התורה והמצוה ויקרא ה ד (המשך ב)

סימן שיז

ויקרא ה ד:

אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה.

ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק יז:

ר' עקיבא אומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור. [ב] מתוך שנאמר "וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ" (ויקרא יא, ח) יכול יהיו ישראל חייבים על מגע נבלות? תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

[ג] אוציא את ישראל שאינם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה, ולא אוציא את הכהנים שהם מוזהרים על אבות הטומאה כל ימות השנה שנאמר "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם.."? תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

[ד] ר' אליעזר בן יעקב אומר מתוך שנאמר "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא" (דברים כו, יד), יכול ישראל שאכלו את המעשר (~~אוננים או~~) בטומאה יהיו מביאים קרבן זה? תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

[ה] אוציא את המעשר שאינו בעון מיתה, ולא אוציא את התרומה שהיא בעון מיתה שנאמר "וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ" (ויקרא כב, ט)?... תלמוד לומר "מאלה"-- יש מאלה חייב ויש מאלה פטור.

ואשם לאחת מאלה: כבר הזכרתי בסימן הקודם שזה נזכר בפרשה זו ג' פעמים. וסבירא ליה לרבי עקיבא שמה שכתוב ג' פעמים "לאחת מאלה" צריך

( א ) לדרשה שהזכיר כבר בשם רבי עקיבא למעלה (פרק יב מ"א) ר' עקיבא אומר "מאלה" יש מאלה חייב ויש מאלה פטור; בדבר של ממון חייב ובדבר שאינו של ממון פטור.
( ב ) ומה שכתב שנית "לאחת מאלה" מדריש בל תאמר שמה שכתב שיביא קרבן בשנטמא אינו מדבר כלל בשאכל קודש או נכנס למקדש (ור' עקיבא לית ליה הלימוד "טומאתו"), רק במקום שמוזהר שלא יטמא כמו שדריש בספרא (שמיני פרק ד מ"ט) "ובנבלתם לא תגעו"-- ברגל, שאז ישראל מוזהרים על הטומאה וכמ"ש הרמב"ם ( ?? מהלכ' טומאת אוכלים) ובסמ"ג (עשין רמו). והוה אמינא שאם נטמא חייב קרבן.
( ג ) ומה שכתב שלישית "לאחת מאלה" בא למעט שלא תאמר שמדבר בכהנים שנטמאו בשרץ או בנבלה ויתר טומאות שחשב בכתוב ברגל, שכיון שהם מוזהרים על טומאת מת בכל השנה החמיר עליהם ברגל שיביאו קרבן על טומאתם. לזה אמר "לאחת מאלה" - במ"ם - שהמ"ם מורה הקצתית; שיש מאלה שפטור אם נגע בטומאה אף כהן ברגל ולא נכנס למקדש ונגע בקדש.

ור' אליעזר בן יעקב סבירא ליה גם כן כר' עקיבא, דחד "מאלה" ממעט שדבר שאינו של ממון פטור. והשנים האחרים דריש: ( א ) למעוטי מעשר, ( ב ) למעוטי תרומה -- שרק אם נכנס למקדש או אכל קדש בטומאה חייב בקרבן, לא אם אכל מעשר או תרומה. (ומ"ש "אוננים" טעות סופר).