ובחרת בחיים/ויחי

סדר ויחי

[מ"ז ל"א] וישתחו ישראל – (תעלה) [תעלא] בעידנא סגיד ליה.

לפי מה שכתב בספר שפתי חכמים, שהשועל חודש אחד הוא מלך על כל החיות כיע"ש, יבא הרמז בשיר השירים סימן ב' "שועלים קטנים מחבלים כרמים" דבדיק בשמייהו, ר"ת שועלי"ם: ש'ולטין ע'ולין ש'לשים י'ום מ'לכים, ולכך יש להם כח דמחבלים כרמים עם היותם קטנים מכל החיות וק"ל.

[מ"ח א'] תוס' ד"ה ויאמר ליוסף - עמ"ש[1] יע"ש.

ולעניות דעתי נראה דהיינו טעמא, דיוסף מלך, והוה ליה לחלוק לו כבוד[2].

[מ"ח ז'] כברת ארץ - ולא תאמר שעכבו עלי גשמים מלהוליכה ולקוברה וכו'.

עיין בקונטרס מועד לכל חי [סימן כו אות ד'] דהבאתי[3], דרחל מתה ביום י"א לחודש מר חשון כיע"ש. ונמצא דהוא זמן מוריד הגשם, וע"ז הוצרך יעקב לתת התנצלות וק"ל.

[מ"ח ח'] וירא ישראל את בני יוסף - בקש לברכם ונסתלקה השכינה, לפי שעתיד ירבעם וכו', אמר מי אלה - מהיכן יצאו שאינן ראויין לברכה. בזה – הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה ובקש רחמים, ונחה עליו רוח הקדש ע"כ.

בהני תלת לישני של רש"י יש קושיא עצומה, דויכוח זה של יוסף עם יעקב הוה ליה כמו טענו חיטים והודה לו בשעורים, הרי סילוק שכינה ושנמנע מלברכם היה על כי עתיד ירבעם לצאת משם, ומה תיקן יוסף לזה בהראות לאביו שטר אירוסין וכתובה, דאיך תלאן זה בזה. ותו, אי זה מספיק לתקן, למה הוצרך לבקשת רחמים, וממ"נ קשיא.

ואפשר לישב, עם מה שאמרו בזוהר הקדוש ובתיקונים, דעיקר הקידושין ושבע ברכות הוא, כדי להתקדש בקדושה להיות השראת השכינה שם בזיווגם. וזהו שמברכין בברכת אירוסין "מקדש את עמו ישראל על ידי חופה וקידושין", וזהו שאמרו בפרק קמא דסוטה [דף ו'] "איש ואשה זכו שכינה בניהם", שזכו דייקא בלשון חכמים זכתה לו, לעשות לו זיכוי בקנין וקידושין ושטר כתובה וז' ברכות כדת משה וישראל, אז שכינה בניהם. כל לעומת זה, איתא בזוהר הקודש סדר תזריע [דף מ"ד ע"ב] בעונש המדבק באשה אפילו פנויה בלי כתובה וקידושין, דעליו נאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע, שהיא פנויה, חבר הוא לירבעם בן נבט ע"כ.

והשתא, יעקב אבינו ע"ה, כשראה דנסתלק השכינה בבואו לברך לבני יוסף, חשב בדעתו, כי יש בעיקר זיווגו פגם שלא היה בקידושין וכתובה, והרי הוא חבר לירבעם. ולכן אמר, "מי אלה", דרואה אני כמו סרך עובדי ע"ז, והוא מסיבתך, דאתה גרמת להם על היות בלתי כתובה וקידושין, דהמורם מהם כיוצא בהם, דהמקור מושחת, חבר הוא לאיש משחית כירבעם בן נבט.

לזה השיב לו יוסף, "בני הם אשר נתן לי אלהים בזה", בשטר אירוסין ושטר כתובה, וליכא חששא להיות כירבעם מצידי ח"ו. והירבעם שראית ברוח הקדש, אינו על זה, כי אם (ואמר) [נאמר] לדור האחרון שעתידין לצאת מהם, ועל זה בקש רחמים, שלא ידונו אותם כי אם "באשר הוא שם" כישמעאל, ו[לא] על העתיד כבן סורר ומורה.

