העמק דבר/פתיחה לספר ויקרא

פתיחה לספר ויקרא

זה הספר, הנקרא תורת כהנים, רבו בו פנים יותר משאר חלקי התורה, כדתניא בסנהדרין דף ק"ג עמוד ב': "מנשה היה שונה חמישים וחמישה פנים בתורת כהנים, אחאב שמונים וחמישה, ירבעם מאה ושלושה". ואע"ג שהדקדוקים בתורה מצד איזה ייתור או שינוי בין פרשה לפרשה השווה בעניינה אשר ניתן לפרש ולדקדק שווין בכל הספרים, כי אין דבר ריק בכל התורה כולה, מכל מקום, רבו פנים בייחוד בזה הספר יותר. והיינו משום דבאמת יש הרבה דרשות והלכות שלא למדו חז"ל בספרא מחמת הדיוק והקושי שבלשון המקרא, אלא משום שהקבלות בע"פ בזה הספר הוא לרוב, כי מלא הלכות הרבה יותר מכל הספרים, ואין קבלה שאינו מרומז במקרא, משום הכי דקדקו ופירשו בפן אחד, והעמידו הרבה קבלות. והוסיפו עוד בפן אחר, ללמד שיש לרמז בו עוד קבלות אלו, וכן הרבה. אבל אם לא היו ההלכות מקובלות לא היו מוצאים מדיוק המקרא הלכות אלו, ומשום הכי משונה נגעים מאהלות, כדאיתא בחגיגה ספ"א: "נגעים, מקרא מרובה והלכות מעוטות; אהלות, מקרא מועט והלכות מרובות". אע"פ שאל אחד נתן שתי פרשיות אלו. אבל ההפרש אינו מצד תורה שבכתב, אלא מצד תורה שבע"פ, שבאהלות היו קבלות מרובות מבנגעים, על כן עשו רמזים יותר בפרשת אהלות מבפרשת נגעים. וכן תראה שהתנא דספרי זוטא העמיס הרבה דרשות יותר מבספרי שלפנינו, ואין ביניהם מחלוקת בדינים, אלא שזה התנא העמיס הקבלות הידועות להם שיהא מרומז במקרא יותר מזה התנא. ואחר כל זה, הדבר מובן שאין כל הדרשות נוגעות לפשט המקרא שעלינו לעשות את דברי התורה, שפירושו להבין ולהשכיל בדיוק לשון המקרא ולהעמידו עה"נ, כמו שכתבתי בפירוש המקרא דברים ל"ב מ"ו.

אמנם, ודאי הרבה דרשות יש בספרא שהעלו התנאים מדיוק המקרא, אפילו לא היו מקובלים, ומשום הכי יש מחלוקת בין התנאים, מר דייק הכי ומר דייק הכי. דרשות כאלו נקראו פשט המקרא לפי הבנת הלשון בדיוק, ולא על פי הספרא לבד עמדנו על כל הספר בדיוקן, אלא הרבה דיוקים באו בתלמוד, כמו דאמר רבא בגיטין סוף פרק ד': קרא דייקי דקניין הפירות לאו כקניין הגוף. ובבבא מציעא דף (מ"ח) [מ"ז] קרא דייקי שמשיכה קונה. וכן הרבה פרשיות עמדנו על סדר דיוקן על פי המדרש רבה, כמו פרשת יום הכפורים בפרשת אחרי (ויקרא טז), שנאמרה שלא על הסדר. אכן, על פי המדרש רבה שאהרן היה רשאי ליכנס לפנים בכל יום בסדר הפרשה, ואצלו היה הסדר נכון כמו שכתב הגר"א ז"ל. וכן פרשת שחוטי חוץ (ויקרא יז), מבואר ברבה שבמדבר היתה אזהרה זו באופן אחר מלדורות, ועל פי זה מובן פירוש הפסוק על נכון. ובספרא לא חש התנא אלא להעמיד קבלות שנוגע לדורות, שיהיו מרומזים במקרא.

ועוד יש הרבה מקראות שלא נתפרש דיוק הלשון בספרא, מחמת שלא היו בהם קבלות ולא העלו בזה המקרא. ואנחנו בעניותנו ובעזר ה' החונן יתברך עמדנו על דיוק כמה מקראות; לא להעלות איזה חידוש מעצמנו חס וחלילה, אלא שעל פי הדיוק אנו עומדים על הרבה קבלות והלכות שבא בגמרא, כמו שהראינו בפרשת בחוקותי (ויקרא כז טו), דיוק הלכה דרבא שהקדש מפקיע מידי שעבוד. ובזה נתבאר יותר אור הלכה זו. ועוד הרבה יש בזה הספר. וכבר הראינו בחיבורנו העמק שאלה בסימן ס"ז ובסימן ק"ג, שרבינו בעל השאילתות הראה לדעת הלכות שבגמרא בדיוק המקרא אף על גב שלא נזכר בתלמוד, ומזה נתבררה ההלכה יותר.

וכבר אמרו בבראשית רבה פרשה ג': "(בראשית א ד): "וירא אלקים את האור כי טוב" — כנגד ספר ויקרא, שהוא מלא הלכות רבות". ומשמעו: כמו שטוב לעיניים לראות את השמש, מקור האור המאיר, שבזה נהנה מן האור יותר, כך טוב לראות הספר ויקרא, מקור מוצא הלכות רבות שבתלמוד, שבזה עומדים על אור ההלכות ביותר.

ועוד יש הרבה דיוקי מקראות שלא עמדנו עליו, ולא העלינו ביאורה,

ואין בידינו המלאכה לגומרה,

והמקום יתברך ברחמיו יעמידנו על קרן אורה,

ויעזור לנו להגביר חיילים בתורה.

אמן.

ראו: העמק דבר על ויקרא.