לראות ולהסתכל היטב על עצמם איך הם אוחזים בכל המדות הנמשכין מהד' יסודות. וגם יכולים לראות ולהסתכל בגדולת השי"ת ולהסתכל בעולם כמובא בפנים. אך עכשיו אחר חורבן הביהמ"ק בפרט ע"י סילוקן של צדיקים שקשה כפלים כחורבן ביהמ"ק כמו שאמרו ז"ל. עי"ז נפגם ונתעלם קדושת א"י שכלולה מכל הנ"ל. וכמובן גם בפנים. ע"כ צריכים להתאבל מאד על חורבן בית המקדש ועל סילוקן של צדיקים ועל גלות ישראל. וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה. וע"י זה חוזר ונמשך עליו הארץ כל התיקונים הנ"ל וכמובן בפנים:

סימן ע"א-חבלים נפלו לי בנעימים

מבואר בפנים מגודל מעלת קדושת ארץ ישראל שעיקר המוח והחכמה היא בא"י. וגם המוחין של חו"ל מקבלים ויונקים ג"כ מהמוחין של א"י כי אין חכמה כחכמת ארץ ישראל. וכל אחד מישראל יש לו חלק בא"י וכ"א כפי חלקו שיש לו בא"י כן הוא מקבל ויונק מהמוחין של ארץ ישראל נמצא שכל המוחין הם בחי' מוחין של א"י. אבל אעפ"כ יש מוחין של חו"ל וזה נעשה ע"י פגם הכבוד ח"ו שמי שפוגם ח"ו בכבוד השי"ת עי"ז אין המוחין שלו יכולין לקבל ולינק מהמוחין של אי"י ואזי נשארים המוחין בבחי' מוחין של חו"ל ממש והם בחי' חובלים כי אין יכולין להשוות עצמן יחד ועי"ז נעשהמחלוקת אבל הי' ראוי שלא יהי' מחלוקת כי אם בחול. ובאמת אנו רואים שגם בא"י יש לפעמים מחלוקת. אך דע כי אלו המוחין של חוץ לארץ הם מבקשים לעצמם תיקון. והתיקון שלהם הוא בעת ששופט נעם העליון שעי"ז נעשה התגלות הכבוד כמב"פ. ואז באים המוחין של חו"ל שהם בחי' חובלים ונפלים במוחין של ארץ ישראל שהם בחי' נעם כדי להתתקן עי"ז. וע"כ לפעמים כשפוגמים הרבה ח"ו אזי אינם יכולים להתתקן ואדרבא גורמים פגם גם להמוחין של א"י ואזי גם המוחין של א"י אינם יכולין להשוות עצמן כי נפגמו ח"ו ע"י המוחין פגומים של חו"ל נפלו לתוכם ומזה בא המחלוקת שיש לפעמים בא"י ג"כ. ועי"ש עוד מענין שכל הבריאה היתה רק בשביל כבודו ית'. וע"כ כשאחד מישראל יש לו איזה כבוד צריך ליזהר שלא ליקח לעצמו כלל מהכבוד רק להעלות כל הכבוד להשי"ת בפרט אלו שהם בהיכלא דמלכא בודאי צרכין ליזהר (ומזה מובן כמה צריכים ליזהר בה אלו שזכו לישב בארץ ישראל בפרט בירושלים שהיא בחי' היכל המלך כמובא בודאי שאין להם לרדוף אחר הכבוד. ואפי' כשמגיע להם איזה כבוד צריכים להעלות הכל רק להשי"ת אשר כל הבריאה שראשיתה מא"י ונקודת ציון וירושלים הכל הי' רק בשביל התגלות כבודו ית'. ועיקר פגם המוחין של חו"ל שאינם יכולים לקבל ולינק מן המוחין של ארץ ישראל הוא רק ע"י שפגמו בכבודו ית' כנ"ל. ע"כ צריכם ליזהר שם ביותר שלא לפגום בכבודו ית' ע"י איזה פגם ועון ח"ו. אף גם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום כנ"ל). ועיקר התגלות כבודו ית' הוא ע"י האדם. ועיקר הולדת האדם הוא ע"י בחי' נעם העליון כי מנעם העליו נתעוררין שלהובין דרחימותא אשר על ידם באה ההולדה. (ומזה יכולין להבין ג"כ איך שצריכים לקדש עצמו במותר לו בכל מקום בפרט בא"י אשר המוחין של א"י הם בחי' שפע נעם העליון הנ"ל. והנעם העליון הזה מקבל ונשפע עוד מלמעלה יותר כמבואר בפנים. ומשפע נעם העליון נתעוררין שלהובין דרחימותא בקדושה גדולה. היינו לאהוב את השי"ת באהבה עזה בבחי' מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים להתענג על ד' כמ"ש כמובא וכנ"ל כמ"פ. וזה בחי' ד' אהבתי מעון ביתך וגו' וכתיב ואוהבי שמו ישכנו בה וכתיב ישליו אוהביך וכתיב אוהב ד' שערי ציון אך בדרך השתלשלות נשתלשל כ"כ עד שנעשה מזה גם בחי' אהבות גשמיות בחי' אהבת נשים כמב"פ. ע"כ צריכים ליזהר מאד שגם אהבה זו תהי' בקדושה גדולה רק בשביל שיהי' עי"זּ הולדה קדושה ויתרבה כבודו ית' עי"ז שרק בשביל זה שופע נעם העליון כנ"ל). והנה נמס העליון שופע תמיד אבל צריכים כלי לקבל על ידה שפע נעם העליון ושלהובין דרחימותא הבאים משם. והכלי הזאת נעשה ע"י נדיבות לב וצדקה. והעיקר הוא ע"י צדקה של א"י וכו' כמבואר בפנים. (ומזה יכולין להבין כמה צריכין אנשי חוץ לארץ ליזהר מאד בצדקה של א"י. כי עי"ז נעשה כלי לקבל על ידה שפע נעם העליון ועי"ז נעשה הולדה ונתגדל כבודו ית' שזה עיקר תיקונים של המוחין של חו"ל שנפגמו ע"י שפגמו בכבודו ית'. וע"י צדקה הנ"ל מקבלים תיקון עד שיכולין ג"כ לינק ולקבל ממוחין של אר ישראל כנ"ל. וכן מובן מזה כמה צריכים ליזהר ממחלוקת בפרט בא"י בפרט בשביל עניני הצדקה של א"י. בפרט אם יש בזה איזה פניות של כבוד עצמו ח"ו. כי עיקר תיקון הצדקה לא"י הוא בשביל לקבל על ידה שפע נעם העליון שהיא בחי' אהבה ושלום שמנעימין זה לזה ועי"ז נעשה הולדה ונתגדל כבודו ית' כנ"ל. וא"כ איך יעלה על הדעת להרבות עי"ז במחלוקת בפרט בשביל כבוד עצמו ח"ו. והגם כי כבר מבואר בפ' שהמחלוקת שבא"י בא ע"י המוחין הפגומים של חו"ל שנפלו לתוכם כנ"ל. א"כ אדרבא צריכים אנשי א"י להתעורר עי"ז בעצמו. כי לא די שלא זכו המוחין של חו"ל להתתקן על ידינו אף גם המוחין שלנו נ פגמו על ידם עד שיהיו נעשין בבח' חובלים בחי' מוחין של חו"ל ח"ו. אך כל זה אם הי' נעשה ממילא. אבל אחר אשר אנחנו יודעין כי בפנימית דפנימיית גםמטרת כונתינו בשביל כבוד עצמינו ח"ו. א"כ אנחנו בעצמינו פוגמין את המוחין של א"י ע"י שפוגמין בזה בכבודו ית' שמזה באה בחי' המוחין של חו"ל. ומה שמבואר כאן בפנים שהמחלוקת שבא"י בא מבחי' המוחין של חו"ל הפגומים מאד שאינם יכולים להתתקן זה מדבר אם המחלקות שבא"י היא לשם שמים באמת. אך מאחר שהמוחין להם הם בחי' נעם היו צריכים להשוות עצמן תמיד באופן שלא יהי' שום מחלוקת בעולם אפי' לשם שמים. אך זה בא מבחי' המוחין של חו"ל כנ"ל. וגם על זה העצה לברוח מהמחלוקת ולרדוף אחר השלום בכל האפשר אך הלב יודע אם לעקל וכו'. כי ע"פ רוב אם יתבוננו בעצמם יראו שאין כונתם שלימה במחלוקותם רק לשם שמים לבד אך יש בזה גם שאר פניות דקות או גסות לכ"א כפי בחינתו. ואז בודאי צריכין ליזהר מאד לברוח ממחלוקת ולמעט בכבוד עצמן ולהרבות בכבוד המקום. ואז יזכו גם נתני צדקב שבחו"ל עם כלל אנשי חו"ל לקבל ולינק מבחי' המוחין של א"י ולחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו כמבואר בפנים. גם לפי הנ"ל מובן ממילא כי בא"י בנקל יותר לזכות להרגיש הנעימות הנפלא שיש בעבודת ד' בתורה ותפלה מאחר שהמוחין של א"י הם בחי' נעם כמ"ש ואת האר כי נעמה ושם עיקר שפע נעם העליון כנ"ל). וזה שארז"ל (הובא בשער החצר סי' י"ח) ויקחו לי תרומה הה"ד אהבתי אתכם אמר ד' וכו' היינו שע"י צדקה תרומה מקבלין שלהובין דרחימותא. ומחמת שהולדת נפשות ישראל הוא ע"י שפע נעם העליון כנ"ל ע"כ נקראו שבטי ישראל נטעי נעמנים (ישעי' י"ז). ומחמת שעיקר הכלי לקבל שלהובין דרחימותא משפע נעם העליון הוא ע"י צדקה. ע"כ כתיב ומרדף צדקה יאהב (משלי ט"ו). וזה ולציון יאמר איש ואיש יולד בה כי שם שורש הולדת כולם מחמת ששם תוכו רצוף אהבה בחי' שלהובין דרחימותא הבאים משפע נעם העליון. וזה בחי' את הר ציון אשר אהב. וע"כ נקרא הביהמ"ק חדר המטות שעל ידו ישראל פרין ורבין כמו שאמרו רז"ל:

סימן ע"ב-חיים נצחיים  

הקדוש ב"ה שהוא צדיקו של עולם כמ"ש צדיק ד' וגו' הו א מסתכל כביכול תמיד בא"י כמ"ש תמיד עיני ד' אלקיך בה וגו' בפ-רט בציון וירושלים ששם הבית המקדש דכתיב ביה והיו עיני ולבי שם וגו'. וע"כ זוכין שם להתנוצצות המוחין גדולים מאד בחי' מוחין דגדלות כידוע. ואמרו רז"ל אין חכמה כחכמת א"י וכמובן גם לעיל בפנים סי' מ'. והתנוצצות המוחין הוא מבחי' רוח אלקים שזה בחי' ורוח להולכים בה הנאמר בא"י. ועי"ז זוכין לחידושי תורה. וע"כ אין תורה כתורת א"י וחד מנייהו כתרי מינן והעיקר תלוי בקדושה ופרישות מתאות משגל. וע"כ צריכים ליזהר שם ביותר בזה כנ"ל כמ"פ. ועי"ז זוכין ליראה ובושה. וע"כ בא"י וירושלים שם מקור היראה כנ"ל כמה פעמים. בבחי' אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך וכתיב מה נורא המקום הזה וכתיב ארץ יראה וגו' וכתיב נתת ירושה יראי שמך וכתיב נורא אלהי' ממקדשך. וע"י היראה ובושה זוכין לתשובה. וע"כ שם עיקר מקום התשובה כנ"ל כמ"פ. וע"י התשובה זוכין לחיים נצחיים. וע"כ נקראת א"י ארץ החיים ועיקר החיים הוא שיהי' נחי' השפלות של כל א' זה בחי' תחיית המתים יהי' בא"י כמו שאמרו רז"ל. ושם בא"י עיקר השפלות והענוה כנ"ל כמ"פ שזה בחי' וענוים יירשו ארץ והתענגו וגו' כי זה בחי' עונג עולם הבא ענג שבת כמבואר בפ'. והשפלות הזה הוא עיקר הגדולה בחי' מלכות שזוכין ע"י בחי' התנוצצות המוחין. וע"כ א"י גבוה מכל הארצות וירושלים גבוה מכל א"י. ואמרו ז"ל הכל מעלין לא"י הכל מעלין לירושלים. גם א"י היא בחי' מלכות כידוע וירושלים קרית מלך רב. וזהו וראמה וישבה תחתיה שהגדולה והרוממות קשורים וכלולים בשפלות וענוה כנ"ל:

סימן ע"ג-תהלים תשובה  

מבואר בר לעיל כמה פעמים כי א"י וירושלים הם בחינת תשובה בפרט כי א"י שלמטה מכוונת נגד ארץ החיים שלמעלה שהיא בחי' בינה בחי' תשובה כמ"ש ולבבו יבין ושב. ועי' במגלה עמוקות אופן כ"ט. וא"י נחלקה לשבטים כי יש בהם מ"ט אותיות נגד מ"ט שערי בינה שערי תשובה ואמרו רז"ל (בב"ק פ"ב.) כי ירושלים לא נתחלקה לשבטים וכן פסק הרמב"ם (פ"ד דע"ז ופ"ז מה' בית הבחירה) כי שם עלו שבטים שבטי י"ה וכו'. כי עיקר התשובה מכלליות השבטים עולה דרך שם ושם היא בחי' שובו אלי ואשובה אליכם כי שם משכן כבודו ית' כביכול. וע"כ ישב שם דוד המלך שהקים עולה של תשובה ויסד ספר "תהלים" וזה שכתוב למען אספרה כל תהלתך בשערי בת ציו וכתיב לספר בציון שם ד' ותהלתו בירושלים בחי' "תהלים" וע"כ הרבה מזמורי תהלים נתייסדו לאומם בשיר על הדוכן כי כל הקרבנות מכפרים עם התשובה וע"כ היו צריכים לומר מזמורי תהלים שמסוגל לתשובה. וזה שהתפלל הנביא (ישעי' ס"ג) אתה ד' אבינו גואלנו מעולם שמך (היינו כי גאלתנו ממצרים וזכינו להשיג אז מ"ט שערי תשובה כמב"פ) למה תתעינו ד' מדרכיך וגו' שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. היינו כי אע"פ שלא זכינו לשוב אליך דרך המ"ט שערי תשובה שהם בחי' המ"ט אותיות השבטים אעפ"כ אתה תשוב אלינו בעצמך בזכות השבטים שהם בחי' מ "ט שערי תשובה כנ"ל. וזה שכתוב (הושע ג') אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ד' אלקיהם ואת דוד מלכם. היינו שיתעוררו לשוב אל ד' ולבקש פניו תמיד ע"י אמירת תהלים שחיבר דוד ע"ה:

סימן ע"ז-רצועה היתה יוצאת  

מה שיושבי א"י יש להם ע"פ רוב יסורים כמבואר בלקו"מ הראשון סי' קפ"ז הוא מחמת ששם עיקר הגדלת הדעת כי אוירא דא"י מחכים. וע"כ צערם יותר גדול בבחי' יוסיף דעת יוסף מכאוב. אך ע"י שאוכלין שם בקדושה וביראת שמים עי"ז נעשה המתקה שלא יתגבר הצער ביותר ח"ו. וזש"כ ואכלת לפני ד' אלקיך וגו' מעשר דגנך וגו' למען תלמד ליראה את ד' אלקיך וגו' כי שם עיקר היראה כנ"ל כמה פעמים. וע"י אכילה כזו נעשה הפה בבחי' קומת אדם וכו' כי שם עיקר היראה כנ"ל כמה פעמים. וע"י אכילה כזו נעשה הפה בבחי' קומת אדם וכו' כמב"פ כי א"י היא בחי' מלכות כידוע בחי' מלכות פה. וע"כ שם עיקר היראה בחי' מוראה של מלכות והפרנסה נמשכת ע"י המלכות וע"כ עיקר הפרנסה נמשכת משפע א"י בחי' ארץ נתנה יבולה בחי' על הארץ ועל המזון. וע"כ בשעת אכילה בפרט כשזוכין לאכול שם בא"י אזי נגשת היראה להאדם וכשאוכל בקדושה וממשיך על עצמו היראה הבאה לו אז בשעת האכילה עי"ז נעשה מהפה בחי' קומת אדם (וע"כ מבואר בספרים שא"י היא בתמונהת קומת אדם ממש כידוע) ועי"ז זוכה לעלי' יותר גדולה עד שנעשה בבחי' אדם העליון וזוכה לבחי' שכינה מדברת מתוך גרונו שזה בחי' רוה"ק ונבואר שעיקרם הוא בא"י כמבואר בזה"ק. והנה מבואר במ"א שקדושת א"י היא בבחי' תפלין ותפלין הם בחי' מוחין שזה בחי' קדושת המוחין דגדלות שזוכין בא"י וראשית חכמה יראת ד' ע"כ שם עיקר היראה. והיראה היא בבחי' רצועה שעוברת בתוך המעברתא של תפלין ומבחי' הרצועה הזאת נשתלשל ובא להם איזה צער ויסורין כי א"י היא א' מג' דברים שנתנו ע"י יסורים. אך יש שנשתלשל כ"כ ח"ו עד שבא הצער ויסורין מבחי' יראות הנפולות רצועה בישא ח"ו. וע"י אכילה בקדושה וביראת שמים עי"ז נמתקין ועולין בחי' היראות הנפולות וניצל מהצער הנ"ל. וזה שאמרו יהושע וכלב ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם וגוף וה' אתנו אל תיראום כי לחמנו הם דייקא (עי' רש"י). כי ע"י אכילה בקדושה נמתקין ועולין היראות הנפולות כנ"ל:

סימן ע"ח-(חסד חנם) ענין הפשיטות  

ארץ ישראל נקראת ארץ החיים כי עיקר החיים היא התורה ואין תורה כתורה א"י וע"כ אמרו רז"ל שעיקר הגלות הי' על עון ביטול תורה שנא' גלה עמי מבלי דעת. אך כבר אמרו ז"ל (ברכות ל"ה:) כתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו' וכתיב ואספת דגנך וגו' הנהג בהם מנהג דרך ארץ וכו' עי' רש"י. היינו כי לפעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה. אך אעפ"כ מי יתרצה בזה לפרוש מן החיים אפי' רגע כל שהו. וע"כ עיקר החיות בשעה שההכרח לבטל עצמו ולעסוק בד"א הוא ע"י בחינת דרך ארץ בעצמו היינו ע"י הדרך לא"י. שהוא בחי' החסד הגדול והאוצר מתנת חנם שהי' על ידו קיום העולם קודם מתן תורה ע"י התורה הנעלמת בהעשרה מאמרות המלובשין בכל דבר שבעולם שעי"ז זכו ישראל לכבוש את א"י בבחי' כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. אך מחמת שא"א לקבל מאוצר מתנת חנם הנ"ל כיא ם ע"י שסמוכין אל התורה שזה בחי' ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבוד ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. ע"כ צריכין להתמיד מאד בלימוד התורה בבחי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. רק בעת ההכרח לבטל אז מקבל חיות מבחי' החסד חנם הנ"ל. וע"כ אברהם אבינו הי' הראשון לירושת א"י מחמת שיה' איש החסד וזה בחי' חסדך ד' מלאה הארץ חוקיך למדני. כי עיקר אור החסד חנם הנ"ל מאיר בא"י שעל ידו מקבלים חיות דקדושה אפי' בעת שמבטלין מלימוד התורה. אך אי אפשר לקבל ממנו אלא ע"י שדבוקים בהתורה כנ"ל ע"כ בקשתי חוקיך למדני. ומחמת שעיקר החיות מקבלים מהחסד חנם הנ"ל ע"י הצדיקים הגדולים שדבוקים בהתורה בדביקות גדול. וע"כ בעת שההכרח אצלם לבטל אז מקבלים חיות מבחי' החסד חנם הנ"ל ובזה מחיין את כל הפשטוים שקורין פראסטאקים כמבואר בפנים ע"כ כתיב צדיקים יירשו ארץ וכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. כי ע"י שדבוקים ומקושרים להצדיקים עי"ז גם הם מקבלים מהחסד חנם הנ"ל עד שזוכין כולם שנקראים צדיקים ויורשים א"י. ובזה יש לפרש בדרך צחות דברי התוספות שם בברכות הנ"ל ד"ה כאן. במה שכתבו והכא בעושין ואין עושין כי הדדי נינהו רצ"ל שמקושים אלו שאין עושין רצונו של מקום בשלימות להצדיקים גמורים העושים רצונו של מקום בשלימות עי"ז נקראים גם הם בכלל עושים רצונו ואז כובשים גם הם את א"י עד שהתבואה נקראת דגנם אע"פ שאין עושים רצונו של מקום בשלימות עד שמחמת זה מוכרחים לעשות מלאכתן בעצמם מקבלים גם אז חיות מהתורה הנעלמת בחי' החסד חנם הנ"ל. ולפירוש המהרש"א דעושין ואין עושין רצ"ל אלו שצריכים לעשות מלאכה ואלו שאין צריכים כלל רק מלאכתן נעשית ע"י אחרים יתפרש ג"כ בדרך זה. כי מאחר שהם כי הדדי ומקושרים זה בזה ע"כ גם הם מקבלים מהחסד חנם הנ"ל אע"פ שצריכים לבטל מהתורה ולעשות בעצמם מלאכתן כנ"ל. וע"כ אמרו רז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שביזו בה ת"ח. כי עי"ז לא היו יכולים לקבל מהחסד חנם הנ"ל שעל ידו כובשין את א"י ואז גלה עמי מבלי דעת היינו על ביטול תורה כנ"ל. וע"כ העם היושב בה נשוא עון. כי החסד חנם הנ"כל מחיה ומגין גם על הרחוקים מהתורה ואפילו על אותם שעברו על התורה ח"ו כמו שפעל משה רבינו ע"ה לכפר עונות ישראל ע"י האוצר מתנת חנם הנ"ל.ובזה מובן מעלת הצדקה לארץ ישראל. עי ע"י שאנשי חו"ל עושים חסד עם אנשי א"י ששם מאיר החסד חנם הנ"ל שעל ידו כובשין א"י. עי"זּ נמשך גם עליהם הארה מהחסד חנם הנ"ל עד שיכולים לכבוש גם כל מקומות מושבותיהם ולקדשם בקדושת א"י. ומחמת שעיקר שלימות התפלה הוא בבחי' ואתחנן היינו לבקש מהשי"ת רק מתנת חנם כמו שארזל ע"כ עיקר שלימות התפלה הוא בא"י ששם עיקר הארת החסד חנם הנ"ל.וזה שאמרו רז"ל יכון את לבו כנגד א"י. כי הכל תלוי בהתקשרות וכונת הלב למקור המשכת התגלות החסד חנם הנ"ל וזה שאמרו ז"ל ואתחנן וכו' כדי שיכנס לא"י היינו כנ"ל. כי מאחר שעיקר הדרך לא"י הוא ע"י החסד חנם הנ"ל. ע"כ התפלל אז בקשתו בבחי' מתנת חנם. וכן להיפך. כי רצה להמשיך החסד חנם הנ"ל ע"י שמתפלל ומבקש על זה ליכנס לא"י ששם עיקר הארת החסד חנם הנ"ל ועי"ז בעצמו יכנס גם הוא לא"י. ועי' בפנים מבואר שבא"י יש עשר קדושות כנגד העשרה מאמרות וכל מאמר יש לו יראה וכו'. כי יש יראה למעלה מיראה. וכבר מבואר כמ"פ לעיל ששם עיקר שלימות היראה. וכן שם עיקר שלימות האמונה ותמימות ופשיטות בלי שום חכמות וכו'. (וזה בעצמו עיקר שלימות החכמה דקדושה שזוכים בא"י) ועי"ז יכולים לבוא לשמחה גדולה וכמבואר בפ' וזה בחי' שלימות השמחה שזוכים בא"י כנ"ל כמ"פ:

סימן ע"ט-הקול קול יעקב  

מבואר בפנים כי לתת להם את ארץ מגוריהם (שהיא א"י) מרמז על התשובה כמוף שתירגם אונקלוס ארעא תותבותהון. גם מגוריהם מרמז על אסיפת הניצוצות בתשובה לא"י. בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס. ועי"ז עולה בחי' הזמן ונתאחד בבחי' למעלה מהזמן. וע"כ שם עיקר אריכת ימים כמו שאמרו רז"ל כי היא סמוכה ביותר לבחי' למעלה מהזמן. וזה בחי' תמיד עיני ד' אלקיך בה מראשית השנה עד אחרית שהה. היינו שעולה ונתאחד בחי' הזמן שהוא בחי' אחרית שנה בחי' אחרית הימים כמבואר בפ' לבח' למעלה מהזמן שהיא בחי' ראשית השנה. וע"כ ראש השנה הוא בחי' יומא אריכתא כמו שאמרז"ל. וזה שכתוב לענין הגאולה האחרונה (ישעי' ב'. מיכה ד') והי' באחרית הימים (דייקא) נכון יהי' הר בית ד' וגו' ונאמר (הושע ג') אחר ישובו ישראל וגו' ופחדו אל ד' ואל טובו באחרית הימים. כי זה עיקר השלימות לכלול ולהעלות ולאחד בחי' הזמן שהוא בחי' אחרית הימים לבחי' למעלה מהזמן עד שע"י הזמן דייקשא יקבלו כל הישועות והנחמות וכל טוב. בבחי' והי' אמונת עתיך (דייקא) אחישנה. וע"י כל זה זוכין לשמוע הקול דקדושה שזה בחי' וקול התור נשמע בארצנו דייקא. וזה בחי' שמש בגבעון דום וגו' בחי' ביטול הזמן. וזה שנאמר על לעתיד והי' יום א' יודע לד' לא יום ולא לילה בחי' ביטול הזמן:

סימן פ"א 

ארץ ישראל היא בחי' רגלי הקדושה בחי' והארץ הדום רגלי וכתיב השתחוו להדום רגליו. והיא מ כוונת נגד א"י וירושלים של מעלה שהיא בחי' בינה לבא כידוע. ושם מקור השמחה בחי' נתת שמחה בלבי. וע"כ גדול מאד מעלת עסק התורה והמצוות בשמחה גדולה בא"י. וכמו שכתוב תחת אשר לא עבדת וגו' בשמחה וגו'. בפרט כשהשמחה מגעת עד הרגלין שמרקד ברגליו שעי"ז מעלה כביכול בחי' ירושלים שלמטה לבחי' ירושלים שלמעלה ומעלה ומתקון כל בחי' הרגלין המבואר בפנים. וזה שנסמך שמחתי באומרים לי בית ד' נלך עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לך יחדיו היינו כנ"ל:

