ובחרת בחיים/בא
סדר בא
עריכה[י י"ד] ואחריו לא יהיה כן - רש"י ז"ל: ואותו שהיה בימי יואל וכו', אבל של משה מין אחד וכו'.
הקשו המפרשים ז"ל ה"ה הרב רי"ד [הביאו הרב פני דוד] והרמב"ן עה"ת, ממאי דכתיב בתהילים סימן ק"ו "אמר ויבוא ארבה וילק" וכו', "ויתן לחסיל" וכו'. ובסימן ע"ח כתיב "ושקמותם בחנמל" ופירש"י [שם בתהילים] שהוא מין ארבה, יע"ש מה שתרצו על זה.
ולעניות דעתי, קשה לי על דברי הרד"ק [ביואל סימן ב'] דכתב דבמצרים לא היה אלא מין אחד לבדו וכו', והתירוצים שנאמרו על רש"י, לא יתכן ע"ד הרד"ק כאשר יראה המעיין ודוק.
גם ראיתי להרב מוה"ר אליקים גאטינייו ז"ל בספר תועפות ראם שכתב דבמצרים היה ג' מיני ארבה יע"ש, והא ליתא דלא היו ג' אלא ד', דחנמל מין ארבה הוא כדפירש"י, והוא ז"ל קאי על פירש"י וצ"י.
ועיין להרלב"ג ז"ל, ורבינו בחיי ז"ל, ועיין בספר צמח דוד ז"ל [בסדר זה], ועיין להרא"ם בסדר שלח לך [על פסוק "וכן היינו בעיניהם"] יע"ש. ועיין להרב חומת אנך בתהילים סימן מ"ח [דף מ ע"ב] יע"ש.
[ב' י"ב] לא נשאר ארבה אחד - פירש"י אפי' המלוחים וכו'.
נראה להוכיח מכאן דתחיית המתים מן התורה, ועל דרך שאמרו בזוה"ק סדר וארא [דף כח ע"ב] בחוטרא דאהרן. ועיין ילקוט ראובני [דף פ"א ע"ג] ובפרק חלק, ותנחומא סדר בשלח. ועיין שארית יעקב [סדר אמור], ובספר אספקלריא המאירה [סדר וירא], ובספר אזור אליהו [סימן ה'].
[י"א ב'] דבר נא - אין נא אלא לשון בקשה וכו'.
הנה זאת הבקשה מהשי"ת למשה אינו מובן, דהרי כל דברי ה' למשה היה נאמן ביתו והכל על ידו, והיכן מצינו בשום דבר דדבר ה' בבקשה ממך שתאמר לישראל, כי לא נחשד משה שלא יאמר, ואחת היתה ופרסמה בשמירת שבת ששכח וקיבל עונשו.
ואם נפרש ד"דבר נא באזני העם" היינו שתאמר להם כלשון הזה בבקשה מכם, גם זה צריך ביאור, דמי אשר אומרים לו שיקח כסף וזהב וימאן מליקח עד שידברו לו בתחינה ובקשה.
ולזה יכולני לפתור במה שנדקדק עוד במ"ש הכתוב "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות", דנראה דאילו לא צוה לעשות כדבר הזה לא היו עושים כן ואמאי.
ולישב לזה, נקדים מ"ש המפרשים ז"ל בפסוק "ושמתם על בניכם ועל בנותיכם" דפירשו, דכיון דהיה בזמן דבר ומגפה בנוגפו את מצרים, היה ס"ד דיכנס פחד בלבם משום ידבק[1]. לזה אמר "ושמתם על בניכם ועל בנותיכם" ולא תהיה נזוקים, זת"ד.
ויש להמתיק הדבר עם מ"ש בקידושין [דף ל' ע"א] "ושמתם" - סם תם, נמשלה התורה לסם חיים כיע"ש, גם פה נדרוש כן, "ושמתם על בנותיכם" - סם חיים, הוא ואין חשש מזה כלל ותבלה ותחדש כל מה שאתם לובשים מהשמלות ומהתכשיטים. והשתא ז"ש משום דבנ"י עשו כדבר משה, כי ויאמינו בה' ובמשה עבדו, הוא דוישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות על דבר משה "ושמתם" סם חיים, ומאחר שכן, יפה נדרשת הדרשה "דבר נא" - דאין נא אלא לשון בקשה, מסיבת שמא יפחדו מליקח כי הזמן בוגד, ודוק.
[י"א ה'] מבכור פרעה וכו' - למה לקו בני השפחות, שאף הם היו משתעבדים בהם ושמחים בצרתם.
אין להקשות, ממה שכתב רבינו לקמן סדר יתרו ע"פ "מבית עבדים" וכו', אמור מעתה, עבדים למלך היו ולא עבדים לעבדים, דנראה שלא היו עבדים כי אם לפרעה[2].
דיש לחלק בין עבדות לשעבוד, דעבדות הוא קנויים למלך, ושעבוד הוא להשתעבד בהם. ולענין עבדות לא היו כי אם לפרעה דוקא, אבל לענין שעבוד, הכל היו משתעבדים בהם, מסיבה דריע מזלייהו, ולא היה בחזק יד מדינא כמו העבדות לפרעה. ומסתמא היה שלא מדעתו של פרעה. והוא חילוק ברור. ועיין בתשו' הרשב"ש [סימן תצ"ה] שהביא שיש מי שהקשו כן על רש"י, והוא ז"ל תירץ קרוב למ"ש יע"ש ודוק. ועיין להרמב"ן בסדר שמות על פסוק "ויעבידו מצרים".
[י"א ז'] וכל בכור בהמה - לפי שהיו עובדין לה, וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומה נפרע מאלהיה.
והרב מנחת יאודה ז"ל [בספר דעת זקנים] פרשת וארא [ד"ה ונהפכו לדם] הקשה מפירש"י שם, שתלקה היאור תחילה[3].
ולענ"ד לא קשיא, דהרי הכא במכת דם אי אפשר בלא"ה, והקב"ה רוצה להלקות לאלהיהם תחילה, הביא הדם שנהפך. אבל בבהמות לא היה למכה[4], שהרי כבר נלקו במכת הברד כמ"ש הרב מנחת יהודה [שם, באותו דבור] משם הרר"א ז"ל[5]. וא"כ אפשר מכתם[6] בלא זה שילקו הבהמות, אלא ודאי שהוא כמ"ש[7].
[י"ב ב'] הזה - והלא לא היה נדבר עמו אלא ביום [וכו'].
קשה, למה הביא קראי להוכיח דהיה ביום, תיפוק לו דלנביאי ישראל לא היה מדבר כי אם ביום, כל שכן למשה, עיין לרש"י סדר בלק ע"פ "לינו פה הלילה" [במדבר כ"ב ח'][8].
והתירוץ פשוט, דכיון דקידוש החודש מ"ע שהזמן גרמא בלילה, וצריך להראות לו השיעור, הו"א דכגון דא היה מדבר עמו בלילה, דחביבה מצוה בשעתא, לכן מביא מקראי דמוכחי דבאותו פרק נמי היה מדבר עמו ביום. ובאו קראי לאפוקי דלא היה שום מצוה בלילה כלל. ועוד י"ל דמהכא נפקא הא דהתם[9].
אלא דבדברי הימים א' [סימן טו"ב] אשכחן בנתן הנביא בלילה. ובשלמא גבי שלמה [בד"ה ב' סימן א' וסי' ז'] ניחא, דמלך ונביא לא יתכן, כמפורש בזוה"ק גבי שמואל ושאול[10], ולכך היה בחלומו, אך לגבי נתן הנביא צריך טעם לדבר[11].
[שם ו'] והיה לכם למשמרת – ר' מתיא בן חרש אומר, ואעבור עליך וכו', ונתן להם שתי מצות, דם פסח, ודם מילה שמלו באותו הלילה.
בזה חקר חקירות חכם בני אברהם הי"ו תרתי, חדא, איך מלו בלילה דביום כתיב במילה, ואין מלין בלילה.
ולזה השבתי לו, דאותה הלילה היתה מאירה כתקופת תמוז, והו"ל יום[12]. וכן פירשו בכונת הכתוב "לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש", כמו שהובא מהרב אש דת בספר נוה צדק. ושוב הראה לי מ"ש מוה"ר מדרש האתמרי בדרוש למילה יע"ש.
ומה נעים לפי"ז דבא הרמז בפסוק ליל שימורים הוא לה', דמקרא דא היא ההוכחה דאותה לילה היה כמו יום, מדכינה הלילה לשם ה' הלילה הזה לה' מאחר דכתיב "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה" ואינו מכנה שמו על הרעה לגבי הלילה, אינו אלא דהיה ביום.
וא"כ לפי"ז א"ש דבהאי קרא בא בס"ת "הלילה הזה לה' שמורי'ם לכ'ל בנ'י ישרא'ל" אותיות מיל"ה, והכונה, בעבור כי הלילה הזה לה', לכן היתה מילה באותה הלילה. [ועיין בתשובות יד אליהו ז"ל].
זאת שנית, דאיך מלו ביו"ט מילה שלא בזמנה. ולזה השבתי לו, דכיון דלא היה מציאות לאכול הק"פ בלתי מילה, ולא היה להם שהות, מצוה גוררת מצוה, שיחשב כי הוא זמנה לצורך הק"פ גם בלילה דהא לאו הכי לא יוכלו לעשות הפסח מעין מ"ש גבי קרבן גדעון.
אי נמי י"ל לשתיהן וגם לקרבן בלילה, כמו שמתרצים בכמה מקומות עפ"י הדיבור שאני, ולכן מלו בלילה וביו"ט, דכך נצטוו, והוא אמר ויהי הוא ציוה. ועי' מ"ש הרב ראש דוד ז"ל ודוק.
ומצאתי בזוה"ק בתוס' [ח"א דף יו"ד ע"א] דחקרו למה פסח ומילה דהם מ"ע בכרת. ותי' כי פסח מידת לילה, ומילה מידת יום יע"ש. ולפי"ז יומתק הרמז הנ"ל באופן זה, דהיינו "הלילה הזה" ולא אחרת איכא מילה, דזולת זה הרי המילה מידת יום ולא מידת לילה, וברור.
[שם] והיה לכם למשמרת - ומפני מה הקדים לקיחתו [ושחיטתו ד' ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות, היה ר' מתיא בן חרש אומר, הרי הוא אומר "ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דדים", הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר "ואת ערום ועריה", ונתן להם שתי מצוות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר "מתבוססת בדמיך", בשני דמים, ואומר "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו", ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה, אמר להם "משכו וקחו לכם", משכו ידיכם מעבודה זרה, וקחו לכם צאן של מצוה].
עיין שפתי חכמים מה שהצ"ע[13]. ועיין בספר עמר נקה מ"ש[14], ודוק.
[שם] בין הערביים - משש שעות ולמעלה וכו' יע"ש.
ועיין בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א [ד"ה לא תשחט על חמץ] ברש"י ותוס'. וע"ע להתוס' שם (ד"ה ע"א) [דף ו' ע"ב] ד"ה משש יע"ש.
[שם י'] והנותר ממנו עד בקר – [שהבקר משמעו] משעת הנץ החמה [ובא הכתוב להקדים שאסור באכילה מעלות השחר].
וקשה ממה שכתב רש"י בפ"ק דפסחים [דף ד' ע"א] ד"ה נבדוק מצפרא וכו'[15].
וי"ל, דשאני התם דכתיב "וישכם אברהם"[16]. ועיין מ"ש הרב נחלת יעקב, ותועפות ראם למוה"ר אליקים גאטינייו ז"ל ודוק.
[שם י"ט] לא ימצא בבתיכם - מנין לגבולין ת"ל "בכל גבוליך", מה ת"ל "בבתיכם", מה ביתך ברשותך, אף גבולך ברשותך.
וקשה ממ"ש במדרש רבה [סדר זה] ע"פ "הנני מביא מחר ארבה בגבוליך" שדרשו בגבולך ולא בגבול בני חם. וי"ל, ודוק.
[שם כ"ז] ויקוד העם - על בשורת הגאולה [וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם].
יתכן לרמוז דבאו כסדרן אב"ג אותיות התורה, א'רץ ישראל 'בנים 'גאולה. לכך "ויקד העם" לזכות בזכות שעתידין לקבל התורה כל האלפא ביתא.
[שם כ"ח] כאשר צוה ה' את משה ואהרן כן עשו – [ומהו כן עשו] אף משה ואהרן [כן עשו].
והטעם פשוט, דהן אמת דהיו משבט לוי דלא היו בגלות, עכ"פ הם היו הולכים ובאים לפרעה, ועברו עליהם כמעט כמו גלות מהטורח והדבורים הקשים שסבלו מישראל ומפרעה והיו"ד מכות שעשו. וראוים הם נמי להקריב קרבן פסח על הנסים שניצולו. ועיין בספר שפתי חכמים.
אלא דלפי"ז שבט לוי היה להם מקום פטור, ולא מצינו גילוי אם עשו. ולפי סוד מצות ק"פ אין הפרש ביניהם, ולא הוצרך הכתוב להודיענו, דכיון דגילה הכתוב על משה ואהרן, מסתמא כל בני שבטו לא מנעו עצמן מלעשות כמותן וברור. ועיין בקונ' חיים לראש [במזמור "יאמרו גאולי ה'"] יע"ש מ"ש בס"ד.
[שם כ"ט] בכור השבי.
עיין בתשו' מהרשד"ם חלק א"ח סימן ל"א.
[שם ל"ז] כשש מאות אלף רגלי הנברים לבד מטף - הגברים מבן עשרים שנה ומעלה, עכ"ל.
והקשה הרא"ם ז"ל וז"ל: אך קשה, דא"כ מאי לבד מטף דקאמר, והלא כיון שהוא מבן י"ג ומעלה איש שמו ולא טף[17] עכ"ל.
ולא ידעתי מאי קושיא איכא, שהרי מה שצריך קרא למנות, הוא מבן עשרים שהוא הגברים, וכל הפחות מבן עשרים אין צריך למנות, וא"כ מונה אותם בכלל טף, לפי שלגבי הגברים שהוא מבן עשרים, שצריך למנות כל הפחות מבן עשרים קורא אותם טף, אעפ"י שבעלמא כשהוא מבן י"ג נקרא איש ולא טף. אבל הכא שקרא בא למנות כל שהוא מבן עשרים, אין צריך קרא להאריך גם הנקראים איש ואח"ך טף, לפי שהמנין היא מבן עשרים וק"ל, כה דברי אדוני אבי הראש החכם השלם נר"ו.
[1] פירוש, שלא ידבקו במגיפה.
[2] ז"ל שם: מבית פרעה שהייתם עבדים לו, או אינו אומר אלא מבית עבדים, שהיו עבדים לעבדים, תלמוד ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים, אמור מעתה עבדים למלך היו, ולא עבדים לעבדים:
[3] ז"ל מנחת יהודה שם: ומה שפירש רש"י כאן [במכת דם] שהלקה יראתם תחילה, קשה לחזקוני, שהרי בפרשת בא פירש רש"י עצמו גבי "וכל בכור בהמה", שהקב"ה נפרע מאומה, ואח"כ נפרע מאלהיה עכ"ל.
[4] אולי צ"ל: להכות.
[5] שם הקשה, אמאי לא קדם דבר לצפרדעים, כדי שילקה האלוה ואח"כ האומה. ותירץ, שכיון שהלקה אחד מאלהיהם, שוב אינו חושש להלקות כל אלהיהם קודם עצמם.
[6] כלומר: להכותם [לבכורות].
[7] כוונת הישוב נראה, דכיון שכבר הכה לאלהיהם, שוב אי"צ להכותם עוד, ובודאי שמהאי טעמא אין צריך להכות הבהמות קודם האדם, שהרי אי"צ להכותם כלל. ומה טעם היה צריך להרוג בכורות הבהמה. ומכאן הוכיח רש"י, דבשעה שהקב"ה נפרע מאומה נפרע גם מאלהיה, [ואף שכבר לקתה מקודם].
[8] ז"ל שם: אין רוח הקדש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי אומות העולם, וכן לבן בחלום הלילה וכו' עכ"ל.
[9] כתב הגריח"ס שליט"א [כרם שלום ח"ט סי' יא]: המעיין במדרש ויקרא רבה [פ"א סי"ג] יראה דמפסוקים אחרים למדו כן, כמו "והוא יושב פתח האהל כחום היום" וצ"ב. ומה שרש"י ז"ל הביא קרא דוביום צוותו שאינו נזכר במדרש שם, הנה נזכר הוא במדרש ויקרא רבה [הנדפס מכתב יד] ודוק היטב.
[10] כתב הגריח"ס [שם]: כוונתו לזוה"ק ח"ב דקנ"ד ע"א, אבל תמהני שלא העיר מתלמוד ערוך בסוטה [מ"ח ב'] מאן נביאים ראשונים אמר רב הונא זה שמואל דוד ושלמה ע"ש, ובספרי פרשת דברים פסקא א' דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים, וכי לא נתנבא שלמה אלא אלו בלבד והלא וכו', ובתרגום תהלים [ע"ב א'] על ידוי דשלמה אתאמר בנבואה. ועיין בספר שערי זהר סוטה שם. וכן רש"י ז"ל מגילה [י"ד א'] ברשימת ארבעים ושמונה הנביאים שעמדו לישראל מנה להדיא את שלמה המלך שהיה נביא עיין שם.
גם עצם דברי ספר הזהר הקדוש, דלא מצינו מלך ונביא כאחד זולתי משה רבינו ע"ה צריכים ביאור. ועיין בזה לגאון רבי חיים פאלאג"י ז"ל בספרו נפש חיים [מערכת מ' אות קס"ט], ועוד לו שם מערכת ש' [אות ק"ב] ובספרו עיני כל חי [דק"ע ע"א ד"ה נביאים ע"ש], ועיין שו"ת כוכבי יצחק ח"ג] וקונטרס כבוד מלכים [אות מ"ח] ובחיבורי טוב להודות [ח"א סימן ט'] ונתבאר במקומו בס"ד.
[11] כתב הגריח"ס שליט"א [שם]: ועם שאיני כדאי כלל לא זכיתי להבין אמרי קדוש זיע"א, והרבה יש לעמוד על דבריו ואכתוב רק העיקר, והוא ז"ל מתבאר שהבין בפשטות שהשי"ת לא היה מדבר עם נביאי ישראל אלא רק ואך ורק ביום ולא בלילה, ולכן נתקשה במה שנתקשה גבי נתן הנביא וגבי שלמה שהשי"ת דיבר אתם בלילה וכנ"ל.
אבל בעניותי אמינא דלא אמרו כן רז"ל שהקב"ה היה מדבר עם נביאי ישראל אך ורק ביום ולא בלילה, אלא כוונתם שעם נביאי אומות העולם מדבר הקב"ה רק בלילה, מה שאין כן עם נביאי ישראל מדבר הקב"ה עמם גם ביום וכמתבאר במדרש ויקרא רבה [פרשה א' סימן י"ג] הנ"ל עיין שם היטב במשלים שהביאו ודוק היטב. ואכן מצאתי שכן כתב להדיא הגאון מהרז"ו ז"ל בפירושו למדרש בראשית רבה [פנ"ב ס"ה ד"ה הוילון] שכוונת רז"ל במדרש באומרם שהיה מדבר עם נביאי ישראל ביום היינו גם ביום ע"ש. ובזה נתיישבו כל תמיהות הגאון רבי חיים פאלאג'י ז"ל ועיין כי קצרתי הרבה ודוק היטב.
[12] אמנם עי' בספר עמר נקא [רבינו עובדיה מברטנורה, הובאו דבריו בהערה לקמן] ובפירוש ריב"א, שאותו לילה היינו ליל עשור שלקחו בו את הקרבן, ולא ליל פסח עי"ש.
[13] ז"ל שפתי חכמים: אך קשה, היאך מתרץ הקושיא במה שמביא בשם ר' מתיא בן חרש, ולמה ד' ימים ולא פחות ולא יותר, וצ"ע.
[14] [הוא פירוש רבינו עובדיה מברטנורה], וז"ל שם: פירוש, כך הוא טעמו של רש"י, בדבר זה הקדים לקיחה ד' ימים קודם שחיטה, כדי להיות הלקיחה בשעת הפרשתן מע"ז, והיינו דכתיב "משכו וקחו".
ועוד, שנימולו באותו הלילה של לקיחה, [דאין לפרש באותו לילה של שחיטה, שהרי לבקר יצאו, והא איכא סכנה לצאת עד ג' ימים, כדפירש רש"י לעיל בפרשת ואלה שמות], לכך הקדים לקיחתו ד' ימים, כדי שיהיו להן ב' מצות ביחד, פסח ומילה עכ"ל. וכ"כ בפירוש הריב"א, עי"ש עוד.
[15] ז"ל שם: נבדוק מצפרא - דאיכא הקדמה לזריזים, כדאשכחן גבי מילה, ובזריזותיה דאברהם, שנאמר "וישכם אברהם בבקר" שלא המתין עד הנץ החמה, ומ"מ בלילה לא הקדים, עכ"ל.
וקשיא לרבינו, דמשמע מדברי רש"י דהא דכתיב "וישכם אברהם בבקר", לאו היינו נץ החמה, אלא עלות השחר.
[16] כלומר, דסתם בקר היינו נץ החמה, והכא דכתיב "וישכם", משמעו עלות השחר.
[17] קשיא ליה, כיון דאף מגיל י"ג ועד גיל כ' לא נמנו, למה לא אמר הכתוב לבד מטף, ולבד האנשים שמגיל י"ג ועד כ', שהרי אותם לא מיעט במה שכתוב "לבד מטף".