הלכות קטנות לרבינו אשר/מזוזה

<< · הלכות קטנות לרבינו אשר · מזוזה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

(מנחות כט, א) שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו. פשיטא אמר רב יהודה לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד הא נמי פשיטא. לא נצרכא אלא לאידך דרב יהודה אמר רב כל אות שאין מוקף גויל לה מד' רוחותיה פסולה. ולעיל בהלכות ס"ת כתבתי מהו קוצו של יו"ד וההיא דניקב תוכו של ה"א וההיא דשעטנ"ז ג"ץ:

סימן ב

(מנחות לד, א) ת"ר וכתבתם יכול יכתבם על האבנים נאמר כאן כתיבה ונאמר להלן כתיבה מה להלן בספר אף כאן בספר. והיכא דאישתמיט בה אות אחת אין תולין אותה. דגרסינן בירושלמי (דמגילה פ"ד) תולין בספרים ולא בתפילין ולא במזוזה:

סימן ג

(מנחות לא, ב) אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מזוזה שעשאה ב' וג' ואחת כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה וכזנב כקובה אחת שתים ושלש. כמו אהל שהוא צר למעלה. כזנב ג' ב' ואחת אמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה איכא דאמרי בסוף שיטה כגבוה שמים על הארץ (תהלים קג) וא"ד בתחלת שיטה כדמרחקי שמיא מארעא. וכבר עבדו ליה ספריא תקנה בריש שיטין כי היכי דתהוי על הארץ בריש שיטה אחרונה. ומאי ניהו שמע ה' הדברים לבניך ובשכבך בין והיה מצוה בכל יורה עשב פן והשתחויתם השמים ואבדתם ושמתם אתם בדרך ובשעריך אשר על הארץ. קדמאה לטטפת. בתרא לטוטפת ידך חסר. קדמאה מזזות בתראה מזוזות ותירשך חסר וי"ו הטבה לאבתיכם חסר וי"ו:

סימן ד

אמר רבי חלבו חזינא לרב הונא דכריך לה מאחד כלפי שמע ועושה פרשיותיה סתומות. מיתיבי אמר ר"ש בן אלעזר ר"מ היה כותבה על הדוכסוסטוס כמין דף ועושה לה ריוח למטה וריוח למעלה ועושה פרשיותיה פתוחות. אמרתי לו מה טעם. אמר לי לפי שאין סמוכות מן התורה. וא"ר חננאל אמר רב הלכה כרשב"א. תרגמא אריוח. וכמה יהא ריוח. אמר רב מנשיא בר יעקב ואמרי לה א"ר שמואל בר יעקב כמלא אטבא דספרא. פירשו הגאונים כרחב חצי צפורן. וריוח שמן הצדדים לא פירש . ונראה שצריך להניח בתחלתו כדי לגול קלף כיון דנכרכת מאחד כלפי שמע כמו בספר תורה למ"ד בתחלתו הוא נגלל. אבל בסופה אין צריך ריוח:

סימן ה

רב נחמן בר יצחק אומר מצוה לעשותן סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי. ומאי פתוחות דאמר רשב"א אף פתוחות. וכן נמי הא דקאמר על הדוכסוסטוס היינו אף דוכסוסטוס. דבפרק המוציא יין אמר רשב"א ר"מ היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת. וה"נ אמר בשמעתין דמצות מזוזה אדוכסוסטוס ואם שינה וכתבה על הקלף כשרה והתם קאמר דכותבה על הקלף מפני שמשתמרת. ודין פרשה פתוחה ופרשה סתומה כתבתי לעיל בהלכות ס"ת (סי' יג) והאידנא נהגו להניח מעט חלק בתחלת שיטה ואחר כך מתחיל והיה אם שמוע והיינו פתוחה לפי הירושלמי ומסכת סופרים (פ"ב) ותלמודא קאמר והאידנא נהוג עלמא בסתומות כרב (הונא). ושמא סמכינן אירושלמי דפליג אגמרא דידן. דמסקינן דכי קאמר רב אריוח ולא אפתוחות: ובירושלמי פסק רב בהדיא כמ"ד פתוחות וה"ג בירושלמי (דמגילה פ"א) מזוזה אית תנויי תני פתוחה ואית תנויי תני סתומה. שמואל בר רב שילא בשם רב אמר הלכה כדברי האומר פתוחה שאין זה מקומה. פתוחה מראשה פתוחה פתוחה מסופה פתוחה פתוחה מכאן ומכאן סתומה. ולשון הירושלמי תמוה דלכאורה משמע דאם סיים הפרשה באמצע השיטה והתחיל לכתוב באמצע השיטה דהוי סתומה וכבר אמר דאם פתוחה מראשה או מסופה דהויא פתוחה. ופי' רש"י דקאי לפרושי מילתא דרב דהאי דאמר הלכה כדברי האומר פתוחה היינו שיעשנה פתוחה מראשה או פתוחה מסופה או פתוחה באמצע ומכאן ומכאן סתומה. ומכאן ומכאן דקאמר אסתומה דבתר הכי קאי. והכי פי' או פתוחה שמכאן ומכאן היא סתומה. ואשמועינן דבהכי פליגי תנאי חד תנוי תני פתוחה כלומר אף פתוחה לפי שאין זה מקומה. וחד תני סתומה דוקא כמו שהיא במקומה. ורב פסיק כמ"ד אף פתוחה. והיינו כמסקנא דשמעתין כר"נ בר יצחק. והכי נהוג עלמא. וטוב שלא יניח כשיעור ג' אותיות בסוף השיטה וכן בראש השיטה לקיים מה שאמר והאידנא נהוג עלמא בסתומות:

סימן ו

תניא הל"מ תפילין על הקלף ומזוזה על הדוכסוסטוס. קלף במקום. בשר ודוכסוסטוס במקום שער. ומפרשי רבנן ה"מ במעובד לשמה. ונהיגי להצריך עבוד לשמה אף במזוזה. והרמב"ם ז"ל (פ"א מהל' ספר תורה) כתב דמזוזה לא בעי עבוד לשמה. והא דאמרינן מזוזה על דוכסוסטוס היינו למצוה אבל אם כתבה על הקלף כשרה. ר"מ היה כותבה לכתחילה על הקלף לפי שמשתמרת יותר שהוא חזק. ותפילין אין נכתבות אלא על הקלף בלבד. ומשמע דתרוייהו פסילי אגויל. דמסקינן דתפילין אקלף דוקא ומזוזה אף אדוכסוסטוס אבל אגויל פסילי. וכן מוכח פרק המוציא יין דס"ת דוקא כשר אגויל אבל לא תפילין ומזוזות. דקאמר התם כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה. על הקלף ועל הגויל ועל הדוכסוסטוס כשרה. במאי אילימא במזוזות מזוזה אקלף מי כתבינן. אלא לאו תפילין. ולטעמיך תפילין אגויל מי כתבינן אלא כי תניא ההיא בס"ת: כך כתב ר"י ז"ל. וראיתי פה שכותבין אותה אגויל ויראה דכשר על הגויל כיון דכשרה גם על הקלף. דוקא תפילין פסילי אגויל דהא אף בקלף אם שנהו וכתב במקום שער פסולה אבל במזוזה דכשרה אדוכסוסטוס במקום שער ואקלף במקום בשר לא שייך ביה שינוי וכשרה נמי אגויל במקום שער כמו בדוכסוסטוס במקום שער. ומה שנהגו לכתחילה לכתבה אגויל לפי שהוא חזק ומשתמרת יותר. והלכתא מזוזה צריך שרטוט ותפילין אין צריכין שרטוט ואידי ואידי נכתבות שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסין:

סימן ז

וכדקבע לה מזוזה אומר ברוך אתה ה' אמ"ה אקב"ו לקבוע מזוזה:

(מנחות לב, ב) אמר רב יהודה אמר שמואל כתבה איגרת פסולה מ"ט אתיא כתיבה כתיבה. פירש"י בל"א איגרת בלא שרטוט. ובל"א פי' שלא דקדק בה בחסירות ויתירות אלא ככותב איגרת בעלמא ולשון זה עיקר. דאלישנא קמא קשה דהא אמרן לעיל שרטוט של מזוזה הל"מ והכא ילפינן לה מג"ש:

סימן ח

ואמר רב יהודה אמר שמואל (שם) תלאה במקל פסולה תניא נמי הכי תלאה במקל או שהניחה אחורי הדלת סכנה ואין בו מצוה של בית מונבז המלך היו עושים לפונדקאות כן זכר למזוזה. סכנה ואין בו מצוה פרש"י כיון דעשאה שלא כהילכתה אין הבית משתמר מפני המזיקים וקשה לר"ת דא"כ הל"ל כל שלא עשאה כהילכתה. ופירש הוא דתלאה במקל סכנה דנוקף בה ראשו כשהוא נכנס ויוצא וכן אחורי הדלת פעמים שהיא בולטת דכיון דעומד במקום שאין נראית אינו חושש לקובעה וכשמשתמש אחורי הדלת נוקף בראשו. ואמר רב יהודה אמר שמואל מצוה להניחה בתוך חללה של פתח. פשיטא בשעריך אמר רחמנא. סד"א הואיל ואמר רבא מצוה להניחה (מנחות לג, א) בטפח הסמוך לרה"ר כמה דמרחק טפי מעלי ויניחנה ברה"ר סמוך לפתח קמ"ל שצריך להניח בחללו של פתח בטפח הסמוך לרה"ר:

(שם) ואמר רב יהודה אמר שמואל כתבה בשני דפין פסולה מיתיבי כתבה על שני דפין והניחה בשני סיפים פסולה הא בסף אחד כשרה. ראוי לב' סיפין קאמר. בשני דפין פרש"י שהניח חלק בין דף לדף. והא דפריך כתבה על שני דפין והניחה בשני סיפין פסולה הא בסף אחד כשרה דחוק לפירושו דבדף אחד היאך יניח בב' סיפין. ונראה לפרש בב' דפין בב' חתיכות כי ההיא דפ"ב דסוטה דקאמר בשני דפין פסולה דספר אחד אמר רחמנא ולא ב'. דומיא דגט דפ"ב דגיטין דבעי (רבא) רב פפא בין שיטה לשיטה מהו בין תיבה לתיבה מהו. ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים ל"צ (דמעוי) דמעורה. וע"כ לא מיפסל גט בשני דפין בחתיכה אחת. דהא אמר בפרק בתרא דגיטין שייר מקום מקצת הגט וכתבו בדף השני כשר: ואמר רב יהודה אמר שמואל במזוזה הלך אחר היכר ציר. היכי דמי היכר ציר כגון פתחא דבין תרי בתי בין בי גברא לבי נשי. אדם שחלק את ביתו חציו להילוך אנשים המחזרים בביתו וחציו לאשתו לעשות בו מלאכתה בהצנע ויש פתח ביניהם וכל בית ובית פתוח לרה"ר ובעינן מזוזה דרך ימין לביאה ולא ליציאה והבא בפתח שבין בית זה לבית זה לא ידעינן הי חשוב ביאה והי חשוב יציאה. אי מהאי להאי אי מהאי להאי אלא הלך אחר חור שבסף שציר הדלת סובב בו ההוא ציר שהחור בו חשיב בית ודרך ימין כשנכנסין בו נותנין המזוזה: ריש גלותא בנה ביתא אמר לר"נ קבע לי מזוזתא. א"ל תלי דשא ברישא. פי' רש"י העמד הסיפין בבנין תחילה ואח"כ אקבע בהן המזוזה דגמרי מציצית דכתיב ביה תעשה ולא מן העשוי. ואי הוה קבעינן תחילה המזוזה בסיפין ואח"כ הסיפין בבנין הוה ליה עשוי במזוזה קודם שתבא לידי מצוה. וקשה לפירושו דהל"ל קבע סיפין ברישא ועוד דלקמן הוה ליה לאתויי גבי ל"ש אלא שהעמיד ולבסוף חתך אבל חתך ולבסוף העמיד פסול תעשה ולא מן העשוי הלכך נראה דהאי ביתא דבנה ריש גלותא ה"ל פיתחא מבי גברא לבי נשי ומשום היכר ציר קאמר תלי דשא ברישא. כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ו מהל' ספר תורה) שאין הבית חייב במזוזה עד שיהא לו דלתות ולא ידענא מנ"ל הא דלא אשכחן לפטורא אלא פתחי שימאי דלית ביה תקרה או דלית ביה שקפי. אבל פתח העשוי כהלכתו לא מצינו שהדלת יעכב. ושמא היה מפרש הא דא"ל ר"נ לריש גלותא תלי דשא ברישא לומר שאין הבית חייב במזוזה עד שיעמיד לו דלתות. ולישנא דתלמודא לא משמע הכי דאהיכר ציר מייתי לה כדפרישית:

סימן ט

(שם) ואמר רב יהודה אמר שמואל עשאה כמין נגר פסולה. איני והא כי אתא רב יצחק ב"ר יוסף ואמר מזוזות דבי רבי כמין נגר הן עשויין וההוא פתחא דהו נפיק רב לבי מדרשא לא הוה ביה מזוזתא ל"ק הא דעביד כסיכתא והא דעביד כאיסתוירא. פרש"י כסיכתא פסולה היינו שתוחבין בסף כנגר שתוחבין בכותל כאיסתוירא מקום חבור השוק והרגל ומעומד הוא כשרה. וקשה לר"ת דמעומד לאו דרך כבוד הוא וקבורת חמורים קרי ביה בפרק המוכר את הפירות . וס"ת ולוחות שבארון שוכבין היו ולא עומדין. כדאיתא בפ"ק דב"ב אף ע"פ שהיו יכולין להיות עומדים דארוך גובהו כרוחבו וצא ולמד ממנהגו של עולם כשס"ת מעומד כל העם עומדים וכשש"ץ משכיבו הכל יושבים. ועוד דאמר לקמן (סי' יא) העמיד לה מלבן של קנים חותך שפופרת ומניחן. ואי מעומד יניחוה באחד מן הקנים של מלבן. ופי' ר"ת כסיכתא מעומד כיתדות המשכן שקובעין בארץ פסולה. כאיסתוירא הנתון בשוק לרוחבו בלע"ז קבלייא כשרה. ומיהו בפרק מצות חליצה דאמר האי איסתוירא עד ארעא נחית ע"כ היינו עצם היורד מן השוק עד הרגל ולא קביל"א. והא דאמר בירושלמי בפרק בתרא דמגילה (בסופו) צריך שיהא שמע רואה את פני הפתח. ופי' רש"י כשגוללה מאחד כלפי שמע מכוון כשמעמידה שיהא שמע לצד אויר הפתח ולא לצד פנים. ולפר"ת הופך שיטה אחרונה לצד רשות הרבים וראשונה לצד פנים כדי שתהא שיטת שמע לצד אויר הפתח לפנים. וכן פרשיות של תפילין היה אומר ר"ת שנותנין בבתים מושכב ולא מעומד והאידנא נהוג עלמא כרש"י. וצריך לדקדק הא דקאמר כולהו מזוזות דבי רבי כמין נגר עבידין שלא היו לא מיושב ולא מעומד. וע"כ בין דרבי בין דעלמא לא היו פסולות הילכך נראה לפרש דמזוזות דבי רבי דעבידי כאסתוירא היינו באלכסון לא זוקף ולא שוכב א"נ כמין נו"ן מחצה זוקף ומחצה שוכב והיינו כשוק המחובר לרגל ושאר מזוזות דעלמא לפי' רש"י מעומד ולפר"ת מושכב וכן היו מזוזות של ר"מ מרוטנבור"ק כמין נו"ן כפופה:

סימן י

והא ההוא פיתחא (דעייל) דהוה עייל ביה רב הונא לבי מדרשא ה"ל מזוזה התם רגיל הוה דאמר רב יהודה אמר רב במזוזה הלך אחר הרגיל לישנא דפיתחא דהוה עייל לבי מדרשא משמע דהיינו פתח הבית שהיה יוצא ממנו ליכנס לבית המדרש וכן הא דקאמר פיתחא דהוה נפיק ביה רבי לבי מדרשא שהיה יוצא מן הבית ללכת אל בית המדרש אבל פתח בית המדרש עצמו לא בעי מזוזה ובפ"ק דיומא פליגי ביה תנאי. דתניא יכול יהו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים. ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד ביתו לו. ומסיק הא ר"מ והא רבנן דפליגי לענין מזוזה בבית הכנסת שאין בה בית דירה לחזן בית הכנסת. ובברכות משמע דהלכה כמאן דפטר. גבי אביי (ורבא) ורבין דהוו אזלי כי מטו לפיתחא דבי כנישתא א"ל ליעול מר. א"ל עד השתא לאו מר אנא. א"ל הכי א"ר יוחנן אין מכבדין אלא בפתח שיש בו מזוזה מזוזה ס"ד אלא בפתח הראוי למזוזה. משמע דפתח בית הכנסת היה פטור מן המזוזה. ובירושלמי דפ' בתרא דמגילה משמע דבי מדרשא דרב חנינא היה בו מזוזה ומונחת בין כתיפו של אדם. וכן בית מדרשו של מהר"ם מרוטנבור"ק ז"ל היה בו מזוזה ואמר כשהיה ישן שינת צהרים בבה"מ היה רוח רע מבעתו עד שתיקן מזוזה בפתח: א"ר זירא אמר רב מתנה אמר שמואל מצוה להניחה בתחילת שליש העליון פי' שלא ירחיק מן המשקוף יותר משליש גובהו של פתח. אבל יכול לתתה בגובהו של פתח עד המשקוף (מנחות לג, ב) אמר רבה מצוה להניחה בפתח הסמוך לרה"ר. מ"ט רבנן אמרי כי היכי דתפגע ביה מצוה מיד ורב הונא מסורא אמר (רב) כי היכי דתנטריה לכולא ביתא: א"ר חנינא בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו. מדת ב"ו מלך מבפנים ועבדיו מבחוץ ומשמרים אותו. אבל הקב"ה אינו כן עבדיו יושבים מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך. דרש רב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא העמיק לה טפח פסולה. שעשה בה חור עמוק בפנים ונתן המזוזה בתוכו:

סימן יא

תנא פתח שאחורי הדלת אם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת. פירש"י כגון שיש במקצוע הבית עצים קבועים לב' פתחיה מחותכין בו אחד לצפון ואחד למערב וקבעו מזוזה בפצים בחלל הפתח לצפון וכשהדלת פתוח הוי אחורי הדלת. אם יש בפצים עובי הבדל טפח בין פתח לפתח צריך מזוזה אחרת לפתח מערבי הואיל ואין המזוזה בחללו ואם לאו אין צריך מזוזה אחרת שהרי היא כמונחת באותו פתח עצמו. פ"א (פי') שדרך עשירים לעשות פתח אצל שער גדול תמיד ופתח הקטן פתוח תמיד אם יש בבנין מלבן או פצים ביניהם רחב טפח צריך מזוזה אחרת. תניא העמיד לה מלבן של קנים חותך שפופרת של קנים ומניחה. א"ר אחא בריה דרבא ל"ש אלא שהעמיד ולבסוף חתך. אבל חתך והניח ולבסוף העמיד פסולה משום תעשה ולא מן העשוי. אמר רבא הני פתחי שימאי פטורין מן המזוזה. מאי פתחי שימאי פליגי בה רב רחומי ורב יוסף חד אמר דלית להו תיקרה וחד אמר דלית להו שיקפי. דלית להו תיקרה בתוס' פירשו פי' מקום שהדלת שוקף בה מלמעלה אינו שוה אלא אבני הכיפה אחת נכנסת ואחת יוצאת. נמי דלית להו שיקפי אלא אבנים בולטות כמו שיני חומה. וכה"ג אי' בפ"ק דעירובין גבי סוכה. ומה שפרש"י בלישנא אחרינא דלית להו תיקרה שאין הבית מקורה קשה דמי גרע משערי חצרות דחייבין במזוזה כדאיתא בפ"ק דיומא . וי"ל דאין ראיה מחצר לבית. דחצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבתים. אבל בית אינו ראוי לבית דירה כשאינו מקורה וכ"כ הרמב"ם ז"ל דבית שאין לו תיקרה פטור מהמזוזה:

סימן יב

אמר רבה בר שילא א"ר חסדא אכסדרא פטורה מן המזוזה ואע"פ שיש לה פצימין. מ"ט פצימין לחיזוק תיקרה עבידי. מיתיבי בית שער אכסדרא ומרפסת חייבין במזוזה. הב"ע באכסדרא דבי רב. פי' יש לה ד' דפנות אלא שאין מגיעות לסכך. אכסדרא דבי רב אנדרונא מעליא היא. באכסדרא רומיתא עשויה חלונות חלונות. כעין היקף של כומרים. א"ר רחבה א"ר יהודה בי הרזיקי חייב בב' מזוזות. מאי בי הרזיקי. א"ר פפא סבא משמיה דרב בית שער הפתוח לחצר. ובתים פתוחים לבית שער:

סימן יג

ת"ר בית הפתוח לגינה ולקיטונית רבי יוסי אומר נידון כקיטונית. פי' וצריך מזוזה. וחכ"א נידון כבית שער פי' וא"צ מזוזה. רב ושמואל דאמרי תרווייהו מגינה ולבית כ"ע לא פליגי דחייב. מ"ט עיקר בית הוא. כ"פ מבית לגינה מ"ס עיקר קיטונית ומ"ס עיקר גינה. רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מבית לגינה כ"ע ל"פ דפטור. מ"ט דביאת גינה הוא. כ"פ מגינה לבית. מ"ס עיקר דגינה ומ"ס עיקר דקיטונית. אביי ורבא עבדי כרבה ורב יוסף. ורב אשי עביד כרב ושמואל והלכתא כרב ושמואל לחומרא פרש"י ומצריך מזוזה לתרווייהו. דסבר כר' יוסי. ולא ידענא למה פי' כן. והא (ס"א דהא) דפסיק תלמודא כרב ושמואל לחומרא. היינו דמחמרי טפי מרבה ורב יוסף. ולעולם סברי כחכמים. וראיתי שכתוב בגמ' ורב אשי עביד כרב ושמואל לחומרא ומדקאמר כרב ושמואל לחומרא משמע לחומרא כר' יוסי (ס"א משמע דס"ל כר"י). דלא הל"ל אלא עבדי (ס"א דעביד) כרב ושמואל אי ס"ל הלכה כחכמים:

סימן יד

(מנחות לד, א) איתמר לול פתוחה מבית לעלייה אמר רב הונא יש לו פתח אחד חייב במזוזה אחת שני פתחים חייב בשתי מזוזות. אמר רב פפא ש"מ מדרב הונא האי אנדרונא דאית ליה ד' וה' פיתחי חייב בכל פתח ופתח. פשיטא. לא צריכא אע"ג דלא רגיל אלא בחד. פירש"י והא דאמר הלך אחר הרגיל. ה"מ כגון בתרי בבי ורגיל בחד ובטיל אידך לגביה (תלתא) אבל תלתא לגבי חד לא בטילי. עוד פירש לשון אחר מתשובות הגאונים הלך אחר רגיל שבני אדם רגילין לצאת ולבא בו. ולמעוטי פיתחא דבי רבי שלא היה עשוי אלא לו לבדו ולאיתויי פיתחא דרב הונא שהיה רגיל אף לאחרים. אבל שני פתחים ושלש לבית אחד ונעשו כולם בשביל בני הבית שהן מרובין ותשמיש אותו החדר תדיר והוצרכו לו פתחים הרבה כולן חייבין במזוזה. ואע"פ שנתמעטו מתשמיש ואינן צריכין עתה לכולן אלא לאחד מהן. אמר אמימר האי פיתחא דאקרנא חייב במזוזה. אמר ליה רב אשי לאמימר והא לית ליה פצימין. א"ל עדי פצימין. פיתחא דאקרנא כגון שהפתח ממלא כל מזרח ומגיע מצפון לדרום. והא לית ליה פצימין אלא כותלי הבית של צפון ודרום. עדי פצימין באמת אע"פ שאין נראין כפצימין אלא כותלי הבית שנמשכין עד שם מכל מקום פצימין הן. רב מרי איקלע לבי מר שמואל חזא דליכא אלא חד פצימא משמאליה ועביד ליה מזוזה והיה כותל הבית לצד ימין הפתח עובר לה מן הפתח. (וזו צורתה) נמצא שלא היה לו פצימין אלא משמאל. וקבע בפצים המזוזה שבשמאל. אמר ליה כמאן כר"מ אימור דאמר ר"מ מימין משמאל מי אמר דתניא ביתך דרך ביאתך מימין. אתה אומר מימין או אינו אלא משמאל ת"ל ביתך. מאי תלמודא. אמר רבא ביתך דרך ביאתך כי עקר איניש רגליה דימינא עקר ברישא. רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבה בר עולא אמר מהכא ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקוב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח מימין: מאי רבי מאיר. דתניא בית שאין לו אלא פצים אחד ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרים. מ"ט דרבנן מזוזות כתיב. ומ"ט דר"מ. דתניא מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות שתים. כשהוא אומר בפרשה שניה מזוזות שאין ת"ל. הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר רבוי אלא למעט מיעטו הכתוב במזוזה אחת דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר אין צריך הרי הוא אומר על המשקוף ועל שתי המזוזות שאין ת"ל שתי ומה ת"ל שתי זה בנה אב שכל מקום שנאמר מזוזות אינו אלא אחת עד שיפרוט לך הכתוב שתי. וכיפה שיש ברגליה עשרה חייבת במזוזה. דתניא כיפה ר"מ מחייב וחכמים פוטרין. ושוין שאם יש ברגליה י' שחייבת. ונראה דהלכה כר"מ כיון דר' ישמעאל ור"ע קיימי כוותיה. וכן משמע לעיל דקאמר אימור דאמר ר"מ מימין משמאל מי אמר משמע דאי הוי פצים מימינא הוי ניחא ליה דעביד כר"מ:

סימן טו

(יומא יא, א) ת"ר בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות ורפת ולולין מתבן ואוצרות יין ואוצרות שמן כולן חייבין במזוזה. יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת. ת"ל בית מה בית המיוחד לדירה אף כל המיוחד לדירה יצאו אלו שאינם מיוחדים לדירה. יכול שאני מרבה בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה. ת"ל בית מה בית עשוי לכבוד אף כל העשוי לכבוד יצאו אלו שאין עשויין לכבוד. יכול שאני מרבה הר הבית והלשכות והעזרות. ת"ל בית מה בית מיוחד שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קדש ואי קשיא לך הא דתניא בית שער אכסדרא ומרפסת חייבין במזוזה. התם כשהבתים פתוחים לתוכו. ור"י תירץ דחייבים מדרבנן. ובית התבן ובית הבקר ובית העצים והאוצרות שהנשים רוחצות בהן פטורין מן המזוזה. הא סתמא חייבין ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דדוקא כשהנשים מתקשטות בהן: ת"ר בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייבין במזוזה.. פשיטא מהו דתימא ביתך ולא ביתה ביתך ולא בתיהם קמ"ל ואימא ה"נ. אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי ואלא ביתך למה לי כדרבא דאמר רבא דרך ביאתך. וכי עקר אינש כרעיה דימינא עקר ברישא. ואף על גב דתרי ביתך כתיבי. חדא איצטריך למעוטי שוכר ושואל. ובהכ"נ דחייבת במזוזה דוקא שיש בה בית דירה לחזן. אי נמי בהכ"נ דכפרים דדיירי ביה אורחים אבל דכרכים לא:

סימן טז

גרסינן בסוכה ת"ר בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה וכו'. אף על פי שבכל הספרים אין כתיב כן אלא בית שאין בו ארבע אמות. רב אלפס גרס שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות. דמסתבר דלא חזי לדירה בענין אחר ודלא כמו שכ' הרמב"ם ז"ל שאם היה ארכו יותר על רחבו הואיל ויש בו לרבע ארבע אמות על ארבע אמות חייב במזוזה דארבע אמות על ד' אמות בעינן לכל הנהו דקחשיב בברייתא בפ"ק דסוכה: (יומא יא, א) ת"ר מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבוע ושל רבים פעמים ביובל. אמר רב יהודה מעשה בארטיבון אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי. ראהו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז:

סימן יז

(בבא מציעא קב, א) ת"ר המשכיר בית לחבירו על השוכר לעשות לו מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא ובעובד כוכבים נוטלה בידו ויצא ומעשה באחד שנטלה בידו ויצא וקבר אשתו ושני בניו. מעשה לסתור. אמר רב ששת ארישא (שם דף קא.) בעו מיניה מרב ששת מזוזה על מי. מזוזה האמר רב חובת הדר היא. אלא מקום מזוזה על מי א"ל רב ששת תניתוה כל דבר שאין מעשה אומן השוכר עושהו. והאי נמי לא מעשה אומן הוא דהא אפשר בגובתא דקניא: ת"ר טלית שאולה כל ל' יום פטור מן הציצית והשוכר בית בחו"ל והדר בפונדקי בארץ ישראל פטור מן המזוזה ל' יום אבל השוכר בית בא"י חייב במזוזה לאלתר משום ישוב א"י. ואם יש כמה חדרים ועליות זו לפנים מזו כולם חייבים במזוזה:

סימן יח

סוכת החג בחג (יומא דף י: ע"ש) והחנויות שבשוקים פטורין מן המזוזה מפני שאינן קבועין לדירה. נהגו לכתוב שדי מבחוץ על המזוזה בריוח שבין פרשה לפרשה. וכן נהגו לכתוב באשכנז ובצרפת כנגד ה' אלהינו ה' מבחוץ שם של י"ד והם סמוכות לאותיות של ה' אלהינו ה' באלפא ביתא אבל בפנים אין להוסיף מאומה. ולא לעשות חותמות לפי שנראה כאילו מכוין לעשות לו קמיע לשמירה. ולא יעשה המצוה כתיקונה לקיים מאמר הבורא יתברך והוא ישמרנו וצלנו על יד ימיננו :

סליק הלכות מזוזה