ובחרת בחיים/פינחס
סדר פנחס
עריכה[כה יא] בן אלעזר - הראיתם בן פוטי זה.
עיין להרב ברכת טוב מה שפי', ובספר מגלה צפונות למוה"ר ז"ל. ובזה מיושב לשון רש"י לקמן בד"ה "לשארו הקרוב" יע"ש ודוק.
[שם יד] ושם איש ישראל – [כשם שייחס את הצדיק לשבח, ייחס את הרשע לגנאי].
ויש סמך מהמקרא [משלי י'] "זכר צדיק לברכה" אז נמי "ושם רשעים ירקב".
[כו טז] [לאזני – אומר אני שזהו משפחת] אצבון.
הרואה יראה, דתרי לישני של רש"י בזה אחר [זה] סותרים אהדדי[1], ועיין זה להרב אור החיים מ"ש בזה. ועמ"ש הרב מלאכת הקודש[2], ובמ"ש הרב לוית חן ואור יקרות והבן.
[כו כד] לישוב - הוא יוב.
עיין מ"ש בעניותי הו"ד בסוף ספר מערכי לב ח"ב [בדרוש קל"ג דף רפ"ד ע"ג] ומצאתי בסוף ספר מדבר קדמות [דף ק"ז ע"ד] שהביא מר' אפרים דביששכר נכתב ב' שינין כדי ליתן לבנו יוב הש' שהיו בעלי ישיבה יע"ש.
[שם לו] ואלה בני שותלח – [שאר בני שותלח נקראו תולדותיהם על שם שותלח. ומערן יצאה משפחה רבה ונקראת על שמו. ונחשבו בני שותלח לשתי משפחות. צא וחשוב ותמצא בפרשה זו חמשים ושבע משפחות, ומבני לוי שמונה, הרי ששים וחמש, וזהו שנאמר כי אתם המעט וגו', ה''א מעט, חמשה אתם חסרים ממשפחות כל העמים, שהן שבעים, אף זה הבנתי מיסודו של ר' משה הדרשן. אך הצרכתי לפחות ולהוסיף בדבריו].
יש לרמוז: "ה' מעט מכל העמים" היינו הוי"ה ואדנות. וזהו מ"ש בסדר תבא "כי שם ה' נקרא עליך", וגם מאי דכתיב בישעיה [סי' ח"ל] "אדני עליהם יחיו".
[שם סד] ובאלה לא היה איש – [אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות תנה לנו אחזה. לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן].
עיין מ"ש בקונ' "ארצות החיים" בטעם דיותר זוכות הנשים לא"י טפי מהאנשים.
[כז ב] לפני משה - ואח"ך לפני אלעזר.
ועיין בסדר בהעלותך ע"פ "לפני משה", ועמ"ש הרב לוית חן ואור יקרות שם. ודבריו תמוהים, כמו שיראה הרואה במתני' בפ"ק דסנדרין משנה ה' כיע"ש, ונפל יסודו, דהעיקר חסר וצ"י.
[שם א] מחלה נועה וכו' - ולהלן הוא אומר ותהיין מחלה תרצה וכו', מגיד שכולן שקולות היו, לפיכך שינה את סידרן עכ"ל.
וראיתי להרב מנחת יאודה [סדר מסעי] שהק' על מה שפי' רש"י שם כיוצא בזה, דדבריו תמוהים, דהוכיח דשקולות היו משינוי הסדר, הרי תנא דבי ר' ישמעאל מוכיח כן מדכתיב "ותהיין". ועוד הק' שם קו' אחרות, וסיים אם לא שתדחוק לפרש דרש"י מצא בשום מקום תנא שחולק על ר' ישמעאל ופי' כדבריו עכ"ל.
והיינו דאף שרש"י לא ניח"ל לפרש כמ"ש בגמ' דמנאן בדרך חכמתן וגדולתן, אלא שהם שקולות משינוי הסדר, ואם ר"י ס"ל כן מקרא דתהיין, י"ל דיש תנא חולק על ר"י וס"ל משינוי הסדר לבד מודה שהם שקולים.
ושו"ר בב"ר פרשת בראשית ע"פ "את השמים ואת הארץ", דפעמים מקדים שמים לארץ, ופעמים מקדים ארץ לשמים, ופעמים מקדים יעקב לאברהם ויצחק, וכן משה ואהרון, וכלב ויהושע ודומיהם, ללמד שהם שקולים. וכה"ג שנינו בסוף מס' כריתות ר"ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום, יכול מפני שהם מובחרים ת"ל וכו', וא"כ כפי זה גם הכא מבלי יתור מדכתיב "ותהיין", ידעינן שהם שקולות, משינוי הסדר.
ור"י הוא חולק ע"ז, וס"ל דליכא הוכחה משינוי הסדר, וכמו שכן ס"ל לרשב"י שם במ"ר דלא ס"ל הכי. ובזה מתיישב קו' הרב מנחת ביכורים [דף מ"ט] שתמה ע"ד רש"י דהו"ל לפרש ששקולות היו מ"ותהיין", ולק"מ כמו שביארנו.
שו"ר מ"ש הרב הגדול מרן מלכא עט"ר מ"ז נר"ו בספר חקרי לב [חיו"ד ח"ב בשיורי א"ח סי' ז' דף ג' ע"ג] שתי' כן בפשיטות, דרש"י ס"ל כתנא דבראשית רבא וסוף כריתות, דמשינוי הסדר איכא הוכחה לומר דשקולים הם וכמו שפירש"י בפ' וארא ע"פ "הוא אהרון ומשה" יע"ש. ומ"מ יש להרגיש עליו דאמאי לא נסתייע מדברי הרב מנחת יהודה אלו. וגם בדברי הרב מנחת יהודה יש לתמוה, דאיך לא זכר מכל הני דוכתי(ה) דיש תנא חולק ע"ז.
ועוד יש מקום לתמוה, דלפי מה שנראה מן הבראשית רבא דרשב"י פליג ע"ז, אם כן קשה מדר"ש בסוף כריתות דר"ש סתם הוא רשב"י. ויש להרגיש על הרב מ"ז נר"ו דלא העיר בזה, לפי מה שהביא להוכיח ממתני' דסוף מס' כריתות. ואולם כשאני לעצמי נראה דיש לחלק בההיא דסוף כריתות ודוק. ועיין להרב אבק דרכים נר"ו מ"ש בזה עיין שם.
[כז טו] וידבר משה אל ה' לאמר - להודיע שבחן של צדיקים מניחין צרכן ועוסקים בצרכי ציבור.
הקשה מוהרש"א דהרי אחר זה פי' רש"י ע"פ "יפקוד ה' אלוקי הרוחות" - הגיע השעה שאתבע צרכי שירשו בני את גדולתי, ונמצא דשאל צרכו, והניחו בתימא.
ובהורמנותיה דמר יתכן לישב, דדייק רש"י למנקט "דמניחין צרכיהן" היינו דבאותו דבר עצמו יש לצורכו והניחו, כדי להאריך בצרכי ציבור, והן אמת דהא והא איתא, אך ההפרש גדול, דקפיד להאריך בצרכי ישראל "אשר יצא לפניהם וכו' ולא תהיה עדת ה'" וכו', ואילו בצרכו, מלבד שלא האריך, לא תבע בפה בפירוש, כי אם טמון ברמ'ז, והתורה יעיד עליו, דאינו מובן צורכו מתוך הפסוק כי אם אל דעות כב יכול דהבין כונת שאלתו על צורכו, ולגבי ישראל רחב פיו ודוק.
[שם] אלהי הרוחות - למה נאמר, אמר לפניו רבונו של עולם, גלוי לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואינם דומים זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו ע"כ.
ולפי פירוש זה, הי"ל להכתוב לומר אלוקי הדעות כדכתיב "כי אל דעות ה'", ולמה נקט רוחות.
ונראה לפרש, ע"פ מה שפירשו כת הקודמין, בנוסח שתיקנו לברך את המלך בכל שבת בבית הכנסת אחר קריאת ס"ת, דמתחילים לומר פסוק "הנותן בים דרך ובמים עזים" - הוא יברך וכו', דאיך תלוי ברכת המלך בקרא דא, ומה שייכות יש זה עם זה. והם פירשו, כי מאחר דישראל אנחנו יושבים תחת ממשלת מלכיות רבות, דהיינו כי האומה ישראלית פזורה בד' פינות העולם, ואתרמי מלחמות בין המלכים, וא"כ עם בני ישראל המתפללים בעד מלכם שהם תחת ממשלתו, שיצליח במלחמתו, יוצא נזק להיאודים היושבים תחת המלך שכנגדו הנלחם עמו, וכ"כ אותם מתפללים על הצלחת מלכם במקום שחב לאחרים מעם בנ"י, והו"ל תרתי דסתרי, וכיצד יתקיימו שתיהם. לזה מילתא קדים אמרה, אנו אומרים בתחילה "הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה", ואנחנו רואים שספינה אחת הבא לצד מזרח, באותו יום עצמו מגיע ספינה לצד מערב, וכ"כ מצפון לדרום, והם ב' הפכים, כי היושבים בספינה אחת מתחננים שיבא רוח צפונית לפי הדרך שהולכים, והיושבים בספינה אחרת מבקשים רוח מזרחית, וכב יכול עושה נס לזה כמו לזה. כן הוא ממש התפילה שאנו עושים כל עיר ועיר אשר היא תחת ממשלת מלכות אחר זת"ד.
ואנכי ההדיוט אמרתי, כי כן ראוי לכל דיין ונשיא ופרנס על הציבור לסבול לב' רוחות זה הפך מזה, והקב"ה נותן בו רוח בינה למען יהיה סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו הגם שיהיו מנגדים זה לזה. וזה כיון שלמה בחכמתו במשלי [סי' ט"ז] "כל דרכי איש זך בעיניו ותוכן רוחות ה'", כלומר, כל אחד הבא לדין תורה, הוא חושב כי הדין עמו וזך וישר פעולו, אך כב יכול תיקן במדה "איש על העדה" כדי להשוות אותם כמו ענין הרוחות אפי' שמנגדין זה את זה.
ולכן, שפיר אמר הכא "אלהי הרוחות לכל בשר", דאיש על העדה צריך שיהיה סובל כמו הרוחות הבאות זה כנגד זה.
וקרוב לזה יש לפרש, עם מה שפירשו בההיא דגטין [לא:] במאמר "במאי עסקיתו – ברוחות" והיינו דזה הבא לפניהם היה פלגאה ובר אוריין, וע"ז רמזו לו, דהעיקר הוא שיהיה האדם כדתני תנא באבות "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו", ורצו להוכיחו ברמז דאנו עסוקים ברוחות, דהיינו רוח המקום ורוח הבריות אלו דבריהם. וגם פה עמנו יש לרמוז כמו כן "אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה", דצריך שיהיה רוח הבריות נוחה הימנו, כדי שיהיה רוח המקום נוחה הימנו וק"ל.
[כז יט] וצוית אותו - טרחנים הם.
ועיין בסדר בהעלותך ע"פ "כי תאמר אלי", וע"פ "ונשאו איתך". ועיין ברכת מועדיך לחיים [ח"א דרוש א' למתן תורה].
[כח ט] תוס' ד"ה וביום השבת - וז"ל: ויש להקשות למה אין קורין בכל שבת פסוק דביום השבת, וליכא למימר משום דאין בפרשה זו כי אם ב' פסוקים, ואמרינן במס' מגילה דאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים, שהיה לו לקרותה ולהתחיל בפ' דצו את אהרן כמו שאנו מתחילין אף בר"ח שחל להיות בשבת. וי"ל, לפי שכל קריאת הפרשיות הוא משום כפרה, כדאמרינן בתענית [דף א"ך] בשעה שאמר אאע"ה "במה אדע" וכו', ואמר לו הקב"ה "קחה לי עגלה" וכו' ומכפר להם, ובכל הפרשיות של מועדות ור"ח כתיב בהו כפרה, משא"כ בשבת יע"ש.
ועיין להתוס' במגילה [דף כ"ג בד"ה כיון] שתי' לקו' זאת מפני שהוא ב' פסוקים, ואין מתחילין למעלה, ואין מסיימים למטה משום דאינו מעניינו. ועוד תי' דצריך להפטיר בכל שבת מעניינו של יום יע"ש. ועיין בלבוש [ח"א סי' רפ"ג] ועיין בקונ' ספר חיים [סימן כ"ה].
[שם יד] ונסכיהם - הרי כאן מים.
עיין בסה"ק עיני כל חי מ"ש בזה בס"ד.
[1] ז"ל רש"י [פסוק יג]: לזרח - הוא צוחר, לשון צוהר. אבל משפחת אהד בטלה, וכן חמשה משבט בנימין, שהרי בעשרה בנים ירד למצרים וכאן לא מנה אלא חמשה, וכן אצבון לגד, הרי שבע משפחות. ומצאתי בגמרא ירושלמית, שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובאו הכנענים להלחם בישראל ונתנו לב לחזור למצרים וחזרו לאחוריהם שמנה מסעות מהר ההר למוסרה, שנאמר ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, וממוסרה עד הר ההר שמונה מסעות יש למפרע, אלא שחזרו לאחוריהם ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי, והרביעית לא ידעתי מה היא. ורבי תנחומא דרש שמתו במגפה בדבר בלעם, אבל לפי החסרון שחסר משבט שמעון במנין זה ממנין הראשון שבמדבר סיני, נראה שכל עשרים וארבעה אלף נפלו משבטו של שמעון עכ"ל.
נמצא אצבון הוא מהמשפחות שנהרגו ע"י הכנעני, וסותר למש"כ כאן.
[2] שם כתב, דמש"כ רש"י בתחילה הוא דרך דרש, ולפשוטו של מקרא כתב רש"י אומר אני שזו משפחת אצבון.