ובחרת בחיים/דרוש להספד מבן המחבר
ידעי רבנן להאי מלתא, דהשוה הכתוב אשה לאיש ממע'ל לחש'ב כי טוב סחרה, ובפרט הזאת נעומי אשה כשרה, הדא עליבתא שכולה וגלמודה וכל ימיה מכאובים פצע וחבורה, יסורין הממרקין אבשרא ואטופרא, הומיה היא וצוררת קראן לי מרה, היא גופא גזרה, דיצאת נשמתה בטהרה, חסורי מחסרא, אשת חייל מרת קלארה אב'ן יקר'ה תנצב"ה בתו של שם מכבד את התורה, ומשמח את הבריות בשפה ברורה, וגומל חסדים בחיבה יתירה, החכם המרומם כמוה"ר שמואל ן' יקר נ"ע חתנא דביה נשיאה האדם הגדול בענקים מע' הרב סבא יקירא, המלך דוד זלה"ה בגן עדנו באספקלריא המאירה. ויבא אברהם לספוד לצר'ה, כאן בדברי תורה, קול אומר קרא, לזכר עולם תהיה כל שישנו בזכירה, לעילוי נשמתה, בדברות שתים בדרך קצרה, משום יקרא דשכבי ומשום יקרא דחיי א'ח טוב וחסד המנורה הטהורה, חכם ומבין מדעתו בסברא ישרה, הגביר החכם השלם כמה"ר יוסף סעדיה ן' יקר נר"ו, לא יוסיף עוד לדאבה, ומשמועה רעה לא ירא, הון ועושר בביתו כל ימי עולם עד דרא בתרא, אכי"ר.
ומי יעמד בסוד ה', דלא על מגן חל להיות פטירתה של האישה הזאת הכבודה בר'ה היא ביום כ"ח כסליו דהוא באמצע ימי חנוכה, ולבי אומר לי דהיא האשה אשר הוכיח ה' לעיני בני עמי על צדקותה, יען ראיתי להרב חמדת ימים בפ"א דחנוכה [דף ד"ן ע"ב] דכתב וז"ל והנשים אשר נהגו שלא לעשות מלאכה בח' ימי חנוכה ויש מי שאומר שאין להקל אליהן ואמת הדבר באשר כל הפגם שנעשה באותו זמן של מלכות יון היה בהתגבר הקליפה מאוסה היא הערלה וזה הפגם היה לשכינה אשה יראת ה', וכן הנס שנעשה אח"כ ע"י השמן להדליק המנורה, גם הוא נרמז לכנסת ישראל הנקראת מנורת זהב, ועל אודות האשת העליונה כנסת ישראל אשר הנס נוגע שם, והיא שם אם ושורש כל הנשים כי ממנה הן משורשות על כן ישישו וישמחו בישועתה ויבואו הנשים על האנשים ביתר שאת בנס הזה להתבטל מעבודת מלאכתם, ועכ"פ גם האנשים יבטלו איש איש ממלאכתו בעוד שהנרות דולקות עכ"ד.
כי עפ"י דברות קדשו, נודעה יד ה' אל עבדיו דלעיני הגוים גילה צדקתו דמעשה היהודית החסידה דכבשה המלחמה בהמצאות שעשתה והרגה את האויב, היה הענין בימים האלה ובזה"ז, כדכתב הר"ן ז"ל בטעם שיש לאכול מאכל גבינה וחלב בחנוכה זכר לנס שהאכילה היהודית לאויב חלב כיע"ש, והרב חמדת ימים בפ"ב הוכיח מזה דנס מעשה היהודית היה בזמן חנוכה, והביא שם סיפור המעשה כיע"ש, והוא מכוון יפה כי ביד אשה ימסור ה' את האויב, יען הזמן גרמא דהוא סדר נשים, ויש להן התגברות ועילוי כפי בחינתן, אמטו להכי בא הנס על ידי אשה, דהזמן מסייע להם להיות נקבה תסובב גבר, ויש להן שליטה והרמת המזל והוא טעם נכון.
