הסידור השלם (בירנבוים)/אשכנז/הלל

הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם
הַלֵּל

---

---

"הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם" הוּא סִדּוּר תְּפִלָּה דִּיגִיטָֽלִי, עִבְרִי וְצִיּוֹנִי, בְּנֹֽסַח מְדֻיָּק וּפִסּוּק מוֹדֶֽרְנִי, הַמֻּתְאָם לְמִנְהֲגֵי אֶֽרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַגּוֹלָה. הוּא מְבֻסָּס עַל הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם וּבְהַשְׁרָאָתוֹ שֶׁל סִדּוּר עַם יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵיהֶם בַּעֲרִיכָתוֹ שֶׁל פַּלְטִיאֵל בִּירֶנְבּוֹים.

נֹֽסַח אַשְׁכְּנַז	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי (מַחֲזוֹר, הַגָּדָה)
	מַפְתֵּֽחַ לְכָל עַמּוּדֵי הַסֵּֽפֶר הַמְּקוֹרִיִּים: סְרִיקָה מוּל הַקְלָדָה דִּיגִיטָֽלִית (הַגָּדָה שֶׁל פֶּֽסַח)
נֹֽסַח הַחֲסִידִים ("סְפַרְד")	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמָּלֵא	תֹּֽכֶן הָעִנְיָנִים הַמְּקוֹרִי	דַּפֵּי הַיְּסוֹד לְהַקְלָדָה הַדִּיגִיטָֽלִית	סְרִיקָה מְלֵאָה שֶׁל הַסִּדּוּר הַמְּקוֹרִי
דַף מֵידָע מְפֹרָט עַל "הַסִּדּוּר הַשָּׁלֵם"

---

---

הַלֵּל

קוראים הלל אחרי תפילת העמידה של שחרית בראש חודש, פסח, יום העצמאות, יום ירושלים, שבועות, סוכות, וחנוכה.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ, מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו וְצִוָּֽנוּ לִקְרֹא אֶת הַהַלֵּל.

תהלים קיג 
הַלְלוּ־יָהּ; הַלְלוּ, עַבְדֵי יְיָ, הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ. יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. מִמִּזְרַח שֶֽׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ, מְהֻלָּל שֵׁם יְיָ. רָם עַל כׇּל גּוֹיִם יְיָ, עַל הַשָּׁמַֽיִם כְּבוֹדוֹ. מִי כַּייָ אֱלֹהֵֽינוּ, הַמַּגְבִּיהִי לָשָֽׁבֶת. הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ. מְקִימִי מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן. לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים, עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. מוֹשִׁיבִי עֲקֶֽרֶת הַבַּֽיִת, אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה; הַלְלוּ־יָהּ.

תהלים קיד 
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָֽיִם, בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז. הָיְתָה יְהוּדָה לְקׇדְשׁוֹ, יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו. הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן. מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס; הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר. הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי צֹאן. מִלִּפְנֵי אָדוֹן חֽוּלִי אָֽרֶץ, מִלִּפְנֵי אֱלֽוֹהַּ יַעֲקֹב. הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָֽיִם, חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָֽיִם.

בראש חודש ובפסח אחרי יום טוב הראשון מדלגים:
תהלים קטו, א-יא 
(לֹא לָנוּ, יְיָ, לֹא לָנוּ, כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד, עַל חַסְדְּךָ, עַל אֲמִתֶּֽךָ. לָֽמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם, אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם. וֵאלֹהֵֽינוּ בַשָּׁמָֽיִם; כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה. עֲצַבֵּיהֶם כֶּֽסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם. פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּֽרוּ, עֵינַֽיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ. אׇזְנַֽיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָֽעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן. יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּֽכוּ; לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם. כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵֽחַ בָּהֶם. יִשְׂרָאֵל, בְּטַח בַּייָ; עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. בֵּית אַהֲרֹן, בִּטְחוּ בַייָ; עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא. יִרְאֵי יְיָ, בִּטְחוּ בַייָ; עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.)

תהלים קטו, יב-יח 
יְיָ זְכָרָֽנוּ יְבָרֵךְ; יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל, יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן. יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ, הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדֹלִים. יֹסֵף יְיָ עֲלֵיכֶם, עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם. בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ, עֹשֵׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ. הַשָּׁמַֽיִם שָׁמַֽיִם לַייָ, וְהָאָֽרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם. לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ, וְלֹא כׇּל יֹרְדֵי דוּמָה. וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם; הַלְלוּ־יָהּ.

בראש חודש ובפסח אחרי יום טוב הראשון מדלגים:
תהלים קטז, א-יא 
(אָהַֽבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי. כִּי הִטָּה אׇזְנוֹ לִי, וּבְיָמַי אֶקְרָא. אֲפָפֽוּנִי חֶבְלֵי מָֽוֶת, וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאֽוּנִי; צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא. וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא, אָנָּה יְיָ, מַלְּטָה נַפְשִׁי. חַנּוּן יְיָ וְצַדִּיק, וֵאלֹהֵֽינוּ מְרַחֵם. שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ; דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִֽׁיעַ. שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָֽיְכִי, כִּי יְיָ גָּמַל עָלָֽיְכִי. כִּי חִלַּֽצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּֽוֶת, אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה, אֶת רַגְלִי מִדֶּֽחִי. אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְיָ, בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. הֶאֱמַֽנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִֽיתִי מְאֹד. אֲנִי אָמַֽרְתִּי בְחׇפְזִי, כׇּל הָאָדָם כֹּזֵב.)

תהלים קטז, יב-יט 
מָה אָשִׁיב לַייָ כׇּל תַּגְמוּלֽוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא, וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא. נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם, נֶגְדָה־נָּא לְכׇל עַמּוֹ. יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּֽוְתָה לַחֲסִידָיו. אָנָּה יְיָ, כִּי־אֲנִי עַבְדֶּֽךָ, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶֽךָ; פִּתַּֽחְתָּ לְמוֹסֵרָי. לְךָ אֶזְבַּח זֶֽבַח תּוֹדָה, וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא. נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם, נֶגְדָה־נָּא לְכׇל־עַמּֽוֹ. בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ, בְּתוֹכֵֽכִי ירוּשָׁלָֽיִם; הַלְלוּ־יָהּ.

תהלים קיז 
הַלְלוּ אֶת יְיָ, כׇּל גּוֹיִם; שַׁבְּחֽוּהוּ, כׇּל הָאֻמִּים. כִּי גָבַר עָלֵֽינוּ חַסְדּוֹ, וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם; הַלְלוּ־יָהּ.

הש"ץ אומר כל פסוק, והקהל עונה אחריו בפסוק "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".^[1]

תהלים קיח 
הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְיָ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

מִן הַמֵּצַר קָרָֽאתִי יָּהּ, עָנָֽנִי בַמֶּרְחָב יָהּ. יְיָ לִי, לֹא אִירָא; מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם. יְיָ לִי בְּעֹזְרָי, וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי. טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹֽחַ בָּאָדָם. טוֹב לַחֲסוֹת בַּייָ מִבְּטֹֽחַ בִּנְדִיבִים. כׇּל גּוֹיִם סְבָבֽוּנִי; בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם. סַבּֽוּנִי גַם סְבָבֽוּנִי; בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם. סַבּֽוּנִי כִדְבוֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים; בְּשֵׁם יְיָ, כִּי אֲמִילַם. דַּחֹה דְחִיתַֽנִי לִנְפֹּל, וַייָ עֲזָרָֽנִי. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה. קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאׇהֳלֵי צַדִּיקִים; יְמִין יְיָ עֹֽשָׂה חָֽיִל. יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה, יְמִין יְיָ עֹֽשָׂה חָֽיִל. לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ. יַסֹּר יִסְּרַֽנִּי יָּהּ, וְלַמָּֽוֶת לֹא נְתָנָֽנִי. פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶֽדֶק; אָבֹא בָם, אוֹדֶה יָהּ. זֶה הַשַּֽׁעַר לַייָ, צַדִּיקִים יָבֹֽאוּ בוֹ.

חוזרים על כל פסוק:
אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָֽנִי, וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.
אֶֽבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.
מֵאֵת יְיָ הָֽיְתָה זֹּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵֽינוּ.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ, נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.

חזן וקהל:
אָנָּא יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה נָּא.
אָנָּא יְיָ, הוֹשִֽׁיעָה נָּא.
אָנָּא יְיָ, הַצְלִיחָה נָּא.
אָנָּא יְיָ, הַצְלִיחָה נָּא.

חוזרים על כל פסוק:
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ; בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְיָ.
אֵל יְיָ וַיָּֽאֶר לָֽנוּ, אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים, עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּֽחַ.
אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶֽךָּ, אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶֽךָּ.
הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.

יְהַלְלֽוּךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ כׇּל מַעֲשֶֽׂיךָ; וַחֲסִידֶֽיךָ, צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶֽךָ, וְכׇל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּרִנָּה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ, וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ, וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִֽיצוּ, וְיַקְדִּֽישׁוּ וְיַמְלִֽיכוּ אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּֽנוּ. (ש"ץ) כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת, וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר, כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל. בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מֶֽלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.

ביום שיש בו תפילת מוסף (ראש חודש, יום טוב וחול המועד) אומרים כאן קדיש שלם; וביום שאין בו תפילת מוסף (יום העצמאות, יום ירושלים וחנוכה) אומרים חצי קדיש.
בראש חודש, חול המועד, יום העצמאות (בשני וחמישי), יום ירושלים (בשני וחמישי) וחנוכה ממשיכים בקְרִיאַת הַתּוֹרָה לְשַׁחֲרִית בְּחוֹל, ואחר כך אומרים קְדוּשָׁה דְּסִדְרָא.
ביום טוב ממשיכים בקְרִיאַת הַתּוֹרָה לְשַׁחֲרִית בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב.

הערות

1. ויש נוהגים שגם הקהל אומר את שאר הפסוקים בלחש, ביחד עם הש"ץ או לפניו.