ועיין למפרשים בפסוק "מרגלים אתם", ובספר דבש לפי [מערכת ב' אות ח'][4]. ועל זה דקדק יעקב במאמרו "קחם נא אלי ואברכם", עתה, באשר הוא שם, וק"ל.

ומה שהוציאו מתיבת בזה על שטר אירוסין ושטר כתובה, דאם הם שנים, יותר יוצדק לומר באלו.

ונראה, דבא לרמוז למה שכתב בספר שם שמואל [דף ט"ז ע"ב] כי "זה לעומת זה עשה אלהים", שיש זה בקדושה דהוא י"ב צרופי הוי"ה ברוך הוא. ויש זה בקליפה, דהוא גט כריתות[5], כי גט נמי י"ב צירופי הוי"ה ב"ה, אבל כריתות, שמפריד השם, דאיש ואשה שזכו שכינה ביניהם, אבל זה הגט כורת.

אם כן, לפי כל הנ"ל שפיר קאמר קרא "כי אלהים שופט זה ישפיל", דהיינו הקליפה שהוא גט כריתות. "וזה ירים", שהוא מצד הקדושה, זה תוכן דבריו. ולכן אמר, "נתן לי אלהים" מסטרא דקדושה, בזה. ולכן שפיר דרשו שהראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה[6] וק"ל.

[מ"ח י"ד] שכל את ידיו – כתרגומו אחכמינון, בהשכל וחכמה השכיל את ידיו וכו'.

ורבינו בחיי כתב, כי רצה יעקב להוריד הברכה מחכמה יע"ש.

ואני אמרתי בחפזי, דרש"י בדבור זה אף הוא היה מכוין לגמור כמאמר התיקונים [תיקון כ"ב דף ס"ח ע"ב] יו"ד שדיין בעשר אצבען דידן וכו', משום דאתחלתא דשמא קדישא מחכמה שרייא דאיהי באצבען וכו' ע"כ. וא"כ, נוכל לומר, דעל זה היתה כונת רש"י טמון ברמ'ז ודוק.

[מ"ח י"ט] ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו - שעתיד יאושע לצאת ממנו וילמד תורה לישראל.

עיין להרב פני האדמה, וכמו שכתב עליו בספר ברך את אברהם סדר ואתחנן [דרוש ו' דף קצ"ד ע"א וב'].

[מ"ט ה'] שמעון ולוי אחים - א"ת בני השפחות [וכו'].

כאן יש לשאול, דטעם יששכר וזבולון שייך נמי לגבי בני השפחות דהוו גדולים עליהם, ולמה לא תלה טעם אחד לכולם. ומה גם, בבני השפחות דהיו מבוזין בעיניהם היותן בני השפחות, ובודאי שלא היו מדברים בפני הגדולים[7].

ויש לישב, דהוצרך לתרי טעמי כדי להכריח יותר דהם שמעון ולוי, דמכל הצדדים רחוק הדבר שהיו אחרים. ולהחזיק בסברא זו דהם ולא אחרים.

אלא, דמה שכתב רש"י הכא דלא היתה שנאתן שלימה, אינו נראה לפי מה שפירש רש"י בסדר וישב על פסוק "והוא נער"[8], ובסדר זה על פסוק "ויצוו אל יוסף"[9].

וצריך לומר, דהפרש מיהא הוה לגבי אחיו בין רב למעט ב"ויקנאו בו אחיו" דקאי לכולם.

[מ"ט ה'] כלי חמס מכרותיה"ם - כתב בספר פענח רזא וז"ל מכרתיהם גימטריא זה קרח וזה שמואל, [שמואל] יצא משמעון וקרח מלוי עכ"ל.

וקשה, שהרי מבואר בפסוק בדברי הימים א' [סימן ו'] דאלקנה הוא בא גם כן מקרח, שהוא בא מלוי, ולא משמעון[10].

ועוד, דרז"ל אמרו שכל השבטים העמידו נביא ודיין חוץ משבט שמעון בעון זמרי, והרי, אם שמואל בא משמעון, הרי מצינו שהיה להם נביא ודיין וצ"ע[11].

[שם פסוק ו'] ובקהלם אל תחד כבודי - זה מחלוקת קרח.

מכוון למש"כ (בפ"ק) [בפרק כל הגט דף לא ע"ב] דגיטין "מפני פלגאה ניקום". והיינו מה שאמר שלמה המלך ע"ה [משלי פרק כ' פסוק ג'] "כבוד לאיש שבת מריב" והוא דבר שכלי.

[שם פסוק ז'] אחלקם ביעקב - דבר אחר, אין לך עניים וסופרים וכו'.

עיין בספר לחמי תודה [ר' צבי הירש הורוויץ, ח"ב דף קכ"א ע"ב], ובספר ברך את אברהם סדר וזאת הברכה [דף רח"ם ע"א]. 

[שם פס' ט'] מטרף בני עלית - מסולק אתה מאותו עון שאמרתי טרף טורף יוסף.

עיין מ"ש בפ"ק דסנהדרין [דף ו' ע"ב] ובתוס' שם ומש"כ בחי' לשם.

[שם פס' כ"א] נפתלי אלה שלוחה - זו בקעת גינוסר שהיא קלה לבשל פירותיה.

הנותן אמרי שפר - כתרגומו "תהא עבדא פירין, יהון מודין ומברכין עליהון" ע"כ.

זה מבואר ע"פ דברי קדשו עצמו בסדר קדושים על פסוק "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'", שנותנים שבח והודאות לה' יתברך.

גם בסדר מקץ על פסוק קחו מזמרת הארץ פירש, שהכל מזמרין עליו כשהוא בא לעולם, יע"ש.

לזה שפיר אמר, דעל ידי דקלה לבשל פירותיה, כי תקדמנו ברכות טוב, לתת הודאה ושבח ולברך עליהם ברכת הפרי ושהחיינו קודם שיברכו עליהם בשאר מקומות, וק"ל.

[שם פס' כ"ז] בנימין זאב יטרף - שיאכל שלל המן[12].

וקשה, ממה שכתוב במגילת אסתר "ובבזה לא שלחו את ידם", ויש ליישב. ועיין במ"ש במ"א בס"ד.

[נ', ו']. כאשר השביעך - ואם לא בשביל השבועה וכו'.

עיין בספר מדבר קדמות מה שכתב [במערכת יו"ד אות ה"ן][13].

[נ' י"ג'] וישאו אותו בניו - ולא בני בניו.

עיין בדרשותי בסה"ק חלקם בחיים מ"ש בזה בס"ד.

---

[1] ז"ל שם: ומשמע שלא היה יוסף רגיל אצל יעקב כמו שמצינו נמי ויקרא לבנו ליוסף, ושמעתי מפי הרב ר' שמואל ז"ל הטעם וכו'.

[2] כנראה כונת רבינו, דלכך לא היה מצוי יוסף אצל יעקב, כדי שלא יחלוק לו אביו כבוד.

[3] ז"ל רבינו שם: כתב רבינו בחיי ז"ל בספר שמות בסדד זמן לידת השבטים, בנימין הצדיק נולד ביום י"א לחודש מר חשון, ובו ביום שנולד בנימין מתה רחל, כדכתיב [בראשית לה יח] "ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין" עכ"ל. ולפי זה אשכחן טוב טעם על קריאת שם החודש הזה מר חשון על שם דנפטרה בו אמא רחל, ומ"ר ראשי תיבות מ'תה ר'חל, וכהאי גוונא כבר אמרו חז"ל דנקרא כך משום דבו מתה שרה כדאיתא במדרש מגילת אסתר. ועיין בספר סדר הדורות [דף י"ג סוף ע"ב].

[4] ז"ל שם: באשר הוא שם, בחסד עליון שאינו דן על מה שהאדם עתיד לחטוא, ורב חסד שאם עתיד לעשות מצוה, מצילו מצרתו בעבור המצוה שעתיד לעשות, [זהר הקדוש ח"א דף קכ"א ע"ג], וכן הביא הרב פרשת דרכים ז"ל מרז"ל במדרשים ע"ש באורך.

והקשו המפרשי' דבן סורר ומורה נדון על שם סופו, כמשז"ל עתיד ללסטם הבריות, ומשו"ה אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב.

וכן הקשו על השבטי' שדנו ליוסף על שם סופו דעתיד ירבעם לצאת ממנו, והלא אין מדת הקב"ה לדון אלא באשר הוא שם.

ויש תירוצי' הרבה לחקירות אלו ונזכירם בקיצור. א', דיש הפרש בין ב"ד של מעלה לב"ד של מטה. ב', דשאני בן סו"מ שבא מטיפה אסורה מיפ"ת, לא כן ישמעאל בן אברהם אע"ה והגר גיירה. ג', דישמעאל לא התחיל ברע אלא זרעו. ד', דהשבטים להציל עצמם היו עושים שלא יצא ירבעם ממנו וידיח לישראל. ה', דיוסף דנם על שם סופם, וע"פ מדתו דנוהו. וכבר הבאתי אני הדל תירוצי' אלו ויותר מזה בספרי זוטא ראש דוד סוף פ' וישב בס"ד.

[5] גט נמי גימטריא י"ב, ועיין תוספות ריש גיטין דמהאי טעמא י"ב שיטין בגט.

[6] כלומר, שע"י שהראה לו שטר אירוסין וכתובה, הוא ראיה שהוא מסטרא דקדושה, וכמש"כ רבינו לעיל מהזוה"ק.

[7] ועיין בשפתי חכמים מה שהביא בשם מהרש"ל ליישב בזה.

[8] ז"ל שם: [והוא נער] את בני בלהה. כלומר, ורגיל אצל בני בלהה, לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן.

[9] ז"ל שם: ...ויצוו אל שלוחם להיות שליח אל יוסף לומר לו כן. ואת מי צוו, את בני בלהה שהיו רגילין אצלו, שנאמר והוא נער את בני בלהה:

[10] ועוד יש להקשות, מהא דכתב רש"י ריש פרשת קרח מהתנחומא ז"ל: וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, אמר בשבילו אני נמלט עכ"ל.

[11] כן הקשה הגר"ח קניבסקי שליט"א בספר שיח השדה [בפירושו שער המלך על הקדמת הרמב"ם, עמ' ל"ב]. וכן בספר למיסבר קראי [בהערותיו על פענח רזא בסוף הספר], וכתב דאפשר שמאמו היה משבט שמעון.

[12] לפנינו כתוב ברש"י בזה הלשון: "מרדכי ואסתר שהם מבנימין, יחלקו את שלל המן, שנאמר הנה בית המן נתתי לאסתר" עכ"ל.

ומה שכתוב "ובבזה לא שלחו את ידם" אי"ז סתירה לזה, כי הם לא שלחו ידם לקחת בית המן לשלל, רק אחשורוש נתן להם מעצמו, ולא הבנתי מה קשיא ליה לרבינו.

[13] ז"ל: חקר מורינו הרב הגדול מהר"י זאבי ז"ל, דלפי מ"ש הרמב"ן ז"ל שהמצות משפט אלהי הארץ, והאבות לא קיימו בח"ל המצות, וזה טעם שנשא יעקב שתי אחיות, א"כ, איך יעקב אע"ה נח דעתו כשנשבע יוסף כיון שיוסף היה בח"ל. גם, יוסף אמאי שמר שבועת פרעה שהשביעו שלא יגלה שיודע לשון הקדש נוסף על ע' לשון.

וניחא ליה להרב ז"ל, דכיון דיוסף ידע שלא ישוב עוד לא"י וישאר בח"ל קבל על עצמו לקיים המצות אף בח"ל, כך שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי ז"ל ששמע מפה קדוש מורינו הרב הנז'.

ואני בעניי נראה לי, דהגם דגוים ליתנהו בבל יחל כדאמרו בירושלמי דנזיר, מ"מ כשרי העכו"ם היו נשבעין ומקיימין, והויא להו כסניף מצות ברכת ה' שהיא מז' מצות בני נח, שאם נשבע בשמו ואינו מקיים הוא מזלזל ח"ו.

וכן אבימלך השביע לאברהם אע"ה, והיה בעיני הגוים דבר חמור לעבור על השבועה, והניתבע ועובר על שבועתו הוא מחלל השם. הנה כי נשבע יוסף וקיים כמו שהיו עושים כשרי אומות העולם.