פתיחת התפריט הראשי

פרשה לזעריכה

ויקרא רבה פרשה לז פיסקא: א ב ג ד

א "אִישׁ כִּי יַפְלִיא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשׁוֹת לַה'" הה"ד (קהלת ה, ד): "טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם" ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר "טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר" וטוב הנודר ומשלם ראיה לר' מאיר שנאמר (תהלים עו, יב) "נדרו ושלמו לה' אלהיכם" ר' יהודה אומר "טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר" וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשתו לעזרה ומקדישה ושוחטה (דברים כג, כג) "וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא" אמר רב הונא מעשה באחד שנדר ולא שלם את נדרו והלך לפרוש בים הגדול ושקעה ספינתו ומת בים.אמר רבי שמואל בר נחמן כל מי שנודר ומשהה את נדרו סוף שבא לידי ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע ממי אתה למד כלהון מיעקב על ידי שנדר ושהה את נדרו בא לידי כולן ע"ז מנין (בראשית לה, ב) "ויאמר יעקב אל ביתו הסירו את אלהי הנכר" גלוי עריות מנין מדינה שנאמר (שם לד, א) "ותצא דינה" שפיכות דמים מנין שנאמר (שם, כה) "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים" לשון הרע מנין שנאמר (שם לא, א) "וישמע את דברי בני לבן".
ורבנן אמרי כל מי שנודר ומשהה נדרו קובר את אשתו הה"ד (שם מח, ז) "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל".
אמר ר' שמואל בר רב יצחק כל מי שנודר ומשלם יש לו שכר על הנדר ועל השילום שנאמר (תהלים עו, יב) "נדרו ושלמו לה' אלהיכם" ומי שנודר ומשהה נדרו גורם מיתה לעצמו דכתיב (דברים כג, כב) "כי דרש ידרשנו ה' אלהיך מעמך" ממך נפרעין ולא מממונך אמר ר' אמי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אין מיתה בלא חטא שנאמר (יחזקאל יח, ד) "הנפש החוטאת היא תמות" ואין יסורין בלא עון שנאמר (תהלים פט, לג) "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם" אמר רשב"י כשם שבנדרים בל יחל ובל תאחר כך בערכין בל יחל ובל תאחר לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר "אִישׁ כִּי יַפְלִיא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשׁוֹת לַה'":

<< · ויקרא רבה · לז · ב · >>

ב ד"א "אִישׁ כִּי יַפְלִיא" הה"ד (איוב לד, יא): "כי פעל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו" עובדא הוה בחד גבר דהוו ליה תרין בנין חד מנהון עבד מצוה וחד מנהון לא עבד כל עיקר ההוא דעבד מצוה זבן לביתיה וזבן כל מה דהוה ליה ואנקפתהון למצותא חד זמן ביומא דהושענא יהבי ליה אינתתיה עשרה פולסין אמרה לו פוק זבין לבניך כלום מן שוקא כיון שיצא לשוק פגעו ביה גבאי צדקה אמרי הא אתא מרי מצותא אמרו לו הב חולקך בהדא מצותא דאנן זבנין חד קולא לחדא יתומתא נסב אלין י' פולסין ויהב יתהון להון ונתבייש לילך לביתו הלך לו לבהכ"נ חמא תמן מן אלין אתרוגייא דמינוקייא מקלקלי ביום הושענא ותנינן תמן מיד התינוקות שומטין לולביהן ואוכלים אתרוגיהם נסב מנהון ומלא ית סקא והלך לפרש בים הגדול עד שהגיע למדינת המלך כיון שהגיע שם ארעת שעתא ואשתכח מלכא חשש מעוי אמרין ליה בחלמא אסוותך אכול מן אלין אתרוגין דיהודאי מצלין עמהון ביום הושענא ואת מתסי פשפשין בההוא שעתא לכל אלפיא ולכל מדינתא ולא אשכחון אזלין ואשכחון לההוא גברא יתיב על סקא אמרין ליה אית גבך כלום אמר להם גבר מסכן אנא ולית גבי כלום למזבנא פשפשו בסקא ואשכחין מן אלין אתרוגין ואמרין ליה אלין מן הן אמר לון מן אלין דיהודאי מצלי ביום הושענא אטענון סקא ואעלוה קדם מלכא אכל מלכא אלין אתרוגייא ואיתסי פנין שקא ומלאוה דינרין אמר ליה מלכא שאיל לך עוד שאלה ואנא עביד אמר ליה שאילנא דיחזור לי מודלי ויפקון כל עמא לקדמותי עבדין ליה כן כיון דמטא לההיא מדינתא נפק כרוזא קדמוי ונפקו כל עמא לקדמותיה נפקו אחוי ובניו לקדמותיה מיני גוזין בחד נהר יהב להון שבלתא דנהרא ושטפת יתהון ואשתכר עלל לביתיה וירת מודלי דאחויי לקיים מה שנאמר "כי פועל אדם ישלם לו".
ד"א "כי פועל אדם ישלם לו" זה משה דכתיב (שמות ב, יא) "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" מה ראה ראה משוי איש על אשה ומשוי גדול על קטן ומשוי בחור על זקן ושב וישב להם סבלותם בין איש לאשה בין גדול לקטן בין בחור לזקן אמר לו הקב"ה אתה ישבת לבני סבלותם חייך שאתה עתיד לישב ולפרש לבני נדריהם בין איש לאשה בין גדול לקטן בין בחור לזקן הה"ד "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ כִּי יַפְלִא (לנדור) נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נַפְשׁוֹת לַה'":

<< · ויקרא רבה · לז · ג · >>

ג רבן גמליאל הוה מטייל מן עכו לכזיב והיה טבי עבדו מהלך לפניו ורבי אלעאי מאחוריו ראה ככר אחד מושלך בדרך וראה גוי אחד אמר לו מבגי טול את הככר הזה ונטלו ונטפל בו רבי אלעאי אמר לו מה שמך אמר לו מבגי אמר לו ברכת גמליאל מימיך אמר לו לאו אמר לו מאיזה מקום אתה אמר לו מעיירות הללו של בורגנין ולמדנו שלשה דברים שחמצו של גוי מותר לאחר הפסח שצפה ברוח הקדש ששמו מבגי שאין מעבירין על האוכלין.
רבי יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו הדא דתימר בראשונה אבל עכשיו מעבירין על האוכלין מפני כשפים נכנסו לכזיב כיון שאכלו ושתו בא אחד לשאול לו את נדרו אמר לו רבן גמליאל לרבי אלעאי משער את רביעית יין באיטלקית אמר לו הן אמר לו לשואל טייל אחרינו עד שנפיג את ייני התחיל מטייל אחריהם עד שהגיע לסולמי צור כיון שהגיע לשם ירד לו רבן גמליאל מעל החמור ונתעטף בטליתו וישב לו ולמדנו דברים הרבה באותו היום כי רביעית יין משכרת והדרך מפיגה את היין ואין מורין שתויי יין וממנו למדנו ג' דברים שאין מפירין נדרים לא שתויי יין ולא רוכבין ולא עומדין אלא יושבין עטופין במה פתח לו אמר רבי יוחנן בלשון הזה פתח לו (משלי יב, יח) "יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא" בדין הוא כל מי שמבטל לנדרים שידקר בחרב ומהו רפואתו ולשון חכמים מרפא הולך אצל חכמים והם מפירים את נדרו לפיכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם "אִישׁ כִּי יַפְלִיא נֶדֶר":

<< · ויקרא רבה · לז · ד · >>

ד ארבעה פתחו בנדרים שלשה שאלו שלא כהוגן והשיבם הקדוש ברוך הוא כהוגן ואחד שאל שלא כהוגן והשיבו המקום שלא כהוגן ואלו הן אליעזר עבד אברהם ושאול ויפתח וכלב אליעזר שאל שלא כהוגן שנאמר (בראשית כד, יד) "והיה הַנַּעֲרָ אשר אומר אליה הטי נא כדך" א"ל הקב"ה אלו יצתה שפחה כנענית או זונה היית אומר "אותה הוכחת לעבדך ליצחק" ועשה לו הקדוש ברוך הוא וזימן לו את רבקה.
כלב שאל שלא כהוגן שנאמר (יהושע טו, טז) "ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה" השיבו הקב"ה אלו לכדה כנעני או ממזר או עבד היית נותן לו בתך מה עשה הקדוש ברוך הוא זימן לו את אחיו ולכדה שנאמר "וילכדה עתניאל בן קנז".
שאול שאל שלא כהוגן שנאמר (ש"א יז, כה) "והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו" אמר הקב"ה אלו הרגו עמוני או ממזר או עבד היית נותן לו את בתך זימן לו הקדוש ברוך הוא דוד ונתן לו בתו מיכל.
יפתח שאל שלא כהוגן שנאמר (שופטים יא, לא) "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי" אמר הקב"ה אלו יצא גמל או חמור או כלב היית מעלהו עולה השיבו הקדוש ברוך הוא שלא כהוגן וזימן לו את בתו "ויהי כראותו אותו ויקרע את בגדיו" היה יכול להפר את נדרו ולילך אצל פנחס אמר אני מלך ואלך אצל פנחס ופנחס אמר אני כהן גדול ובן כה"ג ואלך אצל עם הארץ זה בין דין לדין נספת ההיא עלובתא ושניהם נתחייבו בדמיה פנחס נסתלקה ממנו רוה"ק הה"ד (דה"א ט, כ) "ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים ה' עמו" יפתח נישול אבר אבר ונקבר הה"ד (שופטים יב, ז) "ויקבר בערי גלעד" בעיר גלעד לא נאמר אלא בערי מלמד שהיה נישול ממנו אבר אבר ונקבר במקומות הרבה.
רשב"ל ור' יוחנן ריש לקיש אמר דמים היה חייב ליתן וליקרב על גבי המזבח ר' יוחנן אמר דמים לא היה חייב דתנינן דבר שראוי ליקרב על גבי המזבח יקרב דבר שאינו ראוי ליקרב על גבי המזבח לא יקרב ע"ג מזבח ולא עוד אלא כל מי שנודר ומשלם נדרו זוכה שישלם נדרו בירושלים הה"ד (תהלים קטז, יח) "נדרי לה' אשלם" היכן "בחצרות בית ה' בתוככי ירושלים הללויה" ואומר (שם קיח, א) "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ":

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.