ובחרת בחיים/מקץ

סדר מקץ

[מ"א ז'] תוס' ד"ה ויקץ פרעה[1] - ויש מפרשים להפך, לפי שבליעת הפרות רגילה יותר מבליעת השיבולים, שכן דרכן של פרות לינשוך זו את זו עכ"ל.

וקשה ממה שאמרו בפ"ק דב"ק [דף ט"ו ע"ב] "הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לשוך", הרי מבואר דנשיכה תולדה דקרן נקרא, כיון שאין דרכן בכך. וכמ[ו] שפסקו הרמב"ם בפ"א דנזקי ממון והטור בחושן משפט.

ומ"מ אפשר ליישב, דלגבי מועד ודרכו בכך מקרי הנשיכה דהוי תולדה דקרן לאו אורחיה, אבל אה"ן דלגבי בליעת השבלים דלאו הוי דרכן בכך בשום אופן אפילו בדרך מקרה, קרי ליה (לנשיכת) [לנשיכה] של קרן עצמו אורחיה ודרכן בכך, וזה ברור לחלק.

וכמו שמצינו לרב תנא מוהראנ"ח ח"ב שחילק בשכיח ולא שכיח, דמקרי לא שכיח לגבי מה ששכיח יותר, ומקרי שכיח לגבי מאן דלא שכיח גמור יע"ש. איברא, דעדיין יש מקום להרגיש, דאמאי נקטו "לינשוך דהוי דרכן", ולא נקטו כפשטיה "והיו אוכלות" והוי שן ויש הנאה להזיקא ואעפ"י דודאי כל כה"ג שהיו אוכלות פרות חיות דזה לאו אורחיה, ודמי לכלבא דאכל אמרי ושונרא דאכל תרנגולא משונה הוא כדאיתא בב"ק [דף ט"ו] וגם אכילת בשר לאו אורחיה דבהמה ועיין ב"ק [דף י"ט ע"ב] ובמ"ש בעניותי בחידו' על הרמב"ם.

וי"ל, דכיון דבכל אופן לא אתיא הא דהיו אוכלות פרות זו לזו כי אורחייהו על כן נקטו נשיכה דהוי דלאו אורחיה, ועדיין צ"י.

[מ"א ח'] חרטומי - טימי לשון עצמות.

וכן פירש"י בשאר מקומות.

[מ"א י"ב] ושם אתנו נער עברי - נער שוטה.

אפשר לומר כי אותיות נע"ר גימטריא שוטה בדקדוק. ושוב ראיתי לרש"י בעצמו בפירוש לבראשית רבא סדר זה [סוף פרשה ט'] שכ"כ בהדייא: נער - שוטה בגימטריא יע"ש.

[מ"א מ'] רק הכסא - שיהיו קורין לי מלך.

אפשר לומר, כי הכסא עם ד' אותיות גימטריא מל"ך וק"ל.

[מ"א נ'] בטרם תבוא שנת הרעב - מכאן שאדם אסור לשמש מיטתו וכו'.

עיין פני דוד[2], ובספר שמע אברהם [סימן א'].

[מ"ב ו'] וישתחוו לו אפים - כל השתחואה פישוט ידים ורגלים.

עיין סדר שמות ד"ה ויקדו וישתחוו. ועיין הוריות [דף ד' סוף ע"א], ומש"כ שם הרב סם חיי ז"ל בחי'.

[מ"ג ט'] ולא נמות - בנימין ספק, ואנו כולנו מתים. מוטב שתניח את הספק, ותתפוש את הודאי ע"כ.

הדברים מגיעים למ"ש בירושלמי [פרק בן סורר ומורה], דבמצות הצלת חבירו משום "לא תעמוד על דם רעיך" חייב להכנס בספק סכנה, כדי להציל חבירו. והביאו מרן בית יוסף בחו"מ סימן תכ"ו כיע"ש.

וא"כ, על פי הדין בא טעו'ן יאודה לפני יעקב. ועיין מ"ש בקונטרס ברכת מעדיך לחיים [ח"ב בדרוש לשבת זכור] בס"ד.

[מ"ג י"ד] ואל שדי וכו' - ומדרשו, מי שאמר לעולמו די יאמר די לצרותי שלא שקטתי מנעורי, צרת לבן צרת עשו צרת רחל צרת דינה צרת יוסף צרת שמעון וצרת בנימין עכ"ל.

וכשתדקדק הם מנין שבעה, ע"ש "כי שבע יפול צדיק וקם", ורז"ל דרשו ע"פ בשש צרות יצילך ובשבע לא יגיע בך רע.

---

[1] הוא בספר מנחת יהודה [פירוש הריב"א].

[2] ז"ל שם: וליוסף יולד שני בנים וכו', אי קשיא, והלא לוי שמש מטתו בשני רעבון, שנולדה יוכבד בין החומות.

י"ל, מיוסף ודאי יש ללמוד איסור, אבל מלוי אין להקשות וללמוד היתר, שעדיין לא נתנה תורה, מפני זה לא נזהר. הגהה. פי' אחר בשם ר' משה כהן יוסף מפני שהיה יודע מנין שנים של הרעב על כן לא שמש מטתו, אבל לוי לא היה יודע כמה שנים יהיה רעב והיה סבור היום רעב ולמחר שובע.

וזה הפירוש אינו כלום, א"כ יהיה כל אדם מותר לשמש מטתו בשני רעבון שהרי אינו יודע כמה שנים יהיה רעב.