טעם שגזרה מלכות יון על ר"ח
כי עפ"י הדברים האלה, אדברה נא וירווח לי ליישב מאי דהוה קשיא לי, דמה ראו על ככה ומה הגיע אליהם ליועצי מלכות יון לגזור על ר"ח בהשואה אחת עם מילה ושבת, דמה דמות יערוך מילה דהוא עיקר היהדות ובכרת, ושבת דשקול ככל התורה, והמחלל שבת בפרהסייא דיצא מכלל ישראל, עם קביעות ר"ח קלה שבקלות, ולא נתנו עיניהם בחמץ ומצה ותפילין ובכריתות ומיתות ב"ד וכיוצא שיעברו עליהן, ולא על חינם נתנו יד בר"ח. אכן, עפי"ה עשו זה בעורמה, כי היה בהם חכמים המה לרעה, יען ראו כי הזמן הוא של הנשים, ומעותד הענין כי ביד אשה ימסור ה' להם לכלותם, וכמו שהיה ענין היהודית לפי האמת, ומזלייהו חזו כי יש לנשים תוקף ואומץ וחוזק באלו הימים ובריא מזלייהו, לכן בקשו לעקור מהם ר"ח דהיא מצות הנשים כדנבאר לקמן מזה בע"ה, להחליש כח הנשים שלא יעמוד להן זכות ראשי חודשים, ותהיה להם לחטאה דאינן שומרות ר"ח, ותהיה להן לפוקה ולמכשול שלא תהיה להן הרמת ראש, לכך בחרו כנגד הב' מילה ושבת דהם עיקרי הדת, הנה זה נמי דר"ח להכניע לצד הנשים שלא תבא להם לישראל על ידן של נשים תשועה והוא ברור.
ולפי"ז המאושרת הלזו, דבאה זמנה בצאת נפשה כי מתה ביום רביעי של חנוכה, היא הוראה דלאו בדינא אסתלקת, כענין שאמרו גבי משה רבינו ע"ה דהיה בשבת בשעת מנחה כדאיתא במאמר הזוה"ק סדר יתרו כנודע, והיינו דהיות פטירתה בימים האלה דהוא בחינת אשה יראת ה' יודו כולם דהיתה צדקה דלא מתה על חטאתיה דאיתרע מזלא, אלא באה פקודתה בזמן דמזל הנשים ברום המעלות דמשם משורשות. וכה"ג כתב הרב יערות דבש גבי משה רבינו והבאתי דבריו בסה"ק ברך את אברהם סדר וזאת הברכה יע"ש. וכבר נתבאר דלנשים ימי חנוכה אסורות במלאכה כמו ר"ח ממש, והוא כמו יו"ט ומועד זמן דידהו, ולכן היתה לה שביתה ממלאכתה לגמרי והלכה לג"ע עולם שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.
טעם שבקשו לבטל מילה ושבת
ולפי האמור מה טוב ומה נעים דבא הנס בהדלקה, כי זהו מצות הנשים בהדלקת נר שבת, והסגולה דאיתא בנר שבת איתא נמי בהדלקת נרות חנוכה, דהויין לה בנים ת"ח, ואידי ואידי חד שיעורא, כי נר מצוה ותורה אור וכאומרם ז"ל. ובב' מצות מילה ושבת שרצו לבטל נוגעות בפרטות נמי לנשים, תיתי חדא היינו ההדלקה כדאמרן, ורצו לבטל בדבר דנוגע לנשים דהדלקה מכלל יצאת. ומילה כדאיתא במדרש אם שמרת ימי הנידה אני נותן לך בן ואתה מולו לח', ונמצא למפרע דהן חלק לז' ימי הנידה וגם לח' למילה כדרשת רז"ל, ומגמתם לבטל דברים שיש חלק לנשים שיבוטל מהן מצותן העיקריות המיוחדות להן כדי להחליש כחן וזכותן.
ועפ"י הדברים האלה, הנה נא הואלתי לפרש כונת המאמר בברכות [דף ט"ו ע"א] גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר "נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזינה אמרתי" ע"כ, ופירש"י ז"ל: גדולה הבטחה שהרי קראן שאננות ובוטחות עכ"ל.
וכל אשר יעבור במאמר הלזה, ירגיש אדם דכעת לא השמיענו מה הבטחה היא זאת דהם שאננות ובוטחות, דמאיזה טרדה ופחד בא להודיען בהני תרי לישני שאננות ובוטחות, אי משום מלחמה הרי אינה אשה יוצאה למלחמה בלא"ה, ואם ח"ו תבא מלחמה בעיר הלא גם נשים וטף בכלל אותה צרה, ועל איזה דבר משתעי קרא דנמצא בנשים ולא באנשים. ותו קשה, דפתח קרא בנשים דמשמע נשואות, וסיים בבנות דמשמע דהן בחורות ובתולות. ועוד צריך להבין בקשר הכתוב דבתר הכי, דקאמר "האזינה אמרתי ימים על שנה", ואנחנו לא נדע על איזה ימים של שנה דיבר הכתוב.
טעם שניתן ר"ח לנשים
ואפשר לע"ד, דזה סובב הולך למה שכתב הטור בא"ח [סימן זי"ת] דבר"ח קורין ד' בשביל הנשים דבטלות ממלאכתן, כדאיתא בירושלמי, דהני נשי נהיגי דלא למעבד עבידתא בריש ירחא, ואיתא בפר"א לפי שלא רצו ליתן נזמיהם לעגל. ושמעתי מאחי הרב יאודה טעם לדבר, כי שלש רגלים נגד ג' אבות, וי"ב חדשים יום א' לחדש נגד י"ב שבטים, וכשחטאו בעגל ניטלו מהם ונתנו לנשים לשכר שלא היו באותו החטא עכ"ד. וחזה הוית למרן ב"י [שם], דהקשה דאמאי יקרא שכר לנשים מה שלא ניטל מהן ר"ח דתינח לאנשים הוא עונש שניטל מהם, אך לנשים אינו שכר דהיו כמו שהיו. ותי' שני תירוצים, ויצא האחד, דעדיין לא ניתן אפילו לאנשים שיהיו אסורין בעשיית מלאכה, אלא שהיו ראויין והעגל גרם דמנע מהם, והאשה נגררת אחר האיש דטפלה לו, והיה ראוי להמנע גם מהם, לכן ניתן לשכר. זאת שנית, דאעיקרא מה שניתן ר"ח היה לאנשים לבד ולא לנשים, וכשחטאו בעגל ניטל מהאנשים וניתן לנשים זת"ד.
ותבט עיני להרב פרי מגדים בחלק אשל אברהם שם דכתב על מ"ש מרן ב"י בתי' השני, דמעיקרא הר"ח מה שניתן הוא לאנשים ולא לנשים, דהטעם משום דהוא מ"ע שהזמן גרמא, וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות. ואע"ג דאיכא לאו דלא תעשה מלאכה, הנה הקום עשה לקדש החדש ולענגו לא היה לנשים, ועתה ע"י שלא נתנו לעגל זכו בתרתי, בלא תעשה מלאכה, ובקום עשה - לקדש החודש ולענגו, ע"ד שכתבו התוס' בקידושין [דף ל"ד ע"א] דאע"ג דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה, היכא דאיכא קום ועשה ואיכא לא תעשה, ויבא מציאות שלא יעבור על לא תעשה אלא על קום ועשה בלבד, כמו מעקה דבנה בית על מנת לעשות מעקה, ושוב נמלך, דאינו עובר על לאו דלא תשים דמים בביתך, אלא דוקא עובר על קום ועשה דועשית מעקה בלבד. וכן בשילוח הקן, דנטל האם ע"מ לשלח, דאינו עובר על לאו כי אם על עשה בלבד, בזה אמרינן דנשים פטורות. א"כ הכא נמי גבי ר"ח היה ראוי דנשים יהיו פטורות מלקדש את החדש ולענגו במאכל ובמשתה וכסות, דהוא מצות עשה שהז"ג בקום ועשה, ואפי"ה ניתן להם בשביל שלא חטאו בעגל עכ"ל.
וראיתי להרב אליה רבה שם דכתב דהנשים לבד בטלות ממלאכתן משום דנשים צדקניות שהן זקנות בעוה"ז הנה לעת"ל עתידות לחזור לימי נעוריהן להתחדש כלבנה כדכתיב "המשביע בטוב עדייך" שלא נתנו נזמיהן עי"ז "תתחדש כנשר נעורייכי" וכן מפורש בפרקי רבי אליעזר [פמ"ד] ולכך נאה ויאה לנשים בכל חידוש לבנה לעשות ביטול מלאכה כמו שבתות ויו"ט עכת"ד. ועמ"ש הרב יוסף אומץ [סי' ך' די"ט] יע"ש. ויש לי מקום עיון בדברי התוס' יו"ט [פ"ד דמגיל' משנה ב'].
