ויקרא רבה יד ט
ט. [ עריכה ]
בית שמאי ובית הלל בית שמאי אומרים לא כשם שיצירת הולד בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא בעוה"ז מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ועצמות אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ועצמות וגומר בעור שכן כתיב במתי יחזקאל (יחזקאל לז, ח): "וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם" אמר ר' חייא בר אבא אין פרשת יחזקאל ראיה למה מתי יחזקאל דומין למי שנכנס למרחץ זה שפשט אחרון לבש ראשון בית הלל אומרים כשם שיצירתו של אדם בעוה"ז כך יצירתו (לעולם) [בעולם] הבא בעולם הזה מתחיל בעור ובשר וגומר בגידים ועצמות ולעתיד לבא כמו כן שכן איוב אומר (איוב י, ט): "זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי" (י): "הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי " התכתני אינו אומר אלא תתיכני "וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי" הקפיאתני אינו אומר אלא תקפיאני (יא): "עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי" הלבשתני אינו אומר אלא תלבישני "וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסֹכְכֵנִי" סככתני אינו אומר אלא תסוככני הוי (יב): "חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי".
אֵם של אשה מלא דם עומד וממנו יוצא למקום נדתה וברצונו של הקב"ה הולכת טפה של לבנות ונופלת לתוכה מיד הולד נוצר משל לחלב שנתון בקערה אם נותן לתוכו מסו נקפא ועומד ואם לאו הולך רופף לשני ציירין זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה לעולם הנקבה מן איש והזכר מן האשה הזכר מן האשה מנין שנא' (דה"א ד, יח): "ואשתו היהודיה ילדה את ירד" וכתיב (בראשית כב, כד): "ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם היא וגו'" הה"ד "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" ונקבה מן האיש שנאמר (שם, כג) "ובתואל ילד את רבקה" (שם מו, טו) "ואת דינה בתו" (במדבר כו, מו): "ושם בת אשר סרח" א"ר אבין לית ספר דמספר לגרמיה משל לשנים שנכנסו למרחץ זה שמזיע ראשון יצא ראשון אמר ר' אבהו טובה גדולה עושה הקדוש ברוך הוא עם אשה זו בעוה"ז שלא התחיל בצורת הולד בגידים ועצמות שאלו התחיל כן היה מבקיע כריסה ויוצא לפי שבעוה"ז אשה יולדת בצער לעתיד לבא מה כתיב (ישעיה סו, ז): "בטרם תחיל ילדה בטרם יבא חבל לה וגו'":