ובחרת בחיים/וישלח

סדר וישלח

[ל"ב ט'] המחנה האחת והכהו - מחנה משמש לשון זכר ולשון נקבה וכו'.

עיין להתוס' בריש פ"ק דקדושין [דף ב ע"ב ד"ה קשו קראי] יע"ש.

[ל"ב ט'] והיה המחנה הנשאר לפלטה – [התקין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפילה ולמלחמה].

וזה רמז דוד במזמור ט"ל באמרו "ומד"ת ימי מה היא", ר"ת 'מלחמה 'דורון 'תפלה, דהלכו ימי שני חיי באלו הג'.

[ל"ב י'] ואלהי אבי יצחק -  [ולהלן הוא אומר פחד יצחק וכו'].

עיין לרש"י סוף סדר ויצא [ד"ה ופחד יצחק] דעם דבריו שם יומתקו דבריו הכא.

[ל"ב י"ג] ושמתי את זרעך כחול הים – [והיכן אמר לו כן וכו'].

עיין רש"י סדר ויצא ע"פ "דברתי לך", ויובן היטב עם מ"ש רש"י הכא.

[ל"ב י"ד] הבא בידו – ברשותו. דבר אחר, מן החולין, שנטל מעשר והדר לקח מנחה ע"כ.

ולפירוש הראשון נראה, דמהמעשר נתן לו, כענין המעשה רב של בעל העקידה [והביא דבריו מוה"ר תה"ל ח"א בדרוש להלבשה] כי המעשרות והצדקות נקראו שלו, "ואיש את קדשיו לו יהיו", דלא יוכל המלך לקחת אותו מידו, והוא בודאי ברשותו.

ואף לפירוש זה יתכן לומר, בתחילה הפריש מעשר, דהוא מן הבא בידו וברשותו, ושוב שלח מנחה מן החולין.

אכן רז"ל אמרו דנתן לו מן המעשר, ועיין בספר נחלת בנימין, ובספר טירת כסף בזה, ועיין לרש"י בבכורות.

[ל"ב כ"ו] מנחת יהודה: ותקע כף ירך יעקב - אעפ"י שהבטיח לו הקב"ה לשומרו וכו' [הזיקו] המלאך לפי שנתיירא מעשו, כדכתיב וייצר לו, וכן מצינו גבי משה וכו' יע"ש.

וקשה, שהוא הפך מדרש חז"ל [הובא בילקוט סדר חוקת ע"פ "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו"] זה שאמר הכתוב אשרי אדם מפחד תמיד, כך תורת הצדיקים, אעפ"י שהקב"ה מבטיחם אינם פורקים יראה מהם, וכן ביעקב כתיב ויירא יעקב מאד, למה נתיירא אמר שמא נתלכלכתי אצל לבן וכו' אף משה תפס את היראה יע"ש וצ"ע.

[ל"ג ב']  ואת לאה וילדיה אחרונים - אחרון אחרון חביב.

עיין בקונטרס גנזי חיים מ"ש שם [במערכת א'] בס"ד. ועיין לרש"י סדר בא על פסוק "ושמלות". ובספר שפתי חכמים שם. ובמה שפירש רש"י ריש סדר נצבים על פסוק "זקניכם ושוטריכם".

[ל"ג ד'] וישקהו - נקוד עליו וכו'.

ומפשט דבריו נראה דנקוד עליו כונתו שהוא נקוד כל התיבה כולה, וכן איתא להדייא במסכת סופרים [פ"ג ה"ג] ובאבות דר"ן [פרק ל"ד] וישקהו נקיד כולו. וכן נראה מדברי הבראשית רבא [סדר זה, פרשה ע"א סימן י"ב] וז"ל: כאן לא כתב רבה על הנקודה, ולא נקודה רבה על הכתב. נראה דכל התיבה כולה נקיד. ואעפ"י שמוהר"ש יפה ז"ל שם דקדק בלשון המאמר הלזה, מ"מ גם הוא מודה שם דכולו נקיד. וכן הוא להדייא במדרש חזית ע"פ צוארך כמגדל השן, וכ"כ שם הרב מוהר"ש יפה והרב נזר הקדש יע"ש, וכ"כ בספר מנחת שי בסדר זה, ותמהני על הרב אבא ז"ל שם בפי' הבראשית רבא שכתב דחציין של תיבות נקוד, וחציין אינן נקוד, וכן שם בסוף דבריו כתב דתיבת "ויש" אינן נקד ותיבות "קהו" נקוד, שקהו שיניו יע"ש. והוא תימה, שדבריו הפך דברי רז"ל.

וכמו כן, אנכי תמיה על הרב שפתי חכמים סדר זה, שכתב דכל האותיות של התיבה נקוד עליהם, חוץ מאות שי"ן, וליתא, כפי מה שנתבאר וצ"ע. ועיין למרן זקנינו שנות חיים [דף ט"ו ע"א] ודוק.

[ל"ג ז'] נגש יוסף ורחל - מכאן זכה יוסף [לברכת עלי עין].

דייק לומר מכאן, דבעבור שעשה גדר ושמירה לדבר ערוה, מידה כנגד מידה נשמר הוא מאשת פוטיפרע, וזכה לברכה זאת "עלי עין" שלא ישלוט בו עיה"ר.

ועיין בס' ראה חיים סדר מקץ מ"ש בס"ד. ועיין עוד לרש"י סדר ויחי ע"פ "בן פורת" דמשמע מדבריו דעשאו לשתיים, ולא ניחא ליה בקשר זה.

[ל"ג י"ח] [שלם] - שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו.

עיין צדקה חיים [דף נ"א ע"ד] יע"ש.

ועתה יש לפרש כנגד הג' דשואלין ליום הדין, עסקת בפו"ר, והיינו שלא היה פלגא דגופא, ונשא אשה, דאין אשה אלא לבנים. ומה טוב, דבמדרש [פרשה עט סימן ה] הוסיפו "שלם בבניו", והיינו לפרושי על שלם בגופו, דקיים פו"ר אליבא דכ"ע, זכרים ונקבות. "שלם בממונו" היינו נשאת ונתת באמונה. "שלם בתורתו" היינו קבעת עתים לתורה.

אי נמי כמ"ש במגילה "האי מאן דיהיר בעל מום הוא". גם אמרו, דאם נתגאה - הקב"ה משפילו. והיינו "הניעמו בחילך והורידמו". עוד אמרו [תענית ז.] "מה מים הולכים למקום נמוך אף ד"ת כן", וא"כ זה שכתוב "שלם בגופו" דאינו בעל מום מחמת גאוה, ועי"ז "שלם בממונו", שלא ירד מנכסיו. "שלם בתורתו", שלא שכח תלמודו כלוי בר סיסי. ועיין תנופה חיים פי' רבים בזה בס"ד.

[ל"ג כ'] ויקרא לו אל אלהי ישראל - ורבותינו דרשו שהקב"ה קראו ליעקב אל וכו'.

וקשה, שבבראשית רבא [פרשה ע"ט סימן ח] אמרו שיעקב קרא לעצמו אל, ולפיכך נענש ותצא דינה יע"ש.

ונראה שהיה לו לרש"י גירסא אחרת בבראשית רבא, או מצא רש"י ז"ל דרשא אחרת שדרשו כן. ועיין להרא"ם ז"ל שכתב אבל בב"ר וכו' יע"ש שהרגיש בזה.

אבל דברי רש"י הם ש"ס ערוך בפ"ב דמגילה [דף ח"י ע"א]. ונראה לפרש, דבין למר ובין למר, שיעקב נקרא אל, הנה אל במילואו אלף למ"ד עם הכולל גי' קפ"ו. גם יעקב עם ד' אותיות גי' קפ"ו וק"ל.

וכן ראיתי בזוה"ק סדר קדושים דף פ"ו ע"א וז"ל דתנינן קרא קב"ה ליעקב אל, דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל קב"ה קרא ליעקב אל יע"ש. הרי שמ"ש רש"י משם רבותינו הם דברי הש"ס והזוה"ק. וכן ראיתי לרבינו בחיי שכתב וז"ל וע"ד הקבלה, פירוש הכתוב כי אלהי ישראל קרא ליעקב אל וכו', דרשו חכמי האמת, אמר לו הקב"ה ליעקב, אתה אלוה בעליונים, ואני אלוה בתחתונים וגו', ושוב הביא מרז"ל בבראשית רבא שאמרו שנענש יעקב על זה ותצא דינה וכו', וכתב וז"ל: נראה שהבינו שם שיעקב הוא האומר להקב"ה, ולכן הענישו מיד בענין דינה על שנטל שררה לעצמו יע"ש. ועמ"ש הרב מהרש"י [ביפה תואר] והרב נזה"ק שם ודוק.

[ל"ה ב'] קום עלה - לפי שאיחרת בדרך נענשת ובאה לך זאת מכוחך.

עיין במדרש [פרשה פא סי' א'] על פסוק "מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר" ומ"ש הרא"ם ומהר"ש יפה שם על איזה נדר נענש יעקב.

ועיין בתשו' הרשב"א [ח"א סי' תרנ"ו] שכתב וז"ל: ובלשון הכתוב "ושמרני בדרך הזה" שהיה מתנה בכל מה שיהיה לו בכל אותו מהלך עד שיבא לבית אביו יע"ש. ועיין בספר פרשת דרכים [דרוש ג' דף יו"ד ע"א].

[ל"ה ב'] והחליפו שמלותכם - שמא יש בידכם כסות של ע"ז.

עיין להרב מה"ר שמואל יפה בבראשית רבא [סדר זה, פרשה א' סימן ג'] שהק' דכיון דיליף משמלותכם, קי"ל דכסות מותר.

ועיין להרב מהרש"ף ז"ל סדר ויצא [דף י"א ע"א] שתירץ דלאו מתיבת שמלותכם נפקא. ונעלם ממנו דברי רש"י כאן וצ"י.

אלא דלענ"ד קשה, דרש"י גופיה בפירוש הבראשית רבא פירש דנפק"ל מקרא ד"את כל אלקי הנכר", ד"את כל" לרבות כסות יע"ש, והוא הפך פרש"י בחומש וצ"י.

ונ"ל לפי פירוש זה, הוי המדרש כהלכתא, דכסות זה הוא כסות לע"ז, דבזה דהוי כסות לע"ז הוי מתשמישי ע"ז.

[ל"ה ח'] ותמת דבורה – [מה ענין דבורה בבית יעקב, אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם וכו'].

הן אמת דרבקה שייכה לה דשלחה נערותיה תקרא[1], אך לגבי איש יעקב היה ראוי שתשלח איש, כמו אסתר להתך. הגם דמנקת אמו היא בזקנתה.

ואולי שלא יודע הדבר מפני עשו, ולכן דהאשה צנועה ומכוסה בהליכתה.

והוא חידוש[2], דבצאת יעקב השדה אל צאנו להתייעץ עם נשיו על בריחתו מלבן, לא עלה על דל שפתיו דמצד כיבוד אם חייב לחזור.

[ל"ה י"א] אני אל שדי - שאני כדאי לברך, שהברכות שלי.

שמעתי מקשים ממה שכתב רש"י ריש סדר לך לך על פסוק "והיה ברכה", הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי וכו', ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ וכו'. הרי שהברכות מסרם לאברהם.

ולא קשה מידי, שהברכות נתונות לאברהם וזכו בניו אחריו, הוא לענין שיהיו רשאים המה לברך כל אחד את אשר יחפוץ, אבל עכ"פ הקב"ה הוא מברך לכל, שהוא מקור הברכות, ובלעדו דאינו מסכים כמו "ואני אברכם", לא יועילו ברכות בשר ודם, וזה פשוט.

[ל"ו כ'] יושבי הארץ - שהיו טועמין העפר.

ובבבא בתרא פרק הספינה גבי רבב"ח בההוא טייעא, איתא, שהיו מריחין העפר, יע"ש[3].

[ל"ו כ"ו] את הימם – פרדים.

עיין בקונט' חיים ומלך [בפ"ט מהל' כלאים] מה שהבאתי בס"ד.

---

[1] מליצה על פי פסוק במשלי [ט ג'] "שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת", וכוונתו דאומנם כלפי רבקה שייך שתשלח אשה, אך כלפי יעקב היה ראוי שתשלח איש.

[2] מה שכתב רש"י ששלחה רבקה לקרוא לו.

[3] כתב הגריח"ס שליט"א [כרם יעקב סי' י"ג אות כ']: ולא הבינותי דברות קדשו, דאם בא ונתכוון לחשוף מקור דברי רש"י ז"ל, אינו מובן, דדברי רש"י ז"ל מקורם טהור בתלמוד ערוך [שבת פה.] עי"ש, ועי' בעל הטורים כאן, ולא מההיא דבבא בתרא נפיק כן לרש"י ז"ל. ואם כוונת הגר"ח פאלאג'י להעיר ולעורר, דכאן כתב רש"י שהיו טועמין העפר, ואילו בתלמוד שם מבואר שהיו מריחין, נמי לא קשיא מידי, דבני החורי היו מומחין בדבר זה כדי לנטוע נטיעות, לא כן ההוא טייעא שמלבד דלא מבני החורי היה, הוא היה מריח העפר לא על מנת ליטוע ולזרוע, אלא כדי לדעת הדרך וכמפורש שם וצלע"ע.