והנה בהאי קרא דתתחדש כנשר נעורייכי לפי פשוטו של מקרא כמו שפי' רש"י הוא, דמשנה לשנה מחדש כנפיים והנוצה, אך לפי המדרש אגדה דהביאו רש"י שם דהנשר כשמזקין חוזר לנערותו, בא בדקדוק לישנא דקרא "תתחדש כנשר נעורייכי" נעורייכי דייקא, דגם כי יזקין חוזר לנערותו ואתי שפיר לנשים שהן זקנות בעה"ז, דעתידות לחזור לימי נעוריהן.
אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדוני זקן
וזה יהיה לי מה שרמז קרא בסדר וירא: "ותשחק שרה בקרבה לאמר, אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן", דיש להבין בוי"ו של ואדוני דאינו מיושב בלשון, והיל"ל אבל אדוני זקן. אך עפ"י האמור הנה נכון, והוא דאיתא בילקוט שם דאברהם ושרה חזרו לנערותן יע"ש, וידוע מ"ש דז"ל דבמקום דכתיב אחרי הוא סמוך ולא מופלג, כדכתב הרב מלאכת הקודש [סדר בהר ע"פ אחרי נמכר גאולה תהיה לו], וכבר הקשיתי עליו בסה"ק ויקרא אברהם שם דנקיט ליה בפשיטות אליבא דכ"ע, וזהו מחלוקת יע"ש. וא"כ זהו מה שרמז קרא "ותשחק שרה בקרבה לאמר" על הפלא שנעשה להם, דמזקנים חזרו לנערותן, וע"ז שחקה שרה לאמר, דהן אמת דאין כל חדש תחת השמש, וכזאת תתחדש כנשר נערותן של נשים צדקניות, אך הוא לעת"ל, האמנם לגבי דידי "אחרי בלותי" אחרי סמוך היתה לי עדנה בעה"ז, ולא כנשים צדקניות דהוא אחרי מופלג לעת"ל. ועוד חידוש אחר, "ואדוני" דגם אדוני כמו כן דהיה "זקן" נעשה בחור, והוי"ו מוסיף על ענין ראשון, והיינו דהא תינח נשים דכך יהיה לעתיד, אך באנשים דיהיה מזקן לבחור כל כי האי ליתא בעולם, ונמצא דהנס פלאי הנה הוא לגבי אברהם יותר.
גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים
אמור מעתה, דזהו מה שכיוין בעל המאמר "גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים", וההבטחה היא יען אתה תראה ד"נשים שאננות", דיש להן זמן דשאננות ממלאכתן דהן בטלות מה שלא נמצא באנשים, דאינו אלא בר"ח, דבשבתות וימים טובים גם האנשים אינן עושין מלאכה ושוים הם, אך יש ימים דהן לבד שאננות דהיינו בטלות ולא האנשים. ועוד זאת, "קומנה" דהיינו בקום עשה, וזהו החידוש ד"קומנה" דהוא בקום ועשה אע"ג דהוא מצות עשה שהז"ג. והוו להו תרתי, שאננות - ממלאכה, וקומנה - לקדש החדש ולענגו במאכל ובמשתה ובגדים נאים, ועי"ז יש להם הבטחה, דמנשים שהן גדולות אפי' זקנות יהיו "בנות בוטחות", דתתחדש נעוריהן ויהיו בנות, זהו ההבטחה שניתן להן דתתחדש כנשר נעורייכי, דמנשים זקנות תהיינה "בנות" זהו ה"בוטחות", וזהו גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, דתחזרו לימי נעוריהן כלבנה דמתחדש בכל ר"ח, יפה כלבנה בר"ח, יען "שמענה קולי האזינה אמרתי" ולא עברו על "אנכי" ו"לא יהיה לך" דמפי הגבורה שמענום, ובעבור זאת שלא רצו בעגל יהיו זוכות לזה. ומפרש דזהו "ימים על שנה", דבי"ב חדשי השנה הימים הראשונים של חדשי השנה, ניתן להן לנשים בעבור זאת, דכמה חדשים הוא השנה י"ב, כך י"ב ימים יהיו לנשים צדקניות שלא רצו ליתן נזמיהן לעגל, דניטל מי"ב שבטים וניתן לנשים.
והתייצבו וראו דס"ת שמענה' קולי' בנות' בוטחות' הוא גי' "רא"ש חדש" עם הב' תיבות בדקדוק חושבנא דדין כחושבנא דדין, לרמוז למה שאמרנו דמשתעי על ר"ח.
והא שפירשנו ד"בנות" היינו שחוזרות לימי נערותן, יומתק יותר לפי מ"ש בשמות רבה [פ"א סי' ב'] "ויקח את בת לוי" בת ק"ל היתה וקרי לה בת, א"ר יאודה שנולדו בה סימני נערות. ובזה את"ש הכא דנקט בנות, לרמוז דחוזרות לימי נעוריהן.
ועפי"ז ישב הרב יפ"ת בשמות רבה שם [פ"א סי' ח"י] על מ"ש שם "ולא עשו כאשר דיבר אליהן", אלא יש קלס בתוך קלס, לא דיין שלא קיימו את דבריו לשתבען לתשמיש ולא המיתו את הילדים, אלא עוד הוסיפו שהיו נותנים להן מים ומזון ומחיות את בניהן, הוא שכתוב ותחיין את הילדים ע"כ. וע"ז הקשה היפ"ת [בד"ה "שתבען לתשמיש"], דיוכבד היתה בת ק"ל שנה, ואיך זקנה כזאת תבעה לתשמיש. ועלה מן הישוב, דהא אמרינן בפ"ק דסוטה שנולדה בה סימני נערות עכ"ל.
ויש להרגיש עליו, דלמה הלך לתרץ עם פ"ק דסוטה, הרי שם שם לו דרשו במדרש כן סמוך ונראה, ומיניה וביה של המדרש יבא על נכון. וזה בעצמו כתב הרמב"ן סדר וירא גבי שרה דהיתה זקנה ואיך נתאוה לה אבימלך אלא שחזרה לנערותה יע"ש.
למה נסתלק הבאר במיתת מרים
אשר על פי מאמר זה, רחש לבי דבר במאמר המדרש [והובא בילקוט סדר חוקת] וז"ל: למה נסתלק הבאר במיתת מרים, כדי שידעו הכל כמה היתה צדקת, ויצטערו עליה רבים, ויגמלו אותה חסד ע"כ, דראוי להבין במ"ש שידעו הכל כמה היתה צדקת, וכי עד עתה לא היינו יודעים גודל צדקותה [של מרים][1] והלא היתה מפורסמת בכל ישראל לנביאה [], והכתוב קרי לה מרים הנביאה. ותו, מה הלשון ד"יצטערו עליה רבים", למה נקט לשון "רבים" [ולא אמר] ויצטערו עליה ישראל. וכמו כן קשה במאי [דנקט] כי האי לישנא "ויגמלו אותה חסד", דלשון "ויגמלו" [] בכל מקום דהוא תשלום גמול, והיל"ל [ויעשו] חסד, כי מה היו חייבין לה שבאו לשלם גמול. [גם] הלשון "אותה" אין לו שחר היל"ל עמה או איתה, [דהלשון] "אותה" משמע הידועה.
אכן על פי האמור אפשר [לבאר] על נכון, והוא בהקדים עוד מ"ש שם במדרש [סי' ט"ז] מי היו המילדות, יוכבד ומרים, ולמה [נקראו] שפרה ופועה, שפרה שהיתה משפרת את התינוק, פועה שהיתה מפיעה את התינוק. נמצא דעל [פעולות] הללו שהיו עושות קרו בשמותן כן. ולפי"ז [תבענה] שפתי איך על הטובות הגדולות יותר מהנה [דהיו] מספקות להם מים ומזון, למה לא שם שמות [כפי] [ה]ראוי (שתקראו) [שיקראו] שמותן על שם ההטבות יותר [שעשו], ובשתים שהן ד' שהיו עושות צריכים אנו למודעי [למה] קראו בשמותן על שתים הקטנות ולא על הגדולות.
ועל זה יעצוני כליותי לבא לכלל ישוב, והוא דהקב"ה שילם להן לפי גודל הטובה בשכר יותר [מעו]לה, והוא דמשה שיצא מיוכבד ויוכבד כבר מתה [כמה] שנים קודם ירידת המן, נתן הקב"ה המן מזון [] ביה מצד אמו דהסברא נותנת דהאם דהיא [תחילה] שואלת מזון מאחרים, וגם נותנת היא תחילה [] והשנייה לה תתן מים, כך דרך העולם. וגם מסתמא בנות העיר יוצאות לשאוב מים. לכן נתן הקב"ה שכרה דבשביל שהיתה מספקת מים לילדים - באר בזכות מרים, כדאיתא בגמרא תענית [דף ט'] מדה כנגד מדה, היא השתדלה להחיות הילדים ע"י [מים], גם ה' נתן להם מים במדבר בזכותה. ונמצא [] למעלה יותר, דעל ידם היתה תחיה לכל ישראל [במים] ובמן, ומצוה גוררת מצוה, ששכר מצוה מצוה, ונטלו שכרן מרובה לפי גודל ההטבה שעשו.
[ה]לא מעתה אשובה אראה כונת המאמר: "למה נסתלק הבאר במיתת מרים, כדי שידעו הכל כמה היתה צדקת", והוא דבשתי טובות שמשפרת [הולד] ופועה את הולד נודע בשערים כפי השמות [ד]פקיע שמייהו דקראו אותן, וידעו כל העולם דבדקי [ב]שמייהו. אך מים ומזון דהיו נותנות בסתר מפרעה [ד]היו דוקא לבנות עניות זה לא היו יודעין כל ישראל, מה תאמר, דראו שכר הבאר, הנה עדיין לא היו תולין הבאר בזכות מרים, דמי גילה רז זה, אפשר דהוא בזכות אברהם דאמר "יוקח נא מעט מים" דסברא אחרת ברז"ל, או בזכות משה ואהרן, ומי יאמר דאמר היו משה ואהרן ושבעים זקנים וכמה צדיקים דלא יהיה הבאר בזכותן כי אם בזכות אשה, אמטו להכי עשה הקב"ה דבר זה דנסתלק הבאר במיתת מרים. הגם דחזר אח"ך בזכות משה, היה פיסקא ביני וביני כמו שאמרו בגמ' וכולן חזרו. וע"ז שאל בעל המאמר דא"כ למה נסתלק, ולזה אמר תשובה ניצחת כדי שידעו הכל כמה צדקת היתה, "היתה" דייקא, דזאת לפנים בישראל הספיק לילדים מים, והקב"ה שילם לה שכר מצוה לתת באר מים לישראל בשבילה. ולזה דייק לומר כמה "צדקת" דלא די בטבותות דשפרה ופועה אלא גם מים היתה מספקת, וידעו גודל צדקותה שעשתה מקדם במצרים כמה וכמה דהקב"ה שילם לה ע"י הבאר, דע"ז לא היתה לה סימן בשמה, וכדי שידעו הכל דהבאר בזכותה בשביל דכמה צדקת היתה לתת לילדים מים, לכן נסתלק עתה הבאר במיתתה.
ואמר עוד: "ויצטערו עליה רבים", והוא לשון נופל על הלשון, דהכתוב אמר "ותחיין את הילדים וירב העם", נמצא דמחמת "ותחיינה" דהיו מספקות להם מים ומזון, זוהי סיבה "וירב העם", והכי איתא במדרש שם ביחוד על מרים, אפרת אשת כלב - זו מרים, דעל ידה פרו ורבו ישראל. ולז"א "ויצטערו עליה רבים" אותן שנתרבו בשבילה ירגישו הטובה שעשתה להן שנתרבו ישראל על ידה. "ויגמלו אותה חסד" דייק לומר "ויגמלו" דעתה באים לשלם גמול ידיה דהחייה אותן במים, והוא תשלום גמול ממש למה שעשתה מרים עמהן. ולז"ה כי האי לישנא "ויגמלו אותה", "אותה" דייקא למרים הידועה אותה צדקת דהספיקה מים והחייה אותם, ראוי להן לשלם לה דיצטערו במיתתה ולבכותה ולהספידה כראוי, דלא תטעום טעם מר המות עוד הפעם ע"י ההספד שעושין לה כדפרשו גבי אחים לי בהספדא דהתם קאימנא, דאם יספדו כראוי אינו בא בגלגול, וא"כ כשם דהיא החייה אותה במצרים, מלבד דלא קיימו מאמר המלך להמית אותן, הוא מן הראוי דיספידו לה כדי שלא תחזור בגלגול ותנצל ממוקשי מות בחזרתה, והוא לפי מדתה ודוק. ועיין בס' ארוחת תמיד ס' חוקת מה שפירש במאמר זה באופנים אחרים.
מרים לא נתכוונה לדבר לה"ר אלא בשביל פרו"ר
כי מן הבא'ר יומתק הק"ו של המדרש רבה ס' תצא [פ"ו יד]: אמר רבי שמעון ומה מרים הצדקת שלא נתכוונה לומר לשון הרע אלא בשביל פריה ורביה כך הגיע אותה, הרשעים המדברים לשון הרע על חבריהן לחתוך חייהם עאכו"כ ע"כ, והוא דבאומרם ומה מרים הצדקת כיונו להגדיל הק"ו ביתר שאת, דמרים דראתה דהקב"ה עשה דבני ישראל פרו ורבו על ידה על ידי השתדלותה, נאה לה ליתן דעתה על רזא דנא איך משה פירש מאשתו ומונע עצמו מפריה ורביה, ואם היה אדם אחר מדבר, מצאה קפידה, אך מרים הצדקת דבא הפריה ורביה על ידה (ודיברא) [ודיברה] על אחיה דמנע מפו"ר אין להאשימה, ואפי"ה נענשה, ולזה דייק לומר כך הגיע אותה ואפילו למרים ק"ו בן בנו של ק"ו למדברים לשון הרע שאינו נוגע להן ואינן מכוונין לשם מצוה כי אם לשם רעה, דיגדל עונם מנשא, דמכוונים לחתוך חייהן הפך מידת מרים דהחייה עם רב מישראל, ולא כיונה לחתוך חיי אחרים, אדרבה מסרה עצמה על קידוש ה' ולא המיתה שום נפש מישראל, ואדרבה השתדלה להחיותן, זכותה דמרים הנביאה יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
תשועת נפשם מיד שונא
נחזור לדברות ראשונות, דמלכות יון הרשעה היו רוצין לבטל ראשי חדשים כמו שהיו רוצין לבטל מילה ושבת, ונראה דלכך תקנו אנשי כנה"ג במטבע נוסח אמירת המוסף של ר"ח "תשועת נפשם מיד שונא" דלכאורה אין אמירה זו שייכת לא לפניו ולא לאחריו, דבין הדבקים דמשתעי בקרבנות הכניסו אמירה זאת דתשועת נפשם מיד שונא. ועיין בספר אבודרהם וה"ד בספר שלמי צבור [דף רכ"ד ע"ג] יע"ש. אך לפי האמור ומדובר שהיו רוצין היונים לעקור ראש חדש מישראל, א"כ אחר שהשי"ת היה בעזרנו לנצחם נאה להודות לה' אלוקינו כי לא נתבטל ר"ח מאיתנו, ובקרבנות ר"ח דבר בעיתו לתת שבח והודאה לאל [על כ]ך דהיה "תשועת נפשם מיד שונא" דהיו רוצים להשמיד להרוג ולאבד כל מי שיעשה ר"ח והאל [הו]שיע, ברוך ה' אשר לא נתננו טרף לשניהם.
ויתכן [לפר]ש עוד, למה תקנו לומר נוסח זה בתוך הזכרת קורבנות של ר"ח, והוא לרמוז דאיכא דברים בגו, [וכמו] שראיתי להרב ילקוט ראובני סוף סדר ויקרא [דקט"ו ע"א] שהביא ממוהר"י גאלאנטי ז"ל[2] וז"ל: ז' ימים לפני ראית הלבנה מידת הדין עורכת מלחמה עם ס"מ וחילו על מיעוט הירח, והשעיר מעורר תגר על איש חלק, מיכאל וגבריאל נלחמים עם המקטרגים, ובסוף יום ז' גבריאל מכחיש כחם, ומיכאל כ"ג מביא לשמשי"אל השר הגדול המלמד זכות על עשו שהוא עשוי כדמות שעיר ומקריבו כדמות קרבן במזבח, אז פייס רצון העליון עכ"ל. והשתא את"ש מה שאנו אומרים בכל ר"ח "ותשועת נפשם מיד שונא", דהוא על מלחמת ס"מ וחילו דעושה בכל מיעוט הירח, עד שיהא המולד של הלבנה כי בא ר"ח. ולרמוז על קרבן שמקריב מיכאל, בא נוסח זה בתוך מה שאנחנו אומרים: "שעירי חטאת לכפר בעדם" גמר אומר "ותשועת נפשם מיד שונא" על שעיר שמקריב מיכאל, ואנו מתפללים: "ושעיר עזים נעשה ברצון", דהרשעה כולה כעשן תכלה ולא יצטרך שעיר של שמיש"אל, אלא שעיר של עזים ממש, ו"ברצון", לא מחמת לעשות פיוס, ואז ישראל נושע בה' תשועת עולמים.
ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וכו'
ובימי חורפי מקדמוני, אמרתי דרך רמז בנוסח על הניסים של ימי חנוכה שתקנו לומר: "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה, ואח"ך באו בניך" וכו', דלכאורה זה הנוסח משולל הבנה, דמאי "שם גדול" דקאמר, וכי עד כאן היינו באים דיצא שמו [ ] אחר כל האותות שבמצרים, ויו"ד מכות, וקריעת ים סוף, וענני הכבוד, ואכילת המן, והבאר, ומלחמת ל"א מלכים. ותו, מהו הכונה "וקדוש בעולמך", ואי תיבת קדוש סמוכה לגדול דהיינו גדול וקדוש, למה נקט ב' תוארים הללו ולא מז' ספירות הגבורה והתפארת וכו'. ועו"ק, דלמה בתחילה אמר "ולעמך ישראל" ושוב אמר "בניך".
ואז אמרתי הנה באתי והוא עפ"י כל האמור, דג' מצוות רצו לבטל מישראל, שבת, ומילה, ור"ח, וענין קידוש החודש ידוע שהוא להורות דאין העולם קדמון וכב יכול בראו לכבודו, ומחדש חדשים כדי להודיע לכל הפך דעת הכוזבת שהעולם קדמון. ועיין בספר חמדת ימים בחלק ר"ח מ"ש יע"ש. ונודע דבנוסח רצה והחליצנו בשבת אנו אומרים: "השבת הגדול והקדוש הזה כי יום גדול וקדוש הוא מלפניך", גם תנן בנדרים כמה זמני "גדולה מילה", ופירשו נמי המפרשים בכונת הכתוב "כי הגדלת על כל שמך אמרתך", דאמרתך נקראת המילה, ובא בר"ת: "מ"י "יעל"ה "לנ"ו "השמימ"ה - מיל"ה, וס"ת - הוי"ה ב"ה. ונמצא דהגדיל לעשות המילה בר"ת ושם הוי"ה ב"ה בס"ת, והיינו "כי הגדלת על כל שמך" - שמך המיוחד שם הוי"ה – "אמרתך", שהוא המילה זת"ד.
ובכן בא הרמז נכון דבנס חנוכה "ולך עשית ש"ם גדול" שם ר"ת שבת מילה, דכל אחת ממנה נקרא גדול כדאמרן, וגם "וקדוש בעולמך", ו' מוסיף על השבת, כי קדש היא לכם, וגם בפני עצמו עוד אחרת, דהיינו ענין קידוש החודש, דהני תלת היו רוצים לבטל מישראל, וכיון שהיו מבטלים השבת מי מעיד על ישראל דאנחנו עמו, שהרי ג' מעידים זה על זה כאומרם ז"ל, ונמצא דע"י שלא נתבטל השבת הוא עדות לישראל שאנחנו עמו וצאן מרעיתו, עיין בספר דרכי הים ובספר ברך יצחק מה שכתבו בזה כיע"ש. ולכן סיים שפיר לומר "ולעמך ישראל עשית" דבכלל הניסים איתא נמי להא דעשית דיהיו נקראים "עמך ישראל" במה שלא נתבטל השבת דהיא אחת מהנה. ושוב קראם בנים על "כי בנים אתם לה' אלהיכם" ודוק. האל ברחמיו יזכנו לתשועת עולמים ישראל עם נושע בה' עם אלקי אברהם.
[1] מכאן יש כמה תיבות מחוקות, ומה שהשלמנו כפי הנראה שמנו בסוגריים מרובעות.
[2] בפירושו לאיכה על פס' "ויצא מבת ציון" בשם ר' יחיאל אשכנזי. וכן הביא הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות [מאמר כל חי סי' יט] בשם תשובות הגאונים.