פתיחת התפריט הראשי

הצעת תנועת החירות לחוקת יסוד למדינת ישראל

הצעת תנועת החירות לחוקת יסוד למדינת ישראל מתוך ספר החוקים הפתוח

הצעת תנועת החירות לחוקת יסוד למדינת ישראל


ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ברוך הוא, אשר הוציאנו מארצות גלותינו, מבית-העבדים, והביאנו לארץ אשר נשבע לאבותינו לתתה לנו ולזרענו אחרינו - אחוזת עולם.

בשעה גדולה זו נעלה לפנינו את זכר אבותינו וניתן להם שבח והודיה ששחררו את אדמת ציון הזאת, וקדשוה בפרי עמלם וברוחם הגדולה והרווה בדם גבורים ומאהבתם את החרות עמדו על נפשם בפני צר ואויב עד אשר הרחיקום בכח הזרוע מעל אדמתם.

ובשבח והודיה נעלה לפנינו את זכר אבותינו, נדחי ישראל שבכל הדורות ובכל התפוצות, אשר במסירותם כי נאמנה מאד ובסבלותיהם כי כבדו מנשוא קימו את עמנו והאדירו את רוחו ומעולם לא השלימו השלמה כל שהיא עם אבדן מולדתם.

ובשבח והודיה נעלה לפנינו את זכר בני הישוב העברי בארץ-ישראל, אשר לא חדלו לשבת בה גם אם צוק העתים הביאם עד משבר ואת זכר שבי ציון, אשר עלו והעפילו לארץ אבותיהם ויכלו לכל המכשולים ששמו משעבדיהם תחת רגלם - ואת מאמצי הציונות המדינית והמפעל החלוצי על הערים והכפרים אשר הקימו, בהניחם אותם יסוד למלחמתנו למען שחרור המולדת.

ובשבח והודיה נעלה לפנינו את זכרם של מחדשי גבורת ישראל, אשר נטעו בלב עמנו את נכונותו לעמוד להגן על נפשו ולדרוש את זכויותיו בדמו, ואת רגש הכבוד הצבאי ואת אהבת הנשק.

והננו מרכינים ראש באבל וכבוד לזכר שש מאות רבוא קדושי ישראל, קרבנות הטבח הגדול, אשר מר גורלם החרידנו ומלאנו עוז לצאת למבחן המכריע במלחמת השחרור.

והננו מעלים לפנינו באבל, בכבוד ובגאוה את זכר לוחמי הגטאות אשר בנפלם מות גבורים בשדות הקרב, בבתי-הכלא בארצות-הגזרה ועץ הגרדום, בסבלם יסורים וקרבנות אין-ספור המשיכו במלחמתם למען שחרר את המולדת מעול זרים ולא הניחו את נשקם עד שהביאונו לנצחון.

והננו מעלים לפנינו באבל, בכבוד ובגאוה את זכר חיילי צבא ישראל, אשר חרפו נפשם בשרות האומה ובשדות הקרב למען תהיה המולדת חפשית והעם - בן-חורין.

בשעה גדולה זו, בעצם ימי מלחמתנו על כבוד הארץ והעם, על חיינו ועתידנו - הננו מעלים על נס את האמונה, אשר יסודותיה בתורת ישראל ובדברי נביאינו והנתמכת היום הזה בדעתם המשותפת של כל עמי העולם הנאורים -

כי בצלם אלוהים נעשה האדם וכי שאף ישאף תמיד לקדמה ולשלמות, -
כי כל האנשים בני חורין הם, כבודם וזכותם מהולדתם, משפט אחד לכולם, -
כי כולם בעלי זכויות שוות הם, זכויות שאין לבטל אותן לעולם והקודמות לכל חק, -
כי כל בני האדם בחונו מידי יוצרם בבינה ובמוסר והם כולם בבחינת "אנשים - אחים אנחנו", -
כי יחס הכבוד בקרב המין האנושי לכל יחיד, לכל צבור, לכל עדה ועם ולזכותיהם - הוא היסוד לחרות, לצדק ולשלום לכל מדינה ומדינה ולעולם כולו, -
כי כדי שהעם, מאין לו מוצא אחר, לא יאלץ להתקומם נגד רודן ועריץ - יש ליצור חומת מגן לזכויות האדם והאזרח, ולשם כך חייב משטר המדינה להשען על השתתפותו הרחבה והישירה של העם בשלטון ועל השפעתו

המכרעת בהרכב הממשלה ופעולותיה; על שמירת זכויות המיעוטים והגרים ועל הפרדת הסמכויות של הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, -

וכי רק בדרך הפרדת-רשויות זו והגבלתה של הרשות האחת על ידי חברתה בתוקף החוקה, הקודמת לכל חוק אחר - יובטח במדינה ממשל צדק.
ועל כן, אנו, בני ישראל אבינו, גמרנו אמר לחדש עלינו את המדינה העברית לשלום ולצדק ברוח נביאי ישראל, לקדם בזרועות פתוחות כל יהודי הבא להשתקע בה ולדאוג לחיים טובים לכל תושביה, לשלומם ולבטחונם,

לפתוחה ולהתקדמותה.

ובשימנו אל לב, כי לשם השגת מטרות אלו נחוצה חוקה כיסוד לכל החוקים והמשפטים והמצוות ולכל יתר גלויי הממשל ופעולות המדינה -

קיימנו וקבלנו עלינו את החוקה הזאת.


תוכן עניינים

פרק א': מגילת הזכויות של עם ישראל

1.
(1)
ארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים, מעבר מזה ומעבר מזה לנהר הירדן, מני ים ועד למדבר, היא השטח של מדינת ישראל, ומולדתו הנצחית של עם ישראל.
(2)
כל עוד לא הוחזרה ארץ ישראל כולה למדינת ישראל, ומבלי לפגוע בזכויותיו ההיסטוריות של עם ישראל לארץ ישראל, ומבלי בזכות הרשויות של מדינת ישראל לחוקק חוקים לארץ ישראל כולה, תהא חוקה זו חלה, ויהיו כל החוקים שיוצאו על-פיה וצוי הרשויות המיוסדים עליהם, חלים על השטח המשוחרר, שהנשק העברי מגן עליו.
(3)
גבולותיה הזמניים של מדינת ישראל, במובן של פסקה (2), יקבעו בחוק.
(4)
כל מה שנקבע בחוקה זאת אינו גורע מתוקפם של חוקים שכוחם יפה לפי מהותם ותוכנם גם מעבר לשטח המדינה.
2.
(1)
כל יהודי, בלי שים לב לארץ הולדתו ולאזרחותו, זכאי לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בה ולהנות מזכויות תושביה.
(2)
החוק יוכל לקבוע הוראות-סדר לשמוש בזכות זאת, אולם לא תחול בה כל הגבלה ולו גם זמנית.
(3)
יהודי, אשר תוך שלשה חדשים משעת פניתו אל הרשות המוסמכת, לא ניתנה לו תעודה המאפשרת את זכות-הכניסה שלו למדינת ישראל, - או שלא הורשה להכנס לארץ, ואפילו בא בלי רשיון, - רשאי לדרוש עזרה משפטית, ממש כאילו היה תושב הארץ.
3.
(1)
כל יהודי, גם אם מקום מושבו הוא בחו"ל, זכאי לרכוש לו אזרחות ישראלית על ידי מתן הצהרה נאותה לפני שלטונות ישראל, כפי שייקבע בחוק האזרחות.
(2)
ניתנה אותה הצהרה בחוץ-לארץ, לא תתאפשר אלא אם כן אינה נוגדת לחוק המקום בו ניתנה, ולחוק הבינלאומי.
(3)
החוק יוכל לקבוע הוראות-סדר ואת טיב הרשות המוסמכת. הצהיר יהודי הצהרה בהתאם לפסקה (1), ולא נתאשרה תוך שלשה חדשים, רשאי לדרוש עזרה משפטית, ממש כאילו היה תושב הארץ.
(4)
יהודי לא יוגלה ולא יורחק מתחום המדינה.
4.
החוק יקבע את מעמדם, זכויותיהם וחובותיהם של מוסדות יהודיים שנועדו לסייע בעלייתם על שבי ציון, בפתוח הארץ ובבנינה.

פרק ב': מגילת הזכויות של האדם והאזרח

שויון

5.
(1)
במדינת ישראל שווים בני-האדם בפני החוק, ושווה כבודם האישי.
(2)
בשום מקרה לא תהא המדינה מפלה אדם לטובה או לרעה, בשום מדה שהיא, מטעמי גזע, צבע-עוד, דת, לשון, מין או מטעמי מוצא לאומי, חברתי או עדתי, או מטעמי השקפות פוליטיות או אחרות, או מטעמי רכוש וקנין.
6.
(1)
החוק יוכל להביא בחשבון את ההבדלים במידת כשרו של אדם לפעילות גופנית, נפשית ומוסרית, וכן לתפקיד חברתי, או את הצורך במתן חסות משפטית מיוחדת לנשים, לילדים, לבני הנעורים, לזקנים, לנכים ולשאר סוגי בשני-האדם שייקבעו בו לתכלית זו.
(2)
החוק יוכל ליחד זכויות מסוימות לתושבי הארץ או לאזרחים.
7.
(1)
המדינה לא תעניק תוארי-כבוד העוברים בירושה.
(2)
אסור לקבל תארי אצילות זרים. אסור לקבל תארי כבוד ואותות הצטיינות זרים בלי הסכמת הממשלה.
(3)
ההוראות דלעיל אינן חלות על תארים מדעיים ומקצועיים, וגם לא על תארים של כנסיות דתיות.
8.
(1)
בהענקת כהונות ומשרות, במתן הנחות לזכויות ובהטלת מסים, מעמסות וחובות, יישמרו עקרונות השויון בקפדנות מכל בחינה בחיי המדינה, החברה, הכלכלה, התרבות, במשרדי הממשלה, בבתי-המשפט ובשאר הרשויות.
(2)
החוק יטיל עונשים:
(א)
על כל פגיעה בדיני השוויון כאמור דלעיל.
(ב)
על כל הפליה לרעה או מתן זכות-יתר, בעקיפין או במישרין ליחיד או לאגודות או לקיבוץ של בני-אדם, על שום השתייכותם לגזע או ללאום, או בשל השקפות דתיות או צבע-העור או מוצא עדתי.
(ג)
על הפצת רגעי בוז או שנאה, על הסתגרות והטפה לה, מטעמי לאום, גזע, לשון, דת, צבע-העור או מוצא עדתי.
(3)
החוקים לא ישימו מעצור להתפתחותם החפשית של המיעוטים הלשוניים והדתיים. בני המיעוטים יהיו חפשיים להשתמש בלשונם בבית, במקומות הציבוריים, בהוראה ובעבודת אלהים.

כל המחלל חופש זה יהא צפוי לעונש על פי החוק.

חופש הפרט

9.
(1)
האדם זכות לו לחיים, לכבוד, לחופש ולבטחון אישי, וכן להכרה באישיותו בפני החוק.
(2)
זכויותיו של אדם, אישיותו המשפטית, אזרחותו וקנינו לא ייפגעו מטעמים פוליטיים.
(3)
שום מס עובד או ארנונה לא יושמו על אדם, ושום זכות לא תשלל ממנו, אלא במסגרת החוקה בלבד, במקרים הקבועים בחוק, תוך מניעת שרירות-לבם של השלטונות.
10.
(1)
לא יהיו עבדים כישראל. עבודת-כפיה מותרת רק במקריים הקבועים בחוק הפלילי.
(2)
עבד או עובד-כפיה המגיע לשטח של מדינת ישראל, בן-חורין הוא.
11.
(1)
לא יהא בישראל עונש מוות.
(2)
לא יהא אדם נתון לעינויים, למלקות, או לעונש משפיל ואכזרי אחר; אחת תהא תכלית העונשים: להחזיר את העבריין למוטב.
(3)
הנחקר לא יהא נתון ללחץ או כפיה. המשתמש כלפיו באמצעי כפיה ייענש כחוק.
(4)
כליאת אדם מתוך עלילת מגע עם סניגורו או קרוביו או החזקתו במקום סתר, תהא בכל מקרה בלתי-חוקית וצפויה לעונש על-פי החוק.
(5)
שלילת החופש מאדם לשם כפיה אישית תהא מותרת רק על-פי החוק ורק במדת ההכרח.
12.
(1)
לא יאסר אדם ולא יחבש בכלא באורח שרירותי.
(2)
שום צורה של מעצר, על השגחה ושל פיקות, הנוגעת לגופו של אדם, ושום הגבלה אחרת של החופש האישי, לא תהא מותרת אלא על פי פקודה בכתב מאת שופט מוסמך.
(3)
לא תוצא פקודה כזו אלא ביחס לאדם מסוים - בצורה החוקית ובמקרים הקבועים בחוק, על יסוד טענה מתקבלת על הדעת, המלווה שבועה או מסירת הודעה.
(4)
במקרים שאינם סובלים דיחוי, והקבועים בחוק, מותר לאסור ולעצור אדם זמנית בלי הפקודה האמורה, אולם רק עד יום-החול הבא, תוך שמירת הדינים הקבועים להלן בפסקות (5) ו-(6).
(5)
במקרה כזה חייב העוצר להודיע בכתב בלי דיחוי לנעצר, על-ידי מי ועל שום מה נעצר.
(6)
כמו כן יש להביא בלי דיחוי, ולכל המאוחר במשך יום-החול הבא, נעצר כזה לפני שופט, המוסמך להוציא פקודת מעצר.

אם השופט, לאחר שתנתן לנאשם האפשרות לתת בירורים, לא יוציא, בהתאם לפסקה (3), פקודת מעצר לפני תום יום-החול הנוסף, - או אם אחד מן המועדים, שנקבעו לפי סעיף זה לא יישמר - יהיו המאסר והמעצר נחשבים לבלתי-חוקיים מלכתחילה, חוץ מאשר אם יכיר השופט בדיעבד את המאסר ואת המעצר כמוצדקים.

(7)
החוק יבטיח, בהיקף רחב ככל האpשר, את שחרורו של הנעצר בערבות כספית לא מופרזת או אף בלא ערבות כספית.
(8)
פסק דין המטיל עונש-מאסר, צו גירוש, או צו כפייה-אישית, לא יבוצעו אלא על סמך פקודה בכתב של שופט מוסמך.
(9)
כל אדם שהוצאה נגדו פקודה של מעצר או של כליאה או של מתן ערבות, יבטיח לו החוק זכות של ערעור לפני בית-דין גבוה יותר.
(10)
נענש אדם, על אף היותו חף מפשע, או נעצר, או נחבש בכלא ללא הצדקה, - זכאי הניזוק לתבוע פיצויים מן המדינה ומן האשמים בדבר.
13.
כל הנרדף על שום מלחמתו או פעולתו למען החופש, תהא לו זכות של מקלט בשטח ישראל.
14.
(1)
אזרח ישראל לא יוגלה ולא יוסגר, ואסור למנעו מלהכנס לשטח המדינה.
(2)
לא יוסגר אדם בסל עבירות פוליטיות, או במקרה שהמוסגר יהיה צפוי לרדיפות על רקע פוליטי, גזעי, דתי או לאומי.
(3)
מלבד למקרים האמורים, מותר להסגיר אדם על יסוד הסכם בינלאומי או לפי החוק.
(4)
ההסגרה לא תוצא לפועל בלי שיחליט בית-הדין המוסמך החלטה סופית על חוקיותה.
15.
(1)
כל אזרח זכאי לנוע, לבחור במקום לישיבה ארעית ולישיבת קבע, לרכוש נכסי דלא-ניידי, לעסוק במקצועו או במשלח-ירו ולהשתכר בכל שטח המדינה באין מפריע.
(2)
החוק יתאים את השמוש בזכויות אלה לצרכי טובת-הכלל, הבריאות, הסדר והבטחון.
(3)
כל אזרח חפשי לצאת מתחומי המדינה ולהכנס לתוכה.
(4)
כל אזרת השוהה בחוץ-לארץ נהנה מחסותה המשפטית של המדינה
(5)
למען איסוף נתונים סטטיסטיים יכול החוק להטיל חובות מתאימות.

חסינות הדירה וחליפת-מכתבים

16.
(1)
דירתו של האדם קודש היא. לא יכנס אדם לדירת חברו אלא ברשותו או במקרים הקבועים בחוק.
(2)
לא יאוכסנו חיילים או בני-אדם אחרים בדירתו של אזרח בלי הסכמתו.
(3)
אסור לערוך חיפושים וכן לפשפש בחפצים ולהחרימם החרמה זמנית או סופית, חוץ מאשר במקרים הקבועים בחוק ובאופן הקבוע בחוק, תוך עמידה באותה על הערובות החוקתיות, הקבועות לשם הגנה על החופש האישי.
(4)
בדיקת בנינים ותוכם מטעמי בריאות, מוסר ציבורי, בטחון הבניה, וגבית מסים, תהא מותרת במרת ההכרח, על-פי החוק.
(5)
הפוגע באורח בלתי-חוקי בחסינות הדירה יהא צפוי לעונש על-פי החוק.
17.
(1)
לא יחוללו החופש והסודיות של מכתבים, מברקים, שיחות בטלפון וחליפת-דברים בבל צורה שהיא.
(2)
הזכויות הנ"ל תוגבלנה רק על סמך פקודה בכתב של שופט מוסמך במקרים הקבועים בחוק.
(3)
חילול בלתי-חוקי של סודיות חליפת-דברים, ביחוד אגב שימוש-לרעה בהזדמנויות הכרוכות בתפקיד רשמי, יהא צפוי לעונש על-פי החוק.

דת וחופש המצפון

18.
(1)
הדת וקיום מצוותיה יכולים להשען רק על ההכרה הפנימית והשכל, ולא על כפיה מן החוץ.
(2)
חופש גמור של מצפון ואמונה נתן לאדם, וחובה עליו לנהוג יחס של סובלנות וכבוד לחופש המצפון והאמונה של זולתו.
(3)
זכאי אדם לעבוד את האלהים ברבים כמנהגי דתו, ביחידות או בצוותה, תוך שמירה על הסדר הציבורי ועל דרך-ארץ ובאופן זה עצמן להפיץ את דעותיו ואת השקפות-אמונתו.
(4)
חילול השם, פגיעה ברגשות הדת, הפרעת עבודת האלהים, חילול קדושתם של בתי-תפלה ובתי-קברות, יהיו צפויים לעונש על פי החוק.
(5)
המסד המוסרי וההיסטורי למדינת ישראל ואמונת רוב רובם של אזרחיה, תופשת במדינה מקום מיוחד בין האמונות הדתיות בעלות זכויות שוות.
19.
(1)
שום חוק ושום רשות ציבורית לא יכריחו אדם להשתייך אל קהלה דתית, לקיים את מצודת הדת, אפילו הוא מחזיק בהם, או לקבל על עצמו עונש כל-שהוא או מעשי-תשובה בשל השקפותיו על הדת, - או לתרום תרומות לאיגוד דתי שאינו משתייך אליו.
(2)
כל שבידו סמכות של הורה או של אפוטרופוס, זכאי להחליט בענין דתם של ילדים עד שנתם החמש-עשרה. מי שמלאו לו שמונה-עשרה שנה, יוכל להחליט החלטה כזו על דעת עצמו בנוגע לעצמו.
20.
(1)
שבת ומועדי ישראל יהיו ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל.
(2)
החוק יבטיח לבני המיעוטים הדתיים את הזכות לקיים את חובת יום המנוחה השבועי ומנוחת המועדים בימים הקבועים בדתם.
21.
(1)
כל קהלה דתית תהא זכאית, בתוך מסגרת החוקים הכללית, לנהל עניני דת וגמילות חסד,לרכוש ולהחזיק ברשותה נכסים נדים ובלתי נדים ולסדר אותם כטוב בעיניה, לחייב את חבריה בתשלום מסים ללגבותם [ולגבותם] וכן לנטול חלק בארגונם של בתי-דין דתיים, ולפתח פעולה גם בכיוונים אחרים על-פי הרשאה מיוחדת מטעם החוקים.
(2)
כל קהלה דתית הקיימת במדינה ברגע שחוקה זו תכנס לתקפה, וכל קהלה דתית שהמדינה תעניק לה הכרה נוספת, תהנה משווי-זכויות גמור.
(3)
לרבנים, מורי הוראה ולכוהני-דת אחרים, יבטיה החוק במדה שווה זכויות מתאימות למעמדם.
(4)
חבר של קהלה דתית זכאי לצאת ממנה ולשנות את השתייכותו אל קהלה דתית. החוק יכול לקבוע את צורת השימוש בזכויות אלה.
(5)
אגורה בעלת אופי דתי, שאינה קהלה דתית מבחינה משפטית, - תהנה מן החירויות ומן הזכויות השמורות לאגודות.
22.
(1)
החוק יבטיח לכל אדם, שאינו משתייך לקהלה דתית, את האפשרות החוקית לבוא בברית הנישואים ולבטלם, קבורה הוגנת וכן דרך משפטית בכל הענינים הנוגעים למעמדו האישי.
(2)
המדינה תבטיח, בדרך של חוק, רישום של לידות, של נישואים ושל מיתות.
23.
(1)
המדינה תשמור על קדושתם של כל המקומות הקדשים.
(2)
חופש הגישה, הביקור והמעבר אל המקומות הקדושים, יובטח לכל אדם ללא הבדל, במדה שהדבר לא יפגע בצרכי הבטחון של המדינה, בסדר הציבורי ובנימוס.
(3)
לא יוטלו מסים על מקומות קדושים שהיו פטורים ממס עד שעה זו. שום תיקון בשיטת המסים לא יצמצם את זכויות-היתר האמורות, ולא יפלה לטובה מישהו מבין בעליהן.
(3)
הקלות במסים לבנינים וחלקות-אדמה המשמשים לעבודת האלהים, ולבעלי בנינים אלו, ייקבעו בחוקים.

חופש ההבעה

24.
(1)
חופש הדעה נתון לאדם, ורשאי אדם להביע את דעותיו והשקפותיו ולהפיצן ברבים.
(2)
חופש הדעה כולל גם את החופש לאסוף ידיעות ונתונים, לבדוק, לקבל ולמסור אותם, ולהשמיע דעות והשקפות בעזרת כל אמצעי ההבעה הקיימים ובהרס בדיבור-פה, בכתב, בדפוס, ברדיו ובמכשירים מיכניים.
(3)
גבולות המדינה לא ישמשו מעצור מבחינה זו.
(4)
לא יוטרד אדם ולא יפגע על שום שהשתמש בחירויות ובזכויות אלו. חובות הנובעות מן היחסים בין עובד לנותן-עבודה לא ישמשו בשום פנים ואופן כמעצור לקיום החירויות והזכויות הללו בפועל.
(5)
לא יחקקו חוקים המגבילים מת חופש הדעה והבעת הדעה, או המניחים אפשרות של הנהגת צנזורה, או המתנים יסוד או ניהול של בית-דפוס, משרדים להכפלה, הוצאות, כתבי עת, תחנות שידור - בקבלת רשיון מאת השלטונות או במתן ערבות כספית.
(6)
מותר להטיל, בדרך של חוק, חובת רישום, ולהורות הוראות סדר המבטיחות את קביעתו של אחראי במקרה על שימוש לרעה בחופש ההבעה, או המיועדות להקל על מניעת הנזקים הנובעים משימוש לרעה כזה.
(7)
החוקים יוכלו להגביל חירויות אלו בכל הנרגע ליסוד ולניהול של תיאטרונות ושל בתי-קולנוע, לנוכחות של בני הנוער בהצגות ובתערוכות פומביות, ולנקיטת אמצעים נגד ספרות ואמנות פורנוגראפית.
25.
(1)
השימוש לרעה בחירויות ובזכויות, הקבועות בסעיף הקודם, יהא כרוך, במקרים ובתנאים הקבועים בחוקים, באחריות משפטית, פלילית ואזרחית.
(2)
לא יוחרם דבר-דפוס או עצם המביע מחשבה, ולא יוטל איסור על הצגה או על תערוכה, אלא על יסוד פקודה מנומקת מאת בית-הדין המוסמך, במקרים של עבירות שכל עיקרן תוכן רעיוני של דבר-דפוס, עצם או הצגה או תערוכה, או במקרה של הפרת ההוראות של רישום או של סדר.
(3)
במקרים האמורים, וכשיש צורך דחוף בדבר, מותר להחרים החרמה זמנית דבר-דפוס או עצם המביע מחשבה, או להטיל איסור זמני על הצגה או על תערוכה, רק באורח הקבוע בחוק, תוך שמירה נאותה על הערובות החוקתיות, הקבועות לשם הגנה על החופש האישי.
(4)
מעשה ההחרמה הזמנית או האיסור יחשב לבלתי-חוקי מבראשונה, אם לא יובא לפגי השופט המוסמך במשך יום-החול הבא, למען יוציא הלה צו החרמה, או אם יסרב השופט להוציאו.
(5)
החוק יוכל לצוות ציווי כללי לגלות ברבים את המקורות הכספיים של כתבי-עת.

חופש ההתקהלות וההתאגדות

26.
(1)
האזרחים זכאים להתאסף יחד ולערוך אספות בצורה שקטה ובלי נשק תוך שמירה על דרך-ארץ, של הסדר הציבורי ועל זכויותיו של צד שלישי.
(2)
החוק יוכל להטיל איסור על עריכת בל אספה בקוטר של 200 מטר ממושבו של בית הנבחרים או בקוטר של 100 מטר ממעונה של ועדת-בחירות ציבורית בשעת מילוי תפקידם.
(3)
החוק יוכל לחייב את המכנסים אספה תחת כפת הרקיע, במקום ציבורי ובלתי-גדור, או את האומרים לערוך במקום ההוא גם תהלוכה או הפגנה - להודיע על כך מראש לרשות המוסמכת, במועד שהחוק יוכל לקבעו לזמן לא יותר ממושך מאשר עד שבעה ימים, ובצורה הקבועה בו.
(4)
הרשות המוסמכת רשאית להטיל איסור על עריכת אספה או הפגנה כזו בשים לב לאי-חוקיות של מטרותיה או לסכנה הנשקפת ממנה לבטחון הציבורי.
(5)
החוק יוכל לחייב את המכנסים אספה פומבית להבטיח גישה ומקום נאות לנציגי הרשות המוסמכת.
(6)
אין הרשות המוסמכת רשאית לפזר אספה, תהלוכה או הפגנה, אלא לאחר שהאספה, התהלוכה או ההפגנה נעשתה מפאת מקומה, אפיה או מהלכה, לבלתי-חוקית לפי הוראות הדין הפלילי.
(7)
במקרה של הטלת-איסור או פיזור של אספה, תהלוכה או הפגנה, רשאים המכנסים לדרוש חות-דעת של בית-דין. אם יבטל בית-הדין את צו האיסור של האספה או את צו פיזורה, יהפכו צווים אלו לבלתי-חוקיים מלכתחילה.
27.
(1)
האזרחים זכאים להתאגד באגודות באין מפריע, בלי נטילת רשות מן השלטונות לשם פעולה שהחוק הפלילי אינו אוסר אותה על יחידים.
(2)
החוק יוכל להטיל על מיסדי אגודה ועל חברי הנהלתה את החובה למסור הודעה לרשות המוסמכת במועדים הנכונים, לשם רישום הנתונים הנוגעים למטרות, לתקנון ולהרכב ההנהלה של האגודה ולשאר הפרסים שיש לגלותם בשים לב לענינו על צד שלישי ולסדר הציבורי
(3)
המפלגות הפוליטיות בנות-חורין הן, ואין חלות עליהם החובות הקבועות בפסקה הקודמת ביחס לאגודות אחרות.
(4)
אסור להקים אגודות חשאיות, אגודות אשר מטרתן היא פעולה שהחוק הפלילי אוסר אותה על יחידים, אגודות במחייבות את חבריהן בשמירת סודות מפני השלטונות או במשמעת מוחלטת או בנאמנות בלתי מוגבלת, או בשבועה בעלת תוכן דומה, וכן אגודות השואפות להשיג מטרות פוליטיות על-ירי ארגון בעל אופי צבאי או של הכשרה צבאית או של התעמלות או של אספורט.
(5)
אגודה שהוטל אליה איסור או אגודה שאינה קיימת למעשה, או אינה ממלאת זמן ממושך, הקבוע בחוק, את החובות הנ"ל של מסירת הודעה, תפורק על-ידי בית-הדין המוסמך על-פי הצעתה של הרשות המוסמכת. זכות הערעור תהיה שמורה. באותה שעה עצמה שפונים אל בית-הדין למען יחליט על פירוק האגודה, מותר להטיל איסור זמני על פעולתה או להטיל עליה השגחה מטעם השלטונות לתקופה של שלשה חדשים ופעם אחת בלבד. צו כזה פג תקפו אם יסרב בית-הדין לפרק את האגודה.
(6)
החוק יקבע את התנאים הפורמליים לרכישת אישיות מפשטית על-ידי אגודה.

חופש המדע

28.
לא תחול כל הגבלה על חופש המדע והמחקר המדעי, ולא על פרסום תוצאותיהם.

חופש הקובלנא

29.
(1)
כל תושב של הארץ זכאי למנות אל בית-הנבחרים או אל חבריו, אל הנשיא, אל הממשלה ואל הרשויות המוסמכות, ולהגיש לפניהם בקשות, תלונות או הצעות.
(2)
גם יחיד וגם מספר בני אדם ביחד, יוכלו להשתמע בזכות זו של הגשת קובלנא.
(3)
החוק הפלילי יטיל עונשים על כל המפריע את השימוש-בפועל בזכות זו.

הגנה על החופש

30.
העובדה שהחוקה פורטת זכויות מסוימות של עם ישראל, של האדם ושל האזרח, לא תתפרש כשלילה או כצמצום של זכויות וחירויות אחרות שנתיחדו להם.
31.
(1)
החירויות והזכויות, שהחוקה ערבה להן, לא יסללו משום אדם, ואסור לפגוע בהן.
(2)
פקיד או מוסד של המדינה, של דשות מקומות או של גוף ציבורי, אשר יפגע - מדעת או מתוך רשלנות, על-ידי עשית מעשה או אי-עשיתו - בחירותו או בזכותו המובטחת של אדם, בניגוד להוראות החוקה, יהיה אחראי לכך על-פי החוק האזרחי והפלילי.
(3)
במקרים האסורים תובטח גם לניזוק הזכות להגיש תביעה לפני בית-דין מכל סוג. בסקרים כאלה לא יעוכב משפט פלילי, לא בדרך של חנינה, ולא על ידי התובע הכללי וקטיגור רשמי אתר, לפני מתן פסק-הדין הסופי.
(4)
האחריות האזרחית תחדל במקרים האמורים על המדינה, על הרשויות המקומיות ועל המוסדות הציבוריים, שבשמם פעל הפקיד או מוסד אחר, או חייב היה לפעול.
32.
(1)
בשעת סכנה בלתי-אמצעית לקיומה של המדינה, עקב פלישת זרים ופעולות צבאיות, או עקב התקוממות עממית מזוינת, ובמסגרת הצרכים ההכרחיים הכרוכים בהן, - מותר לקבוע בחוק מיוחד הגבלה של זכויות האזרחים, הכלולות בסעיפים 11, 14, 16, 17, 24, 25, 26, ו-27 או של אחדות מהן, לפרק-זמן הקבוע בו ושלא יעלה על שנה אחת.
(2)
חוק כזה יתנה את שלילת תופש האדם על-פי החלטת הרשות במתן פיצויים, ויחייב את הרשות להביא בכתב בפני הנעצר את טעמי מעצרו, מתוך ציון עובדות ממשיות, תוך שבעה ימים משעת מעצרו.
(3)
הנעצר יהא רשאי לפנות אל בית-הדין למען יצוה לשחררו מטעמים שיסודם בחוק. הנעצר רשאי גם להזים לפני בית-הדין את ההאשמות שהשלטונות ציינום כטעמים למעצרו. יוכיח הנעצר את צדקת טענותיו, יצווה בית הדין לשחרר אותי, אך גם אם לא יעלה ביד הנעצר להוכיח זאת, ביד בית-הדין לצוות לשחררו.
(4)
חוק שהוצא בהתאם לפסקה (1), תקפו ניתן לערעור, כתקפו של כל חוק אחר.
33.
(1)
זכאי אדם להתנגד בפועל לדיכוי ולעריצות, ולהתגונן, לפי הצורך, מפני כל התנקשות בלתי-חוקית בחייו, בשלמות גופו, בכבודו או בקנינו.
(2)
חללה הרשות את זכויות האדם והאזרח, וגם הערובות החוקתיות חדלו למעשה מלהיות למגן לו, יהא המרד לזכות ולחובה לעם ולכל חלק בקרב העם.

פרק ג': מגילת הזכויות החברתיות

34.
(1)
המשטר הכלכלי של המדינה יהיה מיוסד על עקרוני הצדק החברתי, - ובהתאם לעקרונים אלו יבטיח ליחיד ולמשפחה את התנאים הדרושים לקיומם ולהתפתחותם.
(2)
החוק יטיל על המדינה, על הרשויות המקומיות ועל המוסדות שיוקמו במיוחד לצורך זה, וכן על הקהלות הדתיות בהסכמתן, חובות הנובעות מן הפסקה הקודמת.
(3)
את קיום החובות האמורות אפשר לתבוע בדרך משפטית רק על פי הרשאה מיוחדת מסעם החוק.

יחסי משפחה

35.
(1)
המשפחה כיחידה טבעית, ראשונית ויסודית, הריהי בעלת זכויות טבעיות ובלתי-ניתנות-לקיפוח, הקודמות לכל תחוקה - ועם זאת, זכות לה לחסות החברה.
(2)
האמהות, ילדים ונוער, זכות להם לחסות מיוחדת של התבדה.
(3)
האם תהא פטורה מן ההכרח הכלכלי של עבורה בשכר הפוגעת בחובות המשפחה, - על-ידי שתקבל עזרה מן החברה. מצד אחר, תובטח לה, כפי מדת נטיותיה, האפשרות לעסוק בעבורה מקצועית מחוץ לביתה במדה שווה לגבר - על ידי שתאורגן חסות קיבוצית לטפה.
(4)
המשפחות בעלות ילדים רבים, זכות להן לסיוע מיוחד של החברה.
36.
(1)
הנישואים הם צורת-הארגון המשפטית של המשפחה.
(2)
גבר ואשה, מבוגרים בגופם ורוחם, לאחר הגיעם לגיל שייקבע על ידי החוק, זכאים לבוא בברית נישואים וליסד משפחה.
(3)
איש ואשתו, זכויות שוות להם בנישואים. החוק יוכל לקבוע דינים ככל הדרוש לשמירת קיומה ואחדותה של המשפחה.
(4)
ברית הנשיואים אינה חוקית בלי הסכמה חפשית ואישית של האיש והאשה.
37.
(1)
חינוך הבנים הריהו זכות וחובה עליונה להורים.
(2)
הורים שאינם מקיימים חובה זו כראוי, יוכל החוק לקבוע אמצעים לתיקון הדבר לטובת ענינם של ילדיהם.
(3)
החוק יבטיח לילדים שאינם פרי הנישואים שווין משפטי וחברתי גמור, במדה שאפשר להשלים בינו לבין יחס-הנישואים של האב והאם - וכן בינו לבין עניני הילדים שהם פרי הנישואים.
(4)
החוק יקבע את אופן חקירת האבהות ויבטיח את זכויותיו של ילד, שנולד מחוץ לנישואים, כלפי אביו ואמו, וכן יקל עליהם לתת לו מעמד שוה עם מעמדם על ילידי-נשואין.
(5)
המדינה הבטיח חסות נאותה לילדים שנטלה מהם מסבה כל שהיא חסות הורים.

קהלות מקומיות

בטחון חברתי

הוראה

עבודה

רוח של יזמה

רכוש ואמצעי-ייצור

פרק ד': חובות האדם והאזרח

פרק ה': רבונות

פרק ו': הרשות המחוקקת ובית הנבחרים

רשות מחוקקת

מבנה בית הנבחרים

פעולת בית הנבחרים

תחוקה

עניני כספים

סמכויות אחרות של בית הנבחרים

פרסום החוקים

רפרנדום ויזמת העם

מועצה כלכלית של המדינה

פרק ז': הנשיא, הממשלה והרשויות המבצעות

הרשות המבצעת

הנשיא

הממשלה

המנגנון

פרק ח': בתי-הדין והרשות השופטת

עקרונים כלליים

בתי-הדין

המועצה העליונה של בתי-הדין והשופטים

האחריות הפלילית

הוראות מעבר