ויקרא רבה לז ג
ג. [ עריכה ]
רבן גמליאל הוה מטייל מן עכו לכזיב והיה טבי עבדו מהלך לפניו ורבי אלעאי מאחוריו ראה ככר אחד מושלך בדרך וראה גוי אחד אמר לו מבגי טול את הככר הזה ונטלו ונטפל בו רבי אלעאי אמר לו מה שמך אמר לו מבגי אמר לו ברכת גמליאל מימיך אמר לו לאו אמר לו מאיזה מקום אתה אמר לו מעיירות הללו של בורגנין ולמדנו שלשה דברים שחמצו של גוי מותר לאחר הפסח שצפה ברוח הקדש ששמו מבגי שאין מעבירין על האוכלין.
רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו הדא דתימר בראשונה אבל עכשיו מעבירין על האוכלין מפני כשפים נכנסו לכזיב כיון שאכלו ושתו בא אחד לשאול לו את נדרו אמר לו רבן גמליאל לרבי אלעאי משער את רביעית יין באיטלקית אמר לו הן אמר לו לשואל טייל אחרינו עד שנפיג את ייני התחיל מטייל אחריהם עד שהגיע לסולמי צור כיון שהגיע לשם ירד לו רבן גמליאל מעל החמור ונתעטף בטליתו וישב לו ולמדנו דברים הרבה באותו היום כי רביעית יין משכרת והדרך מפיגה את היין ואין מורין שתויי יין וממנו למדנו ג' דברים שאין מפירין נדרים לא שתויי יין ולא רוכבין ולא עומדין אלא יושבין עטופין במה פתח לו אמר רבי יוחנן בלשון הזה פתח לו (משלי יב, יח): "יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא" בדין הוא כל מי שמבטל לנדרים שידקר בחרב ומהו רפואתו ולשון חכמים מרפא הולך אצל חכמים והם מפירים את נדרו לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם "אִישׁ כִּי יַפְלִיא נֶדֶר":