זמרת הארץ/ליקוטי קמא/חלק ב

ביאור על ליקוטי מוהר"ן ליקוטי קמא - (סימנים ס - רפב)

סימן ס'-פתח ר' שמעון

עיקר התבוננות התורה הוא בארץ ישראל כי אין תורה כתורת א"י. ומחמת שלהתבוננות הזה צריך עשירות גדול מאד ולא תחסר כל בה ע"כ הי' בארץ ישראל עשירות גדול ולא תחסר כל בה. וזה שדרשו ז"ל (ב"ר פ' ט"ז) וזהב הארץ ההיא טוב שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י. כי לזה צריכים עשירות גדול של כסף וזהב כמו שכתוב וכסף וזהב ירבה לך כנ"ל. ושם עיקר בחינת אריכת ימים כנ"ל כמ"פ וזה בחי' עתיק בחינת זקן שזה בחי' הזקנים שהיו בא"י ובשעת חורבנה כתיב זקנים משער שבחו. ולעתיד כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וכמו שמבואר בפנים לענין עבודת ד' שצריכים להתחיל מעט מעט ולהגדיל ולהתרחב בעבודתו בכל פעם ביותר. כמו כן מצינו לענין ירושת א"י כתיב בפ' משפטים מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבולך וגו'. וכן בפ' עקב ונשל ד' אלקיך את הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלותם מהר וגו'. ובפ' כי תשא כתיב כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבולך וגו'. ושם עיקר היראה כנ"ל כמה פעמים. וא"י נקראת אשה יראת ד' כמובא. וע"כ שם עיקר קדושת הזווג כנ"ל. ושם עיקר ברכת הגשמים ובחינת אריכת הנשימה המבואר בפנים שזה בחינת ונשמת שדי תבינם. ובחינת נר ד' נשמת אדם שזה בחינת נותן נשמה לעם עליה הנאמר בא"י. ושם עיקר פקידת עקרות כמ"ש לא תהי' משכלה ועקרה בארצך כי קדושת א"י מסוגל לזה ביותר כמו שאמרו רז"ל. ועי"ז נתגלה יראה בבחינת רעדה אחזתם שם חיל כיולדה שנאמר בשבחי ירושלים. ושם עיקר התיקון של התעוררות השינה בבחינת אני ישנה ולבי ער. כי א"י וירושלים וכו' הם בבחינת לב ששם עיקר החיות והחכמה כמו שכתוב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. וע"כ אין חכמה כחכמת א"י ונקראת ארץ החיים. ושם עיקר עליית כל התפלות וכל העבודות הקדושות של ישראל שאי אפשר להם לעלות למעלה כ"א כשיש בהם חיות בחינת חכמה ואינם בבחינת שינה שהיא מוחין דקטנות אבל שם בא"י הם בבחי' מוחין דגדלות כנ"ל כמה פעמים וע"כ עולין שם בשלימות כל הקדושות. ושם האכילה בקדושה כמ"ש ואכלתם שם לפני ד' אלקיך וכמוהו רבים. גם שם נתבררים המאכלים בשלימות כי עיקר בירורם ע"י אמונה שזה בחי' ורעה אמונה ועיקר תיקון זה הוא בארץ ישראל כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה ועיקר תיקון זה הוא בארץ ישראל כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה (ע' בסי' ס"ב ויסב). וזה בחינת נכספה גם כלתה נפשי לחצרות ד' לבי ובשרי ירננו אל אל חי. כי שם העבודה בשלימות עם חיות דקדושה בחי' והחכמה תחי'. ושם עיקר אור הפנים דקדושה בבחינת יאר פניו אתנו סלה וכתיב ואור פניך כי רציתם כי שם מאירים כל הע' פנים לתורה כי אין תורה כתורת א"י. ושם מאירים גם בחי' השנים קדמוניות שזה בחינת (מלאכי ג') וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם (שהם בחינת בקרב שנים בחינת הע' פנים כמובן בזוה"ק ובמקובלים) וכשנים קדמוניות (שהם למעלה מבחי' הנ"ל). וזה יש לרמז במסורה ב' ושכבת וערבה שנתיך כי ע"י זה נתתקן השינה שלא תהי' בבחי' מיתה ח"ו רק שיתעורר אח"כ. וזה כי אם מאוס מאסתנו וגו' (הייונ מחמת שנפלנו מכל הע' פנים ח"ו) השיבנו ד' וגו' חדש ימינו כקדם היינו בחינת השנים קדמוניות שנקראים ג"כ ימי קדם כידוע. וזה בחי' לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה ולמה פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. כי ע"י בחינת סיפורי מעשיות של התורה הק' בפרט של מעשה בראשית שזה בחינת סיפורי מעשיות של השנים קדמוניות ע"י זה דייקא זוכים לבחי' התעוררות השינה בחינת מוחין בחינת קדושת א"י שהיתה הקדושה נעלמת תחלה בבחינת שינה עד שהיתה נחלת גוים ועכשיו נתעוררה משינתה ונתגלה קדושתה ונתנה לישראל לנחלה ע"י בחינת כח מעשיו הנ"ל. וזה שכתוב (עמוס ט') ביום ההוא אקום את סוכת דוד וגו' ובניתיה כימי עולם (היינו בחינת בקרב שנים הנ"ל) וכתיב לענין נחמת ציון ע"י מלך המשיח (מיכה ה') ומוצאותיו מקדם מימי עולם (היינו שני הבחינות הנ"ל כי הימי עולם מקבלין חיות מבחינת ימי קדם) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה (כי עי"ז נעשה בחינת לידה כנ"ל. וע' רש"י). וזה שכתוב (תהלים מ"ד) אבותינו סיפרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם אתה ידך גוים הורשת ותטעם וגו' כי לא בחרבם ירשו ארץ וגו' ואור פניך כי רציתם וגו'. וצועק ומתפל על הגלות וסיים עורה למה תישן ד' הקיצה וגו' למה פניך תסתיר וגו' ופדנו למען חסדך. כי כ"ז היא בחינת חסד כמבואר בפינם. וכן במזמור ע"ד זכור עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון וגו' ואלקים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ וגו'. וכן במזמור ע"ז אחזת שמורות עיני ופירש רש"י תמיד עיני נדבקות כאדם נרדם מאוטם לב וכו' נפעמתי ולא אדבר (כי אז בשעת בחי' שינה האדם הוא כאלם שאינו מדבר) והתיקון לזה חשבתי ימים מקדם שנות עולמים. היינו שני בחינות הנ"ל שעל ידיהם נתעוררים מהשינה. וכן אחר כך כי אזכרת מקדם פלאך והגיתי בכל פעלך וגו' בחינת סיפורי מעשיות הנ"ל. וכן במזמור קמ"ג ותתעטף עלי רוחי בתוכי ישתומם לבי (ובתחלה כתיב כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חייתי הושיבני במחשכים כמתי עולם. היינו שנסתלק ונקטן אצלו מאד החיות דקדושה) והתיקון לזה זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל פעלך במעשה ידיך אשוחח וכו' וצועק אל תסתיר פניך ממני ונמשלתי עם יורדי בור השמיעני בבוקר חסדך (היינו בחינת החסד הנ"ל) רוחך טובה תנחני בארץ מישור וכו'. וזה שכתוב (משלי ח') לענין שבח התוה"ק ד' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ וכו'. כי התורה הק' כלולה מכל הבחינות מבחי' בקרב שנים ומבחינת שנים קדמוניות וסיים עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל שזה קאי על א"י וכל הארצות כי משם נמשך קדושת א"י שהיא הנקודה הקדושה של כל הארצות. וזה שכתוב לענין נחמות ציון (ישעי' נ"א) עורי ציון עורי לבשי עז וכו' עורי "כימי קדם דורות עולמים". וזה שכתוב (יחזקאל ל"ו) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו וכו' (בחי' ישוב ארץ ישראל) והרבתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו (בחינת הולדה להתיר פה עקרות) והושבתי אתכם כקדמותיכם וכו' והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה. וזה שכתוב (מיכה ז') רעה עמך בשבטך וכו' (לענין ישוב א"י עי' רש"י שם) ירעו בשן וגלעד כימי עולם וסיים תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם היינו כנ"ל. וזה שכתוב אצל יעקב כשהתחיל לצאת מא"י לחו"ל נפל עליו שינה וזה וילן שם כי בא השמש ושם דייקא נתבשר על ירושת א"י והולדת הבנים וכו' ע"י החלום שהיא בחינת סיפורי מעשיות ויקץ יעקב משנתו כי נמשך עליו בחינת התעוררות השינה ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וכו'. כי עי"ז נתגלה יראה בחי' ד' שמעתי שמעך יראתי וכו' וזה שכתוב בברכת הארץ ואכלתם ישן נושן ותרגומו ותיכלון עתיקא דעתיק. כי שפע א"י נמשכת מבחי' שנים קדמוניות בחי' עתיק. גם שם עיקר תלמידים הגונים כמ"ש וכל בניך למודי ד' וכו'. ומבואר בפנים מענין כח הדיבור שבא לכלי ההולדה שהם בטחני הדור ושצריך שיהיו כלי הדיבור סמוכין וקרובים לכלי ההולדה וכו'. וזהו שהוכיחם הנביא (ישעי' נ"ט) בטוח על תהו ודבר שוא הרו עמל והוליד און. כי ע"י פגם הדיבור והבטחון נפגם ג"כ ההריון והלידה. וזה שנאמר ג"כ (שם כ"ט) ושפלת מארץ תדברי ומעפר תשח אמרתך ונאמר (שם נ"ג) נגש והוא נענה וכו' וכרחל לפני גוזזיה נאלמה לא יפתח פיו. כי היו אז כחרשים ואלמים אבל בשעת הגאולה נאמר אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה וכו' יתרון לשון אלם וכתיב (שם מ') הרימו בכח קולך מבשרת ירושלים בחי' כח הנ"ל והכח הזה בא לכלי ההולדה שהם בטחני הדור המצפים לישועה. ועי"ז זוכים לירושת הארץ בחי' וקווי ד' המה ירשו ארץ וכתיב (ישעי' ס"ו) בטח בד' וכו' שכן ארץ (ועי' שער החצר סי' רי"א) ואז נעשה לידה בחינת כי חלה גם ילדה ציון את בניה האני אשביר ולא אוליד וכו'. ומחמת שכל הבחי' הנ"ל כלולים בשופר כמבואר בפנים ע"כ הי' כיבוש יריחו (שהוא הכיבוש הראשון של ארץ ישראל) ע"י שופר. ועתה ראה מה שאמרו ז"ל (ויקרא רבה פ' ל"ד) א"ר זעירא אפי' שיחתן של בני א"י תורה היא וכו' מכוון ממש אל המבואר בפנים לענין שיחתן של ת"ח שהם בחינת סיפורי מעשיות שעל ידם מעוררין מהשינה וממשיכים כל התיקונים הנ"ל שהם בחינת קדושת א"י כנ"ל:

סימן ס"א-חדי ר' שמעון

עיקר תיקון המשפט ותיקון העצה הוא בארץ ישראל וירושלים כמו שכתוב (ישעי' א') ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה. כי שם עיקר שלימות החכמה כנ"ל. וגם הם בחינת לב ששם תיקון העצה בחי' מים עמוקים עצה בלב איש. ושם עיקר שלימות אמונת חכמים בחי' לא תסור וכו' כנ"ל בסי' נ"ז. ושם עיקר הסמיכה שמסמיכים את החכמים כנ"ל. וכן עיקר שלימות הכתב שזה בחי' מה שהאריך הכתוב לספר (יהושע י"ח) איך שנחלת הז' שבטים שלא נכבשה בימי יהושע שלח אנשים לכתוב את כל הערים אשר בהם כמ"ש לכו ו התהלכו בארץ וכתבו אותה וכו'. וילכו האנשים ויעברו בארץ ויכתבוה לערים לשבעה חלקים על ספר וכו'. ויחלק שם יהושע את הארץ לבני ישראל וכו'. כי כתב ישראל הוא בבחינת כיבוש א"י וזה שכתוב (שמואל א' יו"ד) כשמסר המלוכה והמנהיגות לשאול שזה בחינת סמיכה ויכתוב בספר וינח לפני ד' כי הוא בבחינת אחת עם הכתב כנ"ל. וזה שכתוב (ישעי' ד') והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים וכו' כל הכתוב לחיים בירושלים. וזה שכתוב (ירמי' ל') כתוב לך את כל הדברים האלה וכו' על ספר וכו' ושבתי את שבות עמי ישראל וכו' והשיבותים אל הארץ וירשוה. וזה שכתוב ג"כ (שם ל"ב) ואכתוב בספר ואחתום וכו' ואתן את ספר המקנה וכו' ולעיני העדים הכותבים בספר וכו' לקוח את הספרים האלה וכו' כי כה אמר ד' עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת וכו' ושם שדות בכסף יקנו וכתיב בספר וחתום וכו' כי אשיב את שבותם נאום ד'. וכל זה כי כתב ישראל הוא בבחי' כיבוש א"י כנ"ל. ושם עיקר סוד העיבר כמו שאמרו רז"ל וכמבואר בפנים. כי הגופים נתרקמים שם בקדושת א"י ויכולים לקבל נשמות גבוהות וקדושות ועי"ז נמסר להם סוד העיבור. ושם עיקר המים טהורים המבואר בפנים כמו שכתוב והבאתי אתכם אל אדמתכם וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' ונתתי לכם לב חדש וכו'. והמים הנ"ל הם בחינת פלג אלקים מלא מים שנאמר ג"כ על א"י כמו שכתוב פקדת הארץ ותשוקקיה וכו'. ונאמר (תהלים מ"ו) נהר פלגיו ישמחו עיר אלקים וכו' ונאמר (ישעי' ל') על כל הר גבוה וכו' פלגים יבלי מים. ושם עיקר המתקת כל הצמצומים כי כולהו במחשבה איתברירו. ושם עיקר זיכוך וקדושת המחשבה כנ"ל. ושם האבן שתיה. ושם עיקר אור החכמה עילאה כנ"ל. ושם עיקר שלימות התורה כי אין תורה כתורת א"י וכתיב כי מציון תצא תורה. וזה ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך כפשוטו. ושם עיקר כלליות י"ב אבני יעקב בתוך האבן שתי' כמו שכתוב ויפגע במקום וכו' ויקח מאבני המקום וכו' וכמו שדרשו רז"ל. ושם נאמר לו הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה וכו'. ושם עיקר שלימות השמחה בחי' אור צדיקים ישמח וכתיב צדיקים ירשו ארץ. וזה ישמח הר ציון וכו' וכמוהו רבים. כי שם עיקר כלליות נשמות ישראל כמו שכתוב נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה בחינת רוח חכמה רוחא דקיומא המבואר בפנים. ושם עיקר האהבה וכלליות שבין ישראל כמ"ש השם גבולך שלום וכנ"ל. וזה שאמרו ז"ל (הוריות ג':) לענין ונעלם דבר מעיני הקהל יושבי ארץ ישראל איקרי קהל ולא יושבי חו"ל ופסק כן הרמב"ם (פ' י"ג משגגות). כי שם עיקר כלליות נפשות ישראל כאחד בבחי' קהל אחד בבחי' ויקהל משה את כל עדת ישראל ואמרו ז"ל (סנהדרין כ"ד) כמה מחבבין זה את זה בחינת אנן בחביבותא תליין ואמרו רז"ל כעיר שחוברה לה יחדיו עיר שמחברת את ישראל זה לזה (ועי' שער החצר סי' מ"ג). ושם עיקר שלימות הספרים הק' המבואר בפנים. וע"כ אמרו רז"ל (הואבא בשער החצר סי' שפ"א) אין מוציאין ספרים מא"י לחוץ לארץ בפרט אם נכתבו שם על דעת שלא להוציאם כי כתב ישראל בפרט כתיבת ספרים הק' הוא בחי' כיבוש א"י כנ"ל. ואפשר שזה ג"כ הענין שנצטוו בפ' כי תבא והקמות לך אבנים גדולות וכו' וכתבת עליהם את כל דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבא אל הארץ וכו' היינו כנ"ל. וזה שכתוב (יהושע ד') וישאו שתים עשרה אבנים וכו' למספר שבטי בני ישראל וכו' והן אותם האבנים שנכתבה עליהם התורה ונעשה מהם המזבח. כמ"ש בפ' כי תבא ובנית שם מזבח וכו' ושמחת לפני ד' אלקיך. כי כל זה הוא בחינת י"ב אבני יעקב שנכללו כאחד ועי"ז נעשה שמחה בחינת אור צדיקים ישמח כנ"ל. וזה דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים פירש"י שאמר דבריו בהקהל מלך בירושלים עיר החכמה. כי א"י היא בחינת חכמה וירושלים היא עיר החכמה ושם היו נקהלין כל נפשות ישראל להכלל בתוך השכל הכולל שהוא בחףי' שלמה שנאמר בו ויחכם מכל האדם ונקרא קהלת כי בו נכללין כל הקהל. וע"כ סיים קהלת בענין עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר. היינו ליזהר שלא להלעיג על דברי חכמים וריבוי הספרים שלהם רק אדרבא להאמין בהם וכו' כי עי"ז נשלמה התורה ויכולים השכליים פרטים לקבל כח מן החכמה עילאה עד שעי"ז נמתקין כל הצמצומים והדינים ויצא משפטינו לאור כנ"ל וכמבואר בפנים. וזה סוף דבר הכל נשמע וכו' כי זה כל האדם פירש רש"י כי לדבר הזה נברא כל האדם. היינו שכל אדם מחויב בזה להמתיק ע"י השכל הפרטי שלו כל בחי' הצמצומים העוברים עליו וליראה את ד' ולשמור מצותיו. אך מחמת שאלו השכליים פרטים צריכים לקבל כח ההמתקה מבחי' חכמה עילאה שכל הכולל שהוא בחינת הצדיק האמת שבדור. ע"כ באמת דרשו רז"ל כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה היינו להיות דבורים אליו ולהכלל בו. וזה שסיים כי את כל מעשה האלקים יבא במשפט וכו'. ע"כ צריכים ליזהר מאד באמונת חכמים ובספריהם הק'. כי עי"ז נמתקין כל בחי' הצמצומים והדינים ויצא משפטינו לאור כנ"ל:

סימן ס"ב-ויסב

עיקר שלימות השכל והדעת דקדושה הוא בא"י כנ"ל כמה פעמים. וכן שם עיקר שלימות האמונה כמ"ש שכן ארץ ורעה אמונה. גם שם עיקר שלימות המשפטי אמת בחי' הלכות פסוקות שהם בחי' השלום וההכרעה של מחלוקת התנאים ואמוראים. כמו שכתוב כי יפלא ממך דבר למשפט וכו' דברי ריבות בשעריך ופירש"י שם שיהיו חכמי העיר חולקין בדבר זה מטמא וזה מטהר וכו' וקמת ועלית וכו' ועשית ע"פ הדבר אשר יורוך וכו' וכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וכו'. וע"כ שם עיקר השלום בחינת השם גבולך שלום. ושם עיקר בחי' ודע מה שתשוב לאפיקור כמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ' נח ומ"ר פ' עקב) לא יהי' בך עקר ועקרה ובבהמתך אפי' בהמיין שבך יודעין להשיב תשובות וכו' עיי"ש בעובדא דר' יונתן וכו' ושם עיקר שלימות התפלה בבחי' אודך ביושר לבב וכו' המבואר בפנים. כי שם שלימות ב' הבחינות הנ"ל. שעל דבר שיכולים להשיב בשכל מיישבין הדבר כי אין שם הסתרת הידיעה שהיא בחי' חלק לבם רק בחי' ישרות לב כנ"ל. ועל דבר שצריכים להתחזק רק באמונה ובתמימות בלי שום חקירה וידיעה זוכים שם בא"י לזה ג"כ בשלימות. שזה בחי' (משלי ב') כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה היינו שני בחי' הנ"ל. שעי"ז האמונה שם בשלימות. וזה שנסמך בפ' שופטים כי אתה בא אל הארץ וכו' תמים תהי' עם ד' אלקיך. וכן (יהושע כ"ד) ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה וכו' ועתה יראו את ד' ועבדו אותו בתמים ובאמת וכו' היינו כנ"ל. גם שם עיקר התקרבות הגרים בבחי' עמים הר יקראו וכתיב ונקרא אליה כל הגוים לשם ד' וכיוצא בזה רבים ואמרו רז"ל חביבה א"י שמכשרת את הגרים. וזה שכ' (ישעי' ב') והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ד' וכו' ונהרו אליו כל הגוים וכו' וסיים ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו וכו'. היינו שישליכו אמונתם ויתקרבו לאמונת ישראל כמבואר בפנים. וע"י כ"ז זוכים לבירור המאכלים ותיקון האכילה בקדושה גדולה עד שע"י אכילתם נעשה יחוד קוב"ה ושכינתיה שהם בחי' הוי' אלקים פנים בפנים שזה בחינת ואכלתם שם לפני ד' אלקיכם וכן ואכלת שם לפני ד' אלקיך. היינו שתהי' האכילה בבחי' יחוד הוי' אלקים פנים בפנים וזה לפני ד' אלקיך לפני דייקא. כי שם זוכים לבחי' שבירות תאות אכילה בחינת אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כמבואר בסי' מ"ז במאמר ואכלתם. והנה מבואר בפנים שאי אפשר לזכות לאכילה דקדושה כזו כ"א על ידי תענית שע"י זה מכניעים הקליפות שהם בחינת ג' שרי פרעה הרוצים לינק מהדיבור. וגם כי עי"ז מדבקין אחורי הקדושה בבחי' ויהי רעב בארץ. רעב הוא בחי' הוי' אלקים בבחי' אחורים. ושם מבואר מה שבתענית צריכים לחזור בכל פעם לקבל כח מההתחלה וכו'. וזה בחינת מה שהזהירה התורה כמה פעמים לזכור ביציאת מצרים והליכתם במדבר ותחלת כניסתן לא"י בנסים ובנפלאות גדולות. וכ"ז כי צריכים לחזור בכ"פ ולקבל כח מההתחלה שבשביל זה צריכי' להתחיל בכל פעם מחדש בעבוד' ד' כמבוא' בפני'. וזה כי תוליד בנים וכו' ונושנת' בארץ וכו' העידותי בכם וכו' כי ע"י שנתיישן אצלם ענין ירושת א"י ושכחו בההתחלה ראשונה עי"ז נפלו למה שנפלו עד שגלו משם. ואח"כ באמת קבעו. הביאי' תעני' על הגלות וא"כ כשחזרו לא"י נתבטלו הצומות כי שם אין צריכים לצום כי שם גם האכילה בקדושה כנ"ל. וזהו שאמר להם משה בפ' כי תבא ואולך אתכם וכו' לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם וכו'. כי אז לא נתבררה האכילה עדיין בשלימות מחמת שלא נכנסו עדיין לארץ. ע"כ היו צריכים לאכול מן שהוא מאכל רוחני לחם מן השמים. ותיכף כשנכנסו לא"י וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ. כי שם בירור המאכלים והאכילה היא בקדושה גדולה עד שאין צריכין למן. וזהו שאמר להם משה בפ' עקב כל המצוה וכו' ובאתם וירשתם את הארץ וכו' וזכרת את כל הדרך וכו' למען ענותך וכו' ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכו' למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם וכו' כי ד' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וכו' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלקיך וכו' השמר לך פן תשכח וכו' פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת את ד' אלקיך המוציאך מארץ מצרים וכו' המוליכך במדבר וכו' המאכילך מן וכו' למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך וכו' היינו שהזהירם כנ"ל. שיזכרו בכל פעם בכח ההתחלה ראשונה שזה בחינת תענית שעי"ז מדבקין אחורי הק' שזה בחינת רעב כנ"ל. שזה הי' בחי' אכילת המן במדבר מחמת שלא נתבררה האכילה עדיין בשלימות עד שיהי' נעשה על ידה יחוד קוב"ה ושכינתיה פנים בפנים. רק שיהי' בבחינת תענית עדיין שזה בחינת ויענך וירעיבך ויאכילך את המן וכן למען ענותך וכו' להטיבך באחריתך. (ואולי רומז לבחינת היחוד הק' של בחינת אחורי הקדושה כנ"ל) וזה כי לא על הלחם לבדו וכו' כי על כל מוצא פי ד' יחי' האדם. היינו בחי' אותיות הדיבור דקדושה המלובשין בכל דבר וע"י תאות אכילה ח"ו רוצים החיצונים לינק משם. ע"כ צריכים להמשיך בחנית התיקון שע"י התענית שע"יז נתדבקין כביכול בחי' אחורי הק' ואי אפשר להם לינק משם. וע"י התגלות בחינת הפנים דקדושה עי"ז נכנעים הקליפות לגמרי ויוצאין מהם הנצוצות דק' שביניהם. ואז נמשך בחינת כי אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד'. שזה עיקר שלימות קישוטי האמונה הק'. ואז נשלם האכילה בקדושה כל כך עד שנעשה על ידה יחוד קוב"ה בחינת הוי' אלקים פנים בפנים שיחוד זה גימטריא שב"ע היפוך בחינת רעב כמבואר בכתבי האריז"ל. וזה שסיים ואכלת ושבעת. היינו שתהי' האכילה בקדושה כל כך עד שיהי' נעשה על ידה היחוד הק' שגימט' שב"ע. וברכת את ד' אלקיך היינו הוי' אלקים הנ"ל על הארץ הטובה וכו'. כי עיקר תיקון זה הוא בארץ ישראל כנ"ל. וזה שהזהירם שלא ישכחו ח"ו בההתחלה ראשונה. רק שגם בא"י שהותרה להם האכילה אעפ"כ ימשיכו בכל פעם גם בחינת סגולת התענית ע"י שיזכרו בכל פעם בכח ההתחלה עד שעי"ז לא יהי' להחיצונים שום אחיזה ח"ו באכילתן. וזה שהזהיר שם ג"כ פן תאכל וכו' ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וכו'. היינו שיעשה ח"ו עיקר מהסיבות האמצעיות שזה עיקר פגם האמונה כמבואר בפנים. וזה וזכרת את ד' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. היינו שהכל הוא רק מאתו יתברך. וע"כ העם היושב בה נשוא עון. כי האכילה שם בבחינת קרבנות בחינת שלחן דומה למזבח שמכפר. וזה זה השלחן אשר לפני ד' לפני דייקא בחינת היחוד פנים בפנים. ומבואר בפנים שאז השכינה ממלצת לפני השי"ת על הרחוקים שיקרבם. ושיעשה השי"ת נפלאות בכדי שידעו מהגלוי על הסתום שהכל מתנהג רק ברצון והשגחת השי"ת. וזה כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מ צרים וכו' והשקית ברגליך וכו'. היינו שצריך לסיבות אמצעיות הרבה ע"י אדם. אבל בארץ ישראל למטר השמים תשתה מים היינו ע"י השי"ת בעצמו. וזה ג"כ בחינת נסים ונפלאות שבא"י שהם בחינת גשמים כמבואר במאמר משפטים אמונה סי' ז'. וזה שסיים תמיד עיני ד' אלקיך בה כי מאיר שם אור השגחתו ית' שהוא בחינת נפלאות. וזה שכתוב (יואל ב') תקעו שופר בציון קדשו צום וכו' (היינו להמשיך לחלה בחי' תיקון התענית הנ"ל ואחר כך) ויקנא ד' לארצו וכו' לארצו דייקא כנ"ל וסיים ואכלתם אכול ושבוע וכו'. היינו שתהי' האכילה בבחי' היחוד הק' שגימט' שלו שב"ע. וזה והללתם את שם ד' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא. היינו בחי' נפלאות הנ"ל. וזה וידעתם כי בקרב ישראל אני. היינו על דרך שאמרו ז"ל (תענית יא.) לעולם ימוד אדם עצמו כאלו קדוש שרו' בתוך מעיו פירש"י שאסור להתענות וכו' שנאמר בקרבך קדוש. וזה כי בקרב ישראל אני שאני בקרבכם ממש ואכילתם יקרה כל כך עד שנעשה על ידה יחוד קדוש כזה. וזה ואני ד' אלקיכם ואין עוד. כי השכינה ממלצת אז בתפלתה עד שפועלת שיתבטלו כל האמצעים ויראו הכל שרק השי"ת משגיח על ישראל ומנהיג אותם ברחמיו ונפלאותיו העצומים. וזה ולא יבושו עמי לעולם. כי מבואר בספרים על פסוק ישבע חרפה. כי גם החרפה והבושה שמתבייש האדם לפעמים יש לה סגולת התענית. וזה בחינת חרפת רעב כי שניהם בחינת אחת. וזה שנאמר שם בפסוקים הנ"ל בתחלה קדשו צום וכו' חוסה ד' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה וכו'. אבל אחר כך נתבשרו שלא יהיו צריכים להתענות וגם לא יבושו עמי לעולם. ולבאר קצת כי הבושה היא ג"כ בחי' הסתרת פנים ובחינת אחורים כלשון רז"ל (פסחים פרק ז') והכלה הופכת פניה ופירושו מחמת בושה. וכן נאמר (ישעי' מ"ב) יסוגו אחור יבושו בושת. וכן (עזרא ט') בושתי ונכלמתי להרים פני אליך וכו'. וע"כ לפעמים גם ע"י הבושה נמשך התיקון שע"י התענית אבל הם נתבשרו שלא יצטרכו לבושה ולא לתענית כנ"ל. לענין מה שעל ידי תענית נשלם הדיבור ונתתקן האמונה יש לומר שזהו שאמר דוד האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד היינו ג' בחינת הנ"ל. ונאמר ואמונה עניתני. וזה זכור ד' לדוד את כל ענותו וכו' כי כשרצה לעמוד על מקום המקדש ששם עיקר היחוד הק' בבחינת פנים בפנים הי' צריך להמשיך תחלה בחי' התיקון שע"י התענית. וזה שאמר ואני בעניי הכינותי ודרשו ז"ל מלשון תענית היינו כנ"ל. ועי' בעץ חיים שער מיעוט הירח איך שבדור המדבר הי' היחוד בחול בבחי' אחור באחור שזה בחי' המדבר הייתי לישראל וכו'. ובבנין בית ראשון הי' היחוד בבחי' פנים בפנים. וזה מכוון קצת לדברינו הנ"ל:

סימן ס"ג-סוד כונת המילה

ענין זה מקושר עם קדושת א"י כמ"ש וזה הדבר אשר מל יהושע וכמו שפירש"י שם כי קדושת א"י הוא בחינת ברית כמ"ש ונתתי לך את הארץ וכו' ואתה את בריתי תשמור וכתיב וכרות עמו הברית לתת את ארץ כנען וכתיב לישראל ברית עולם לאמור לך אתן את ארץ כנען. וברית הוא בחינת יום השביעי שהוא שבת שהוא כלול מכל הששה ימים שהם בחינת ששה טפחים. וזה מה שכיבוש יריחו הי' ע"י שהקיפו תחלה את העיר ששה ימים בכל יום רק פעם אחת וביום השביעי שהי' בשבת הקיפו ז' פעמים ונפלה החומה והתחילו לכבוש הארץ. והצדיקים שהם בחינת ברית כתיב בהם צדירים יירשו ארץ. וכמו שבבחינת ברית יש בחינת מגלה טפח ומכסה טפח כמו כן לענין קדושת הארץ כי יש ארץ ישראל גם למעלה באתכסיא וכמובן בזוה"ק בפרט לענין ירשולים מפורש להדיא הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו ולענין ביהמ"ק כתיב מכון לשבתך פעלת ד'. ומבואר בזוהר (ויקרא כ"א) מענין הבי' האחרון שיהי' כלול משני הבתי' בית ראשון ובית שני ב"ר באתכסיא ובית שני באתגליא. גם לפעמים קדושתה באתגליא ועכשיו באתכסיא וכן כל הבחינות מגלה ומכסה שיש אצל הצדיק יש כמו כן גם בא"י. היינו כי לפעמים הוא מגלה עצמו ומקרב אצמו אל בני העולם ולפעמים מתרחק ומכסה עצמו מבני העולם עד שנופל עליו קושיות וכו'. וזה רואין בחוש גם בארץ ישראל כי לפעמים היא מגלית לאדם איזה התנוצצות מנועם קדושתה עד אשר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. ולפעמים בשביל נסיון האדם ובחירתו מעלמת קצת נועם קדושתה עד שנופלין עליה קושיות וספיקות גדולות כידוע לבקי בזה. וע"פ רוב הכיסוי וההעלם עצמו הוא ג"כ בשביל גילוי והתקרבות. כי אם היתה מגלית עוצם קדושתה אז לאו כל אדם הי' זוכה לישב בה. וזה כעין שאמר רז"ל לענין ארץ אוכלת יושביה אמר הקב"ה אניח חשבתיה לטובה והם חשבו לרעה וכו' (סוטה ל"ה). כי מי שאינו זוכה ח"ו נתרחק ע"י קצת ההעלמה והכיסוי שהוא באמת לטובתו בשביל התקרבות כנ"ל. וכן מה שיש אצל הצדיק בחינת מגלה ומכסה נגד השי"ת שכל מה שנתקרב אליו ית' הוא יודע ביותר שעדיין הוא רחוק ממנו ית' ובאמת היא עיקר שלימות העבודה וכמבואר במקום אחר. שזה בחי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ולזה זוכים בא"י שנקראת ארץ מרחקים כנ"ל כמה פעמים. וכתיב ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק וכתיב אשא דעי למרחוק שהיא בחינת הבית המקדש כמובא בס' המדות אות דעת וכתיב לענין נחמת ירושלים (ישעי' כ"ה) עצות מרחוק אמונה אומן. ונאמר (ירמי' ל') כי הנני מושיעך מרחוק וכתיב (שם ל"א) מרחוק ד' נראה לי וכו' וכתיב (שם נ"א) זכרו מרחוק את ד' וירושלים תעלה על לבבכם וכמבואר בכמה פסוקים בפי' שדייקא מחמת רוב ההתקרבות ושנדמה להם שהם כבר קרובים אליו ית' ומבני ביתו זה דייקא גרם להם ההתרחקות והגלות. וכמו שפירש"י על פסוק הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. כי באמת כל מה שמקורבין להיכל המלך ביותר צריכים להתיירא ביותר ולידע שהוא רחוק עדיין. וכן להיפוך אפי' בתוקף ההתרחקות והתגברות הגלות צריכים ג"כ לזכור בו ית' ולצפות ולקוות לבנין ירושלים ולהתגלות קדושת א"י בבחינת זכרו מרחוק את ד' וכנ"ל. וכן מה שיש אצל הצדיק בחינת מגלה ומכסה נגד עצמו שלפעמים מגלה פנים של רצון והשגחה וכו' ולפעמים מכסה ומקבל עליו יסורים וכו' זה נוהג ג"כ בארץ ישראל כי שם עיקר התגלות אור הרצון וההשגחה ואעפ"כ היא מג' דברים שנתנו ע"י יסורים כמו שאמר רז"ל. ויש סובלי יסורים בא"י והיא רק בשביל טובת העולם בבחינת אכן חליינו הוא נשא. וכמובא בספרים (ועי' בשער החצר סי' ט"ו). גם א"י מקבלת על עצמה הכל בשביל טובת ישראל על דרך שפך חמתו על עצמם ואבנים. ומחמת שא"י היא בחינת ברית שכלול מבחינת הכנפים המבואר בפנים ע"כ מצינו בה ג"כ לשון כנפים כמו לאחוז בכנפות הארץ וכו' וכמו מכנף הארץ זמירות שמענו. שכל זה דרשו רז"ל על ארץ ישראל. והנה עיקר התיקון של הכנפים דקדושה בחינת כנפי הכרובים היא בא"י. כי שם היו הכרובים הק' בבית המקדש בבחי' והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה וכו' וע"י דיבורים קדושים נותנים ח יזוק להכנפים הנ"ל. ואז אין להמחקרים כח כל כך להתפשט בחכמתם הרעה ח"ו. אבל ע"י דיבורים רעים בפרט אם מדברים ח"ו בגנות הצדיק או בגנותה של א"י ח"ו בבחינת מוציאי דבת הארץ רעה עי"ז עושים כנפים להנחש עד שמעופפים בחכמתם רח"ל. והנה א"י בעצמה היא בחינת החכמה דקדושה כי שם מקור החכמה כנ"ל והיא מלמדת דעת וחכמה לכל ישראל שזוכין לישב בה בבחינת וכל בניך למודי ד'. אך מחמת שאלו החכמים הנ"ל מתגברים בחכמתם הרעה ע"כ יש לקדושת א"י צער גדול מזה כי נופלין עי"ז גם לשם איזו בלבולים שהיא בחינת מבטח בוגד ומזה נעשה בא"י מה שנעשה לפעמים קנאה ושנאה בין אדם לחבירו רח"ל. והכל מחמת התגברות המבטח בוגד היינו בטחון שאינו שלם ואמת כראוי. ע"כ צריכים ל התחזק ולהתגבר שם ביותר בבטחון חזק ושלם כראוי. כי עיקר שלימות הבטחון הוא כפי שלימות השכל כמבואר במקום אחר. ועיקר שלימות השכל הוא בא"י. וכשזוכה להתחזק שם בבטחון שלם ואמת עי"ז נמשך עליו ביותר קדושת א"י כמ"ש (ישעי' נ"ז) והחוסה בו ינחל ארץ ויירש הר קדשי. ועי"ז בעצמו מכניע את החכמות רעות הנ"ל וממשיך אמונה ובטחון שלם בעולם:

סימן ס"ד-בא אל פרעה

בארץ ישראל שם עיקר שלימות החכמה והשכל. ועי"ז יכולים ליישב הקשיות הבאים מבחינת שבירת כלים. וכן בא"י שם עיקר שלימות האמונה שעי"ז עוברין גם על כל הקשיות הנמשכים מבחי' חלל הפנוי. וע"כ נקראת א"י ארץ העבריים. כי שם זוכים לאמונה שלימה כל כך עד שעוברים עמה על הכל. וכמבואר גם בפנים לענין שנקראים ישראל עבריים וכו'. וזה שכתוב זמרו לד' יושב ציון הגידו בעמים עלילותיו שזה בחינת דיבור שהוא בחי' שכל וחכמה כמבואר בפנים. וכתיב לך דומי' תהלה אלקים בציון. היינו בחי' שתיקה שעי"ז עוברים על הקשיות הבאים מחלל הפנוי בחי' שתוק כך עלה במחשבה כמבואר בפנים. והנה מבואר בפ' שופטים שמשאר עיירות שאינם מא"י כשלוחמים עמהם אזי מותר להחיות מהם הנשים והטף וכו. וזה כי הם מבחי' הקליפות הבאין מבחי' שבירת כלים שיש בהם איזו נצוצות הק'. וע"כ יכולים ליישב אלו הקשיות הבאים משם. וע"כ עם עיירות הנ"ל מותר לעשות שלום ג"כ ויהיו לך למס ועבדוך אבל מהעמים אשר בא"י כתיב בהם לא תחי' כל נשמה. כי הם מבחי' האפיקורסות והקשיות הבאים מבחי' חלל הפנוי שע"ז נאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים. ויש לומר שזה הי' פגם המרגלים שאמרו באנו אל הארץ וגם זבת חלב ודבש היא וכו' אפס כי עז העם וכו'. וכן אחר כך כתיב כי חזק הוא ממנו ודרשו רז"ל כביכול אין בעל ההבית יכול ל הוציא כליו משם. היינו כי מאחר שיונקים מבחי' חלל הפנוי שכביכול השי"ת בעצמו צמצם ופינה אלקותו משם ע"כ הם חזקים מ אד וא"א לנצחם בשום שכל ואותיות. וזה ויהס כלב את העם אל משה ופירש רש"י לשון שתיקה. היינו שרימז להם שהגם שבאמת אי אפשר ליישב אלו הקשיות בשום שכל. אבל משה רבינו זכה לבחי' שתיקה כזו עד שעי"ז יוכל להעלות גם אלו הנפשות שנפלו לאלו המבוכות והקשיות ולהכניס בהם אמונה שלימה כל כך עד שעי"ז יעברו על כל הנ"ל כנ"ל. וזה ויהס כלב את העם אל משה היינו שהאיר להם בחי' השתיקה של משה. וזה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. כי עי"ז נוכל להתגבר גם על הז' עממין אלו ולבער ואתם לגמרי והכל בכחו וזכותו של משה. ומחמת שעיקר בריאת העולם הי' ע"י חלל הפנוי שלשם א"א ליכנס בשום שכל רק באמונה שזה בחי' וכל מעשהו באמונה. וארץ ישראל היא ראשית נקודת הבריאה כמו שכתוב מציון מכלל יופי וכו' בחי' האבן שתי' שממנו הושתת הכל. כי היא עלתה במחשבה תחלה כי היא תכלית נקודת הרצון שעלה ברצונו הפשוט ית' לכלל הבריאה בבחי' רצית ד' ארצך וכו'. ע"כ היא סמוכה ביותר לבחי' חלל הפנוי שהי' בשביל הבריאה. וזה שכתוב (תהלים צ') ותחולל ארץ ותבל בחי' חלל הנ"ל. ומבואר בפנים שזה בחי' מחלוקת שכל אחד נחלק מחבירו ומושך עצמו לצד אחר. וזה בחי' חלוקת הארץ כמ"ש לאלה תחלק הארץ וכתיב (יהושע כ"ג) ויתנה יהושע לנחלה לישראל כמחלקותם לשבטיהם. ושם (י"ב) ירושה כמחלקותם ושם (י"ח) ויחלק שם יהושע את הארץ לבני ישראל כמחלקותם. ומחמת שלחלוקה ומחלוקת כזה שהוא בחי' חלל הפנוי אי אפשר ליכנס בשום שכל ע"כ כתיב אך בגורל יחלק את הארץ. וזה (משלי י"ח) מדנים ישבית הגורל וכו'. כי הגורל שהוא רק בחי' אמונה זה מבטל כל הקשיות הבאין מבחי' חלל הפנוי שהוא בחי' מחלוקת. וזה שבפ' מסעי נסמך לענין נחלת הארץ בגורל ענין האזהרה להוריש את כל יושבי הארץ וכו' כי הוא ענין אחד כנ"ל. וע"כ קיבול שכר הצדיקים לעתיד לבא שהוא מה שישיגו את סוד חלל הפנוי כמבואר בפנים נקרא ג"כ בשם גורל כמ"ש ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. וע"כ א"י היא בחי' עוה"ב וחלק בא"י היא כמו חלק בעולם הבא כמובא היינו כנ"ל. והנה שם בא"י שורש כל הזמירות והניגונים דקדושה שזה בחי' השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש. וזה בחי' זמרו לד' יושב ציון וכמוהו הרבה וזה מכנף הארץ זמירות שמענו. ושם עיקר הארת הניגון הק' בחי' ראש אמנה כמו שכתוב אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה וכמו שפירש רש"י שם כשהגליות נקבצין לשם להר הזה ששמו אמנה והוא בגבול צפונה של א"י הם צופים משם ורואים גבולה של ארץ ישראל ואוירה של א"י ושמחים ואומרים הודי' וכו'. היינו כי שם מאיר השיר הזה ביותר. והנה אם הי' משה מכניס את ישראל לארץ אזי היו נתבטלין כל הקשיות הנמשכים מחלל הפנוי ג"כ. והיו ישראל נשארים שם בקביעות רק מחמת חטא המרגלים שפגמו בזה כנ"ל שעי"ז נשארו כולם במדבר והוכרח משה ג"כ לישאר שם עמהם כמו שדרשו ז"ל. וזה שכתוב בפ' וילך הנך שוכב עם אבותיך וכו' כי ע"י הקליפות והקשיות הנמשכים משם עי"ז באו ישראל אח"כ לע"ז עד שבאו עליהם צרות רבות רח"ל. וזה על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני וכו'. כי באמת גם אז הי' עמהם השי"ת רק שהי' בבחי' הסתרת פנים רח"ל. ועתה כתבו לכם את השירה הזאץ וכו'. וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו וכו'. כי השירה הזאת היא מבחי' הניגון והשיר שלעתיד שעי"ז מעלין הנפשות גם מבחי' הקשיות של חלל הפנוי כנ"ל. וזה שכתוב (תהלים פ"ז) אזכיר רהב ובבל וגו' זה יולד שם וכו' ופירש"י שם שכל המזמור סובב על זה שלעתיד יביאו כל האומות את כל נפשות ישראל שנטמעו ונאבדו ביניהם. וזה שסיים ד' יספור בכתוב עמים היינו לעתיד כשיכתבו כל העמים לדראון אז יספור ד' את כל נפשות ישראל שנבלעו בתוכם ויוציאם מביניהם. נמצא שמדבר ממה שנפשות ישראל עתידין לעלות מכל הנפילות שנפלו לשם. אע"פ שיש אומות כאלו שיניקתם מבחי' ההסתרות והקשיות של הכלל הפנוי יעלו גם משם. וזה שסיים ושרים כחוללים כל מעייני בך. היינו שישוררו אז זה השיר שעל ידו נתבטלים גם כל המבוכות של החלל הפנוי שזה בחינת ושרים כחוללים כל מעייני בך היינו כל מחשבותי ועיוני דבוקים בך. בחי' אז ישיר יוד ע"ש המחשבה נאמרה. כי לזה השיר זוכים אלו הצדיקים שהם בחינת שתיקה בחי' מחשבה. שעי"ז יכולים ליכנס גם לתוך אלו המבוכות ולהעלות הנפשות שנפלו לשם עד שגם הם יזכו לבחי' קדושת המחשבה שידבקו את עצמם במחשבתם אל אור הא"ס בעצמו ית' שהוא בחינת סובב כל עלמין כי סובב גם על החלל הפנוי וכו' כמבואר בפנים. ועי' במדרש (שוחר טוב תהלים פ"ז) שהביאו רז"ל ג"כ זה הפסוק תשורי מראש אמנה לענין שעתידין האמות להביא את נפשות ישראל תשורה ודוון למלך המשיח מכוון לענינינו. כי מחמת שיש מבוכות של בחי' חלל הפנוי שאסור ליכנס בהם כנ"ל רק ע"י בחי' הניגון והשיר הנ"ל יעלו מאליהם הנפשות שנפלו לשם כי הם בעצמם יביאו אותם ויחזירום אל הקדושה בבחי' והביאו את כל אחיכם מנחה לד' וכמבואר ג"כ במאמר אמצעיתא סי' כ"ד.

וכפי הנ"ל מבואר מה שאמרו רז"ל (מגילה י"ד) משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה. כי עיקר הזמירות והשירות הם בא"י כנ"ל. וזה איך נשיר וגו' על אדמת נכר. וע"כ הי' גמר כיבוש א"י בשלימות ע"י דוד המלך ע"ה שזכה להיות נעים שמירות ישראל. וזה נאום הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ונעים זמירות ישראל. כי ע"י זמירות ושירות אלו שהם מבחינת הניגון והשיר שלעתיד שעי"ז מעלין גם כל נפשות ישראל שנפלו להמבוכות של בחי' חלל הפנוי. עי"ז יוכל להחזיר את כל נפשות ישראל בתשובה שלימה. וע"כ באמת מבואר בדברי רז"ל שתהלים מסוגל לתשובה. וע"כ באמת אמרו רז"ל (שוחר טוב תהלים י"ח) שכשאמר ישראל שירה נמחלו עונותיהם. וע"כ בארץ ישראל ששם יקר הזמירות והשירות הקדושות בחי' עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו ונאמר קחו מזמרת הארץ וכו'. ע"כ העם היושב בה נשוא עון. וע"כ כשבנה שלמה את הבית המקדש שהיא פנימיות קדושת א"י יסד אז שיר השירים. וזה שנאמר גם על לעתיד "השיר יהי' לכם כלול התקדש חג" (היינו הלילה של פסח שיצאו מגלות פרעה ומצרים שמרמז על שני בחינות המבוכות הנ"ל כמובן הפנים במאמר זה) ושמחת לבב כהולך בחליל לבא בהר ד' וכו'. כהולך בחליל דייקא כי ע"י השיר הזה זוכין להשיג סוד הכלל הפנוי כנ"ל שזה בחי' קדושת א"י הר ד' וכו'. ועי' (משלי כ"ז) רב מחולל כל ושוכר כסיל ושוכר עובירם עי' רש"י שם הקב"ה ברא הכל וכו' אין אנו צריכים לשום חכמה וכו'. ולפי הנ"ל מבואר הענין בדרך זה הקב"ה ברא את כל הבריאה ע"י סוד חלל הפנוי וזה בחי' רב מחולל כל מחולל דייקא. ואע"פ שכל הבריאה היתה ע"י חכמה מכל מקום החכמה שיש בבחי' חלל הפנוי אי אפשר לשום אדם להשיג. וע"כ הכל שם ככסילים והקב"ה נותן שכר להאדם ע"ז שיודע האמת שהוא כסיל כי א"א להשיג החכמה שיש שם. וזה ושוכר כסיל. אך ישראל באמונתם הק' עוברים גם על בחי' חלל הפנוי וזוכים לדבק עצמם באור א"ס בעצמו שהוא בחי' סובב כל עלמין כי הוא סובב ומקיף גם על החלל הפנוי. ועל כן נקראים ישראל עבריים על שעובירם באמונתם על הכל וכמבואר בפנים. וזה ושוכר עוברים. כי הוא ית' נותן שכר לישראל שעוברים שאמונתם גם על בחי' חלל הפנוי כנ"ל. ובאמת אין לך שכר גדול מזה בעצמו כשזוכין לעלות ולעבור כל מדריגות בחי' החכמה שיש בכלל הבריאה עד תחלת האצילות שהוא ראשית נקודת הבריאה. ואח"כ עולה ועובר עוד להלן עד שעובר גם על בחי' חלל הפנוי ומדבק א"ע באור א"ס בעצמו. אך אפי' מי שאינו זוכה לזה בשלימות רק כשבא לבחי' הסתרות וקשיות שא"א לו ליישבם עושה עצמו ככסיל ומחזק א"ע באמונה שלימה. גם לזה יש תקוה גדולה ושכר גדול כנ"ל. וע' רש"י שם שפירש ושוכר עובירם עוברי דרכים בטלנים מכל מלאכה. כי באמת עיקר מלאכת האדם בזה העולם הוא להוציא חכמתו הק' מכח אל הפועל. שזה בחי' ואמלא אותו וכו' בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה ועל זה יקבל שכר גדול כ"א לפי בחינתו. אך אעפ"כ יקבל שכר גם ע"ז שכשמגיע לבחי' כאלו הבאים מבחי' חלל הפנוי ששם כביכול בחינת ביטול שהוא בטל ופנוי מכל כמבואר בפנים וא"א להשיג החכמה שיש שם. ע"כ גם הם מבטלים א"ע לגמרי ומתדבקים אליו ית' בביטול גמור ועי"ז עובירם על הכל. וזה בכלל דבריו ז"ל שאמר "אז ס'איז גאר שלעכט איז מען זיך גאר מבטל". היינו כנ"ל כשגוברין עליו מבוכות ובלבולים כאלו שא"א לו להתגבר עליהם ולנצחם בשום אופן. ידע כי אולי הבלבולים האלו (הם) נמשכים מבחי' חלל הפנוי כפי בחינתו. ע"כ אין חכמה ואין עצה וכו' כ"א לבטל עצמו לגמרי אליו ית' בביטול גמור כנ"ל. ויש עוד כמה בחינות בזה ולזה נוגע גם מה שאמרו ז"ל פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה ואז יקבל שכר בודאי גם על בחי' הביטול. ויתד שהכל תלוי בו הוא להתחזק את עצמו בכל עת לדבר בו ית' באמונה שלימה. ואז יזכה לעבור בשלום על הכל כי כתיב (תהלים נ"א) אמונים נוצר ד'. וע"כ גם בכלל קדושת ארץ ישראל נאמר שכן ארץ ורעה אמונה וכן לעתיד בעת קיבוץ גליות לא"י שאז ושר השיר הק' כנ"ל שזה בחי' (ישעי' כ"ו) ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה וגו' כתיב שם ג"כ פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים וכו'. כי העיקר הוא האמונה כנ"ל:

סימן ס"ה-ויאמר בועז

ארץ ישראל וירושלים הם בחינת השדה העליונה ששם שורש גידול כל נשמות ישראל. וזה שמצינו בכלל א"י שנקרא שדה כמ"ש (שופטים כ') ואשלחה בכל שדי נחלת ישראל וכן (יחזקאל י"ז) ויתנהו בשדה זרע פירש"י בירושלים וכן שדי חמד וכיוצא בזה עוד. ובשעת ישוב ארץ ישראל וברכתה כתיב ועץ השדה יתן פריו. ושם עיקר שלימות התפלה כמו שכתוב והתפללו אליך דרך ארצם. כי שם עיקר ההתקרבות אל התכלית שהוא בחי' כולו טוב כולו אחד כנ"ל בסי' ד' ובסי' נ"א. וגם כי א"י היא בחינת עוה"ב שהוא עיקר התכלית. וזה בחי' הג' דברים שנתנו ע"י יסורים והם: תורה. עוה"ב. וארץ ישראל. כמו שאמרו ז"ל כי ע"י יסורים מבטלין עצמן אל התכלית שהוא בחי' א"י ועולם הבא ועי"ז זוכים לחידושי תורה כמבואר בפנים וע"כ אין תורה כתורת א"י. ושם בא"י עיקר השמחה כנ"ל כמה פעמים.ושם עיקר שלימות השכל כידוע שעי"ז עיקר גידול הנפש וכו'. והשכל הוא בחי' בועז כמו שכתוב החכמה תעוז לחכם. וע"כ נקראת ירושלים עיר עז לנו (ישעי' כ"ו). ומחמת שעיקר התיקון לבא אל התכלית הטוב הוא ע"י הצופים בחי' מנצפ"ך צופים אמרום. ע"כ נאמר על לעתיד (שם נ"ב) קול צופיך נשאו קול יחדיו כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון וכו'. כי אז יזכו ישראל לזה בשלימות לסתום עיניהם מחיזו דהאי עלמא לגמרי ולהסתכל רק אל התכלית הטוב שהוא בחי' ציון וירושלים עין בעין. גם ארץ ישראל היא בחי' הגן עדן כמובא. שזה ג"כ בחי' כלליות תיגונים הנ"ל כמב"פ:

סימן ס"ו-ויהי נא פי שנים

העבודה שעובדין את השי"ת בארץ ישראל היא בבחי' פי שנים כמאמרם ז"ל וחד מנייהו כתרי מינן וכתיב לכן בארצם משנה יירשו. וזה מחמת שא"י של מטה מכוונת נגד א"י של מעלה ובפרט ירושלים ובית המקדש. וגם עכשיו שכביכול הקדושה של א"י נתעלמה ועלתה למעלה אעפ"כ כבר ידוע כי דרך הק' לפקוד את מקומה תמיד. וע"כ גם קדושת א"י יורדת בכל פעם למטה לפקוד את מקומה. וכמובן גם בזוה"ק וכמובא בתיקון שלשה משמורות. ומחמת שלמעלה מתאחדים הרוח דלתתא היינו בח' קדושת א"י וירושלים של מטה עם קדושת ירושלים של מעלה. ע"כ גם כשיורדת למטה לפקוד את מקומה ממשכת עמה הארה גדולה מבחי' הרוח דלעילא שהוא בחי' א"י וירושלים שלמעלה. ועי"ז זוכים היושבים בא"י לבחי' פי שנים כנ"ל. ושם עיקר שלימות הדיבור שעי"ז מוףציאים כל הדברים שבקדושה מכח אל הפועל. כי שם מאיר אור האמת שמ"ש אמת מארץ תצמח וכתיב ונקראה ירושלים עיר האמת וכנ"ל כמה פעמים. ועל כן שם עיקר מפלת הרשעים גם בעולם הזה כמו שכתוב וירוממך לרשת הארץ כאשר קאה את הגוי וכו' וכמובא בספרים ג"כ. כי אור האמת של א"י שהוא בחי' פנים בחי' יעקב (כי א"י נקראת נחלת יעקב) אינו יכול לסבול את הרשעים וע"י כ"ז נמשך הארת עולם הבא כמב"פ. וע"כ ארץ ישראל היא בחי' עוה"ב ובחינת שבת כנ"ל כמ"פ ומשם עיקר שלימות הדיבור בחי' ודבר דבר. וזה בחינת אל הוי' ביצירה כמבואר בפנים. כי א"י היא בחי' יצירה כידוע. ועי"ז נשלם הדיבור שהוא בחי' מלכות פה בחי' א"י שהיא בחינת מלכות כידוע. ושם עיקר שלימות החשק דקדושה לפי גודל מעלת הנחשק שהיא קדושת ארץ ישראל שנקראת ארץ חמדה וכתיב ההר חמד אלקים לשבתו. וע"כ באמת מתגברין המניעות ע"ז מאד כמאמרם ז"ל שהיא אחת מג' דברים שנתנו על ידי יסורים. וזה בעצמו היתה טענת המרגלים אפם כי עז העם וכו' וכמבואר בליקוטי הלכות. אבל באמת הבל יפצה פיהם. כי אדרבא מזה ניכר גודל מעלת הנחשק וצריכים להתגבר בכיסופין כאלו עד שזוכין מלשבר כל המניעות שזה בחי' מה שאמר דוד נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ד' וכו'. ועי"ז זוכין לבא לארץ ישראל ולהוציא את אור קדושתה כביכול מהעלם אל הגלוי מכח אל הפועל. ואז זוכין לקבל מקדושתה בחי' פי שנים. כי ממשיכין גם הארת בחי' הכח שהוא חי' רוח דלעילא אל הפועל שהוא בחי' הרוח דלתתא שזה בחי' פי שנים כנ"ל. וע"כ באמת אמרו ז"ל וחד מינן כי סליק להתם הוא כתרי מנייהו. כי מסתמא הי' לו מניעות רבות לעלות מחוץ לארץ לא"י רק שזכה להתגבר בחשק גדול וכיסופים גדולים כל כך ודייקא ע"י ריבוי המניעות עד שזכה לשבר את כל המניעות ולעלות ולבא לשם. וע"כ הוא זוכה לקבל הארת פי שנים ביותר עד שהוא כתרי מנייהו. וזה שאמר שם מקודם (כתובות ד' ע"הכּ) ולציון יאמר איש ואיש יולד בה א"ר מיישא וכו'. אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה עי' רש"י. אמר אביי וחד מנייהו עדיף כתרי מינן. אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתיר מנייהו. וכו' (עי' חידושי אגדות שם). היינו שמתחלה דרש כפל לשון איש ואיש שגם היושב בחו"ל ונכסף ומתגעגע ומצפה לראותה חשוב ג"כ כאילו נולד בה. ועל דרך שאמרו ז"ל חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה וכו' כאילו עשאה. אמר אביי וחד מנייהו עדיף כתרי מ ינן נמצא שאנו רואים בחוש שאינו דומה הנולד בה ממש להמצפה לראותה כי חד מנייהו כתרי מינן מחמת שאוירה מחכים ע"י בחי' הנ"ל שמאיר בה מבחי' ירושלים שלמעלה. נמצא שאי אפשר לצאת ב"הכאלו" שכיון שרואין שאינו דומה לו ממש. וממילא כפי זה יתפרש איש ואיש יולד בה שהנולד בה נחשב איש אחד מהם כשני אנשים שלנו שזה בחי' פי שנים. וזה שסיים והוא יכוננה עליון בחי' מ כון לשבתך פעלת ד'. כי היא מכוונת נגד ירושלים שלמעלה וע"כ יש להנולד בה פי שנים. וזה שסיים רבא וחד מינן כי סליק להתם. היינו שאינו רוצה לצאת עם ה"כאלו" מחמת שמצפה לראותה רק מתגבר בכיסופין גדולים כל כך עד שמשבר כל המניעות ועולה לשם. עי"ז מקבל הארת פי שנים ביותר עד שהוא עדיף כתרי מנייהו כנ"ל. וזה שסיים דהא ר' ירמי' לא הוה ידע מה קאמרו רבנן וכי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי. יש לפרש על דרך שאמרו ז"ל (ברכות ס"ג. מכות י') חרב על הבדים על שונאיהם של ת"ח שלומדים בד בבד ולא עוד אלא שמטפשין וכו'. והענין כי כשלומדים שני ת"ח אזי מפלפלין בההלכה עד שמוצאים פירוש ההלכה לאמתתה מכח אל הפועל מה שאין כן כשלומדין ביחידות. אבל בא"י מחמת שאוירה מחכים אפי' כשלומד ביחידי מוציא מכח אל הפועל אמתת ההלכה כמו שאם הי' לומד בבבל בשנים. וזה מחמת ששם מאיר ביותר בחי' הכח בחי' רוח דלעילא אל הפועל (אבל מ"מ גם שם אם לומד בשנים בודאי יוכל להוציא מכח אל הפםועל אמתת ההלכה ביותר כי טובים השנים מן האחד) וזה וחד מנייהו כתרי מינן. נמצא כשר' ירמי' דלא הוה ידע מה דקאמרי רבנן היינו שאפי' מה שכבר הוציאו החכמים אל הפועל לא הי' מבין ג"כ. ולבסוף כי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי. היינו שאפי' אם לומדין בשנים אינם יכולין להוציא אמתת פירוש ההלכות מכח אל הפועל המותו שזה בחי' טפשאי ע"ד ולא עוד אשלא שמטפשין. מזה מובן שנתחדד שם כ"כ עד שהוא כתרי מינייהו. כי הלא הוא מבין ומשיג מה שאחד מהם שהוא כתרי מינן לא יוכל להשיג (ועי' בחידושי אגדות סנהדרין ד' כ"ד מעין זה. ועי' כאן במהר"ם שיף). וזה דסיים ר' ירמי' בכמה מקומות בש"ס בבלאי טפשאי משום דיתבי באתרא חשוכא אמרין שמעתא דחשוכא ופירש רש"י כי בבל היא במצולה. ולפי פשוטו יתכן בזה מה שסיים הכתוב והוא יכוננה עליון ופירש"י שאן שהוא למעלה מכל העולם. כי מחמת שא"י וירושלים גבוה מכל העולם ע"כ אוירה מחכים היפוך מבבל שיושבת במצולה. אך לפי הנ"ל וכפי המבואר בפנים כי חושך הוא לשון מניעה. יש לפרש משום דיתבי בארעא דחשוכא היינו במקום שמתגברין המניעות והעיקר הוא מניעות המוח המונעין מלהוציא כל הדברים שבקדושה מכח אל הפועל. ע"כ אמרו שמעתא דחשוכי. כי אינם זוכים להוציא ההלכה ברורה מכח אל הפועל כי החושך והמניעות מתגברין ע"ז ומחמת זה בעצמו כשנתעוררין ע"י המניעות לכסוף בכיסופין גדולים ביותר עד שמשברין החושך והמניעות וזוכין לעלות לשם בודאי זוכין לקבל עי"ז הארה גדולה ביותר עד שהוא כתרי מנייהו. וזה שדרש ר' ירמי' בעצמו (סנהדין כ"ד) במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. כי שם מתגברין המניעות והחושך מאד. כי בבל היא בחי' פגם הדיבור שאינו בשלימות בחי' כי שם בלל ד' שפת כל הארץ וכמובא בסי' נ"ח. ועי"ז מתגברין שם המניעות ביותר בבחי' אנוס ע"פ הדיבור כמב"פ. נמצא שלשיטת רבא יתפרש הכתוב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה בשני אופנים. היינו שמי שנולד בציון הוא כתרי מינן וכן מי שהוא מרהב ובבל וכו' הנזכרים שם מקודם ובא לציון אזי הוא כשני אנשים שנולדו בציון מחמת גודל המניעות והכיסופין שהיו לו עד שזכה לשם כנ"ת. וע"כ משה רע"ה כשרצה ליכנס לא"י והתגבר בתפלות וכסופין עד שרצה לשבר מניעות נוראות כאלו שהיו לו מהשי"ת בעצמו על זה. ואם הי' משבר המניעות שלו ע"י בחי' שלימות הדיבור והי' מוציא מכח אל הפועל כרצונו ומאוייו לכנוס לא"י. אזי הי' זוכה עי"ז למדריגה גבוה כזאת עד שהי' ממשיך ממש בחי' הכח שהיא בחי' ירושלים שלמעלה למטה ממש עד שאפשר שלא היו יכולין ישראל לקבל כלל ההארה הגדולה הזאת עד שהיו מתבטלין ממציאות ח"ו בחי' תוסף רוחם יגועון. וזה ויתעבר ד' בי למענכם (דייקא) וכו' ויאמר ד' אלי רב לך (ופירש"י הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך) אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה וכו'. היינו על דרך שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך (הינו הרב טוב הצפון וגנוז עדיין שהוא עדיין רק בבחי' כח) פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. הינו ע"י שיש להיראים מונעים ונגדיין והם מתגברים על הכל וחוסים בבך ומשברים כל המניעות עי"ז זוכין להוציא הרב טוב הנ"ל מכח אל הפועל. וזה שהודיע למשה הרבה מזה שמור לך רב טוב הצפון לך. רצה לומר אתה כוסף ומתגעגע כ"כ לבא לא"י זו שלמטה שהוא בחי' רוח דלתתא בחי' פועל. אבל יש עדיין ארץ ישראל וירושלים שלמעלה שהיא בחי' רב טוב הצפון בחי' כח. ואם תכנס לא"י זו אזי תמשיך גם בחי' הרוח דלעילא עד שלא יוכלו ישראל לסבול כלל כפי מדריגתם שהם עכשיו לכן אל תוסף דבר וכו'. כי ע"י הדיבור מוציאין מכח אל הפועל כנ"ל. עלה ראש הפסגה כו' וראה בעיניך וכו' וצו את יהושע וכו' והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. כי בכח הראי'ה שלך בלבד תמשיך ג"כ הארת הרוח דלעילא עד שבכח הזה יכבוש יהושע את הארץ. ויש עוד ל באר בזה וזה תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ד'. כי היא בבחי' פועל ומכוון נגד בית המקדש שלמעלה שהיא בחי' כח כנ"ל. וזה מקדש ד' כוננו ידיך היינו בחי' התפתחות הידים הנ"ל שהם בחי' כח ופועל. וזה כעת יאמר ליעקב וכו' מה פעל אל. כי המלאכים אין משיגים רק בבחי' כח ודייקא ישראל ע"י שהם בעולם הזה שהוא מלא מניעות רבות זוכין להוציא מכח אל הפועל שזה בחי' מה פעל אל. וזה שנאמר לענין ירושת א"י (תהלים מ"ד) אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם וכו'. היינו מה שהוצאת ענין ירושת ארץ ישראל מכח אל הפועל. וזה אתה ידך גוים הורשת כי הכל נעשה ע"י התפתחות הידים כנ"ל. וזה כי ימינך וזרועך (בחי' שתי הידים שהם בחי' כח ופועל) ואור פניך הוא בחי' אמת שהוא בחי' פנים בחי' עוה"ב. וזה כירציתם לשון רצון וכיסופין שע"י כל זה מוציאין מכח אל הפועל (וזה בחי' ופעול ידיו תרצה) ואחר כך מתפלל שגם עכשיו אחר שבעוה"ר נסתלק קדושת א"י וחזר ועלה למעלה כביכול אעפ"כ ע"י שעוברין עלינו צרות ומניעות רבות כ"כ ואעפ"כ אנחנו דבוקים בו ית' בבחי' כי עליך הורגנו כל היום וכו'. ע"כ קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך. וזה שמתפלל ג"כ (תהלים ע"ד) זכור עדתך וכו' הר ציון זה שכנת בו וכו' למה תשיב ידך וימינך וכו'. בחי' הידים הנ"ל ואלקים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ ונאמר עוזה אלקים זו פעלת לנו וכו':

סימן ס"ז-ויבן

קדושת ארץ ישראל היא בחי' מלכות בחינת כבוד כנ"ל כמה פעמים בחי' אם כל חי. כי שם שורש כל נפשות ישראל בחינת תוצא הארץ נפש חי' וכמובא. וזה כי חלה גם ילדה ציון את בניה וכן בשיר השירים נקראים ישראל בנות ירושלים בנות ציון. וזה בחי' אנהגך אביאך אל בית אמי כי היא בחינת אם לנפשות ישראל. וזה שובי נפשי למנוחייכי וכו'. אתהלך לפני ד' בארצות החיים פירש"י בא"י. וכשהנפש מסתלקת היא מסתלקת אל הכבוד וכו' וזה בחינת גודל מעלת הנפטר בארץ ישראל. וזה שנאמר אצל המרגלים כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' וינסו אותי וכו' אם יראו את הארץ וכו' ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה וכו'. וזה שנאמר שם תחלה וכבוד ד' נראה וכו' אכנו בדבר וכו'. וזה שנאמר שם תחלה וכבוד ד' נראה וכו' אכנו בדבר וכו'. כי לפעמים בא הכבוד בשביל הסתלקות הנפשות. וכן אצל עדת קרח נאמר וירא כבוד ד' כמבואר בפנים. והנה בא"י שם הוא בחינת שבירת תאות האכילה כנ"ל כמ"פ ועי"ז זוכין להארת פנים שזה בחי' ואור פניך כי רציתם הנאמר בירושת א"י. ושם עיקר המלכות והכבוד לצדיקים שיש להם עזות דקדושה בחי' ויתן עוז למלכו. וזה נהלת בעזך מאל נוה קדשך ונאמר כן בקדש חזיתיך וראות עוזך וכבודך ונאמר עוז ותפארת במקדשו ונאמר מטה עוזך ישלח ד' מציון ונאמר הבו לד' כבוד ועוז ונאמר עיר עז לנו ונאמר לבשי עוזך ציון ועוד כיוצא בזה. וזה שכתוב על לעתיד (ישעי' כ"ה) על כן יכבדוך עם עז וכו' כי אפילו הגוים שהם עזי פנים יזהרו ג"כ בכבוד השי"ת. וזה כי היית מעוז לדל בחינת המלכות דקדושה שנקראת דל כידוע. וע"כ עיקר תיקונה הוא ע"י צדקה שנותנים לעניים כמבואר בפנים. וכבר נתבאר שעיקר שלימות הצדקה היא ג"כ בארץ ישראל כמו שכתוב וצדקה בכרמל תשב והבית המקדש שלעתיד יהי' נבנה ע"י צדקה ויהי' נקרא שמו צדקה כמובא בזוה"ק (שמות נ"ט) וע"י צדקה מעלין הכבוד והמלכות מבין הסט"א וחוזר אל המביני מדע. וזה עיקר שלימות קדושת א"י וירושלים שלמטה שהיא בחי' כבוד שהוא מכוון נגד ירושלים שלמעלה שהיא בחינת בינה כידוע. וזה שכ' עד אבא אל מקדשי אל אבינה וכו' וזה שכתוב (משלי כ"ג) כי תשב ללחום את מושל (היינו לאכול לחם על השלחן שהוא בחינת מלכות וממשלה בחינת כבוד כמבואר בפנים) בין תבין את אשר לפניך (היינו שתראה שיהיה להכבוד פנים ויהי' מחובר אל בחינת בינה כנ"ל) שזה בחי' מה שחזרה ארץ ישראל לישראל שנקראים עם חכם ונבון. ףאך מחמת שיש בחי' מותרות המוח בחינת בינה יתירה שמשם יניקת האויבים. והתיקון לזה ע"י שמתחברים כל האויבים ביחד עי"ז יונקים במהרה כל המותרות ונופלים. וזש"כ אצל כיבוש א"י (יהושע ט') ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע וכו' פה אחד. וכן (שם י' י"א) וכל זה בכדי שיינקו במהרה כל המותרות ויפלו באין תקומה כנ"ל. ושם עיקר שלימות היראה והאהבה כנ"ל כמה פעמים. וזה אהבתי מעון ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך. והם בחינת יד החזקה ויד הגדולה שעל ידם הולדת הנפשות וגידולן וזה שנאמר כמ"פ יד אצל ירושת ארץ ישראל וכן משה אמר בתפלתו אתה החילות וכו' את גדלך ואת ידך החזקה וכו'. והנה מבואר בפשים שלפעמים יש עייפות אל הנפש ע"י שנתרחקה מאמה דהיינו הכבוד היינו שכמתפללין בלא כוונת הלב וכו'. ובזה מבואר מה שאמרו ז"ל יכוון את לבו כנגד א"י וכנגד ירושלים ובית קדשי קדשים. כי כונת הלב הוא בחינת הנפש ששרשה בכבוד שהם בחי' דיבורי התפלה שהם בחי' מלכות בחי' כבוד בחינת למען יזמרך כבוד וכתיב שימו כבוד תהלתו. ע"כ צריך לכוון לבו נגד ארץ ישראל שם משכן כבודו ית' ונאמר לשכון כבוד בארצנו. וכנגד ירושלים שנא' בה נכבדות מדובר בך. וכנגד בית קדשי קדשים בחינת ובהיכלו כולו אומר כבוד ונאמר מעון ביתך ומקום משכן כבודך. וזה שכתוב (תהלים ס"ג) צמאה לך נפשי וכו' בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך בחינת כבוד ועוז הנ"ל כי טוב חסדך מחיים וכו' כמו חלב ודשן תשבע נפשי ושפתי רננות יהלל פי וכו'. כי עיקר חיות הנפש הוא מהתפלה שהיא בחי' כבוד. וזש"כ גם כן (תהלים קמ"ג) פרשתי ידי אליך (היינו לעורר עי"ז הבחי' ידים שעל ידם הולדת הנפש וגידולה כנ"ל) נפשי כארךץ עייפה לך סלה פירש"י כארץ עייפה בגולה כי בגולה היא בחי' התרחקות הנפש מן הכבוד שעי"ז בא עייפות להנפש. וע"כ בעת הגאולה נאמר (ירמי' ל"א) וישבו בה יהודה וכל עריו יחדיו וכו' כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי. והנה מבואר בפנים כי התיקון לעייפות הנפש הוא ע"י שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו וכו'. ולענינינו יש לומר כי התיקון הוא ע"י שנזהרין גם עכשיו בכבוד א"י וירשלים ומחבבין אותה ומשתוקקין אליה. כי עכשיו כשנתעלם קדושתה היא בבחי' זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו. והשכחה היא מחמת העננין דמכסיין על עיינין שהם רומי רבתי ורומי זעירתא כמבואר במקום אחר שהם החריבו את ירושלים וא"י עד שנתעלם קדושתן. וע"י שנזהרים גם עתה בכבודן והכבוד הוא בחי' אש ובא בתוך העננים ואזי נקרעים העננים ונתגלה דעת הזקן וכו' כמבואר בפנים. וכמו כן לעניניו שע"י הכבוד שמכבדין אותם גם עכשיו ובאין אליהם ושואלים בשלומם ונשתתפין בצערים עי"ז נקראים העננים שגברו אז בשעת החורבן כמו שכתב (ירמי' ד') הנה כעננים יעלה וכתיב (יחזקאל ל"ב) והצלתי אתכם מכל המקומות אשר נפוצו שם ביום ענן וערפל וכתיב סכות בענן לך וכו'. ונתגלה הדעת שהוא בחי' קדושת א"י. וזה שהתפלל דוד (תהלים ק"ב) אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה וכו' כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו היינו שגם עכשיו שנתעלם קדושתה אעפ"כ מכבדין אותה ומחבבין אותה כ"כ עד שמנשקים אבניה ומחבקין את עפרה כמו שאמרו ז"ל (כתובות קי"ב.) ר' אבא מנשק כיפי דעכו ר' חנינא מתקל מתקלא וכו' ערש"י ר"ח ב"ר אבא מיגנדר בעפרה שנאמר כי רצוף עבדיך את אבניה וכו' היינו כנ"ל שזה בחי' שנותנין כבוד לזקן ששכח תלמודו. ע"י זה בעצמו ראוי ונכון שתחזיר בשלימות לכבודה ויתגלה קדושתה. וזה וייראו גוים את שם ד' וכל מלכי הארץ את כבודך כי בנה ד' ציון נראה בכבודו וכל הענין כמבואר שם. וע"כ באמת לעתיד כתיב ואני אהי' לה חומת אש ולכבוד אהי' בתורה בחי' האש והכבוד הנ"ל. ועי"ז נעשה רעמים. וזה שנאמר (ישעי' כ"ט) מעם ד' צבאות תפקד ברעמים וברעש וכו' ולהב אש אוכלה ופירש רש"י ואחר שתשפלו וכו' תפקד אריאל מאתי להושיעם ברעם וכו'. ועי"ז יוצאין מים רבים שהם בחי' מימי הדעת ובמקום שהי' תחלה בבחי' ארץ ציה ועיף בלי מים נעשה עכשיו ארץ נחלי מים וכתיב ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים (תהלים ק"ז) עי' תרגום וכן בישעי' מ"א ע"י רש"י שם וכיוצא פסוקים רבים המבשרים על מים רבים וקדושים שיתגלו אז וכתיב (זכרי' י"ד) והי' ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים וכו' ועל ידי כ"ז יתתקן בחינת עייפות הנפש כנ"ל וגם העצמות יתתקנו בבחי' (ישעי' נ"ח) והשביע בצחצחות נפשיך ועצמותיך יחליץ והיית כגן רוה וכמוצא מים וכו' וכתיב (ירמי' ל"א) אולכים אל נחלי מים וכו' והיתה נפשם כגן רוה וכו':

סימן ס"ח-איסור כעס

בארץ ישראל שם בחי' ביטול הכעס כמאמרים ז"ל ונתן לך שם לב רגז בבבל הוא דכתיב וכמובן ג"כ בסי' קנ"ה. ושם עיקר העשירות בחינת רבת תעשרנה וכתיב וכסף וזהב ירבה לך ועוד כיוצא בזה ובפרט מה שהפליגו רז"ל בגודל העשירות שהי' שם בפרט העשירות שהי' בימי שלמה המלך עד אשר אין כסף נחשב וכו'

סימן ס"ט-איסור גזילה

ארץ ישראל היא בחינת אשה יראת ד' כידוע וממנה מתפשטין ענפים שהם בחינת ממון ועשירות וזה בחי' העשירות הגדול שהיא בא"י בפרט בירושלים ובית המקדש ועל ענפים אלו גדלים הפירות היינו הבנים שזה בחי' בני ציון היקרים שמסולאים בפז כי גדלים על ענפים יקראים שכל ענף יקר מכל הון ופז רב. וזה שאמר הכתוב (יואל ד') אשר כספי וזהבי לקחתם וגו' ובני יהודה ובני ירושלים מכרתם וכו'. וזש"כ ג"כ בנחמת ציון (ישעי' ס') כי לי איים יקוו וכו' להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם וכו'. וזה שאמר הכ' (חגי ב') והרעשתי את כל הגוים וףבאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד וכו' לי הכסף ולי הזהב וכו' עי' רש"י. הינו כי באמת הכסף והזהב הוא רק שלו ית' וראוי רק לישראל אך העכו"ם מלבד שגזלו וחמסו הרבה את ישראל ונטלו מהם כספם וזהבם אף גם יש אצלם הרבה כסף וזהב שבא להם ע"י החמדה שהי' להם על העשירות של ישראל. וע"כ לעתיד יתעוררו כולם להשיב הכסף והזהב אל שרשם שהוא הבית המקדש פנימיית נקודת קדושת ארץ ישראל שמשם שפע כל העשירות כנ"ל. וזה בחי' האילן של זהב שעשה שלמה עם ענפים ופירות של זהב רומז להנ"ל.וזה ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך ליראות. וזה שנצטוו ולא ייראו פני ריקם וכו' כברכת ד' אלקיך אשר נתן לך. כי משם שורש כל השפע של כל אחר כנ"ל. וזה שכתוב על ירושלים (יחזקאל י"ז) אל שדה טוב אל מים רבים היא שתולה לעשות ענף ולשאת פרי וכו'. ושם בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי וכו'. וזה שכתוב (שם י"ט) אמך כגפן בדמך על מים שתולה פוריה וענפה היתה ממים רבים וכו' ותותש בחמה לארץ הושלכה ורוח הקדים הוביש פריה וכו'. היינו שנתקלקל החומה של בחינת העשירות ונעשה חימה רח"ל כנ"ל בפנים סי' ס"ח ועי"ז הוביש פריה. אבל בנחמות ציון כתיב (שם ל"ו) ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו וכו' כי הנני עליכם וכו' והרביתי עליכם אדם וכו' ורבו ופרו וכו'. וזש"כ (שיר השירים ח') כרם הי' לשלמה בבעל המון (פירש"י בירושלים) נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף (עי' רש"י). כי הם פירות יקרים מאד בחי' בני ציון היקרים המסולאים בפז וכו' כנ"ל. כרמי שלי לפני האלף לך שלמה וכו' (עי' רש"י) כי הוכרחו להחזיר הענפים עם הפירות וכל העשירות כנ"ל. ושם בא"י עיקר החכמה בחי' לב חכם לימינו שהיא התורה כי אין תורה כתורת א"י ושם בחי' ביטול תאות ממון כנ"ל כמה פעמים. וע"כ שם עיקר האהבה והשלום כמו שכתוב השם גבולך שלום וארז"ל (סנהדרין כ"ד) בא וראה כמה מחבבין זה את זה. ושם עיקר ביטול והכנעת האויבים והשונאים היונקים מהשערות שהם בחי' מותרות המוחין שהם בחי' שערות הם בחי' שערים בימין שזה ג"כ בחי' לב חכם לימינו כמבואר בפנים. וזה בחי' ויירש זרעך את שער אויביו וכן את שער שונאיו. כי כשנעשה מבחי' שער בשמאל (שמשם יניקת האויבים) שער בימין עי"ז נכנעים האויבים והשונאים ויורשין אנחנו שעריהם. וזה שכתוב לא האמינו וכו' כי יבא צר ואויב בשערי ירושלים כי ע"י שערי ירושלים נכנעין האויבים. וזש"כ (תהלים ט') ראה עניי משונאי מ רוממי משערי מות (היינו בחי' שנאה ומחלוקת שהם מסטרא דמותא כמובא וכמאמרם ז"ל או חברותא או מיתותא) למען אספרה כל תהלתך בשערי בת ציון וכו' וזה אוהב ד' שערי ציון וכו'. כי לא מיבעיא ציון בעצמה שהיא עיר החכמה בעצמה אלא אפי' שערי ציון שהם בחי' ההקדמות להחכמה בחי' מותרי מוחין בחי' שערית כנ"ל כמבואר בסי' ל' מישרא דסכינא הם גם כן טובים מאד כי הם בחי' שערים בימין בחי מוחין זכים בחינת מסטרא דימינא מוחא חוורא ככספא. כי על ידם יכולים ליכנוס אל המוחין והחכמה אמתיית. ואפי' המחלוקת שיש שם לפעמים על דברי תורה בחי' דברי ריבות בשעריך. והמחלוקת נראה לכאורה כשנאה שנמשכת מבחי' שערות בשמאל. אבל באמת דייקא עי"ז נתברר ההלכה לאמתתה ונעשים אוהבים זה לזה בחי' את והב בסופה כמו שדרז"ל. נמצא שגם זה היא בחי' שער בימין בחינת שערי ציון הנ"ל וכשדרז"ל שערים המצויינים בהלכה. וזה שכ' (תהלים קכ"ז) הנה נחלת ד' בנים היינו שבשכר ישיבת ארץ ישראל שהיא נחלת ד' זוכים לבנים הגונים (בבחינת וכל בניך לימודי ד' כפשוטו שהיא בא"י דייקא כנ"ל כמ"פ. וזה רב שלום בניך כי הם בבחי' שלום ואהבה היפוך השנאה והמחלוקת) וזה שכר פרי הבטן. כי הוא בחי' הנושא אשה הגונה שלא לשם ממון רק בשביל ללמוד תורה בטהרה ולהוליד ממנה בנים הגונים שהם בבינת הפרי בעצמה שלא בשביל ממון שהיא רק בבחי' הענפים הנ"ל. וזה שסיים לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. כי עי"ז מכניעין את האויבים כפשוטו ונעשה מבחי' שער בשמאל שער בימין בחינת שרי ציון שערים המצויינים בהלכה ששם אע"פ שנראים בתחלה כאויבים מחמת המחלוקת שבהלכה אעפ"כ זה ג"כ טוב. והיא בחי' שער בימין כי עי"ז יתברר ההלכה. וזה לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער הם הת"ח שמנצחין זה את זה בהלכה ונראין כאויבים. כמו שפירש רש"י היינו כנ"ל. וזה שבחי ירושלים את ד' וכו' כי חיזק בריחי שעריך היינו שערי ציון הנ"ל שלא יכנוס האויב בהשער כנ"ל ברך בניך בקרבך בחינת הבנים הגונים הנ"ל. השם גבולך שלום בחי' שלום ואהבה הנ"ל. וע"כ לעתיד לבא שיחזרו לנו העכו"ם הבנים עם הכסף וזהב שהם הענפים וכמו שכתוב (ישעי' ס') כי לי איים יקוו וכו' להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם וכו' וכנ"ל. וזה שסיים ובנו בני נכר חומותיך (בסי' תיקון החומה הנ"ל) וכו'. וזה ופתחו שעריך תמיד יום ולילה לא יסגרו וכו' כי אז יהי' הכנעת האויבים כ"כ עד שלא יצטרכו לסגור את השער בפניהם אדרבה השער יהי' פתוח בכדי שיבואו גם הם לשם בהכנעה גדולה וזה שסיים להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נהוגים כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו וכו'. נמצא שיהיו השערים צ ריכים להיות פתוחים תמיד בכדי שיוכלו לבא לשם בהכנעה כנ"ל שזה ממש בחינת שחו רעים לפני טובים ורשעים על שערי צדיק המבואר בפנים:

סימן ע'-ויהי ביום השמיני

ציון וירושלים הם בחי' צדיק יסוד עולם כידוע וכמו שכתוב מציון מכלל יופי אלקים הופיע כי משם משתיתו של עולם ובפרט מהאבן שתי' שממנו יצאי גידין ומתפשטין בכל העולם כמו שארז"ל ומשם נמשך הקדושה לכל ארץ ישראל. וע"כ כתיב צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה כי הם מבחי' אחת. וכמו שהצדיק יסוד עולם הוא עניו ושפל ומשים עצמו כעפר וממנו נמשכין כל ההשפעות להעולם ואם נותנין לו צדקה היא כמו זריעה ממש ומתברך מיד וגם יש לו כח המושך להמשיך כל העול' אליו (רק שיש כח המכריח המעכב) והוא בבחי' המשכן כי יש לו כח המושך להמשיך שכינת אלקותו ית' למקום שהוא עומד שם ואצלו כל הכבוד והגדולה של כל העולם בחי' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כמבואר כ"ז בפנים כל זה הנ"ל כלול ג"כ בקדושת א"י וירושלים כי עפר חו"ל הוא עפר טמא ויש בו אחיזת הגסות ביותר וע"כ הוא מיוחד לישיבת העכו"ם שמתגאין ביותר. וע"כ באמת אמרו רז"ל הדר בחו"ל דומה וכו' שנאמר כי גרשוני וכו' לך עבוד אלקים אחרים כי כל המתגאה כאילו עובד ע"ז והקב"ה אומר אין אני והוא יכולים לדור וכו' כמו שארז"ל אבל א"י עפר שלה היא אדמת קודש כי היא בבחי' ענוה ושפלות וע"כ נקראת גם עכשיו ארץ כנען מלשון הכנעה ושפלות כמובא וע"י מיוחדת לישוב ישראל עם קדוש שהם ענוים ושפלים כמ"ש כי אתם המעט מכל העמים שממעטין עצמן כמו שדרשו רז"ל. וזה בחי' וענוים (דייקא יירשו ארץ ואמר ז"ל) מגילה כ"ח תענית כ"ג חולין קכ"ב) תא חזי מה בין תקיפי דארעא לחסידי דבבל וכו' היינו שאפי' התקיפים שבארץ ישראל הם ג"כ צנועים וענותנין ביותר. וע"כ א"י דיקא גבוה מכל הארצות כי מאן דזעיר הוא רב והפלתי הגבהתי כמו שארז"ל. וע"כ נקראים א"י וביהמ"ק גאון יעקב כמ"ש יבחר לנו את נחלתנו וכו' וכמוהו רבים והבית המקדש נקרא גאון עוזכם כי במקום הענוה והשפלות שם עיקר הגאוה והגדולה. וע"כ שם עיקר שכינת אלקות ו ית' בחי' אשכון את דכא ומשם נמשכים כל ההשפעות לכל העולם כמו שארז"ל. ושם עיקשר שלימות הצדקה בחי' וצדקה בכרמל תשב כנ"ל והצדקה עושה פירות בחי' עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וכו' ובחנוני נא בזאת וכו'. וזה שכתוב ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ד' ואמרו ז"ל בפרקי דר"א וכי זרע יצחק דגן אלא שלקח ממונו ונתן צדקה לעניים הה"ד זרעו לכם לצדקה וכו' (הובא בשער החצר סי' קי"ד) היינו כנ"ל. וארץ ישראל יש לה כח המושך להמשיך כל העולם אלי' כי היא יפה נוף משוש כל הארץ ונקראת ארץ צבי צבאות גוים שכל מלכי העכו"ם היו תאבים אליה להיות להם בית דירה בתוכה כשארז"ל ונקראת חמדת כל הגוים. ולא עוד אלא שיש לה כח המושך להמשיך שכינת אלקותו ית' לתוכה בבחי' ההר חמד אלקים לשבתו וכתיב כי בחר ד' בציון אוה למושב לו וכתיב פה אשב כי אויתיה וכתיב ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ד' אלקיך בה וכו'. וכשם עיקר הכבוד והגדולה בחי' לשכון כבוד בארצנו וכתיב נכבדות מדובר בך וכו'. כי עיקר הגדולה היא במקום ענוה ושפלות. וזה שכתוב בשבח א"י ארץ הרים ובקעות כי שם נכלל הגדולה שהיא בחי' הר עם השפלות שהיא בחי' בקעה ביחד וזה שכתוב לענין ירושלים (זכרי' י"ד) וראמה וישבה תחתיה כי תהי' במדריגה רמה וגבוהה מאד ואעפ"כ וישבה תחתיה בחי' שפלות בחי' שבו איש תחתיו כמבואר במקום אחר כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. וע"כ עיקר תחיית המתים יהי' בארץ ישראל כמו שארז"ל כי שם עיקר הענוה והשפלות שעי"ז יהי' תחיית המתים כמ"ש הקיצו ורננו שוכני עפר ודרשו רז"ל מי שנעשה שכן לעפר בחייו. וזה בחי' הכבוד והגדולה שיהי' לעתיד לא"י וירושלים כמבואר בפסוקים רבים עד שכל מלכי עכו"ם יהיו כפופים אליהם כי אז יתוודע לכל ששם שורש כל הגדולה והכבוד עד שכל הראשים והממונים שבעולם צריכים לקבל כבודם משם. וזה שכתוב (ישעי' ס') קומי אורי כי בא אורך וכבוד ד' עליך זרח וכו' והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך וכו' ובנו בני נכר חומותיך ומלכיהם ישרתונך וכו' וכל הענין שם עד ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכו' הקטן יהי' לאלף, וכו'. וכן אח"כ (שם ס"א) יען משח ד' אותי לבשר ענוים וכו' וכל הענין שם. וכן (שם ס"ב) ויראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך והיית עטרת תפארת ביד ד' וצניף מלוכה בכף אלקים וכו' ועוד פסוקים רבים כאלה. ולכל הכבוד והגדולה הזאת יזכו רק ע"י השפלות והענוה בחי' ולפני כבוד ענוה עד שאפי' ההתגברות כח המכריח שהתגבר מאד בעוה"ר עד שגרם גלות ישראל וא"י וירושלים ובית המקדש לבחי' שפלו וענוה יתירה ביותר ועי"ז יתגבר כח המושך שלהם ביותר עד שכל בחי' הכחות המכריחות יפלו ויתבטלו ותחזור העטרה ליושנה ביתר שאת כמ"ש כי שחה לעפר וכו' קומה עזרתה לנו וכו'. וזה שמבואר בפסוקים רבים שדייקא ע"י החרפות והבזיונות והשפלות שסובלין בזמן הגלות על ידי זה דייקא יזכו לעתיד לכבוד גדול בבחי' תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר (שזה ע"י הכח המכריח שהוא היפוך מהכח המושך שגורם אהבה ושלום וכו') ושמתיך לגאון עולם משוש דור ודור (ישעי' ס') ועוד פסוקים רבים כאלה וזה זכור תזכור ותשוח עלי נפשי (היינו שנשפלת מאד עי"ז) זאת (דייקא) אשוב אל לבי על כן אוחיל וכו'. וע"כ העם היושב בה נשוא עון בבחי' נושא עון וכו' לשארית נחלתו ודרשו רז"ל למשים עצמו כשיריים היינו בחי' שפלות וענוה אמתית שזוכין לזה בא"י כנ"ל. וע"כ אמרו רז"ל בגמרא ובזוה"ק שע"י א"י זוכים לעולם הבא על דרך שאמרו ז"ל (סנהדין פ"ח) שלחו מתם (היינו מא"י) איזהו בן עוה"ב ענותן ושפל ברך שייף עייל שייף ונפיק וכו' היינו כנ"ל. כי לכל זה זוכין בא"י:

סימן ע"א

אמרו רז"ל אין יסורין בלא עון וגם אמרו ז"ל הדר בא"י שרוי בלא עון שנאמר העם היושב בה נשוא עון. וא"כ הי' ראוי שלא יהיו שום יסורים להיושבים בא"י בבחי' ובל יאמר שכן חליתי וכו'. אך כמו שמצינו שהצדיקים גמורים יש להם יסורים בשביל לכפר על ישראל בבחי' (ישעי' נ"ג) אכן חליינו הוא נשא וכו' ובחבורתו נרפא לנו וכו' ועונותם הוא יסבול וכו'. ועי"ש ברש"י שכל האומות מתכפרין ביסורים של ישראל וכו'. כמו כן א"י מחמת שהיא יסוד הכל וכל היושבים בה הם בבחי' צדיקים כמובא ע"כ הם סובלם כולו כנ"ל. וע"כ באמת יהי' להם שכר גדול גם על זה כמו שכתוב (שם) לכן אחלק לו ברבים וכו'. וכן עיקר השפע מקבלת א"י כידוע. רק לפעמים היא בוחרת ביותר בפשע רוחנית והשפע גשמית הולכת ומתפזרת עי"ז בכל העולם ע"ד שאמרו רז"ל צדיקייא מהני זכותייהו אעלמא אדידהו לא. וכן אמרו רז"ל לא דיים לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא וכו':

סימן ע"ב-להתחזק בכל פעם

מבואר כבר כמה פעמים שארץ ישראל היא בבחי' הצדיק יסוד עולם. וכמו שבענין ההתקרבות להדיקים מצינו שלפעמים מתגבר עליו היצר הרע אז ביותר כי כל הגדול מחבירו וכו' כמבואר בפנים. כמו כן באמת ע"י קדושת א"י בודאי נכנע ונתבטל היצה"ר כי אי אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. אבל אוירא דא"י מחכים וע"כ באמת אמרו רז"ל (נדרים כ"ב) ונתן לך שם לב רגז בבבל הוא דכתיב וכו' ועי"ש בחי' אגדות מבואר שבחו"ל היצר הרע מתגבר יותר מבארץ ישראל וכו' ובפרט כי כפי המבואר בפנים שעיקר היצה"ר שרשו מבחי' רוגז ודינים. ועל א"י כתיב (שמואל ב' ז') ושמתי מקום לעמי ישראל ולא ירגז עוד. כי שם נמתקין כל מיני רוגז ודין. אך אעפ"כ מגודל כח הבחירה יוכל היצה"ר להתגבר ח"ו גם בשם. ולפעמים נדמה להאדם כי שם מתגבר עליו ביותר. ובאמת הוא בטעות. רק או מחמת שהי' בתחלה בבחי' אין שוטה מרגיש. כי התגבר עליו הרוח שטות כ"כ עד שלא הי' מרגיש כלל גודל התגברות היצה"ר עליו (ואם בדבר פרטי באיזה תאוה או מדה נדמה לו שבחו"ל הי' נוח לו ביותר לשבר ולא הי' מתגבר עליו כל כך בענין זה. אבל מי יודע איך הי' שם בשאר מדות וענינים. וכבר מבואר מזה במקום אחר. ויוכל להיות שמחמת שטות דעתו לא התבונן כלל בזה ולא שם אל לבו ומי יודע מה הי' נעשה עמו אם לא הי' זוכה לבוא לארץ ישראל. ובפרט כי בענין התגברות היצר הרע אינו דומה כלל יום אחד לחבירו כמו שארז"ל יצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו בכל יום וכו' ומי יוכל לידע מה הי' נעשה עמו ביום זה אם הי' דר בחו"ל). ועכשיו מחמת שאוירא דא"י מחכים הוא מרגיש ומתבונן יותר וע"כ נדמה לו שכאן מתגבר עליו היצר הרע ביותר. ולפעמים הוא בבחי' כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו כנ"ל. ע"כ באמת צריך עכשיו התגברות חדש ביותר. ועיקר ההתגברות הוא בענין המתקת הדינים והרוגז היינו שלא יהי' לו עי"ז בחי' לב רגז ח"ו כמו שמצוי איזו חסרי הדעת שכשרואין שנתקרבו אל הצדיק או שבאים לא"י במניעות גדולות ואעפ"כ גם עכשיו מתגבר עליהם היצה"ר עי"ז מתרגזין ביותר על עצמן עד שמהרהרין אחר הצדיק אחר קדושת ארץ ישראל עד שכמעט שהם תוהים על הראשונות ח"ו וזה קשה מן הכל והוא בבחי' פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה ח"ו. וע"כ צריכין ליזהר בזה מאד להמתיק הרוגז אצל עצמו ולהתבונן בדעתו היטב מהות התגברות היצה"ר שמתגבר עליו כעת. כי יש כמה בחינת ביצה"ר כמבואר בפנים. וממה נפשך אם מתגבר עליו היצה"ר המגושם והנמוך והוא הרוח שטות ושגעון ממש אוכל פתי ומשוגע ובא רק מעכירת הדמים בודאי מי חייב לו בדבר זה שהוא חסר דעה כ"כ עד שלפעמים כמעט שהוא מגרה היצה"ר בנפשו בשטותים מזוהמים ומגושמים כאלה עד שמי שיש לו איזה דעת זך כל שהוא אין צריך שום התגברות כלל כנגד יצה"ר זה רק חסרון דעתו ועכירת דמיו גורמים לו כל זה ומי חייב בדבר. רק שאפי' איש כזה צריך ג"כ ליזהר לבלי להתרגז על עצמו ביותר עד שיתייאש עצמו לגמרי ח"ו רק ישבר את לבו וישפוך שיחו בכל פעם לפני השי"ת ויראה להתגבר על יצרו בכל האפשר ועכ"פ שלא יבא לידי מעשה רע ח"ו ויראה לזכך את דמיו בכל מה דאפשר לו במיעוט תענוג וכו' ויחזק את עצמו מאד ויבטח בכחו של הצדיק ובזכותו וכן בכח וזכות קדושת המצוה של ישיבת ארץ ישראל שאמרו רז"ל ששקול כנגד כל המצות ובכח קדושת א"י בעצמה ויאמין בכל לבבו כי בודאי יתתקן הכל אי"ה ויתהפך הכל לטובה והירידה תהי' תכלית העלי' וכמבואר מזה במקום אחר. בפרט אם רואה שאדרבה היצה"ר המגושם נכנע אצלו בא"י ביותר רק שעכשיו מתגבר עליו איזה יצה"ר מבחי' אחרת דקה ורוחנית שזה בודאי רק מבחי' כל הגדול מחבירו וכו' כנ"ל. אזי הגם שגם מיצה"ר כזה צריכין לברוח מאד ואם לא יתגבר עליו ח"ו אזי מי יודע מה שישתלשל מזה כי היום אומר לו עשה כך וכו'. אבל עכ"פ צריך ליזהר שלא יהי' לו לב רג עי"ז. כי היצה"ר שרשו מבחינת רוגז ודין. רק אדרבא ישפוך שיחתו לפניו ית' ברחמים ותחנונים ויאמין בכח קדושת הצדיק וכן בכח קדושת א"י שבודאי יהי' נמתק הדין ברחמים בבחי' ברוגז רחם תזכור. וזה שכתוב (ישעי' מ"ד) כי ירחם ד' את יעקב וכו' והניחם על אדמתם וכו' והי' ביום הניח ד' לך מעצבך ומרגזך וכו'. כי ירושת ארץ ישראל הוא מבחי' חסד ורחמים וביטול העצב והרוגז כנ"ל. ואפשר שחטא המרגלים נמשך ג"כ מזה. כי הם היו תחלה צדיקים גדולים כמבואר בדברי רז"ל. רק כשבאו לא"י התגבר עליהם יצה"ר חדש מבחי' אחרת חדשה בבחי' כל הגדול מחבירו וכו' ולא זכו להמתיקו כראוי עד שנפלו מאד והוציאו דבה על א"י ג"כ בענין זה אפם כי עז העם וכו' עמלק יושב בארץ הנגב וכו' לא נוכל לעלות וכו' כי חזקה הוא ממנו כביכול כו' כמו שאמרו ז"ל היינו כי כבר ארז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' ואלמלא הקב"ה עוזרו וכו'. והם אמרו ששם מתגבר יצה"ר גדול כ"כ עד שא"א להתגבר עליו גם בכח ועזר מהשי"ת. ויהושע וכלב חזקו אותם שאי ל התיירא מזה כלל כי ד' אתנו ויעמוד בעזרתנו סלה ועי' בזוהר שלח שביאר ג"כ על דרך זה זה שנאמר בפ' וילך כי אביאנו אל האדמה וכו' והי' כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד וכו' כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ וכו'. היינו התרה בהם תחלה שכשיבואו אל הארץ ויתגבר עליהם היצה"ר מחדש בבינת כל הגדול מחבירו וכו' והיצה"ר שרשו מחרון אף ודינים וכשלא ימתיקו אותו יבואו עי"ז למה שיבואו עד שיתגרה בהם החרון אף ממש ח"ו ומצאוהו רעות רבות וצרות וכו'. ובשעת התגברות הצרות והיסורין הנמשכין מבחי' חרון אף ודינים אז בודאי יש כח להיצה"ר להתגבר ביותר כמבואר בפנים רק וענתה השירה זאת לפניו לעד כי כשישימו על לבם שכבר התרה בהם והודיעו להם מתחלה את כל זאת עי"ז יהי' להם כח להתגבר על יצרם עד שיומתק ויתתקן הכל. וזה כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום וכו'. כי כשבאין לשם והיצה"ר מתחיל להתגבר אזי יש ששוכח מה שעבר עליו קודם שבא לארץ ישראל ונדמה לו כאילו שם לא הי' לו יצה"ר גדול כ"כ רק שבכאן בא"י נתגדל והתגבר עליו כ"כ ועי"ז מלא לבו עצה ורוגז ומהרהר אחר קדושת א"י ח"ו עד שבא למה שבא עי"ז. ע"כ התרה בהם וביאר להם גם זאת שהוא יודע גם היצה"ר הגדול שיש להם עכשיו קודם ביאתם לא"י. כי אדרבא בחו"ל מתגבר היצה"ר ביותר רק שאעפ"כ גם שם בא"י בודאי יש בחירה להאדם. ולפעמים נכשל ח"ו ע"י היצה"ר המגושם שהוא רק מעכירת הדמים שנתעכרו ביותר ע"י תאות הגוף שזה בחי' ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלקים אחרים בחי' וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית וכו' ועי"ז נכשלין בשטותים ממש שהם בבחי' ע"ז שהכל יכולין לידע שהוא שטות גדול והם אלילים אלמים וכו' כמבואר בפנים. רק אעפ"כ גם זה היצה"ר יש לו שורש למעלה הימנו וכן עוד להלן עד ששורש יניקתם מבחי' גבורות ודינם שאינם ממותקים שזה בחי' היצה"ר של הגדולים בחי' כל הגדול מחבירו וכו'. ומזה נמשך מה שנדמה לפעמים להאדם ששם מתגבר היצה"ר ביותר. רק כשמשים אל לבו שכבר דברו מזה אז בנקל לו להתגבר על יצרו בכל פעם מחדש עד שיתתקן הכל כנ"ל:

סימן ע"ג-כי תעבור

עיקר שלימות התפלה הוא בארץ ישראל כידוע. ושם עיקר תיקון הכלי הנקרא אני. כי כל אחד מיושבי א"י נקרא צדיק כמובא. וכן שם עיקר שלימות הדיבור כנ"ל כמה פעמים וארץ ישראל בעצמה היא בחי' מלכות פה. וכן שם עיקר זיכוך המחשבה שתהא קשורה להדיבור בשעת תפלה. ושם עיקר ירידת השפע כמבואר בזוה"ק. וזה שכתוב רצית ד' ארצך. כי זה עיקר רצונו וחפצו ית'. ושם עיקר התגלות פנימיות התורה שהיא סתרי תורה כמובא:

סימן ע"ד-רומה

ארץ ישראל היא אחת מג' דברים שנתנו ע"י יסורים והיסורין הם בחי' יסורין של אהבה כמ"ש וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וכו' שזה בחינת אברהם הוליד את יצחק (וע"כ יצחק הוא הראשון שבאו עליו היסורין שנאמר ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות כמו שארז"ל ב"ר פ' ס"ה). וע"כ הם היו הראשונים להבטחת ירושת א"י. ויצחק נולד משרה שהיא בחי' מלכות בחינת דינא דמלכותא בחי' צדק שהיא ירושלים כמ"ש ומלכי צדק מלך שלם. אך כל זה הוא בחינת מוחין דקטנות עדיין ואז הוא בחי' צמאון הנפש כמובן לקמן במאמר ויהי אחר סי' ע"ו. וזה בחי' צמאה לך נפשי וכו' וכן נפשי כארץ עייפה לך סלה. וצריך לרפאותה. וזה ע"י החכמה והתורה שבא"י כי אין חכמה כחכמת א"י ואי תורה כתורת ארץ ישראל כמו שארז"ל. ושם זוכים להעלות את הנפש מקטנות לגדלות כי שם עיקר המוחין דגדלות כידוע. ועל כן נקראת א"י נחלת יעקה כי יעקב הוא בחינת הדיבור בדעה שזה עיקר השלימות כי הנפש והדיבור וא"י הם הכל בחי' אחת בחי' מלכות. וכשהם בבחי' קטנות אז הם בחי' צדק וכשבאין לבחי' חכמה שהוא בחינת יעקב אז הם בבחי' צדקה ואז עיקכ שלימותן כי עולין לשרשן שהוא בחי' החכמה כמו שכתוב ד' בחכמה יסד ארץ. וע"כ שם בא"י עיקר שלימות עבודת ד' והתגלות כבודות ית' שהוא ע"י בחי' חכמה כמבואר בפנים.והנה בכאן מבואר שהדיברו בלא דעה הוא בחי' ערבה ויש בו אחיזת הסיגים עדיין שזה בחי' אלה תולדות וכו' יעקב ועשו. ושמחת תורה הוא בחי' דיבור בדעה וע"כ בשעת החורבן כתיב על ערבים בתוכה תלינו כנורותינו כי שם וכו' ותוללינו שמחה איך נשיר וכו' על אדמת נכר כי שם אין להנפש שמחה. וע"כ על לעתיד כתיב (ישעי' ל"ה) ישושום מדבר ותגל הערבה וכו' כבוד הלבנון ניתן לה וכו' המה יראו כבוד ד'. כיא ז יתתקן בחי' הערבה ויומשך שמחה ויתגלה כבוד ד' וכתיב (שם נ"א) כי נחם ד' ציון וכו' וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה וכו' הקשיבו אלי עמי וכו' כי תורה מאתי תצא וכו' בחי' חכמת התורה הנ"ל:

סימן ע"ה-יברכנו

עיקר הדיבור של הבריאה הי' רק בשביל ארץ ישראל כמ"ש ד' אלקים ד' דבר ויקרא ארץ וכו' מציון מכלל יופי אלקים הופיע. ע"כ גם עיקר התיקון של השברי אותיות הוא ג"כ ע"י התורה ותפלה של א"י. כי שם עיקר שלימות התורה והתפלה כנ"ל. ותיקון השברי אותיות הוא בחי' שלום. וזה ונתתי שלום בארץ כפשוטו. וכן ולאמר לציון עמי אתה המבואר בפנים ג"כ כפשוטו לציון דייקא. וכן שעמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים כפשוטו על הר הזיתים הזה שבירושלים נגד הר הבית למזרחו. שם עיקר היראה כנ"ל כמה פעמים ועיקר הברכה כי שם צוה ד' את הברכה. וע"כ עיקר קיבוץ נדחים שהם בחי' הנצוףצות שנתפזרו הכל יהי' לשם כמו שכתוב אם יהיו נדחך וכו' והביאך ד' אלקיך אל הארץ וכו':