סימן פ"ב-כי תצא  

ארץ ישראל היא בחי' אשר יראת ד' כידוע שזה בחי' חוה בחי' מלכות פה כנ"ל כמה פעמים. ועיקר שלימותה וחיותה היא כשהיא מקושרת בו ית' שׁזה בחי' לד' הארץ ומלואה כמבואר בפ' ומבואר בזוה"ק שפסוק זה מכוון על א"י. ועיקר החיות הוא המוחין והחכמה שזה בחי' "מה" כח-מה. וע"כ אין חכמה כחכמת א"י. וכתיב וראיתם את הארץ מה היא וכתיב מה ידידות משכנותיך וגו'. וע"כ כתיב וענוים (דייקא) יירשו ארץ. כימי שמחלק בחי' מלכות לעצמו היינו שיש לו גדלות ואומר אנא אמלוך עי"ז הולך לו שלא כסדר. וע"כ הי' עיקר החורבן והגלות ע"י גאוה וגסות הרוח כמבואר בפסוקים רבים. והחורבן והגלות הוא בבחי' שלא כסדר בבחי' ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים. וכמובן בדברי רז"ל על פסוק זה (סוטה מ"ט.) ועי' שם בחי' אגדות. וע"כ עיקר התיקשון והגאולה הוא ע"י שיתבטלו גסי הרוח שבישראל כמו שכתוב כי אז אסיר מקרביך עליזי גאותך וכמו שאחז"ל. וזה עיקר התשובה שנעשה ע"י הדרך כבושה שכבש משה רבינו ע"ה בארבעים ימי הרצון והוא ע"י שקישר א"ע עם כל ישראל אפי' עם הפחות שבפחותים בחי' כולו סג יחדיו (שזה נמשך מהארת השם הקדוש ס"ג) וזה בחי' חירק כמבואר בפנים. וזה בחי' קדושת א"י שמאיר בה השם ס"ג הק' כמובן במגלה עמוקות אופן רי"ג. וזה בחי' ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ בחי' כולו סג יחדיו הנ"ל וכמבואר בפנים. גם א"י היא בחי' חירק כמובא בתיקונים והארץ הדום רגלי דא חירק. וזה בחיף מלא כל הארץ כבודו בחי' ומלכותו בכל משלה. וכן כל מה שעלה משה למעלה עליונה ביותר מצא שם השגת אלוקותו ית' ביותר שזה בחי' אם אסק שמים שם אתה (בחי' שם אהי' במלואו בגימט' קס"א) ולא כהו עיניו ח"ו מחמת ריבוי אור כי זכה לבחי' ושכותי כפי עליך שזה בחי' סגו"ל וכו' כמב"פ. וזה ג"כ בחי' קדושת א"י שמאיר בה השם אהי' הנ"ל כמ"ש גור בארץ הזאת ואהי' עמך. וכן נאמר ליהושע כי אתה תביא את בני ישראל אל הארץ וגו' ואנכי אהי' עמך. ושם בחי' הכף הק' הנ"ל כמו שכתוב (ישעי' מ"ט) על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד (ושם ס"ב) והיית עטרת תפארת ביד ד' וצניף מלוכה בכף אלקיך. וזה בחי' וראמה וישבה תחתיה כי אע"פ שתעלה במעלה גדולה ורמה לא תפול עי"ז ח"ו ממדריגתה בעבודת ד' מ חמת ריבוי אור ח"ו רק תשבהתחתיה ובמקומה ע"י בחי' ושכותי כפי הנ"ל. וזה ג"כ בחי' האזהרה שבפ' עקב פן תאכל ושבעת וגו' וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת וגו' וזכרת את ד' כי הוא הנותן לך כח וגו'. היינו שתהי' מחשבתך קשורה בהשי"ת שזה בחי' "מחשבה" חשוב-מה. בחי' השם מ"ה הק' שהוא עיקר הכח והחיות בחי' מ ה חיינו מה כחינו שזה בחי' "חכמה" כח-מה כמבואר בפנים:

סימן פ"ג-ע"י תיקון הברית 

עיקר תיקון הברית הוא ע"י קדושת א"י בבחי' ונתתי לך וגו' ואתה את בריתי תשמור. ושם עיקר תיקון התפלה כמ"ש והתפללו אליך דרך ארצם. ושם עיקר צמיחת קרן משיח כמו שכתוב שם אצמיח קרן לדוד שם דייקא. וכלליות משיח באבות שזה בחי' מה שהדיבור כלול מאש מים רוח כמבואר בפנים. שזה בחי' אשריך ארץ שמלכך בן חורין וכתיב וקראתם דרור בארץ. וחירות היא בחי' קדושת שבת שזה בחי' ושבתה הארץ שבת לד'. ושבת היא שי"ן-בת בחי' דיבור התפלה שכלול מאש רוח ומים שזה בחי' ואגודתו על ארץ יסדה כנ"ל. וקדושת שבת היא תכלית הידיעה אשר לא נדע בחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שזה בחי' קדושת א"י שנקראת ארץ מרחקים מחמת זה וכמובא בפנים לעיל סי' מ'. וזה בחי' וירא את המקום מרחוק ותכלית הזה הוא עיקר המקום היינו מקומו של עולם שזה בחי' וירא את המקום מרחוק הנ"ל. וע"כ נאמר באברהם אל המקום אשר עמד שם וגו'. שזה בחי' הקובע מקום לתפלתו.ובשבת נאשמר אל יצא איש ממקומו וגו' שזה בחי' מה שאסור לצאת מא"י לחוץ לארץ ואדרבא הכל מעלין לא"י ששם מקומו של כל א' ואז פושט גופו המצורע וכו'. כי המקום גורם בבחי' של נעליך וגו' כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא אדמת קודש דייקא בחי' א"י בפרט בהר הבית שאסור באמת לכנוס שם במנעליו. ואז נתלבש בגוף קדוש מגן עדן כי א"י היא מבחי' גן עדן כידוע. (וגם במאמר חדי ר' שמעון סי' ס"א בלקו"מ הראשון מבואר מענין קדושת הגופים שנתרקמו בא"י וכו') והגוף הק' הנ"ל נקרא בשר. וזה בחי' מש"כ (יחזקאל י"א) ונתתי לכם את אדמת ישראל וגו' והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואז נתרומם מזלו וזוכה לעושר בבחי' ברכת ד' היא תעשיר. ועיקר ברכת ד' היא בא"י כמו שכתוב לך לך מארצך וגו' ואברכך ודרשו רז"ל בממון וכתיב כי שם צוה ד' את הברכה. ואז גם נתחזק יצרו הטוב היינו לב בשר יצר טוב וכו' שזה בחי' ונתתי לכם לב בשר הנ"ל. ואז נתבטל העצבות הבא מחמת דחקות ועניות אבל בא"י כתיב אשר לא במסכנות תאכל בה לחם. וכן נתבטל הליצנות שהיא בחי' שחוק הכסיל ע"י בחי' לב בשר הנ"ל שהוא בחי' לב חכם לימינו שזה בחי' א"י שאוירה מחכים והיא בחי' ימין כנ"ל כמה פעמים. ובימין הזה הוא מקים את הנופלים לאהבותויראות רעות ומביא אותם לאהבות ויראות קדושות. שזה בחי' קדושת א"י ששם עיקר שלימות אור האהבה ויראה כנ"ל כמ"פ. והם בחי' י"ה שעיקר הארת שם זה הוא בא"י כנ"ל כמ"פ בחי' י"ה בארץ החיים. ואז עיניהם רואים נפלאות בח' גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך וגו' בחי' תורת אמת היתה בפיהו כמבואר בפנים. וכל זה הוא בשלימות בא"י כי אין תורה כתורת ארץ ישראל ושם זוכין ביותר להשיג נפלאות התורה. ועיקר אור העינים הוא בבית המקדש כמב"פ. ועי"ז נתבטל שאור וחמץ שבלב האדם שמסת אותו שיהרהר אחר תלמידי חכמים שבדור ולומר זה נאה וזה לא נאה וכו'. אבל בא"י שם עיקר שלימות אמונת חכמים כנ"ל כמ"פ. והת"ח בעצמם שם מחבבין זה את זה כמו שאמרו רז"ל. ואז יכול הלב להתלהב בלימוד התורה בשלהובין דרחימותא וכו'. ועיקר השלהובין דרחימותא הם נשפעין מבחי' נעם העליון שהיא בחי' מוחין של א"י כמבואר בפנים לעיל במאמר חבלים נפלו לי בנעימים ס' ע"ח. והשכינה מכסה בכנפיה על דמם של ישראל באהבה וכו' שזהו בחי' כיסוי דם בעפר. וזה בחי' כי דם עבדיו יקום וגו' וכיפר אדמתו עמו. וע"כ העם היושב בה נשוא עון וכמו שאמרו רז"ל כי על כל פשעים תכסה אהבה וכמב"פ:

סימן פ"ד 

עיקר התחברות ודביקות להשי"ת הוא בא"י כנ"ל כמה פעמים. והעיקר ע"י שלימות התפלה שהיא בא"י. וזה בחי' וזה שער השמים. כי א"י היא בחי' השכינה בחי' מלכות כידוע. ומחמת שרוצה להתאחז בה ח"ו בחי' מלכות הרשעה בחי' גאוה וגדלות ובפרט בשעת התפלה. ע"כ צריכים שם ליזהר ביותר להתפלל בכח בכדי ליתן כח להתפלה שהיא בחי' מלכות דקדושה להתגבר על מלכות הרשעה ועי"ז נעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה ונתחדשה השבועה שנשבע לאבות כמבואר בפ'. שזה בחי' למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך שכל זה בחי' קדושת א"י. כמו כתוב וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ מגוריהם וגו' (ועי' זוהר וישב קפ"ב ע"ב) מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דשבע נהורין עילאין וכו'. אשר לא תקח אשה לבני וכו' דכל אינון דזכו לאתקברא בארעא דישראל אינון מתערין בקדמיתא וכו':

סימן פ"ה-אגוזים וכו'  

ארץ ישראל היא מג' דברים שנתנו ע"י יסורים. ויסורין הם בחי' אחורים בחי' עורף בחי' לאה ועיני לאה רכות מחמת הבכי' שזה בחי' הבכיה שבכ"א יום שבים המצרים שכנגדם באילן לוז. ועי"ז דייקא נכנסין לא"י שהיא בחי' רחל כידוע שזה בחי' מה שתחיית המתים תהי' דייקא ע"י עצם לוז שבעורף האדם. וע"כ אמרו רז"ל ויראם את מבוא העיר (שופטים א') לוז הי' עומד על פתחה של מערה שדרך שם נכנסין לעיר וכו'. ואח"כ אמרו היא שמה עד היום הזה (היינו שם העיר לוז שבנה אותה זה האיר שהראם מבואר העיר של בית אל) שלא בלבלה סנחרב וכו'. ואין מלאך המות שולט בה וכו'. היינו כי יש שם איזה בחי' הארה מתחיית המתים שתהי' ע"י עצם לוז. ואע"כ הי' ענין זה בנחלת בני יוסף דיקא שהם מבני רחל:

סימן פ"ו-דע שע"י וכו'  

ארץ ישראל היא בחי' אמונה כנ"ל כמ"פ. וזה שכתוב ורוח להולכים בה היפוך בחי' ע"ז וכפירות שהם בבחינת אף אין יש רוח בפיהם. וגם היא היפוך קטני אמנה שהם מבחי' קוצר רוח. כי בא"י שם בחינת אריכת אפים שהיא בחי' מאריך רוחי' המבואר במק"א. וע"כ היושבים בא"י הם בבחינת בנים ולא בבחי' עבדים כמובא כי יכולים להשיג שם מדריגה גדולה בעבודת ד' בלא עבודות קשות. וזה שכ' (ישעי' י"ד) כי ירחם ד' את יעקב ובחר עוד בשיראל והניחם על אדמתם וגו' והיה ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה אשר עבד בך. אך גם שם צריכים ליזהר ביותר להתחזק ולהאמין בקדושת א"י שהיא בחי' אמונה ולהאמין גם בעצמו שאע"פ שנדמה לו שהוא בשפלות המדריגה ואינו מרגיש בעצמו תוספות קדושה ע"י ישיבת א"י. אעפ"כ יאמין באמונה שלימה שגם עליו בודאי מאיר ומגין ומופיע קדושת א"י עד שיכול לזכות בה בנקל לעבודת ד' באמת. כי גם מה שאינו מאמין בעצמו הוא לפעמים בחי' פגם אמונה עד שצריך ע"ז לעבודות קשות שזה בחי' כי מי בז ליום קטנות וכו' המבואר בפנים. וכמבואר מענין זה במאמר חדי ר' שמעון סי' ס"א לקו"מ קמא וכמבואר גם במ"א:

סימן פ"ז-דע שכונת אלול  

עיקר הדרך הנפתח בחודש אלול נמשך מהשני שמות הק' שהם הוי' אהי' במילואם שהם ס"ג וקס"א גימטריא דרך. ואלו השמות הקדושים מאירים בקדושת א"י כנ"ל בסי' פ"ב. וע"כ א"י נקראת ימין כנ"ל כמ"פ. כי ימין במילואו גימט' דרך כמבואר בכונות אלול הנ"ל. וזה בכל הדרך אשר צוה ד' וגו' תלכו למען תחיון וגו' בארץ אשר תירשון. וא"י היא בחי' אמונה ובחי' אשה יראת ד' כנ"ל והיא בחינת תיקון הברית כידוע. וגם כי שם צ ריכים ליזהר ביותר בשמירת הברית כמו שאמרו רז"ל על מנת ואתה את בריתי תשמור. ונאמר בפ' עריות אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו' ותטמא הארץ וגו' ותקיא הארץ את יושביה וגו' עי'שם. וע"כ שם עיקר הזווג דקדושה. שזה בחינת מה שאמרו רז"ל שהאיש כופה את אשתו ואפי' אשה לאיש לעלות לא"י. וע"כ אמר אברהם לאליעזר השמר לך פן תשיב את בני שמה ד' אלקי השמים וגו' ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו ל'פניך ו'לקחת א'שה ל'בני משם ר"ת אלול. ו'אם ל'א תאבה האשה ל'לכת א'חריך וגו'. רימז לו בזה ג"כ כונת אלול כמבואר בפנים. רק את בני לא תשב שמה. כי עיקר הזווגים דקדושה ותיקון הברית הוא בא"י כנ"ל:

סימן פ"ח-צריך ליזהר וכו'  

עיקר שלימות גידול הארץ בקדושה כראוי הוא בא"י. וע"כ שם עיקר כל המצות הנוהגות בגידולי הארץ לקט שכחה ופאה ושביעית וכל כיוצא בזה. ושם צריכים ליזהר ביותר שלא לקוץ אילן קודם זמנו ופרי קודם בישולה. וזה בחינת מה שמבואר במס' שביעית (פ"ד) מאימתי אוכלין פרות האילן בשביעית וכו' ו כל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו וכו' עי"ש בפירוש הר"ב (וצריכין לבאר עוד בזה). וכן עיקר קיבוץ האבדות הוא לא"י כמו שכתוב ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' ובאו האובדים וגו' והשתחוו לד' בהר הקודש בירושלים ונאמר בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס. וזה בחי' מה שמבואר בפנים מענין המלאך וכו' ומחפשים תמיד אחר האבידות והם תוקעים תר"ת שזה בחינת ביום ההוא יתקע כנ"ל. וע"כ כיבוש יריחו שהוא הכיבוש הראשון של א"י היא ע"י שופרות. ומחמת שענין מציאת זווגו כנ"ל בסי' פ"ז שייך ג"כ לענין מציאת האבידות שע"י המלאך הנ"ל ע"כ אמר אברהם הוא ישלח מלאכו לפניך וגו'. וזה שנאמר גם לעתיד (מלאכי ג') הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני (בחינת דרך הנ"ל בסי' כי חופרים תמיד ומחפשים אחר אבידות ע"כ נאמר נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ ויישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה שם וגו'. וכן אצל יהושע נאמר ששלח לחפור את הארץ לחפור דיקא. ומחמת שגם הצדיקים החופרים ומבקשים אחר האבידות חוזרים ואובדים לפעמים וזה בחינת עת לאבד וכמבואר במ"א. דהיינו כי ע"י שאובדים איזו אבידות נתעוררים ביותר לחפש אחר אבידתם עד שמוצאים עי"ז גם אבידות אחרות ביותר. וזה בחינת על מה אבדה ארץ וגו' היינו שאבדה את יושביה שגלו ממנה. כי אע"פ ששם בא"י מוצאים כל האבידות כנ"ל אעפ"כ גם היא יש לה אבידות כי גם היא אובדת לפעמים בבחינת יש צדיק אובד בצדקו. וזה בכדי שעי"ז ימצא לה אבידות יתירות ביותר כנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רז"ל לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים היינו כנ"ל. ויש בענין זה דברים נפלאים וכו' כמובאר בפנים. כי יש כמה אבידות הבאים ע"י תאוות וכו' היינו כי זה ג"כ בחינת שאוכל פרי קודם זמן בישולה. ובחי' זו מצינו לפעמים גם אצל הצדיקים הגדולים ע"ד שאמרו ז"ל ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה. ואמרו רז"ל ג"כ לא היה דוד ראוי לאותה מעשה וכו' אלא כדי להורות תשובה ליחיד היינו כנ"ל. שבא לבחי' אבידה וע"י זה נמצאו דברים אבודים ביותר כי האיר עי"ז דייקא דרך התשובה בעולם. וע"ד זה אמרו רז"ל ג"כ משל לבת מלך שאבדה וכו' ושמחו גם שאר האובדים לקראתה. כי ע"י שיחפשו וימצאו האבידות של הבת מלך עי"ז יהיו נמצאין ממילא גם אבידתם היינו ג"כ כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל ג"כ ואתחנן אל ד' לאמר מהו לאמר אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע יכתב חטא שלי לדורות משל למלך שאמר כל מי שאכל מפגי שביעית מחזירין אותו בקומפין (עי"ש במפרשים עי אסור לאכול בשביעית פירות שלא נגמה בישולם). הלכה אשה אחת לקטה ואכלה התחילו לחזר אותה בקומפין אמרה האשה למלך בבקשה ממך יתלו הפגין הללו על צוארי שלא יהיו אומרים נמצא בי דבר כישופין או ניאוף וכו' היינו כנ"ל. כי יש אבידות שבאים ח"ו ע"י עבירות גמורות. ויש אבידות שהם רק בבחינת האוכל פרי קודם בישולה. אך גם זה צריך תיקון כנ"ל ואז יוכל להיות שימצא עי"ז דייקא דברים אבודים ביותר. שזה בחינת מה שנשאר משה במדבר כדי להעלות ולהחזיר עי"ז כל מתי מדבר ולהוציא ישראל מגלותם כמו שאמרו רז"ל. ויש עוד הרבה לבאר בזה ומובן בנקל להמעיין. וזה שאמרו רז"ל ויתא ראשי עם וגו' משל לשפחה שהלכה למעין ונפל מידה כד של חרס וכו' ואח"כ באה בת מלך והפילה כד של זהב וכו' היינו ממש כנ"ל:

סימן פ"ט-הדעת משדך וכו'  

בארץ ישראל שם עיקר שלימות הדעת ושלימות התורה כנ"ל כמה פעמים ע"כ משם שורש כל השידוכים בבחינת מד' יצא הדבר ודרשו רז"ל מהר המוריה. וכמובא לעיל סי' ב' על מאמר ימי חנוכה וכו'. גם כי ישראל מקושרים ודבוקים בהשי"ת בחינת אירוסין ושידוכין כמו שאמרו רז"ל וכמו שכתוב וארשתיך לי לעולם וגו'. ואף שבאמת נשפות ישראל הם חלק אלוה ממעל וכלולין באחדות אחד עמו ית' כמו שאמרו רז"ל. אעפ"כ בעודם בעולם הזה מלובשים בגשמיות הם נראין כשני הפכים ממש עם השי"ת כביכול. כי הוא ית' למעלה מכל הרוחניות ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. אך הדעת והתורה הק' היא משדכת אותם שיהיו מקושרים ודבוקים בהשי"ת תמיד גם בעוה"ז. וכן שיהי' השי"ת שוכן אצלם תמיד כמו שדרשו רז"ל על פסוק ויקחו לי תרומה וכו'. ומחמת שעיקר שלימות התורה והדעת הוא בא"י. ע"כ אמרו רז"ל אם נכנסים אתם לארץ אתם מקבלים אלקותי וכו' היינו כנ"ל:

סימן צ'-טעם על שבירת כלי חרס  

ארץ ישראל היא בחינת אשה יראת ד' כמובא. וזה שנאמר (יהושע ב') וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים חרש ודרשו רז"ל הטעינו עצמכם קדירות וכו' וזה הי' בתחלת כניסתם לארץ. ונאמר (שם י"א) והארץ שקטה ממלחמה ותרגומו וארעא שדיכת מלמעבד קרבא היינו שנגמר השידוך בשלימות. ובשעת החורבן נאמר (ירמי' י"ט) הלוך וקנית בקבוק יוצר חרש וגו' ויצאת אל גיא בן הנם אשר פתח שער החרסית וגו' (והתנבא שם על החורבן והגלות) ושברת הבקבוק וגו' ואמרת אליהם ככה אשבור את העם הזה ואת העיר הזאת כאשר ישבור את כלי היוצר וגו' עי"ש. והוא ענין א' עם שבירת כלי חרס בשעת שידוכין. כי א"י היא א' מג' דברים שנתנו ע"י יסורים וצריכים לקבל היסורים באהבה (שלא לבגוד בה ולצאת עי"ז ח"ו לחו"ל) כי העם היושב בה נשוא עון וממילא ניצולין מגיהנם. וכן אם השעה מצלחת לו. כי באמת ע"פ רוב יש להאדם שם כל טוב כי היא ארץ מבורכת בכל טוב ארץ זבת חלב ודבש וגו'. אך גם ע"ז הזהיר הכתוב פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת וגו' וצריכים לזכור שיש גיהנם ושכר ועונש כנ"ל בכדי שלא לבגוד בקדושתה ולא יומשך אחר תאות לבו. כי שם צריכים ליזהר ביותר בזה כי שם היכל המלך כמובא:

סימן צ"א-וידבר וכו'  

ארץ ישראל היא בחינת חכמה תתאה כידוע ומאיר בה גם בחינת החכמה עילאה שזה בחינת ד' בחכמה יסד ארץ. ועי' במגלה עמוקות אופן קמ"ד. וע"כ אין חכמה כחכמת א"י. ושם עיקר שלימות לימוד הרב עם תלמידים בבחינת וכל בניך למודי ד' בא"י דייקא. וגם א"י היא בחינת לב בחינת לבא דכל עלמא שזה בחי' למ"ד ואוירה מחכים מסטרא דחכמה דאיהו יו"ד כנ"ל כמ"פ בשם התיקונים. וזה בחינת כי הנה המלכים נועדו וגו' שנאמר בשבחה של ציון כמו שכתוב אלקים בארמנותיה וגו'. וזה בחינת מה שכ' בפ' בהר והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ "לי" דיקא בחינת למ"ד יו"ד הנ"ל. וזה שאמרו ז"ל כל מקום שנאמר לי הוא בעוה"ז ובעולם הבא היינו בחינת חכמה תתאה וחכמה עילאה הנ"ל כמובן בזוה"ק. וע"כ שם עיקר תיקון פגימת הלבנה. כי שם עיקר סוד העיבור וקידוש החדש כידוע. ושם מקשרין כל חכמות העולם לחכמת התורה שזה בחינת שיחתן של תלמדי חכמים צריכין לימוד כמבואר בפנים. וע"כ אמרו רז"ל (מד"ר ויקרא פ' לך) שיחתן של בני א"י תורה היא. ועי"ז שמקשים חכמה תתאה לחכמה עילאה עי"ז מחזירין הרשעים בתשובה שזה בחינת מי יקום לי עם מרעים. וזה בחינת חביבה א"י שמכשרת את הגרים. גם עי"ז נמתקין כל הדינים ונתכפרין כל העונות שזה בחינת העם היושב בה נשוא עון וכמו שאמרו רז"ל:

סימן צ"ב-תיקון למקרה לילה  

ארץ ישראל היא בחינת תיקון הברית כידוע וכמבואר במקום אחר כי היא כלולה מקדושת כל עשרה מיני נגינה שהם מכניעים את הקליפה וכו' ומתקנים פגם הברית. אשרי: כמו שכתוב ד' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ. ונאמר אשר תבחר ותקרב ישכון חצריך וגו'. ונאמר אשרי יושבי ביתך. ונאמר אשרי אדם מצא חכמה שזה בחינת א"י שאוירה מחכים. ונאמר אשרי העם יודעי תרועה ומבואר בזוה"ק דקאי על יושבי א"י (ויקרא רמ"ג). ונאמר אשריך ארץ שמלכך בן חורין ואמרו בזוה"ק שעל א"י אתמר. ברכה: לך לך מארצך וגו' ואברכך. ונאמר גור בארץ הזאת ואהי' עמך ואברכך. ונאמר יברכך ד' מציון כי שם צוה ד' את הברכה. ונאמר ברוך ד' מציון. הלל: גדול ד' ומהולל מאד בעיר אלקינו וגו'. ונאמר הללי אלקיך ציון. הודו: שנאמר עוד ישמע וגו' בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וגו' אומרים הודו את ד' צבאות וגו' (ירמי' ל"ג). מזמור: שנאמר זמרו לד' יושב ציון. ונאמר מכנף הארץ זמירות שמענו. ונאמר שון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. ונאמר קחו מזמרת הארץ וגו'. ניגון: שנאמר ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית ד' (ישעי' ל"ח). ניצוח: שנאמר לנצח על מלאכת בית ד'. ונאמר ההר חמד אלקים לשבתו אף ד' ישכון לנצח. ונאמר אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח (ישע' ל"ג). משכיל: שנאמר על ענין בית המקדש הכל בכתב מיד עלי השכיל (ד"ה א' כ"ו). שיר: שנאמר שירו לנו משיר ציון. ונאמר על אלה ע"י אביהם בשיר בית ד' (שם כ"ח) בחי' השיר שהיו הלוים אומרים בביהמ"ק. תפילה: שנאמר והתפללו אליך אל המקום הזה וגו' אל הבית הזה. ונאמר והתפללו אליך דרך ארצם וכמו שאמרו רז"ל המתפלל צריך לכוון את לבו נגד א"י נגד ירושלים נגד ביהמ"ק נגד קדשי קדשים: