ובחרת בחיים/נח
סדר נח
עריכה[ו, ט'] צדיק תמים היה בדורותיו.
המובן הפשוט בדורותיו הוא, שבכל הדורות שהיה נח, ובפרט בדור המבול ובדור הפלגה, היה צדיק ותמים. וכבר ידוע מה שכתב מרן הקדוש[1] בפירוש הכתוב הזה, כי חטא דור המבול היה זנות, שהנשמר ממנו נקרא צדיק. וחטא דור הפלגה הוא עבודה זרה, שהנשמר ממנו נקרא תמים. וזה אמרו צדיק כנגד דור המבול, ותמים כנגד דור הפלגה, שלא חטא בדורותיו בב' דורות אלו, כמש"כ בס' פני דוד[2] [סדר זה אות ז']. וכן ראיתי להרלב"ג [סדר זה עפ"ז] וז"ל: "בדורותיו, אמר זה, לפי שכבר היה נח בדורות רבים לאורך ימיו, ובכולם נמצא הולך בצדקו" עכ"ל.
אלא דק"ל על זה, ממה שראיתי להרלב"ג עצמו בסוף הפרשה שכתב וז"ל: "וראוי שתדע, שנח ושם היו מבוני המגדל, כי קודם שמת נח היו המשפחות מפוזרות בארץ לפי הנראה, הלא תראה כי שש עשרה שנה אחרי שמת נח, צוה השם יתעלה לאברהם שיצא מארץ מולדתו וילך לארץ כנען" עכ"ל.
והדבר תמוה, איך יתכן לומר שנח ושם בנו צדיקים וחסידים, היו מבוני המגדל. ומה גם, למה שאמרו רז"ל בבראשית רבא [ריש סדר זה] כי כל מי שנכפל שמו הוא בן העוה"ב, דכתיב "נח נח" ב' פעמים. גם אמרו שם, כל מי שנאמר בו היה, הוא צדיק מתחילתו ועד סופו [הוא צדיק]. דכתיב "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", והרי דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא כמ"ש בסנהדרין [פרק חלק] כמו שיע"ש.
ואפשר לומר, דמ"ש דנח ושם היו מבוני המגדל, ר"ל היו עם[3] בוני המגדל. או אפשר, דחסר תיבת "בזמן" וכצ"ל "שנח ושם היו בזמן בוני המגדל", ועדיין צ"י.
[ו, י"ג] קץ כל בשר בא לפני - כל מקום שאתה מוצא זנות, אנדרלמוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים.
כך אמרו במדרש רבא [סדר אחרי מות פכ"ג סי' ט'], ועמ"ש בדרשותי סדר בלק וסדר פנחס בזה.
אך קש' לי ממ"ש במדרש רבא [סדר במדבר פרשה ה'] על פסוק "אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי", דהקב"ה אינו עושה כן דמביא אנדרלמוסיא והורגת טובים ורעים, והוכיח כן מדור המבול שהציל לנח שהיה צדיק, והוא תמוה.
ובדוחק י"ל, דהורגת טובים ורעים דהכא, היינו שהן טובים מחטא זה של זנות, אבל אה"ן, יהיה להם עוד חטאים אחרים. אבל לצדיק שלא חטא כלל, אינו לוקח.
א"נ דדוקא בחטא זנות הוא דהורגת טובים לא בחטא אחר, וזה יותר דוחק, שהרי מדור המבול הוא מוכיח כן ועדיין צ"י. ועי' להמפרשים בסדר שלח לך על פסוק ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים יע"ש.
[ו, י"ג] כי מלאה הארץ חמס - לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל.
וקשה, שהרי במדרש רבא [סדר נשא פ"ט] אמרו "על הכל הקב"ה מאריך אפו חוץ מן הזנות, שלא נחתם גזר דינם אלא על הזנות" ע"ש.
וי"ל תירוץ ברור, דיש לחלק בין ישראל לעמים דהוה בהך דהכא דאיירו בבן נח דנצטוו על הגזל, הרי שוו בשיעורייהו כל שבעה, דאזהרתן זוהי מיתתן, א"כ לגבי דידהו הו"ל גזל יותר חמור. אבל לגבי דידן עם בני ישראל דאיירי המדרש, דמצינו דאיכא עבירות קלות וחמורות, ומצינו בעריות דאיכא בהו מיתה וכרת, וגזל קיל מפני דאינו אלא בלאו, וניתן להישבון, חשיב זנות יותר חמור וק"ל.
אחר זמן רב, כה הראני בני ידי"ן כי ביצחק יקרא הי"ו, בספר מדרש תלפיות [דף פ"ט ע"א][4] שהביא משם מנחת יהודא שהקשה כן, דאיך אמרו לא נחתם גזר דינם רק על הגזל, והא בקרא כתיב כי השחית כל בשר, משמע זנות. ותירץ, דגזלו נשי חבריהון לזנות ע"כ.
ובני כי ביצחק יקרא הי"ו הנזכר, תירץ תירוץ נכון, על פי מ"ש במדרש רבא [סדר נשא] והובא בילקוט משלי על פסוק "אל תקנא באיש חמס", מדבר בנואף שהוא בשעה ששוכב באשת חבירו והיא מתעברת, ממון הוא גוזל מבני בעל האשה ונותן לממזר, לפי שבעלה חושב שהוא בנו ואינו בנו, ומנחילו עם בניו. ועל דבר זה נקרא הנואף איש חמס ע"כ. ועיין למו"ה מדרש תלפיות [דף קי"ט ע"ג] יע"ש, ובזה יבוא יותר על נכון ודוק, אלו תוכן דבריו נר"ו. ועיין לשון ערומים סדר זה, ומלאכת הקדש שם[5].
[ז', ד'] כי לימים עוד ז'.
הקדים רש"י לדרוש שבעה, ושוב אמרו עוד[6]. והוא, כי לטעם ק"כ שנה, תינח משום דהיו ימיו ק"כ כדגמר הפרשה הקודמת. אכן, לז' ימים אחרים מה טעם לעכב הפורענות, אמטו להכי מלתא קדים אמרה, כי ההכרח לא ישובח ולא יגונה.
[ז', י"ג] בעצם - למדך הכתוב, שהיו בני דורו אומרים, אלו אנו רואים אותו נכנס לתבה, אנו שוברין אותה והורגין אותו. אמר הקדוש ברוך הוא, אני מכניסו לעיני כלם, ונראה דבר מי יקום.
עיין בסוף סדר לך לך בדרשה זאת. ובסדר האזינו על פסוק "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה", יע"ש.
[ז, כ"ג] וימח את כל היקום וכו'.
כתב הרב הגדול אור החיים ז"ל וז"ל: וימח את כל היקום, פי' מלבד הגויעה הרמוזה בפסוק שלפני זה, גם נמחה כל מה שהיה עומד מהם באמצעות ריבוי המים חם וקר, נמחה כל הויתן ונעשו כמים, והיו כלא היו בעולם.
ובזה נשכיל דברי רבותינו ז"ל וז"ל: "אמר רבי אמי אחור וקדם צרתני, אחור למעשה בראשית, וקדם לפרענות דכתיב מאדם עד בהמה" וכו', ע"כ.
וקשה, מקרא מלא דבר הכתוב הקודם לזה "ויגוע כל בשר הרומש [וגו'] וכל האדם" הרי שאחר שסידר כל הנבראים (זכר הנבראים) זכר גויעת האדם. ולדברינו יכון לומר על פרט צורת הגויה כי הגוף נברא אחר כן וכשמחה ה' לכל היקום גולם צורתו היה ראשון כמו שכתבנו. ודייק גם כן תיבת "צרתני" שחוזר על הגוף "וייצר ה' וכו' עפר מן האדמה", אבל בענין הגויעה שהיא יציאת הנפש מהגוף לא היה, כי לא יצאתה נפשו של אדם אלא קודם לכל כמובן מהכתוב עכ"ל.
ושאלוני, שדברי הרב ז"ל בסופן אינן מובנים, במה שכתב "אבל בענין הגויעה שהיא יציאת הנפש מהגוף, לא היה כן, כי לא יצאתה נפשו של אדם אלא קודם לכל", הרי קרא כתיב "ויגוע כל בשר הרומש וכו' וכל האדם", הרי שבענין הגויעה היה האדם לבסוף, וכמו שהרגיש הרב ז"ל בתחילת דבריו בזה.
ואני השבתי, כי טעות סופר הוא[7], וכך צריך להיות "אבל בענין הגויעה וכו' לא היה כן, כי לא יצאתה נפשו של אדם אלא אחור לכל כמובן מהכתוב".
והאמת, שכן אמרו בבראשית רבא סדר בראשית [פרשה ח'] "אמר רב נחמן, אחור לכל המעשים, וקדם לכל עונשין". וכתב הרב ידי משה [בפירושו לבראשית רבא אות ג'] וז"ל: וקדם לכל העונשים, פירוש, מפני שיש באדם דיעה ובינה כדאיתא במבול "מאדם ועד בהמה". והק' הר"ש אלגזי והלא מתחילה נתקלל נחש.
וי"ל, שהנחש היה ערום מכל חיה והיה בה דיעה, ולכך נשתנה דינה להיות עונשה תחילה לאדם עכ"ל.
וזהו כונת מ"ש רז"ל [והביאו רש"י בחומש ע"פ "והנחש היה ערום"] ערום מכל, לפי גדולתו מפלתו, ערום מכל, ארור מכל. דהכונה דבהיות בו ערמימות וחכמה, זה גרם להיות מקולל יותר מכל וק"ל.
וראיתי להר' רבינו בחיי בסדר זה שכתב וז"ל: "וכל האדם, כי כשם שהיה אדם אחרון בבריאתו של עולם, כך היה אחרון בחורבנו" עכ"ל.
והאמת הוא, שהכתוב הזה מסייעו, שכתוב "וכל האדם" לבסוף. אבל מה נעשה למאי דכתיב אחריו "וימח את כל היקום מאדם" וכו' וכקושיית הרב אור החיים וי"ל.
אלא, דבגמ' במס' ברכות פ' הרואה [דף ס"א ע"א] שדרשו "אחור וקדם צרתני, אחור למעשה בראשית, וקדם לפורענות", ואמרו שהוא פורענות דמבול, דכתיב "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה", ברישא אדם והדר בהמה וכו' וע"ש, וצ"ע.
[ח, ב] ויסכרו מעיינות - כגון חמי טבריה וכיוצא בהן.
ראה נא מעשה ה' כי נורא, דנתקיים בזה "וממכותיך ארפאך" דבחמי טבריא ובליג'אס הנמצאים בכמה עיירות, מתרפאין מהן לכמה מכאובים, והוא כמו "שמש צדק' ומרפא", דצדיקים מתרפאין בהן.
אלא דלמאן דאמר דבא"י לא היה מבול, מה בקשו המים הללו בעיה"ק טברייא. ושמא, אחר כך נמשכו שם, ועיין בס' נחל קדומים.
[ח, י"א] טרף וכו' - ודרשו בפיה ל' מאמר, אמרה יהיו מזונותי מרורים כזית וכו'.
וראיתי בספר פענח רזא סדר זה [דף ח ע"ב] שהק' וז"ל: וקשה, והרי אמרו רז"ל ת"ח שבא"י מתוקים כזית. ויש לומר, שהפרי מתוק, והאילן והעלין שנקראים זית הם מרורים. ויש מפרשים שגם הפרי מר, אבל השמן מתוק, ובו נמשלו ת"ח שבא"י יע"ש.
ודבריו תמוהים, שהרי בסנהדרין [דף כ"ד ע"א] אתמר הכי להדייא בדברי רש"י, שאמרו שם ע"פ "יצהר ושנים זתים עליה", יצהר אלו ת"ח שבא"י, שנוחים זה לזה בהלכה כשמן זית. ושנים זתים עליה אלו ת"ח שבבבל שמריבין זל"ז בהלכה כזית ע"כ.
הרי, דעיקר דרשת "מרורין כזית" על ת"ח שבבבל, והיא גופא אתיא הך דרשא בפירוש רש"י, ומאי מקשה העיקרא ממה שאמרו רז"ל, ת"ח שבא"י מתוקים כזית, דליתא להא, ואדרבא, אמרו איפכא.
גם תי' ב' בשם יש מפרשים קשה, דזוהי גופא מימרת הש"ס לחלק בין זית לשמן. גם מ"ש בתירוץ א', עיין להתוס' בערובין [דף י"ח ע"ב ד"ה מרורין] יע"ש, וצ"ע.
[ט, ב] וחתכם וכו' - ואגדה לשון חיות וכו', ומוראכם וחתכם - יהיה מוראכם על החיות כל זמן שאתם חיים עכ"ל.
לעד"ן דרך דרש דלשון חיים הוא, שרמז שיהיו צדיקים, על דרך שאמרו רז"ל בכמה דוכתיה שהצדיקים קרוים חיים, והרשעים קרוים מתים.
ומבואר בזוה"ק סדר זה על פסוק זה, דכשאדם צדיק ולא חטא, ולא נשתנה צלם אלקים, אז הוא דאיכא ברכה זאת ד"מוראכם וחתכם". אבל, כשחוטא וחלף הלך צלם אלקים, אז החיות שולטים עליו יע"ש.
וזה ראיתי בספר פענח רזא [סדר זה, על פסוק זה] שכתב וז"ל: "ומוראכם וחתכם יהיה (וז"ל) וקשה א"כ, איך טורפין ודורסין לבני אדם. ויש לומר, שכשחוטאין, מראה הקב"ה את דמותם לעיני החיות כדמות בהמה, נמשל כבהמות, וסר צילם מעליהם עכ"ל. ודבריו הם דברי הזוה"ק, באותו פרק, באותו מקום, וכמ"ש בשבת [דף קכ"א ע"ב], סנהדרין [דף ל"ח ע"ב] וצ"ע.
[ט', ז'] ואתם פרו ורבו - לפי פשוטו הראשונה לברכה וכאן לציווי.
ראיתי למוה"ר מוהר"א הכהן ז"ל בדרשותיו [כתב יד, סדר זה] שהק' על פסוק זה, דכבר נאמר בפ' בראשית "ויאמר להם פרו ורבו", ועיין בספר של"ה [דף רע"ד ע"א].
והנראה לענ"ד, שבפרשת בראשית אינו ציווי, כי אם ברכה שברכם הקב"ה[8]. אמנם, בפ' נח בא לצוות על המצוה שחייבים להפרות ולהרבות עכ"ל. ועיין בספר לקח טוב בתחילת הסדר, ובספר וזאת ליהודה סדר זה.
[שם י"ב] לדרת עולם - נכתב חסר [שיש דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היו וכו'].
עיין בזוה"ק, ובס' כלבו, והובא בסוף ספר שבולי הלקט, מעשה דריב"ל יע"ש. ועיין בס' החסידים סימן תק"ל, ולמוה"ר אזור אליהו ז"ל סימן קע"א.
[י', כ"ה] ויקטן ילד - ע"י שהיה עניו ומקטין עצמו, לכך זכה להעמיד כל המשפחות הללו.
בבראשית רבא [פרשה ו'] אמרו כי העמיד י"ג משפחות יע"ש, וכן הם כמנין י"ג.
ונראה כי בא המנין י"ג, כי ידוע מה שאמרו רז"ל והמפרשים כי כל הי"ג מידותיו יתברך הם מורים על הענוה, וכמ"ש הראשית חכמה בשער הענוה פ"ק בשם מר רבו מוהרמ"ק ז"ל יע"ש. א"כ, כנגד זה היה לו י"ג בנים, שהעמיד י"ג משפחות.
אי נמי נראה, כי י"ג גימ' אח"ד, גימט' אהב"ה. כי מי שהוא עניו ומעביר על מידותיו, ואינו מקפיד עם שום נברא, הרי הוא תמיד עם כולם באחדות ואהבה ואחוה. ולכן, נגד זה זכה להיות לו י"ג בנים.
[י"א ט'] ומשם הפיצם - ואלו היו נותנים אהבה וריעות ביניהם וכו'.
והוא מילתא דטעמא, דמקרא מלא דיבר הכתוב "חבור עצבים אפרים הנח לו", אפילו עובדי ע"ז, כאומרם ז"ל.
[1] מרן הבית יוסף זיע"א, כן הביא בשמו בפני דוד והזכירו רבינו בהמשך.
[2] ועי"ש שהוסיף לבאר מה שכתוב בהמשך "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה", שכלפי דור זה שחטאו בזנות הוא נשמר מזה ונקרא צדיק. וכיוון לזה המהרי"ל דסקין בספרו עה"ת כאן.
[3] כלומר, בזמנם.
[4] לפנינו הוא בדף עב ע"ב [ענף גזל].
[5] ז"ל שם: כי מלאה הארץ חמס לא נחתם וכו', לכאורה הוא תמוה, דלמה על העריות דחמירי דיש בהם כריתות ומיתות בית דין לא נחתם גזר דינם, ואלו על הגזל הקל דאפילו לא תעשה אין בו, משום דהוי לאו שניתק לעשה ואין לוקין עליו, נחתם גזר דינם עליו.
ובס' תולדות יצחק [סוד"ה התשובה] כתב שעון הגזל המה רואים בעיניהם שהוא עון פלילי, והן מזידין עליו, שהשכל גוזר מצות לא תגזול. אבל חטא הזנות אינו נחשב בעיניהם לעון, אחר ששתי הכתות מתרצות בו והיו בו כשוגגין לכן לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. וזהו שאמר הכתוב "וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", פי' האלהים ראה שנשחתה לבד, אבל אנשי הדור לא ראו והיו כשוגגין. אבל קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם שהם עצמם רואים שהוא עון פלילי לכן הנני משחיתם. וזהו שאמר "מפניהם" ר"ל שהם רואים עכ"ל.
ואין זה נכון שהרי פירש"י בד"ה כי טובות הנה, "כשהיו מטיבין ומקשטין אותה ליכנס לחופה היה גדול נכנס ובועלה תחלה", הרי שגם בענין העריות היו חומסין אשת איש, אם לא שנאמר דזה נמי נכלל בעון הגזל.
אך נראה לומר, משום דאמרינן סנהדרין [כז] פוקד עון אבות על בנים היינו כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, ואדם הראשון היה בידו עון הגזל שציוהו ה' שלא יאכל מעץ הדעת, ועבר על ציוויו וגזל משל ה' ואכל ונענש, ולכן גם בני דור המבול שאחזו מעשיו בידם וגזלו נפקד עליהם עון אביהם גם.
ועל דרך הלצה, יראה לתת סימן בזה מאמרם ז"ל [מגילה יב] הדיוט קופץ בראש, ר"ל דבר הנוגע להדיוט, שהוא הגזל שבין אדם לחבירו, הוא שקופץ בראש ומקטרג ויחתם גזר דין על האדם עליו.
ועיין מ"ש לעיל [בראשית ו כ"ד] ד"ה כי שבעתים יוקם קין כי נכון הוא. ועיין בספר שפתי דעת [נח, מאמר יג] כי דיבר נכונה.
[6] כלומר, שרש"י ביאר קודם תיבת "שבעה", ואח"כ פירש מהו "עוד".
[7] בדפוסים שלפנינו תוקן.
[8] וכ"כ השפתי חכמים כאן.