סימן ע"ו-ויהי אחר

בארץ ישראל כתיב תמיד עיני ד' אלקיך בה וכו' ובהסתכלות יש בי' אור ישר ואור חוזר ומזה מובן גודל מעלת קדושת א"י שהשי"ת מסתכל בה תמיד בבחינת אור ישר והיא חוזרת ונצטיירת בעיניו ית' כביכול בבחי' אור חוזר בפרט במקום הבית המקדש. דכתיב והיו עיני ולבי שם וכו'. ושם צריכין ביותר להתחזק בבטחון שלם ואמת ולישא עיניו רק להשי"ת לבדו בכל עת על כל מה שצריך. כי מאחר שהשי"ת מסתכל בה בכל עת לדעת מה שצריך לה. אם כן איך יתכן להאדם לסיח דעתו אפי' כרגע מבטחונו בהשי"ת ולחשוב מחשבות למלאות צרכיו ע"י איזו סיבה והשתדלות עם בני אדם וכיוצא בזה. וזה שהקפיד ע"ז מאד כמ"ש (ירמי' י"ז) הררי בשדב חליך וכו' והעבדתיך את אויביך בארץ אשר לא ידעת וכו' כה אמר ד' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ד' יסור לבו וכו' ברוך הגבר אשר יבטח בד' והי' ד' מבטחו וכו'. גם כי מחמת שהשפע של כל העולם יורדת תחלה לא"י וצריכין לעשות לה גבול וזמן שתרד השפע ותבא בעת וזמן שצריכין לה. ע"כ צריכין להתחזק בבטחון גדול בכל עת ולצפות אליו יתברך שעי"ז עושים כלי וגבול וזמן להשפע שתבא בעתה ובזמנה. וזה בחי' ונתתי גשמיכם בעתם וכן לתת מטר ארצך בעתו הנאמר בא"י כשישראל זכאין. וזה בחינת מה ששואלין את האדם "צפית לישועה". כי עי"ז הוא מקרב זמן הישועה שתבא בעתה. וזה ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ וכו' הקטן יהי' לאלף וכו' אני ד' בעתה אחישנה. כי העיקר תלוי בתיקון הכלי ויוכל השי"ת לעשות כלי כזאת שימהר עי"ז עת וזמן הגאולה והישועה. וזה (ישעי' ל"ג) והי' אמונת עתיך וכו' ופירש רש"י שהאמנת בי וצפית לישועתי בעתים שעברו עליך יהי' לך זה לחוסן ישועות וכו'. וזה בחי' וקוי ה' המה ירשו ארץ וכן כתיב והחוסה בי ינחל ארץ. כי כביכול כמים הפנים אל הפנים. וע"י שמסתכלין שם באמת רק להשי"ת לבדו בבטחון חזק ושלם עי"ז ממשיכין ביותר בחי' הארת עיני ד' אלקיך בה תמיד שזה עיקר קדושת א"י. וע"כ גם עיקר שלימות עבודת ד' הוא רק שם בא"י כי בחו"ל העבודה ע"פ רוב היא בבחי' קטנות ובבחי' צמאון הנפש. וזה בחי' צמאה לך נפשי וכו' בארץ ציה ועיף בלי מים וכו' כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. כי שם בא"י העבודה בבחי' ראי' והסתכלות ובבחי' התחדשות המוחין בכל פעם בבחי' מוחין דגדלות. ואפי' בחי' הסתלקות המוחין בבחי' שינה שיש שם שאז הראי' שהיא רק בבחי' מחזה בחי' חלום כידוע הוא ג"כ לטובה בשביל התחדשות המוחין אחר כך בבחי' חדשים לבקרים וכו' שזה בחי' כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. וזה בעצמו ג"כ בבחי' ביטולה של תורה זוהי קיומה המבואר בפנים. ושם זוכין לתשובה מאהבה כנ"ל בסי' נ"ח. שעי"ז זוכין להזדככות המוחין בחי' מסטרא דימיהא מוחא חוורא וכו'. שזה בעצמו בחי' קדושת א"י שהיא בחי' ימין בחי' אהבה בחינת אברהם. וע"כ הי' אברהם אבינו ראשון לירושת א"י. וזה שאמרו רז"ל איש ואיש יולד בה אחד שנולד בה ואחד המצפה לראותה. כי עי"ז שמצפה לראותה שזה בחי' הסתכלות אל אור קדושתה עי"ז הוא עושה כלי להמשיך למקומו ג"כ איזה התנוצצות מקדושת א"י עד שנחשב כאילו נולד בה. וזה שהתפלל משה ואראה את הארץ ואצל דניאל נאמר וכיון פתיחין ליה וכו'. וזה שאמרו חז"ל יכוון את לבו כנגד א"י כי שורינא דעינא בלבא תלייא וכשמכוון ומקשר לבו היטב לשם הוא ממש בחי' ראי' והסתכלות בחי' ולבי ראה וכו' ועי"ז נתתקן תפלתו:

סימן ע"ז. והיה ד' למלך

עיקר שלימות התגלות המלכותו יתברך הוא בציון וירושלים כמבואר בפסוקים רבים. וע"כ עיקר שלימות התורה ותפלה שעי"ז נתגלה מלכותו ית' הוא ג"כ רק בשם בארץ ישראל בחי' כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. ושם נשלם השם הוי' ית' ע"י בתורה ותפלה. כי ההבל והקול שיוצא בחו"ל נתגשם תיכף ע"י האויר הטמא וצריך בירור וזיכוך. אבל שם אויר הקדוש וע"כ שם ההבל והקול דקדושה הם בחי' ו"ה של השם. וכן שם עיקר שלימות האהבה ויראה שהם בחינת אותיות י"ה של השם שזה בחינת י"ה בארץ החיים דייקא וכמובא. וע"כ שם נשלם שם ד' ע"י תורה ותפלה. וזה שכתוב לספר בציון שם ד' ותהלתו ביורשלים ועוד כיוצא בזה וזה בחי' בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' וכן לשים שמו שם. לשכן שמו שם:

סימן ע"ח-ויתן עוז למלכו

מבואר כבר כמה פעמים שארץ ישראל היא בחי' מלכות בחי' הדיבור בחי' מלכות פה בחי' שכינה. וכשהשי"ת שוכן בה כביכול בחי' וד' שוכן בציון הוא בחי' יחוד קוב"ה ושם עיקר התגלות מלכותו ית' כנ"ל. וע"כ נקראת ארץ החיים כי משם שואב כל אחד חיות דקדושה. ושם עיקר בחי' רוח הקודש כמבואר בזוה"ק. וע"כ שם עיקר שלימות תורה ותפלה כי כשמדברים שם דיבורי תורה ותפלה ומנשם נשימות מוציא רוח ומכניס רוח הוא מקבל בכל פעם חיות ונשימה חדשה מקדושה אוירא דא"י שהיא בחי' שכינה בחי' רוה"ק. וע"כ הדיבורים שלו עם כל הנשימות הם בבחינת רוח הקודש ממש כמו שכתוב נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה שזה בחינת תחיית המתים כמבואר בפנים. וע"כ צריכין ליזהר שם ביותר לשמור את הדיבור דקדושה. אך בעוה"ר עכשיו בזמן הגלות הוא בחינת אלם כמ"ש (ישעי' י"ג) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו וכו'. ע"כ צריכים ליזהר שם ביותר בוידוי דברים להתודות הכל פעם לפני השי"ת ולספר לפניו ית' את כל אשר עם לבבו בבחי' קחו עמכם דברים ושובו אל ד' כמבואר בפנים:

סימן ע"ט-בטח בה'

ארץ ישראל היא בחי' שבת כידוע ובחינת תשובה כמו שכתוב רצית ד' ארצך שבת שבות יעקב וכתיב (ישעי' מ"ד) האומר לירושלים תושב וכיוצא בזה הרבה וכתיב ובא לציון גואל ולשבי פשע וכו'. כי התשובה של חו"ל היא בבחינת ששת ימי החול כי אין לו מנוחה עדיין בבחי' כי לא אתם עד עתה אל המנוחה וכו'. אבל א"י היא בבחינת מנוחה כמ"ש וירא מנוחה כי טוב וכו' וכתיב אם יבואון אל מנוחתי וכתיב ועברתם את הירדן והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח בחינת מנוחה שלימה. ועיקר המנוחה היתה בימי שלמה שהוא בחינת שבת מלך שהשלום שלו כי שלום הי' בימיו כידוע. והוא זכה לבנות הבית המקדש שעליו האמר קומה ד' למנוחתך וכו' וכתיב זאת מנוחתי עדי עד וכו'. וזה בחינת תשובה שלימה בחינת שדי בחי' (איוב כ"ב) אם תשוב עד שדי תבנה וכו' וזה בחינת (שם) כי אז על שדי תתענג בחינת ענג שבת. ועי"ז זוכין לשפלות בחינת שבו איש תחתיו וזה וענוים יירשו ארץ והתענגו וכו' וזה שכתוב (שמואל ב' ז') ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו (בחי' שבו איש תחתיו הנ"ל) ולא ירגז עוד ותרגומו ולא יזועון עוד היינו שלא יטולטל עוד ממוקומו כמו שפירשו המפרשים שזה בחינת שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו כי אינם יכולים לדחותו ממקומו עי"ז כמבואר בפנים. וגם כפשוטו שיהי' להם מנוחת שלוה והשקט שזה בחינת תשובה שלימה כנ"ל. וזה בטח בה' ועשה טוב בחינת תשובה שלימה כמבואר בפנים שכן אחרץ כפשוטו. כי שם נאמר וישבתם בטח כנ"ל. גם שכן ארץ מרמז על שפלות עד דרך שמרו רז"ל שנעשה שכן לעפר וכו'. וזה ורעה אמונה כי כל זה הוא בחינת משה רעיא מהימנא כמבואר בפנים. וע"כ ביקש משה להכניס את ישראל לא"י ואז היו קבועין שם לעולם כמובא. והשיב לו השי"ת רב לך וכו' כי משה הוא בחינת הארץ שדי בעצמו כביכול ולא יוכלו לסבול האור הגדול כ"כ בקביעות. רק יהושע יכניסם שהוא בחי' נער מט"ט כמבואר בזוה"ק. וכשנמשך קדושת שבת שזה בחינת שדי כמבואר בפנים. וזה שאמר המלאך ליהושע אני שר צבא ד' עתה באתי. וצריכין לבאר עוד כי גם בפנים כתיב רק ברמז:

סימן פ'-ה' עוז לעמו יתן

עיקר הברכ והשלום הוא בארץ ישראל כמו שכתוב כי שם צוה ד' את הברכה וכתיב השם גבולך שלום. והשלום הוא בחינת התחברות שני הפכים היינו חסד וגבורה שהם בחינת אהבה ויראה שזוכין בא"י כנ"ל. וכן לענין ירושת א"י נאמר ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו וכו'. (שזה בחינת חסד) להוריש גוים גדולים וכו' (שזה בחינת גבורה ודין שעשה בהעכו"ם וגירשם משם) ועוד פסוקים רבים כאלה. והאבות זכו לירושת א"י ע"י שקידשו שם שמים כמ"ש אצל אברהם אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים (ששם קידש שם שמים כידוע) לתת לך את הארץ וכו'. וכן אצל עקידת יצחק נאמר ויירש זרעך את שער אויביו. ומחמת שאצל יעקב לא מצינו בפירוש שמסר נפשו על קידוש השם ע"כ אמר הנביא (ישעי' כ"ט) כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם (וכמו שדרשו רז"ל שזכותו של יעקב עמדה לו לאברהם באור כשדים) לא עתה יבוש יעקב וכו' (פירש"י מאביו ומאבי אביו) כי בראותו ילדיו וכו' יקדישו שמי (פירש"י אלו חנניה מישאל ועזרי') והקדישו את קדוש יעקב וגו'. וזה שנאמר גם על לעתיד (יחזקאל ל"ו) וקדשתי את שמי הגדול וכו' וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. (ושם ל"ט) עתה אשוב את שבות יעקב וכו' וקנאתי לשם קדשי וכו' וקבצתי אותם ארצות אויביהם ונקדשתי בם לעיני הגוים רבים וכו' וכנסתים אל אדמתם וכו'. נמצא שקיבוץ גליות לא"י הוא ע"י בחינת קידוש השם. וזה שכתוב אני חומה ושדי כמגדלותודרשו רז"ל לענין אברהם וחנניה מישאל ועזרי' שמסרו נפשם על קידוש השם. וזה שסיים אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום. כי זה בחינת שלום כמבואר בפנים. וזה שכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף כי הוא הי' עיקר תולדותיו כי הוא בחינת הוא"ו שניה המבואר בפנים שזה בחינת שלום בחינת קידוש הם שזה מסוגל לירושת א"י כנ"ל. וע"כ עתה בזסמן הגלות שנתרחקנו מעל אדמתינו אי אפשר לבא לא"י ע"פ רוב כי אם ע"י מסירת נפש כמו שמספרים מכמה גדולים ממה שעבר עליהם כמפורסם. וזה בחינת לקדושים אשר בארץ המה וכתיב והנותתר בירושלים קדוש יאמר לו. באמת הנסיעה הרחוקה כזאת עם הוצאות דרך והטלטולים וכיוצא שעוברים על כל אדם הנוסע לשם הוא ג"כ בחינת מסירת נפש כמבואר במ"א. ושם בא"י זוכין לקבל כל ההשפעות והברכות ע"י בחינת הכלי של שלום וזוכין לדבר שם דיבורים קדושים לפני הש"י של תורה ותפלה בחכמה שוכל. כי שם עיקר החכמה והשכל וכן עיקר שלימות התורה והתפלה כנ"ל כמה פעמים:

סימן פ"א-עלו זה בנגב

ארץ ישראל היא בחינת הדיבור דקדושה של תורה ותפלה וע"כ שם עיקר שלימות התורה ותפלה כנ"ל. אך אפילו השיחת חולין של בני א"י ש זה בחינת פסולת ארץ ישראל ג"כ יקר מאד כמאמר רז"ל (מד"ר ויקרא פ' ל"ד) שיחתן ש בני א"י תורה היא. וע"כ צריכין ליזהר שם ביותר לשמור את הדיבור שיהי' קדושה ואפי' בהשיחת חולין יהי' ג"כ מלובש בהם איזה דברי תורה כמבואר בפנים לענין הצדיק. כי כבר נתבאר שכל היושבים בארץ ישראל הם בבחינת צדיק וכמובא:

סימן פ"ב-הנעלבים

ארץ ישראל היא בחינת שבת ובחינת ברית כנ"ל כמ"פ. וע"כ לא נכנסו ישראל לא"י עד שהי' להם מילה ופריעה זה בחינת היום גלותי את חרפת וכו'. כי אי אפשר ליכנס לארץ ישראל ולהיות קבוע בקדושתה עד שמכניעין תחלה הבחינת שלש קליפות טמאות שהם בחינת ערלה בחינת חרפה. וע"כ א"י היא אחת מג' דברים שבאים ע"י יסורים. כי גם היסורין הם בחי' חרפה בחי' חרפה שברה לבי וכמובא במאמר חותם בתוך חותם סי' כ"ב שבכל יסורי העוה"ז יש בהם צער הבושה וכשזוכין לקבל היסורין באהבה שזה בחינת הנעלבים וכו' ושמחים ביסורין ועושים מאהבה. אז מאיר עליהם הארת בחינת חשמל ונוגה נכלל בקדושה ויורד שלהובא דאשא (מבחינת אור האהבה הזאת בחי' כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבת י'ה שזה סוד האי שלהובא דאשא כמבוא' בכתבי האריז"ל) ואז נדחין הג' קליפות טמאות ונכנעין לגמרי שזה בחי' מילה ואז יכולין לזכות לקדושת ארץ ישראל כנ"ל. וזה שכתוב (תהלים ס"ט) אתה ידעת חרפתי ובשתי וכו' חרפה שברה לבי וכו' וסים כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשו וכו' ואוהבי שמו ישכנו בה. וכן אמרו רז"ל לאוהבי ולשומרי מצותי אלו הדרים בא"י ומוסרים נפשם ל כל המצות וכו' (הובא בשער החצר רפ"ח. ועי' שם גם בסי' כ"ג כ"ד). וזה שמובא בכונת לומר בשעת רחיצת חמין בערב שבת (שזה סוד האי שלהובא דאשא) פסוק והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים וכו' וכן אם רחץ ד' את צואת בנות ציון וכו. כי כ"ז שייך גם לקדושת א"י כנ"ל. ואולי י"ל שזה סוד מה שמבואר (יהושע יו"ד) ויהי כשמוע וכו' כי השלימו יובי גבעון את ישראל ויהיו בקרבם וכו' ויאספו ויעלו חמשת מלכי האמורי וכו' ויחנו על גבעון וכו' ויעל יהושע וכו' ויכס מכה גדולה בגבעון וכו' וד' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים (ואמרו רז"ל שהם מאבני הברד שהיו במצרים בימי משה ושם נאמר ואש מתלקחת בתוך הברד וכו') זה בחינת השלהובא דאשא היורד מן השמים להכניע הקליפות. אז ידבר יהושע וכו' ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וכו'. וידום השמש וכו' עד יקום גוי אויביו וכו'. כי זה בחינת ואוהביו כצאת השמש בגבורתו המבואר בפנים. ויתכן עוד יותר לפי מה שארז"ל בפרקי דר"א שזאת המלחמה היתה בערב שבת שאז הוא הזמן שיורד השלהובא דאשא הנ"ל. ואז אמר יהושע שמש בגבעון דום כנ"ל:

סימן פ"ג. מתן בסתר

ידוע כי א"י היא בחי' תיקון הברית. וע"כ כשפגמו בקדושת א"י ע"י המרגים כתיב בפ' מטות ויחר אף ד' ביום בבוא וכו' ושם ויחר אף ד' בישראל וכו'. וכן בפ' נצבים כתיב ויתשם ד' מעל אדמם באף וכו'. ובפ' האזינו כי אש קדתי באפי וכו'בחינת אש ואף הנ"ל. ושם אמרתי אפאיהם וכו'. וזה שנאמר בשעת החורבן עריכם שרופות אש. וכן ממרום שלח אש וכו' וכיוצא בזה הרבה. וע"כ על שעת הנחמה כתיב אודך ד' כי אנפתבי ישוב אפך ותנחמני. היינו שמשיב אפו ועושה מאותיות "אף" "פא". וזה שכתוב ג"+כ אף אש צריך תאכלם. כי אז ישוב אפו ואשו על העכו"ם צוררי ישראל. ומחמת שעיקר תיקון זה נעשה ע"י צדקה ע"כ אמרו רז"ל אין ירושלים נפדית אלא בצדקה. וזה שכתוב (ישעיה ל"ג) מי יגור לנו אש אוכלה וכו' הולך צדקות וכו'. וזה שנאמר (שם ט')ויאכלו את ישראל בכל פה. (היינו שינקו מכל ה"פא"ין הנ"ל. בכל זאת לא שב אפי וכו' (היינו בחינת אף הנ"ל) כי בערה כאש רשעה (בחינת אש הנ"ל) ויהי העם כמאכולת אש וכו' בכל זאת לא שב אפו וכו'. וזה שנאמר בקינות ג"כ פצו עליך פיהם וכו'. וכן פצו עלינו פיהם וכו' אבל לעתיד כתיב (ישעי' נ"ב) עליו יקפצו מלכים פיהם וכו'. וכן (מיכה ז') ישימו יד לפה וכו':

סימן פ"ד-במה הארכת ימים

ארץ ישראל היא בחינת ימין בחינת אהבה כנ"ל ומסטרא דימינא מותא חוורא ככספא. ע"כ שם עיקר שלימות זכות המחשבה והמוחין וזוכים להשיג עי"ז בכל יום רזין דאורייתא השייך לאותו היום שזה עיקר בחינת אריכת ימים כמבואר בפנים. ועיקר אריכת ימים הוא בא"י כמפורש במקראות הרבה. וע"כ אברהם שמדתו אהבה הי' הראשון לירושת א"תּי ונאמר בו זקן בא בימים. וע"כ בא"י צריכים ליזהר ביותר במדת הוותרנות שהיא מדתו של אברהם:

סימן פ"ה-פוסעים בו

ידוע כי א"י בפרט הבית המקדש היא בחינת המלכות דקדושה ועיקר שלימות בנינה הוא ע"י המוחין שהם בחינת אור שבעת הימים. וע"כ נאמר בכיבוש יריחו שהוא כיבוש הראשון של א"י ושבעה כהנים ישאו שבעה שופרות וכו'. כי ע"י תקיעת שופר ממשיכין המוחין הנ"ל כמבואר בכוונת שופר. וזהו שנאמר על לעתיד והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים וכו'. כי כל בחינת כלולה מכל השבעה. וזה שכתוב (זכרי' ג') כי הנה האבן וכו'. ופירש"י יסוד הביהמ"ק על אבן אחת שבעה עינים וכו'. וכן (שם ד') ראיתי מנור זהב וכו'ושבעה נרותיה עליה וכו'.ושם כי מי בז יום קטנות וכו' עי' רש"י שבעה אלה עיני ד' וכו':

סימן פ"ו-פוסעים בו פסיעה קטנה

א"י היא בחינת שבת כנ"ל וע"כ שם עיקר תיקון רגלי הקדושה כמו שכתוב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. וכן לעתיד לבא נאמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וע"כ כשנתבשר יעקב אבינו ע"ה על ירושת הארץ נאמר אחר כך וישא יעקב רגליו. וע"כ ע"י קדושת א"י זוכין לילך ממדריגה למדריגה בעבודת ד' כמבואר במקום אחר. גם שם בא"י עיקר שימות בחינת האמת כנ"ל כמה פעמים. וכשמדבר את עצמו במדה זו היא סעד לתמכו. אך עדיין צריכין ליתן כח להרגלים כדי שיוכלו לילך היטב. וזה ע"י צדקה של א"יּ שהיא בחינת עוה"ב כנ"ל כמ"פ. ושם עיקר שלימות אור הצדקה כנ"ל. וזה מי יגור באהלך וכו' הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת וכו'. וזה אהלך באמתך וכתיב אתהלך לפני ד' בארצות החיים.

סימן פ"ז-תתן אמת

ארץ ישראל היא בחי' יראה כנ"ל. ומחמת שתחלת היראה נקראת צדק כי היא רק בחינת יראת העונש שהיא בחינת ינים ויסורין ע"כ אמרו רז"ל כי א"י היא אחת מג' דברים שנתנו ע"י יסורין. אך אמרו רז"ל צדק כד אתחבר בה אמת איקרי אמונה וכל טיבו וכל נהירו שרייא בה. וע"כ אחר כך כשזוכין נשלמת היראה ואז היא בבחינת יראת הרוממות בחי' אמונה כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה. ואז נמתקין כל הדינים וזוכין לכל טוב גם בגשמיות כנ"ל. וע"כ א"י נקראת נחלת יעקב בחינת תתן אמת ליעקב כמבואר בפנים:

סימן פ"ח-המכסה שמים

עיקר אהבה ויראה דקדושה הוא בא"י כנ"ל כמה פעמים. וע"כ שם עיקר ירידת השפע לכל העולם כי אהבה ויראה הם הידים לקבל בהם כל ההשפעות וברכות. אך מחת שיש בעוה"ר מקטריגים שאינם מניחים להוריד השפע ע"י ארץ ישראל שמפורסים לכל ששם ירידת השפע ע"י אהבה ויראה כנ"ל. ע"כ נמצאים בכל דור בחינת מוציאי דבר הארץ שמעלימין ומכסין את האהבה ויראה שבא"י. ולפעמים נותן השי"ת גם בלב צדיקים וכשרים ומנוע מא"י כנראה בחוש גם בכל דור ודור והכל מחמת הנ"ל. הגם כי סברתם היא מחמת סכנת הדרכים ושאר מניעות. והיא ע"ד שכתבו התוס' (כתובות ק"י:) ד"ה הוא עי"ש. אבל הא גופא יש לומר שנמשך ג"כ מזה ואפי' חסרון הפרנסה שבא"י וכיוצא הכל הוא מחמת ששם שושר ירידת השפע. ע"כ מעלימין ומכסין אורה בכוונה מלמעלה מפני המקטריגים כנ"ל.ואפשר שעל דרך זה אמרו רז"ל ג"כ צדיקים מהני זכותייהו אעלמא אדידהו לא והוא במכוון כנ"ל:

סימן פ"ט-וסי' צ'

ארץ ישראל היא בחינת השכינה כידוע. ושם עיקר השלימות בחי' כולך יפה רעיתי ומום אין בך בחי' לא תחסר כל בה. והיושבים בה שהם מבני היכלא דמלכא כשיש להם איזה חסרון ח"ו בודאי החסרון הוא בהשכינה כביכול. ונמצא שכצער גדול עוד יותר עי"ז כשמעלה זאת על לבו. אך אעפ"כ כשמיישב את עצמו אדרבה כמה יש לי לשמוח על שזכיתי להיות מבני היכלא דמלכא והמלך בעצמו מספר לי החסרון שלו. עי"ז נתמלא שמחה ונתחדשין המוחין שלו. ועי"ז בעצמו נמתקין הדינים ונתמלא החסרון כי כלהו במחשבה אתברירו כידוע. גם בא"י שם מקון השמחה בבחינת ישמח ישראל בעושיו בני ציון במלכם. ועי"ז נשלמין כל החסרונו' כמבוא' בפנים:

סימן צ"א-ויהי ידיו אמונה

בארץ ישראל שם עיקר שלימות האמונה ושלימות השכל. וע"כ שם זוכין לעלות בכל פעם ממדריגה למדריגה בענין זה ולבא מן האמונה אל השכל. ועי"ז באר לאמונה יותר גדולה וכן לשכל יותר גדול וכן להלך ממדריגה למדריגה בכל פעם:

סימן צ"ב-ע"י נע ונד

א"י היא בחי' לב כנ"ל שהיא בחי' יוסף. גם שם עיקר שלימות התורה שהיא בחינת כנפי ריאה דנשבי על לבא שעי"ז יכולין הצדיקים להחיות מתים כמבואר בפנים. וע"כ עיקר תחית המתים תהי' בא"י. ואמרו רז"ל עתידין צדיקים להחיות מתים וכו'. שנאמר עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו וכו'. וילפי לה מתחיית המתים דאלישע שהי' ע"י בחינה זו כמבואר בפנים. וזה וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף וכו'. כי זה שייך לישיבת א"י כמבואר בפנים וכנ"ל:

סימן צ"ג-מו"מ באמונה

בארץ ישראל כתיב ואוהבי שמו ישכנו בה וכנ"ל כמה פעמים ומצות אהבה שקולה כנגד כל המצות. וע"כ אמרו רז"ל ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצות. גם שם זוכין למוחין דגדלות ויכולים להתפלל בשכל צח. וע"כ שם עיקר מקום התפילה כנ"ל כמה פעמים:

סימן צ"ד-זכר חסדו

עיקר עליית הנצוצות הק' הוא בא"י בחי' ושם תעלה עולותיך כי ארץ ישראל גבוה מכל הארצות וזה שער השמים שדרך שם עולין כל עבודותישראל וכל הקדושות ולשם נתקבצין כל שברי הנצוצות הנפולין והנדחין בבחי' אם יהי' נדחך וכו' והביאך אל הארץ וכו'. ושם עיקר שלימות האמונה ושלימות החכמה שעי"ז עולין הנצוצות. מחמת שהאמונה היא בחי' ז' והחמה היא בחי' יו"ד. ועיקר שלימות החכמה יהי' לעתיד בבחי' כי תמלא הארץ דעה וכו'. ע"כ לא כבשו רק שבעה עממין היינו ע"י בחי' אמונה שלימה שהיא בחי' ז'. אבל לעתיד יכבשו ג"כ הג' עממין ויהיו סה"כ יו"ד כמו שאמרו רז"ל. כי אז יזכו לשלימות החכמה שהיא בחי' יו"ד. ומחמת שכשנכללין הז' והי' נעשה עי"ן ע"כ אמרו רז"ל עתידה א"י שתתפשט בכל העולם כולו שיש בו ע' עממין. גם החכמה בעצמה היא בחי' ע' כמבואר בפנים. וע"כ נקראת ירושלים עיר עז לנו ישועה וכו'. כי היא כלולה מבחי' החכמה שהיא בחי' ע' והאמונה שהיא בחי' ז'. ועי"ז עיקר הישועה היינו שעולין הנצוצות הק' למקומם. והנה מבואר בפנים שעיקר בריאת כל העולמות הי' בשביל ישראל כדי להשפיע להם רב טוב. אך אינם יכולין לקבל ההשפעה כ"א על ידי שמעלין נצוצי אותיות הדיבור וכו'. כי גם הדיבור הוא בגלות עם ישראל וכו'. וזה שכתוב לענין מה שהנביאים קראו תגר על אורך הגלות של ישראל (ישעי' מ"ה) כה אמר ד' קדוש ישראל ויוצרו האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוונו וכו' פירש"י ישראל שבשבילם יצרתי את הכל אתם באים לצוותי ולקרוא לפני תגר וכו'. אני כבר בראתי להם ישועה וכו'. האותיותדיקא. כי בזה תלוי עיקר הגאולה והישועה כנ"ל. כי עי"ז יכולים לקבל כל ההשפעות טובות כנ"ל שזה בחי' ישועות אלקינו כמבואר בפנים וע"כ בא"י ששם עיקר תיקון כל הנ"ל. ע"כ שם עיקר ירידת השפע לכל העולם כנ"ל:

סימן צ"ה-כשפרנסי הדור

ארץ ישראל היא בחי' ענוה ושפלות בחי' "מה" כמו שכתוב וראיתם אךת הארץ מה היא. וע"כ כתיב וענווים יירשו ארץ וכו'. וע"כ צוה ד' ליעקב סביביו צריו ואמרו רז"ל כגון חליש לנוה קסטרא לחיפה סוסיתא לטברי' וכו'. וכתיב זאת ירושלים שמתיה בתוך הבוים וכו' בכדי שאם תזוח דעתם עליהם ורם לבבך ושכחת וכו' יקימו עליהם הצוררים ח"ו בבחי' תסיר מה היינו בחי'ענוה הנ"ל אזי נשאר פה בחי' ויאכלו את ישראל בכל פה רח"ל וכתיב פצו עלינו פיהם כל אובינו וכו':

סימן צ"ו-זומם

בארץ ישראל שם עיקר עליית הנצוצות הק' ותיקון המחשבות זרות ושלימות התפלה כנ"ל כמה פעמים. וצריכים לבאר עוד איך כל המאמרים יש להם שייכות לענין א"י:

סימן צ"ז-אל דמי

בארץ ישראל שם עיקר הענוה והיראה ושלימות התפלה ותיקון בחינת ה"הא" כי ארעא דישראל מותבא דאות הא כנ"ל. וע"כ משם עיקר השפע בחינת הא לכם זרע:

סימן צ"ח-נתן עיניו בו

בארץ ישראל כל היושבים בה הם בבחינת צדיקים כנ"ל כמה פעמים.ועיני ד' אל צדיקים כמבואר בפנים. ע"כ שם בנקל יותר להאדם לפקוח את עיניו ולהתבונן על דרכיו ולפשפש היטב במעשיו בבחינת נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ד':

סימן צ"ט-ואתחנן

ועל כן אמרו רז"ל המתפלל צריך שיכוון לבו נגד א"י וירושלים וכו'. כי שם מסוגל ביותר לזכות לתפלה הגונה בדביקות אמתי כי שם עיקר מקום הדביקות ושלמות התפלה כנ"ל.וע"י שמכוון לבו לזם זוכה בחו"ל גם כן לאיזה דביקות. ועי"ז יש לתפלות שלנו שייכות והתחברות להתפלות שבא"י ובעלייתן למעלה עולי גם הם עמהם. וזה שמסיימין אחר התפלה יה"ר שיבנה בית המקדש ב"ב וכו'. כי שם תהי' עבודת התפלה בשליות גדול ועי"ז יתעלו ויושלמו גם התפלות של עכשיו עי"ז בעצמו שגם עכשו מתפללין ומצפין לבנין בית המקדש. ואפשר שזה ג"כ בכלל ואתחנן אל ד' וכו'. כי חשש מרע"ה אולי לא תתקבל תפלתו מחמת שהוא בחו"ל עדיין. ע"כ התפלל בטענה ובחי' זו הלא אני רוצה ומתפלל ליכנס לא"י ששם שלימות התפלה בדביקות גדול כראוי. וא"כ גם התפלה שאני מתפלל עכשיו תתקבל ע"י כח קדושת א"י שאני מקשר א"ע לשם וכל תפלתי לזכות לבוא לשם כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל ואתחנן אל ד' למה כדי שיכנס לא"י היינו הנ"ל:

סימן ק'-ענין כעס

ועל כן התלמידי חכמים שבא"י מזגם וטבעם להיות צנועים וטובים מאד כמאמר רז"ל מה בין תקיפי דא"י לחסידי דבבל. כמה מחבבין זה את זה. וכ"ז ע"י שיש להם מעשים טובים הרבה ע"י כמה מצות הנוהגות רק בא"י. וגם ישיבת א"י בעצמה אמרו רז"ל ששקול ככל מצות נמצא שמקיימין בכל עת כל המצות עי ישיבת א"י. אמרו רז"ל לאוהבי ולשומרי מצותי אלו היושבים בא"י וכו'. ומחמת כ"ז הגם שהם בני תורה הרבה כי אין תורה כתורת א"י. מ"מ תורתם וצדקתם שניהם מתיישבים בשובה ונחת. וע"כ דעתם נוחה עם הבריות:

סימן ק"א-בקרוב

עיקר המוחין שהם בחינת י"ה הם בא"י בחינתי"ה בארץ החיים ואמרו בתיקונים אוירא דא"י מחכים מהסטרא דחכמה דראיהו אות יו"ד. וכן אמרו ארעא דישראל מותבא דאת ה"א. ושם עיקר התורה כי אין תורה כתורת א"י. ושם מאירין כל הע' פנים לתורה כמו שכתוב כי יפלא ממך דבר וכו' וקמת ועלית וכו'. ושם שורש כל המדות טובות כמו שכתוב טובה הארץ מאד מאד על דרך שאמרו ז"ל כל מאדך בכל מדה ומדה. וכן שם עיקר הכנעת כל המדות רעות בחינת ארץ אוכלת יושביה שמהפך את האדם מרע לטוב גמור וכו'. וכמבואר במקום אחר. וכתיב ובערת הרע מקרבך. ושם נקראים אדם בחינת והארץ נתן לבני אדם וכנ"ל בסי' ו'. וכתיב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי. וזה שכתוב להדוף את כל אויביך מפניך וכן ויגרש מפניך אויב וכיוצא בזה הרבה מפניך דייקא. כי האויבים שאחיזתם בבחינת האנפין חשוכין נופלין ונתבטלין בבחי' צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו ע"י שישראל מבטלין כל המדות רעות. וזוכין להשיג בתורה בחינת אנפין נהורין שהם בחינת י"ה שעל שם זה נקראים אדם כמבואר בפנים:

עיקר שלימות הדעת והמוחין הוא בא"י ושם עיקר שלימות התורה ושלימות התשובה. ועי"ז נמשך רחמנות עד שנתעורר עי"ז בחינת תפלת ד' שהוא ג"כ בא"י בבחינת ושמחתים בבית תפלתי שנאמר על הבית המקדש. ומשם למדו רז"ל שהקב"ה מתפלל. עד שזוכין עי"ז לרחמים גדולים כמבואר בפנים.וזה בחי' מה שהתפלל דניאל ואמר כי לא על צדקותינו וכו' כי על רחמיך הרבים. היינו בחינת רחמים גדולים הנ"ל. וזה בחי' (ישעי' י"ד) כי ירחם ד' את יעקב וכו' והניחם על אדמתם וכו' (שם ל') לכן יחכה ד' לחננכם ולכן ירום לרחמכם וכו' כי עם בציון ישב בירושלים וכו'. כי עיקר החורבן לגלות ישראל מא"י הי' מחמת שנתעלם הרחמנות ולא היו יכולים לעורר רחמים כמו שכתוב (שם ס"ג) המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו. וכתיב (הושע א') כי לא אוסיף עוד ארחם וכו'. וכן (שם ב') וסיים ורחמתי את לא רוחמה. כי ע"י תשובה זוכים לחזור ולעורר רחמים בחינת וישוב אל ד' וירחמהו. וזה שכתוב (זכרי' א') שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה וכו'. כי עיקר התיקון ע"י בחינת רחמים בחינת וברחמים גדולים אקבצך. וזה בחינת ע"כ המו מעי לו רחם ארחמנו וכו'. היינו שני מיני רחמנות הנ"ל כי הרחמים פשוטים מעוררים הרחמנים גדולים:

סימן ק"ט-יש הבל

בארץ ישראל שם עיקר ההבל דקדושה כמבואר בספר מגלה עמוקות אופן רי"ג. וכמבואר לעיל בסי' ל"ז. שכבל של א"י הוא הבל הקדוש שאין בו חטא. וע"כ שם עיקר שלימות האנחה דקדושה. כי כשמתאנח על עונותיו אזי נכנס בו הבל חדש דקדושה שהוא ג"כ העיקר בא"י. כמו שכתוב לך אתן את ארץ כנען חבל נחלתכם ונאמר חבלים נפלו לי בנעימים הינו מבחינת מוחין של א"י שנקראים נועם כמו שאמרו ז"ל. וזה שכתוב (ישעי' ל"ג) חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן וכו' וכל חבליו בל ינתקו וכו'. ועל העכו"ם נאמר שם נעשו חבליך בל יחזקו וכו' וסיים ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון. כי ע"י שמקושרין שם אל החבל דקדושה היפוך החבל דסט"א שנאמר עליו ובחבלי חטאתו יתמך ונאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא וכו' והם בחינת חבלי שאול ומות. אבל א"י היא ארץ החיים ושם מקושרין אל החבל דקדושה שעי"ז זוכין לנשוא עון:

סימן קי"ז-מוצאי שבת

היושבים בא"י הם נקראים בנים למקום כמובא. ועי' מגלה עמוקות אופן רכ"ד. כי שם עיקר האמת כנ"ל כמה פעמים. וע"כ נקראת ארץ מרחקים כי אמת מרחקין מיליה. וזה שמובא ויר'א א'ת המקו'ם ס"ת "אמת" וזה מרחוק היינו כנ"ל. וע"כ כשזוכין שם לבחינת אמת נקראים בנים כמבואר בפנים. וגם שם עיקר שלימות הדעת כנ"ל.וע"כ נכון שם למעט בשינה. ודוד המע"ה כשרצה למצוא את מקום הבית המקדש שמשם שורש קדושת א"י אמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תומה עד אמצא מקום לד'. ויעקב אע"ה אמר אכן יש ד' במקום הזה ואנכי לא ידעתי ופירש"י שאם ידעתי לא ישנתי היינו כנ"ל:

סימן קכ"ט-ארץ אוכלת יושביה

מבואר בפנים שא"י היא בחינת אמונה ויש לה כח להפך את האדם היושב בה למהות קדושתה מש. וע"כ העם היושב בה נשוא עון. אך אעפ"כ הכל תלוי ברצון כי ח"ו אם אינו רוצה כלל לעבוד את ד' אזי לא יועיל לו שום דבר. כי אז אדרבא קדושת א"י אינה יכולה לסובלו ומקויאה אותו בבחינת כאשר קאה את הגוי וכו'. אך אם רוצונו חזק מאד להקרב להשי"ת ולעבוד אותו אזי מועיל לו לזה קדושת א"י מאד כנ"ל. עד שזוכה עי"ז לשבר כל תאות גופו ולהתפך למהותה הקדוש ממש כנ"ל:

סימן קל"ה-כי אקח מועד

ירושלים של מטה מכון כנגד ירושלים של מעלה שהיא בחינת בינה אימא עילאה. וע"כ שם בא"י זוכים לענוה בחי' וענוים יירשו ארץ וכנ"ל כמה פעמים. גם שם עיקר שורש קדושת יום טוב שהוא רק ע"פ בית דין הגדול שבא"י בחינת אשר תקראו אתם. כי שם עיקר קדושת א"י תלוי בצדיקים כמו שכתוב צדיקים יירשו ארץ וכמובן גם בזוהר הק'. וע"כ כל מה שמקושר האדם ביותר לצדיקי האמת זוכה להרגיש ביותר קדושת א"י. וכן ע"י קדושת א"י זוכים לקבל ביותר האר הצדיקי אמת. וע"י כ"ז הקטנות בטל לגבי הגדלות וזוכין לענוה אמתיית. גם שם עיקר התשובה ועיקר היראה והכנעת מלכות עמלק ועליית המלכות דקדושה וכו' כנ"ל כמ"פ:

סימן קמ"ב-מי שאי אפשר לו ללמוד

מובא לעיל בסי' כ' מאמר ט' תיקונין שהלב העליון נקרא ירושלים בחינת דברו על לב ירושלים ושם נכתבין כל דברי התורה בחינת כתבם על לוח לבך. וזה בחינת כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים.ומבואר בפנים שהחשק שיש להאדם ללימוד או לדבר מצוה הוא מקבל חשקו מהלב של מעלה והוא כלומד מתוך הספר ממש. וזה שאמרו רז"ל. אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה כי זה החשק שיש לו ומצפה לראותה הוא מקבל ממנה בעצמה. וע"כ נקרא גם הוא על שמה כאילו נולד בה. וזהו שאמרו שם וחד מנייהו כתרי מינן. כי מאחר שמי שאינו שם רק שחושק להיות שם הוא מקבל ולומד משם מכל שכן מי שזכה להיות שם ממש בדאי שמקבל הארה גדולה ביותר וזה וחד מינן כי סליק להתם הוא כתרי מנייהו. כי מאחר שהי' בוער בלבו החשק כ"כ עד שכה לעבור על כל האונסים והמניעות ולבא לשם ע"כ בודאי יש לו עי"ז שייכות ביותר להלב העלון עד שמקבל משם הארה יתירה ביותר עד שהוא כתרי מנייהו. וע"כ אמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך פיר"י ולא גילה לו מיד כדי לחבבה בעיניו וגו' כיוצא בו על אחד ההרים אשר אומר אליך וגו'. כי מאר שלא גילה לו לו מיד ע"כ הי' בוער החשק מאד בלבו של אברהם שיזכה לידע את הארץ ולבא לשם וכן על אחד ההרים שהוא הר המוריה. וע"י החשק הזה קיבל כבר הארה גדולה משם. וגם כי עי"ז כשבא אחר כך לשם קיבל הארה גדולה ביותר כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל שהקב"ה אמר לאברהם אבינו שילך לא"י ויראנה ויחזור ואח"כ לא נתן לו רשות לחזור לשם עד חמש שנים ואותן החמש שנים הי' אברהם משתוקק לחזור לא"י. והוא שאמר הפסוק מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה וגו' היינו כנ"ל. כי ע"י הכיסופין והחשק הזה זכה אחר כך לקבל קדושת א"י ביותר. וזה אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה וגו' כי רצו עבדיך את אבניה וגו' היינו שיש להם רצונות וחשק וכיסופים חזקי מאד אליה ועי"ז הם מקבלים באמת הארה משם עד נחשב כאילו הם שם ממש. וא"ע מהנכון לרחם ציון ולהשיב נדחי ישראל לשם בפועל ממש. וע"כ עיקר התקרבות הגרים הוא משם. כמו שכתוב עמם הר יקראו ואמרו רז"ל חביבה ארץ ישראל שמכשרת את הגרים כי הגרים הם נדיבי לב. וכל חשקם ונדבת לבם הם מקבלים מא"י וירושלים שהם בחי' הלב העליון הנ"ל:

סימן קנ"ב-כשבא נשמה

מבואר בפנים מענין קדושת א"י בשם הזוהר הק' כתיב זאת ירושלים שמתיה בתוך הגוים וגו'. והנה מחמת הקליפות שמסבבין את הקדושה בבחינת סביב רשעים יתהלכון וגו' לא הי' אפשר ליכנוס לקדושת א"י רק שנשאר פתח כנגד אמונה בבחינת פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים וזה שכן ארץ ורעה אמונה. אך לפעמים גוברים הפגמים כ"כ עד שמדחין אותו וסותמין לפניו הפתח של אמונה ולפעמים מעמידין שם בהפתח הנ"ל איזה ירא שמים שעומד לשמור שלא יכנס לשם. ומזה נשתלשל מה שלפעמים גם איזה איש כשר וירא שמים מונע את האדם מליסע לא"י. אך אם רצונו חזק בענין זה אז צריך לידע כי כל זה הוא רק בשביל נסיונו וצריך להתחזק ולהתגבר על הכל בבחינת מסירת נפש ממש. ועי"ז זוכה לעבור על הכל וליכנס לא"י. אך גם אח"כ כשבא לשם צריך להתגבר מאוד ברחמים ותחנונים לפני השי"ת שיזכה לקבל קדושת הארת החכמה והמוחין של א"י:

סימן קנ"ה-אריכת אפים

מבואר בפנים שעיקר עבודת איש הישראלי זוכים ע"י א"י שהיא בחינת אמונה בחי' אריכת אפים בחי' כח הגידול וכל הצומח שעי"ז זוכים להתחזק בעבודת ד' ולבלי להסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל וכו'. ושזה הי' גודל ההשתוקקות של משה רבינו ע"ה שהי' משתוקק ומתלהב לא"י כל כך. גם א"י היא בחי' אמת וצריך כל אדם לבקש מהשי"ת שיהיו לו כיסופין וגיעגועים לא"יּ. וגם שיהי' גיעגועים לכל הצדיקים לא"י. והיא סדולה לכעס ולעצבות כי כל הכוע כאילו עובד עכו"ם וכו' וע"י שמבקשים ומתגעגעים לא"י זוכים לאמונה וכו':

סימן קנ"ו-לב טהור

אמרו רז"ל כי עיקר נבואה ורוח הקודה הוא בארץ ישראל וע"כ שם בנקל יותר לזכות לדבר דיבורים חדשים לפני השי"ת ברחמים ותחנונים עד שיהיו בבחי' רוה"ק. גם א"י ובפרט ירושלים הם בחי' לב. ושם עיקר אור ההתלהבות דקדושה כמו שכתוב נאום ד' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ושם עיקר טהרת הלב כמו שכתוב והביאך ד' אלקיך אל הארץ וגו' ומל ד' אלקיך את לבבך וגו'. גם מחמ שאוירא דא"י מחכים וזוכין להשיג שכליות חדשים בכל פעם וע"י תנועות השכל נולד התלהבות בלב ובוער לבו להשי"ת ועי"ז זוכים לטהרת הלב. גם א"י היא בבחי' מצדיקי הרבים כי כל היושבים בה נקראים צדיקים כנ"ל. וכתבי העם היושב בה נשוא עון ומצדיקי הרבים ככוכבים. ועי"ז מקבלין מלמעלה חמימות והתלהבות דקדושה כמובאר בפנים:

סימן קנ"ט. דע שיש אמצעי

ארץ ישראל היא מקום השכינ כביכול כידוע ושם עיקר שלימות לימוד התורה בחינת וכל בניך לימודי ד' ואין תורה כתורת א"י. ושם בנקל יותר שיעלה הלימוד להשכינה ושיהי' נעשה ממנו שפע רוחניות ושפע גשמיות גחינת אורך ימים ועושר וכבוד שזוכין לזה בשלימות בארץ ישראל כנ"ל. ואפי' מלימוד כזה שאינו עולה תיכף להשכינה נעשה ממנו טל תורה טל של ברכה וחיים בחי' כי טל אורות טליך הנאמר בא"י. וזה שכתוב וישכון ישראל בטח בדד וגו' אל ארץ וגו' אף שמיו יערפו טל ונאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ד' את הברכה חיים:

סימן קע"ה-בכיה מתוך שמחה

מבואר במגלה עמוקות אופן רי"ג כי יניקת ארץ ישראל מן ה"א ראשונה של השם דמתמן מתפשט שם של ס"ג וכו' ומבואר כאן בפנים שהבכי' מתעורר משם ס"ג וכו'. על כן בארץ ישראל בנקל יותר לזכות לבכיה מתוך שמחה המבואר בפנים:

סימן קע"ז-סלחתי כדבריך

בארץ ישראל עיקר החכמה כנ"ל ואישׁ חכם יכפרנה. וע"כ העם היושב בה נשוא עון. גם שם עיקר הארץ שם י"ה שהם המוחין בחי'י"ה בארץ החיים. וכתיב ששם עלו שבטים שבטי י"ה. ושם עיקר תיקון הברית ושם עיקר התגלות המלכות שהיא בחי' כבודו ית' והוא בחי' רצון בחי' רצית ד' ארצך וגו':

סימן קע"ח-ווידוי דברים

אמרו רז"ל ישיבת א"י שקולה נגד כל המצות והנה שורש נקודת כל המצות היא שמחה ומזה נוכל להתבונן גודל השמחה שיש להאדם לשמוח כשזוכה לישב בא"י ולקים בכל עת מצוה כזו ששקולה כנגד כל המצות ששורש נקודתם היא השמחה. וזה כי ניחם ד' ציון וגו' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. כי כל הענן הזה בשלימות כמבואר בפנים הוא שם בא"י בפרט בציון וירושלים ששם מקור השמחה בחינת עוז וחדוה במקומו וכתיב ישמח הר ציון וגו':

סימן קע"ט-ענין תענית

עיקר שלימות השלום הוא בא"י כמו שכתוב ונתתי שלום בארץ וכתיב השם גבולך שלום. כי שם עיקר שלימות הצדקה כמ"ש וצדקה בכרמל תשב. כי שם זוכין בשלימות לאתכנע לבא ולאדבקא רעותא דלבא בקוב"ה. כי שם עיקר הדביקות וביטול כל הרצונות נגד רצונו ית'. וע"כ גם רצונו ית' קשור ודבוק שם כמ"ש ארץ אשר ד' אלקיך דורש אותה תמיד וגו'. וכתיב רצית ד' ארצך וגו'. וע"כ היא בבחינת יום כיפור כי העם היושב בה נשוא עון. וזה שכתוב רצית ד' וגו' נשאת עון עמך וגו'. וע"כ אחר חורבן ירושלים גזרו צום ותענית. כי אז צריכין לזה. אבל בזמן ישוב א"י אין צריכים לצום אדרבא ששון ושמחה כי שם מקור השמחה והחיות וע"כ נקראת ארץ החיים:

סימן קפ"ז-ולך ד' החסד

מבואר בפנים מענין א"י ומענין ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאש כמעשיהו:

סימן קפ"ח-לנסוע להצדיק

עיקר קבוץ כל הנדחים והשבת כל האבידות הוא לא"י וירושלים כמו שכתוב והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו' והשתחוו לד' בהר הקודש וגו'. ועל כן צריך כל אחד לבא לשם לחזור ולבקש אחר אבידתו. אך מחמת שאין משיבין לו אבידתו עד שדורשין אותו תחלה אם אינו רמאי ע"כ מזה נמשך היסורין ונסיונות שעוברים ע"פ רוב על האדם קודם שזוכה לבא לשם וכמו שאמרו ז"ל א"י היא אחת מג' דברים שנתנו ע"י יסורים:

סימן קצ"ז

ארץ ישראל היא בחי' ענוה כנ"ל כמה פעמים והענוה היא עם חכמה כי אוירא דא"י מחכים. וע"כ שם צריכין ליזהר ביותר מלשון הרע כי עי"ז מפריד בין ענוה לחכמה ובזה פודם בקדושת א"י. וזה שכתוב איש לשון בל יכון בארץ.וע"כ המרגלים שהוציאו דבה על א"י אמרו ונהי בעינינו כחגבים וגו' שזה בחינת ענוה פסולה. וזה שתירגם יונתן ויקרא משה להושע בן נון יהושע וכד חמי משה ענותנותו דהושע בר נון קרי לי' יהושע היינו כנ"ל כי חשש שלא יבא ע"י ענוה שלו לבחינת ענוה פסולה ח"ו שזה בחינת עצת מרגלים ע"כ התפלל עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים וקרא לו יהושע. וי"ל שזה בחינת י"ה דייקא יושיעך כי יו"ד היא בחינת חכמה וה"א ראשונה היא בחינת בינה שהיא בחינת ענוה כידוע. וע"כ הן תרין ריעין דלא מתפרשין כי צריכין להיות קשורין זה בזה הענוה עם החכמה כנ"ל. וזה שכתוב ויהס כלב את העם אל משה. כי משה זכה שהלשון הרע לא הי' יכול לפגום הענוה שלו כמבואר בפנים. וזה שאחז"ל בחורבן בית שני מענין בר קמצא שהלך ואכל קורצא בי מלכא היינו שדיבר לשון הרע עד ששלח המלך קרבן וכו' וסיימו ענותנותי' של ר' זכרי' החריבה וגו'. כי ע"י השנאה חנם ולה"ר שהי' אז נפגמה הענוה. וע"כ עיקר התיקון שלעתיד יהי' ג"כ ע"י שלימות העונה כמו שכתוב (ישעי' ס"א) יען משח ד' אותי לבשר ענוים וגו'. וזה שנאמר (צפני' ב') בקשו את ד' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו. היינו שהענוה היא במשפט כי מקושרת לחכמה שזה בחינת כי ראו כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט:

סימן רט"ו פדיון

עיקר בחי' התגלות הרצון הוא בארץ ישראל כמו שכתוב רצית ד' ארצך וגו'. וכתיב הטיבה ברצונך את ציון. וכתיב (יחזקאל כ') כי בהר קדשי וגו' שם יעבדוני כל בית ישראל כולו בארץ שם ארצם וגו' כריח נחוח ארצה אתכם וגו' וע"כ שם עיקר תיקון ההמתקה של הפדיון הכולל ושם עיקר ביטול העבודה זרה בחי' שבר תשבר מצבותיהם ועוד פסוקים רבים כאלה. וכן שם עיקר התקרבות הגרים בחינת חביבה ארץ ישראל שמכשרת הגרים כנ"ל כמה פעמים:

סימן רכ"ב-שמחה

אלו הזוכין לישב בא"י צריכין להזכיר את עצמם בכל עת גודל הזריחה וההארה הגדולה שהיתה בא"י בימי קדם. וכבר ידוע כי הקדושה נצחיית ואפי' בעת שמסתלקת ומתעלמת הארתה הקדושה אעפ"כ נשאר איזה רשימה קדושה בפרט שאנחנו מקוים ומייחלים בכל עת שתתחדש הארת קדושה כ"כ ביתר שאת ויתר עוז בחי' אור חדש על ציון תאיר וגו'. ע"כ צריכים גם עכשיו לחזק את לבו מאד ולהתעורר לעבודת ד' בהתעוררות גדול מאד בכל עת בכח ההתעוררות והזריחה הקדושה שהיתה שם מאז עד אשר עי"ז יעזור לנו השי"ת ויחזור ויאיר ויזרח לנו מאור קדושתה בשלימות כראוי באמת:

סימן רכ"ה-כשהריאה בשלימות

עיקר השכל בשלימות הוא בא"י. כי אין חכמה כחכמת א"י. ועי"ז זוכין שם לשלימות הבטחון בחינת וישבתם לבטח בארצכם וכתיב והחוסה בי ינחל ארץ וכנ"ל כמה פעמים. וע"כ שם עיקר שלימות הצדקה כמו שכתוב וצדקה בכרמל תשב. וזה שכ' בטח בד' ועשה טוב שכן ארץ וגו' וע"כ שם עיקר שלימות דיבור שהוא גדר האדם כנ"ל כמה פעמים עד שזוכים לשמוע דיבורים מקול הכינור. שזה בחינת השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. הגיון הוא לשון דיבור לפעמים כידוע.והנה בפנים מבואר שכל זה תלוי בשלימות הריאה שעל ידה מקבלין הנשימה והרוח המקרר החום שבלב. ועי"ז עיקר קיום השכל וכו'. וזה בחינת קדושת ארץ ישראל שנאמר בה ניתן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה:

סימן רל"ד-סיפורי מעשיות מהצדיקים

מבואר בפנים שא"י היא כלליות הקדושה שבכל הקדושות כי שם כל העשר קדושות ושם הוא רק השגחה וזוכים לצאת מטבעיות לגמרי. ועי"ז יכולים להבדיל בין אור לחושך. ועי"ז יכולים לספר מעשיות מצדקים וגם יודעים איך לספרם עד שזוכים עי"ז לטהרת המחשבה ולמוחין דגדלות ונמתקין כל הצרות והדינים רח"ל הבאים מבחינת מוחין דקטנות:

סימן ר"מ-כל ההשפעות וכו'

כל ההשפעות באין רק מא"י כידוע. ומה שאנו רואים שע"פ רוב אנשי א"יּ פרנסתם מצומצמת זה מחמת שכשבאים לא"י אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי. ונפשם יודעת מאדורואים ומשיגים גודל קדושת ההפשעה הרוחנית השופעת בא"י עד שהיא מעי עולם הבא ממש כמובא. ועי"ז משליכים המזל של העשירות והשפעה גשמיית כלאחר יד. ואשרי למי שזוכה ירגיש בזה שישיבת א"י יקר מכל הון ואז בודאי לא ישגיח על ממון כלל ולא ירצה שום עשירות כלל. ואז יזכה באמת לקבל שפע רוחניית של ארץ ישראל בשלימות יותר ואולי גם שפע גשמיית. כמו שאמר השי"ת לשלמה הע"ה:

סימן רמ"ב-אריך אנפין

קדושת א"י תלוי בשמירת הברית כמאמרם ז"ל על מנת ואתה את בריתי תשמור. ע"כ צריכים שם להרבות בצדקה כל אחד כפי יכלתו כי ע"י צדקה ניצול מהרהורי ניאוף שהם בחינת מת וזוכה לקדוש' א"י שנקראת ארץ החיים (ועי' לקמן סי' רס"ד בפנים):

סימן ר"נ-דע שכל מיני צער

עיקר אור ההשגחה מאיר בא"י כמו שכתוב תמיד עיני ד' אלקיך בה וכו'. גם שם עיקר אור הדעת כנ"ל. וע"כ צריכים להתאבל ולבכות מאד על חורבנה כי עכשיו קדושתה נעלמת והיא בבחי' הסתרת פנים בחינת הסתרת אור ההשגחה בחי' אעלים עיני מכם. וע"י הבכי' חוזרין וממשיכים אור ההשגחה כמבואר בפנים. וע"כ כשפגמו ישראל בקדושת א"י ע"י המרגלים ואמר להם משה לא תעלו ולא תלחמו וגו'. נאמר שם ותשבו ותבכו לפני ד' (כי סברו שבזה יתתקן הפגם) וולא שמע ד' בקולכם וגו'. כי פגמו כ"כ בבכייתם שבכו ע"י המרגלים כמ"ש ויבכו העם בלילה וגו'. עד שלא הועיל להם הבכי' אח"כ לבטל הגזירה לגמרי. וזה שנאמר כשהגיד להם הנביא שלא יגרש ד' את העמים מא"י וכו'. (שופטים ב') וישאו העם את קול ויבכו ויקראו שם המקום ההוא בוכים. וסמוך לו תיכף כתיב וישלח יהושע וגו' לרשת את הארץ עי' רש"י לרמז כי גם עני הבכי' הנ"ל שייך לירושת א"י. וזה בכה תבכה בלילה וגו' וכן על נהרות בבל וגו' גם בכינו. וכן הלוך ילך ובכה וגו' בא יבא ברנה וגו'. היינו שהכתוב מבטיח שע"י הבכי' יחזרו וימשיכו אור ההשגחה עד שתחזור קדושת א"י על מכונה. וזה שנאמר (ירמי' ל"א) הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ וגו' בבכי יבואו וגו'. ושם מנעו קולך מבכי וגו' ושבו בנים לגבולם. וזה שנאמר (ישעי' ל') כי עם בציון ישב בירושלים כה לא תבכה וגו'. והכלל כי צריכים להתחזק מאד באמונה ההשגחה עד שיזכה לדעת כזה שלא ירגיש שום צער ויסורים כלל בפרט אלו הזוכים לישב בא"י ששם מאיר אור ההשגחה והדעת והאמונה והיא אחת מהג' דברים שנתנו ע"י יסורים. ובאמת אלו היסורים הן של אהבה כמ"ש וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו'. וע"כ צריכים להתחזק מאד לקבל היסורים באהבה בכדי שיהי' מזבח כפרה ולזכות לקבל קדושת א"י עי"ז. ועכ"פ צריכים שם להתחזק הרבה בתפלה שעיקר מקומה הוא בא"י כמאמרם ז"ל ולבכות הרבה לפני השי"ת. עד שעי"ז יזכה להמשיך התגלות אור השגחתו ית'. ועי"ז ממילא ינצל מכל מיני צער ויסורין ויזכה לקבל קדושת א"י בשלימות:

סימן רנ"א-דע שע"י מלחמות וכו'

בארץ ישראל שם עיקר האמת כמו שכתוב אמת מארץ תצמח וכתיב ונקרה ירושלים עיר האמת. וע"כ שם עיקר שלימות הצדקה כמ"ש וצדקה בכרמל תשב. וזה שנסמך פסוק וצדקה תהי' לנו וגו' (המבואר בפנים) לענין ירושת א"י כמו שכתוב ואותנו הוציא משם וגו'לתת לנו את הארץ וגו' ויצונו ד' וגו' וצדקה תהי' לנו כי נשמור וגו'. וסמוך לו גם אח"כ תיכף כי יביאך ד' אלקיך אל הארץ וגו'. ומה שצדקה נמשכת לאמת הוא מחמת שאמת הוא אחד וכו' כמבואר בפנים. וזה שכתיב אחד הי' אברהם ויירש את הארץ וכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דייקא. וע"י כל הנ"ל נתבטלין כל המחשבות זרות של כפירות וע"ז רח"ל. וזה זוכין בשלמות בא"י. כי שם עיקר זיכוך המחשבה וביטול הכפירות וע"ז וזוכין לאמונה שלימה כנ"ל כמה פעמים. גם שם נתבטלין כל מיני מחלוקות וזוכין לשלום כמו שכתוב השם גבולך שלום:

סימן רע"ז-צדיק כתמר יפרח

מבואר בפנים כי כל הרפואות באים מן הארץ וכו'. והעיקר הוא א"י כי כל הארצות מקבלין מתמצית א"י. וא"י יש לה שתי בחינות. לפעמים נקראת ארץ כנען ולפעמים נקראת ארץ סתם. היינו כשיש מחלוקת. ומחלוקת אחת דוחה ק' פרנסתו ואזי נקראת ארץ כנען בחינת כאן עני כמו שדרשו רז"ל על פסוק ולא יהי' עוד כנעני וגו'. אבל כשיש שלום אזי נקראת בחינת ארץ סתם ואזי היא בחינת ארץ נתנה יבולה שנותנת כחותיה לכל יבול הארץ.ואזי יש כח לכל הרפואות וכו':

סימן ר"פ-מי שצריך לדון בד"ת וכו'

עיקר בירור הניצוצות הקדושים מן הקליפות הוא ע"י אמונה ועיקר שלימות האמונה הוא בא"י כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה. וירושלים נקראת קרי' נאמנה. אך מחמת שאפשר שיתאחזו בה חס ושלום. ע"כ צריכים לקשר פנימיות המחשבה בכל עשיותיו אל התורה הק' ועי"ז מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקליפות ולעלות מהם. ומזה מובן ממילא כמה צריכים להתחזק בא"י בלימוד התורה הקדושה. ושתהי' המחשבה קשורה בהתורה תמיד אפי' בעשיותיו הגשמיים כגון אכילה ושתיה ומו"מ וכיוצא. כי הכל רק בשביל לברר הניצוצות הק' שעיקר הבירור ע"י האמונה הקדושה שעיקר שלימותה הוא בא"י. והכל ע"י שמקבלת כח מהתורה הקדושה כנ"ל. וזה ששואלין: נשאת ונתת באמונה. קבעת עתים לתורה.כי עיקר תיקון המו"מ באמונה הוא בכח התורה הק'. ע"כ מלבד מה שצריך בשעת עשיית המשא ומתן שתהיה' מחשבתו קשורה בהתורה ושיעשה הכל רק ע"פ דת תורתינו הק' ועם כל זה העבודה הזאת היא בבחינת צאתך בחינת כי תצא למלחמה וגו' כמבואר בפנים. ע"כ צריך לקבוע עתים לתורה שאז יעסוק בתורה בפועל ממש שהיא בחינת עבודה פניימית למעלה מעבודת המו"מ בחי' ויששכר באהלך. בחינת ד' מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך וגו'. וע"י שיושבי חו"ל מחזיקים אותם בממונם והם יושבים בקביעות על התורה ועבודת ד'. עי"ז יש כח גם ליושבי חו"ל לברר הניצוצות הק' ע"י משא ומתן באמונה וכיוצא. בפרט כי שם בא"י עיקר שלימות לימוד התורה כי אין תורה כתורת א"י. וכשעושה מו"מ באמונה ומכוון במחשבתו כדי להרויח ממון ולהחזיק התלמידי חכמים שבא"י זה ג"כ בחי' חב"ד דעשי' העולה ליצירה. כי א"י היא בחינת יצירה כמבואר בהקדמה לפרי ע"ח. וכבר מבואר לעיל בסימן ר"ד בפנים שהממון שנותנים לת"ח היא בחי' תורה ממש:

סימן רפ"ב-אזמרה וכו'

עיקר הזמירות והניגונים שהם בחינת בירור הנקודות טובות שיש בכל אחד שזה בחינת בירור הרוח טובה מן הרוח רעה הוא בארץ ישראל. בחינת מכנף הארץ זמירות שמענו בחינת רוחך טובה תנחני בארץ מישור שהוא בחינת א"י כנ"ל בסי' נ"ד. וזה בחי' השיר היו הלוים אומרים בביהמ"ק כי לשם נתכנסין כל הנקודות טובות שבישראל. כי מקדש אקרי משכן כמו שאמרו רז"ל. שזה בחינת המשכן שעושה הרועה נאמן שבכל דור ע"י הנקודות טובות שמקבץ מכל ישראל כמובן בפנים וכמבואר בלקוטי הלכות כי ירושלים נקראת טוב שנאמר ההר הטוב הזה וגו'. וכלל א"י נקראת ארץ טובה כי שם שורש כל הטוב. ויש שם הבחי' של הש"ץ ההגון שעי"ז כל הנקודות טובות תאבות להכלל שם. שזה בחי' ארץ חמדה טובה וגו'. וזה בחי' עת הזמיר הגיע בחי' הזמירות והניגונים הנ"ל שהיא בחינת קיבוץ הנקודות ובות שמהם נבנה המשכן שמשם מקבלין התינוקות של בית רבן הבל פיהם שאין בו חטא. וזה שסיים וקול התור נשמע בארצנו ופירש בזוהר דא קלא דינוקי דרביי דלעאין באורייתא. וזה בארצנו דייקא היינו כנ"ל. וזה שכן ארץ ורעה אמונה בחינת הרעיא מהימנא הנ"ל.וזה שנסמך הפסוק ועוד מעט ואין רשע שזה בחי' הדרך של אזמרה לאלקי בעודי בחי' בירור וקיבוץ הנקודות טובות הנ"ל לענין ירושת א"י. כמוט שכתוב וקוי ד' המה יירשו ארץ ועוד מעט ואין רשע וגו' וענוים יירשו ארץ וגו'. היינו שמתחלה מדבר לענין מה שצריך האדם לחזק את עצמו בעצמו ע"י הנקודות טובות ולקוות לד' שיזכה עי"ז לתשובה שלימה ולכל טוב הכלול בקדושת א"י. וזה וקוי ד' יירשו ארץ. ואח"כ ביאר הדבר ועוד מעט ואין רשע וגו'. היינו שגם נגד אחרים ע"י שדנין אותם לכף זכות ע"י הנקודות טובות שמוצא בהם עי"ז מכניס אותם באמת לכף זכות בבחינת והתבוננת על מקומו ואיננו. וזה שסיים וענוים יירשו ארץ. כי אלו שדנין בני אדם לכ"ז הם נקראים ענוים כי זה ממדת ענותנין. וע"ד שאמרו ז"ל יכול אפי' הגיס דעתו ת"ל משרים תשפטו בני אדם היינו כנ"ל. וזה וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. כי עי"ז שדנין בני אדם לכף זכות עי"ז רוב שלום. וזה שנאמר גם לענין א"י ונתתי שלום בארץ וכתיב השם גבולך שלום. וזה שנאמר גם לענין א"י ונתתי שלום בארץ וכתיב השם גבולך שלום. ונאמר וכל ניך למודי ד' בחי' תשב"ר הנ"ל ורב שלום בניך בחי' שלום הנ"ל. ועי' בפנים לעיל בסי' ל"ז שא"י היא בחינת הבל שאין בו חטא: