הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/יום העצמאות
הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
יוֹם הָעַצְמָאוּת
"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.
| נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה) |
|---|---|---|---|---|
| מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח) | ||||
| נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד") | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא | תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי | דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית | סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי |
| דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" | ||||
יוֹם הָעַצְמָאוּת
תְּפִלַּת עַרְבִית לְיוֹם הָעַצְמָאוּת
מתלבשים בבגדי חג ומתכנסים בבתי הכנסת ברוב עם לתפילת ערבית. לפני תפילת ערבית פותחים במזמורי הודיה ודברי שבח:
תהלים קז
הֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי יְיָ, אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד צָר. וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם, מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִיָּם. תָּעוּ בַמִּדְבָּר, בִּישִׁימוֹן דָּֽרֶךְ; עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָֽאוּ. רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם. וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶֽרֶךְ יְשָׁרָה, לָלֶֽכֶת אֶל עִיר מוֹשָׁב. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כִּי הִשְׂבִּֽיעַ נֶֽפֶשׁ שֹׁקֵקָה, וְנֶֽפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא־טוֹב.
יֹֽשְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת, אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל. כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי־אֵל, וַעֲצַת עֶלְיוֹן נָאָֽצוּ. וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם; כָּשְׁלוּ וְאֵין עֹזֵר. וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יוֹצִיאֵם מֵחֹֽשֶׁךְ וְצַלְמָֽוֶת, וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹֽשֶׁת, וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּֽעַ.
אֱוִלִים מִדֶּֽרֶךְ פִּשְׁעָם, וּמֵעֲוֺנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. כׇּל־אֹֽכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם, וַיַּגִּֽיעוּ עַד־שַֽׁעֲרֵי מָֽוֶת. וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם; מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם, וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה, וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה.
יוֹרְדֵי הַיָּם בׇּאֳנִיּוֹת, עֹשֵׂי מְלָאכָה בְּמַֽיִם רַבִּים. הֵֽמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי יְיָ, וְנִפְלְאוֹתָיו בִּמְצוּלָה. וַיֹּֽאמֶר, וַיַּעֲמֵד רֽוּחַ סְעָרָה; וַתְּרוֹמֵם גַּלָּיו. יַעֲלוּ שָׁמַֽיִם, יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת; נַפְשָׁם בְּרָעָה תִתְמוֹגָג. יָחֽוֹגּוּ וְיָנֽוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר, וְכׇל חׇכְמָתָם תִּתְבַּלָּע. וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם, וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם. יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם. וַיִּשְׂמְחוּ כִי־יִשְׁתֹּֽקוּ; וַיַּנְחֵם אֶל מְחוֹז חֶפְצָם. יוֹדוּ לַייָ חַסְדּוֹ, וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. וִירוֹמְמֽוּהוּ בִּקְהַל־עָם, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלֽוּהוּ.
יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר, וּמֹצָֽאֵי מַֽיִם לְצִמָּאוֹן. אֶֽרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה, מֵרָעַת יֽוֹשְׁבֵי בָהּ. יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם־מַֽיִם, וְאֶֽרֶץ צִיָּֽה לְמֹצָֽאֵי מָֽיִם. וַיּֽוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים, וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב. וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים; וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה. וַיְבָרְכֵם, וַיִּרְבּוּ מְאֹד; וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט. וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹֽׁחוּ, מֵעֹֽצֶר רָעָה וְיָגוֹן. שֹׁפֵךְ בּוּז עַל נְדִיבִים, וַיַּתְעֵם בְּתֹֽהוּ לֹא־דָֽרֶךְ. וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעֽוֹנִי, וַיָּֽשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת. יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ; וְכׇל עַוְלָה קָֽפְצָה פִּֽיהָ. מִי חָכָם וְיִשְׁמׇר־אֵֽלֶּה, וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְיָ.
תהלים צז
יְיָ מָלָךְ, תָּגֵל הָאָֽרֶץ; יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים. עָנָן וַעֲרָפֶל סְבִיבָיו, צֶֽדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ. אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ, וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו. הֵאִֽירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל, רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָֽרֶץ. הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַֽסּוּ מִלִּפְנֵי יְיָ, מִלִּפְנֵי אֲדוֹן כׇּל הָאָֽרֶץ. הִגִּֽידוּ הַשָּׁמַֽיִם צִדְקוֹ, וְרָאוּ כׇל הָעַמִּים כְּבוֹדוֹ. יֵבֹֽשׁוּ כׇּל עֹֽבְדֵי פֶֽסֶל, הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים; הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כׇּל אֱלֹהִים. שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן, וַתָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה, לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ יְיָ. כִּי אַתָּה, יְיָ, עֶלְיוֹן עַל כׇּל הָאָֽרֶץ; מְאֹד נַעֲלֵֽיתָ עַל כׇּל אֱלֹהִים. אֹהֲבֵי יְיָ, שִׂנְאוּ רָע; שֹׁמֵר נַפְשׁוֹת חֲסִידָיו, מִיַּד רְשָׁעִים יַצִּילֵם. (ש"ץ) אוֹר זָרֻֽעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה. שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּייָ, וְהוֹדוּ לְזֵֽכֶר קׇדְשׁוֹ.
תהלים צח
מִזְמוֹר. שִֽׁירוּ לַייָ שִׁיר חָדָשׁ, כִּי נִפְלָאוֹת עָשָׂה. הוֹשִֽׁיעָה לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרֽוֹעַ קׇדְשׁוֹ. הוֹדִֽיעַ יְיָ יְשׁוּעָתוֹ, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם גִּלָּה צִדְקָתוֹ. זָכַר חַסְדּוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לְבֵית יִשְׂרָאֵל; רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָֽרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵֽינוּ. הָרִֽיעוּ לַייָ, כׇּל הָאָֽרֶץ, פִּצְחוּ וְרַנְּנוּ וְזַמֵּֽרוּ. זַמְּרוּ לַייָ בְּכִנּוֹר, בְּכִנּוֹר וְקוֹל זִמְרָה. בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר, הָרִֽיעוּ לִפְנֵי הַמֶּֽלֶךְ יְיָ. יִרְעַם הַיָּם וּמְלֹאוֹ, תֵּבֵל וְיֹֽשְׁבֵי בָהּ. נְהָרוֹת יִמְחֲאוּ כָף, יַֽחַד הָרִים יְרַנֵּֽנוּ. (ש"ץ) לִפְנֵי יְיָ כִּי בָא לִשְׁפֹּט הָאָֽרֶץ; יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק, וְעַמִּים בְּמֵישָׁרִים.
ושרים:
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ קֽוּמִי אֽוֹרִי;
עֽוּרִי עֽוּרִי שִׁיר דַּבֵּֽרִי כְּבוֹד יְיָ עָלַֽיִךְ נִגְלָה.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
לֹא תֵבֹֽשִׁי וְלֹא תִכָּלְמִי מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי;
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֽוֹצִי וְאֶת יְיָ תַּעֲרִֽיצִי;
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי וְנִשְׂמְחָה וְנָגִֽילָה.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
יש מברכים "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" (כל הקהל מברך, הש"ץ מסיים בקול רם והציבור עונה אחריו "אָמֵן"):[1]
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽנוּ וְקִיְּמָֽנוּ וְהִגִּיעָֽנוּ לַזְּמַן הַזֶּה.
מתפללים תפילת ערבית במנגינה של יום טוב.
לא אומרים "וְהוּא רַחוּם" אלא מתחילים ב"בָּרְכוּ" כמו בליל חג.
יש נוהגים לחתום "וּפְרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ" בברכת "הַשְׁכִּיבֵֽנוּ" כמו ביום טוב.
יש נוהגים לומר "עַל הַנִּסִּים" בברכת "מוֹדִים" בתפילת העמידה (ובברכת המזון).
יש נוהגים לקרוא הַלֵּל בלילה לאחר תפילת העמידה (לפני קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל").
אחרי קַדִּישׁ "תִּתְקַבַּל" פותחים את ארון הקודש ואומרים (ש"ץ וקהל):
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, יְיָ אֶחָד.
שלוש פעמים:
יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים.
ש"ץ וקהל:
מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵֽינוּ וְלָֽנוּ וּגְאָלָֽנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, הוּא יִגְאָלֵֽנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה בְּקָרוֹב, וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽנוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ. חֲבֵרִים כׇּל יִשְׂרָאֵל, וְנֹאמַר אָמֵן.
הש"ץ קורא בטעמי המקרא:
במדבר י, ט-י
וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְרֹ֑ת וְנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְיָ֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃ וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חׇדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְיָ֥ אֱלֹהֵיכֶֽם׃
תוקעים תקיעה גדולה בשופר ושרים:
לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַֽיִם הַבְּנוּיָה.
כל הקהל אומר:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁזָּכִֽינוּ לְאַתְחַלְתָּא דִּגְאֻלָּה, כֵּן נִזְכֶּה לִשְׁמֹֽעַ קוֹל שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מְשִֽׁיחַ צִדְקֵֽנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵֽינוּ.
ושרים במנגינת "הַתִּקְוָה":
תהלים קכו
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
אחרי ספירת העומר וסוף התפילה שרים:
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.
מברכים איש את רעהו:
מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה.
תְּפִלַּת שַׁחֲרִית לְיוֹם הָעַצְמָאוּת
קוראים פסוקי דזמרה של שבת ויום טוב כמו בהושענא רבה: מוסיפים בהם "מִזְמוֹר לְתוֹדָה", ובסופם אין אומרים "נִשְׁמַת" אלא חוזרים ל"יִשְׁתַּבַּח". את תפילת שחרית מתפללים במנגינה של חג.
יש נוהגים לומר "עַל הַנִּסִּים" בברכת "מוֹדִים" בתפילת העמידה (ובברכת המזון).
אין אומרים תחנון; לאחר חזרת הש"ץ קוראים הַלֵּל ואומרים חצי קדיש. בימי שני וחמישי קוראים בתורה.
אחרי הלל, ולאחר קריאת התורה וגלילת ספר התורה (אם חוגגים את יום העצמאות בשני או בחמישי), קוראים את הפטרת "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד..." (ללא ברכות לפניה ולאחריה).
אומרים את התפילות לשלום המדינה וחיילי צה"ל, וממשיכים ב"אַשְׁרֵי", "וּבָא לְצִיּוֹן" (אין אומרים "לַמְנַצֵּֽחַ"); "עָלֵֽינוּ" וסוף התפילה.
אחרי תפילת שחרית יש נוהגים לשיר את "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" במנגינת "הַתִּקְוָה" ו"אֲנִי מַאֲמִין":
תהלים קכו
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת. בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִֽינוּ כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּֽינוּ, וּלְשׁוֹנֵֽנוּ רִנָּה; אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵֽלֶּה. הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּֽנוּ, הָיִֽינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵֽנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּֽגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹֽרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶֽשֶׁךְ הַזָּֽרַע; בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ; וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ, עִם כׇּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכׇל יוֹם שֶׁיָּבֹא.
הערות
עריכה- ^ ברכת "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" בשם ובמלכות נמצאת בהנחיות הראשונות של הרבנות הראשית משנת תש"ט, ולאחר מכן שוב בתקופתו של הרב שלמה גורן (בין השאר בשנת תשל"ו). בתקופות אחרות השמיטה הרבנות הראשית את הברכה. מקומה של ברכת "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" בהנחיות הראשונות היה בסוף תפילת ערבית, מיד אחרי תקיעת השופר ולפני "לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַֽיִם הַבְּנוּיָה" (!). אך בהנחיותיו של של הרב גורן מברכים "שֶׁהֶחֱיָֽנוּ" בתחילת תפילת ערבית (לפני "בָּרְכוּ"). לפרטים נוספים וצילומים של חלק מהמסמכים המקוריים ראו במאמרו של הרב שמואל כ"ץ, "הרבנות הראשית ויום העצמאות", בתוך הרבנות הראשית לישראל, שבעים שנה לייסודה (תרפ"א-תנש"א): סמכותה, פעולותיה, תולדותיה (ירושלים: הוצאת היכל שלמה, תשס"ב), כרך ב, עמ' 804-966.