ובחרת בחיים/תצוה
סדר תצוה עריכה
[כח ג] לקדשו לכהנו לי - פירש רש"י, להכניסו בכהונה.
קשה, למה המתין עד קרא דא לפרש זה, ולא פירש כן בקרא דלעיל. ואפשר דכיון דעיקר הכנסה לכהונה הם בגדים, לכן שייך לאומרו בקרא דהכא. ועיין להרא"ם מ"ש באופן אחר, ועיין מלאכת הקדש.
[שם י] כתולדותם - כסדר שנולדו וכו', כ"ה אותיות בכל אחת ואחת ע"כ.
וזהו הרמז בסדר שמות "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" - מהם משום שבט, "ויך את המצרי" - בזכות השבטים דהם כ"ה וכ"ה. ועל סמך זה בא בברכת כהנים "כ"ה תברכו את בני ישראל", כנגד אבני השוהם וכמ"ש רש"י בפסוק שלאחריו: "לזכרון שיהא רואה הקב"ה השבטים כתובים לפניו, ויזכור צדקתם" עכ"ל.
[שם כא] על שמות בני ישראל [איש על שמו] - כסדר תולדותם.
וכתב הרא"ם: כתולדותם בחשן וע"ש, ולא זכיתי להבין דבריו, דניתי ס"ת וניחזי אי איכא הכא או בפרשת פקודי כסדר תולדותם בחשן, ועיין בספר בית האסופים דף י"ט ע"ב.
[שם מא] ומלאת את ידם - כשממנין אדם על פקידת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גוואט"ו, ועל ידו הוא מחזיקו בדבר. וקורין לאותה מסירה דיויסטיר, והוא מילוי ידים עכ"ל.
וזה רמז קרא [בדברי הימים סימן כ"ט] "וכל השרים והגבורים וגם כל בני המלך דוד נתנו יד תחת שלמה המלך", ועיין בפי' רש"י שם.
[שם מב] אשר אועד לכם - ויש מרבותינו למדין מכאן שמעל מזבח הנחשת היה הקב"ה מדבר.
והרב מלאכת הקדש הביא דמקשים ע"ז ממה שפירש"י בפרשת תרומה על פסוק "ודברתי אתך מעל הכפורת" דלא היה מדבר עמו אלא מבין ב' הכרובים, ומשם יוצא הקול לאהל מועד. ואיך תאמר הכא דמעל מזבח הנחשת היה מדבר עמו. והיא קושייא אלימתא לכאורה זת"ד.
ואיני רואה ריח קושייא, דהרי רש"י הכא אחר שפי' פירושו ככתוב, זכר עשה, "ויש מרבותינו", כלומר דאיכא סברא ורבו עליה, ולא נקטיה רש"י לפרשו ככתוב בסתם, כי אם דזכר עשה דיש מפרשים כך, ולקוח הוא מהמדרש שנאמרה סברא זו גם כן כיע"ש. ועיין עוד לרש"י בסדר ויקרא על פסוק "מאהל מועד לאמר".
[שם מו] [וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ה' אלהיהם] לשכני בתוכם – על מנת לשכון אני בתוכם.
וכן פי' בחזקוני[1], כן אמרו במדרש שוחר טוב [סימן קי"ד] על פסוק "בצאת ישראל ממצרים" וז"ל: ריב"ל אומר בזכות המשכן נגאלו ממצרים, שנא' "וירא משה את כל המלאכה", ויש לך ממקום אחר ללמד "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" על תנאי לשכני בתוכם יע"ש.
[1] וז"ל: "ושכנתי בתוך בני ישראל" - בשעת הקמת הדגלים, שהיתה מחיצה בין הדגלים למחנה לויה, ובין מחנה לויה למשכן. "וידעו כי אני ה'" - אז ידעו כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים, רק בעבור שיעשו משכן ושכנתי בתוכם וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה.