היכל הברכה/הקדמת המחבר

הקדמה - חלק ראשון עריכה

מבואר מדברי מרן האר"י ובדברי הזוהר על "ומגבעות אשורנו" במתיבתא עלאה "ומגבעת" חסר ובמתיבתא דרקיע "ומגבעות" שלים בוא"ו. וביאר מרן האר"י שכל הפלוגתות שיש בענין חסר ומלא, הכל נמסר למשה מהר סיני וכולם אמת ודברי אלהים חיים. ובעולם המעשה פסקינן אחרי רבים להטות וקיימו וקבלו היהודים לכתוב כדעת הרמ"ה. וכך צוה מרן האר"י לרבי משה סופר מרומי שכתוב לו ספר תורה כשר כדעת הרמ"ה וכמנהג עולם. וספרים שלנו כשרים והכותב ספר תורה מקיים מצות עשה בשלימות. ומה דאמרי בגמרא לא בקאינן בחסרות ויתרות -- בימיהם לא מכרעא מלתא עדיין, יש שכתבו כדעת בן אשר ויש כדעת בן נפתלי ויש שכתבו כדעת הגמרא (כגון בענין "קרנת" "קרנות" דמסורה שלנו פליגי על גמרא על בית שמאי ובית הלל). ואנן כותבין כדעת המסורה. ומי זה טפש שיאמר דבית שמאי ובית הלל כולם טעו -- חלילה וחלילה; אלא כולם דברי אלהים חיים ומי יודע כל אחד באיזה עולם דיבר. ולדעת זה, ספר שנמצא בו חסר ויתיר ממה דפליגי המסורת אהדדי וממה דפליגי הגמרא על המסורת, אף שצריך לתקן (דהא אחרי רבים להטות), אף על פי כן אם בדיעבד כבר קרא בו-- אין צריך להוציא ספר אחר ויסיים הקריאה בו, כי ספר כשר הוא. אבל אם נמצא אישה חסר או יתיר או אפילו חסר קיצו של יוד-- ספר תורה פסול הוא ואסור לקרות בו ומשקר בשמא דמלכא וכל מה שקרא לא עלה לו וצריך להוציא ספר כשר ולחזור ולקרות בו. ומכל שכן שלכתחלה לא יוציא ספר שחסר בו אות אחת על פי מה שהסכימו כל בעלי המסורת ואין שם פלוגתא, אפילו אין שם ספר אחר. והקורא בו הוא כעוף המצפצף, והמברך מנאץ. ולהלכה זאת הסכימו כל הראשונים --הרמב"ן והרשב"א והרא"ש-- ודעת רבינו הרמב"ם בארתי בשלחן הטהור ובזר זהב שלנו. וכיון שספר הזוהר ומרן האר"י הכריעו כך בהסכמות כל הראשונים, כך הלכה ברורה ודלא כאחרונים. וראיתי שיש לדבר בזה הרבה, על כן אציין לך כאן כל הנצרך לזה עם המסורת באר היטב.


והנה ספרי זה התחלתי לחבר בימי חורפי כבַר עשרים ושית, וכתבתי על סדר בראשית עד נח ולא אסתייע מלתא לגמור, כי הוצרכתי לחבר חבורי ההכרחים(?) לנפשי. וכעת, בימי זקנתי שזכני השם בחיים, יזכני השם לסיים ברמז ולא באריכות כל כך, ואני מעתיק העתק דברַי עד סדר נח עם מעט תוספת בדרך קצר. יאריך השם ימי לגומרו עד סדר ברכה ולחבר עוד על הזוהר והתקונים. ודע שסתם "שמעתי ממורי" הוא העתקה מדברי מרן הקדוש, מלאך אלהים, הריב"ש טוב.

ומעתה שמעו אחיי וריעי, אותם המבקשים פני ה' ויראתו ואהבתו באמת, ובכמה נסיונות עמדו כעמודא תקיף בהאי עלמא. אספרה עד וירוח לי: אמר מו"ר הקדוש דודי רבינו צבי שגילו לו מן השמים אחר כמה וכו' שיש בעולם הזה נשמה והיא גדולה מנשמת מרן הקדוש האר"י בעש"ט שאביו לא לקח אותו בדבור וכו' כידוע. והנשמה הזו יתקן זה. ועוד גדולה ממנו וכו' אלא בסגנון ובדרך אחר וכו'. וכן אמר מו"ר הרב הקדוש רבינו נפתלי מראפטשיץ, אמר שיש וכו' והוא יודע וכו'. וכן הרב הקדוש, איש אלהים, אור מופלא ומכוסה מוהר"ר ישראל מרוזין בעת היותי אצלו לקבל אנפי שכינתא אמר וכו' והיה יודע ברוח קדשו הכל כאשר וכו' ואמר מרן הקדוש אור עינינו הריב"ש טוב על פסוק "על מה שוא בראת" שזה טענת היצר ס"מ כשיורד נשמה גבוה לעולם הזה טוען הרי זה הצדיק ימלא כל העולם יראה ואהבה וחכמה ותורה וישפיע מאורו ומזיו הדרו לכל אחד עד שכל אחד יטעום לפי השגתו בעבודת, הש"י ומי פתי ישמע לו, ויתבטל הבחירה. על זה באה התשובה כל בנ"י אד"ם כמבואר בר"מ תצא וכד אית בעלמא רישי ערב רב נחתין לאתגשמא בהון וזהו התשובה שהבחירה לא יתבטל כמו שיש יצר טוב בגוף שיאיר באורו על הדבקים בו, כן יהיה נגדו דומה אליו והבחירה יהיה חפשיות וצדיקייא אתכפייא קמייהו כידוע כל זה מספר הקדוש תולדות יעקב יוסף וכו' וכמו שהיה בימי רבותינו הקדושים וכמו שעשו להקדוש מופת הדור מוהר"ר לוי יצחק זצ"ל שסיפר לו מו"ח שהיה מחלישין דעתו מאד אין שיעור, ובשנת תקנ"ג מרוב חלישות דעת הרבה נפל ממדריגתו מענין מ"ש והיה מתפלל בתוך סידור קטן במהירות וניתק מעט דעתו כידוע כל זה וסיפר לי מו"ח הרב הצדיק הקדוש מו"ה אברהם מדרכי מפינטשיף שהמגיד הקדוש מקאזניץ תלמידו עזרו הרבה ואמר שבודאי לא היו מניחין אותו מן השמים ליפול ממדרגתו חלילה אלא שגם בשמים ממעל בשנה הזאת הי' עליו קטרוג שהתגרה עצמו עם שרי מעלה בשנה הזאת, על כן לא היה באפשריות לעזרו. ומו"ח היה אצלו בשנת תקנ"ד, אחר המעשה הנ"ל, שכבר חזר למדרגתו הגבוהה באור מופלא ובמדריגות גדולות והיה אצלו קרוב לשנה ולמד אצלו תורה ויראה ואהבה עד שנעשה כאש שורף להבת שלהבת והיה לו חלישות הדעת הרבה מאותן וכו' וקרא למו"ח. ואמר לו, ראה בני שאני מפיל גורל. אם הם אינם כדאים להיות אצלי כי הם ערב רב או שהם כשרים משורש ישראל ואני איני כדאי. ותמיד נפל הגורל שהם אינם כדאים להיות אצלי. וכך היה כל זמן היותו אצלו. וכמה ראינו בזמנינו שעל ידי חלישות הדעת הרבה נפלו וירדו שלא היה כח נשמתם לסבול. כמו שהיה ברב סמוך לעיר הגדולה והיה תלמיד מרן רבינו אלימלך ועוד גדולי ישראל וגם אצל מרן איש אלהי הקדוש מורינו ורבינו חיות נפשנו משיח ה' הריב"ש היה מעשה על ידי חלישות דעת שהחלישו דעתו מאד וכו' עד שנזדמן ברגע אחד מגדולי תלמידיו ועמד לפניו באימה כדרכם ואמר לו רבי ומורי והחזיר לו וכו' וכעת וכו'.


והנה אחיי אהובי עליון אדבר התנצלות העני הזה המדוכא, בריה שפילה ואפילה נידוש בעקב. אלף טעם מיתה טעמתי בעולם הזה וצרות רבות ועניות ודחקות ודלות ובזיונות רבות וטילטול וצער וגלות, עד שנעשיתי כעפר לדוש; עד שנפתחו לי מן השמים השגה עצומה ביחודים הקדושים וברזי התורה לבאר רזי התורה ומצותיה עפד"א סי"לול [?]. וכשיצא לאור ספריי אלו על חמשה חומשי תורה תראו בעינים פקוחות ובאהבת אמת שאין זה בכח השגה אנושית. והגורם לזה השפעה היה מורי ורבי דודי רבינו צבי בליל שבת פרשת נח שנת תרוממנה קרנות צדיק בהיותו בעיר ראזלע אמר "אייזק בני, אפשר יש לך תרעומת וכו' על שלקח הרבנות ממך" ועמד מכסאו ואחז בידו בדיקנא קדישא שלו ואמר בפה קדשו "נשבע אני בדיקנא קדישא שלי שלא אלך מזה העולם עד שאמלא אותך כלי מחזיק ברכה ואור להאיר (אין דיא וועסט נעמין מיין תוראה אין וועסט זיא פאר שפריטין אויף דער גאנצער וועלט) ותאיר לכל העולם". ומכח זה השבועה והארה שהאיר עלי היה בכחי לעמוד בעולם, כי רבים רודפי בקנאה ושנאה מעודי עד היום הזה, וקמים עלי ומחלישין דעתי הרבה מאד, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי. וכשנחלש דעתי הרבה שלא אבוא חלילה לביטול לגמרי ולהיות אבד חלילה, הקב"ה ברחמיו ובחסדיו מאיר עלי מאורו ומזיויו ומהדרו בתורה ובמצות אור מופלא ממש, טעם עולם הבא, לא ישוער ולא יסופר, עד שנעשיתי ממש ממש בריה חדשה, ואין לי שום הרגשה עוד משום ענין, ונתרחבה דעתי בלב שמח ואני מוחל מרוב שמחתי והדרי לכל בר ישראל ולא נשאר שום רושם בלב אף על ערב רב, והתפלין מאירין עלי כאור שבעת הימים. ותדמה אחי בדעתך היאך עני מדוכא יושב באשפה ונתבשר לו שנעשה מלך אדיר באוצרות זהב וכסף הרבה, בודאי נשתנה ונהפך לאיש אחר יותר מזה הרבה לא ישוער עושה עמי הקב"ה ברוב חסדיו ומזה אני יכול לעמוד בעולם בדעת השלם.


ומעתה ידעתי גם ידעתי כשיצא חבורי זה בעולם יתחברו על העני הזה וידברו סרה, זה בכה וזה בכה, ויחלישו דעתי. ולכן בקשתי שטוחה לפני אהובי עליון, צדיקי הדור שהם חיים ממש בכל רגע מאור אלקי השופע עליהם בכל נשימה ונשימה ונקראים חיים והם חיים בכל רגע מן "ואתה מחיה את כולם" הדבקים באלהים חיים שיסכימו על ספרי זה ויחזיקו אותו שיהיה לי בכח לגמור הדפסה על כל חמשה חומשי תורה ובזה אסיים ואומר שלום בשנת "דברו על לב יראה שלום


הקדמה - חלק שני עריכה

והנה הוצאת הדפוס רבות וגדולות על כן קדמתי להדפיס ספר במדבר שהוא הקטן שבכולם ועיקר המצות נתבארו באמור, אף על פי כן יחזיק ששים בייגין. וספר ויקרא ובראשית יחזיקו יותר מכפלים מזה החלק. וכן שמות ודברים יחזיקו הרבה יותר מזה החלק. ומעט אשר הדפסתי ושלשה בעלי מגיהות עמדתי בהוצאה רבה שלא יהיה שום טעות, וכך תהלה לאל עלתה בידי שהוא מוגה בתכלית היופי ובנייר שרייב ומובחר וכדי שלא אחלק בין מרובה למועט ובין חלק לחלק. וחשבתי עם המדפיס שבהכרח לי על כל פנים ליקח מכל חלק ארבעה ריינש כסף ושלא לחלק להשוות השוואה חדשה בכל חלק בפני עצמו. וזה בהכרח שלא יגיע לי הפסד רב כמו שהיה לי בהדפסות המשניות על ידי המדפיס. ולכן לא מסרתי חבורי זה לשום מדפיס. ואסור לקנות אלא ממני ובאי כחי. ומעט הדפסתי על כן הוצאה רבה לכל חלק.


והנה המגיה שלי טרח ויגע באמונה והוא ידידי כנפשי הרבני המופלג החסיד מו"ה שלמה זלמן מקאזיווע, אבל בשני מקומות מגודל עמקות הדברים שכתבתי בהעלם הוסיף איזה דברים שלא היה כוונתי,

  • לזה בפר' קרח דף קכ"ו ע"ב וכך צריך לומר וי' פעם מנצפ"ך הוא כף פעם י"ד (דהיינו מאה פעם יד), יד פעם כף, כף פעם זהב, זהב פעם כף -- אשר משם בא עושר, כי כפות זהב כתיב, כף כופה לדינים וממשיך עושר מופלג -- כן צריך לומר.
  • וכן בפר' פינחס בפסוק "ובמועדיכם" מלא ואו יוד היו דברים סתומים הרבה וכוונתי מבוארת-- וא"ו יו"ד, שהוא היחוד השלם, שני פעמים, ו' פעם י', י' פעם ו', מספר מועד שהוא עשיות הכלי, בחינות רי"ו ששורש הכלי נעשה על ידי ו"ק רוחא, ועל ידי יו"ד, עטרה, שקו"צית, וכשנשלם הכלי מועד נמשך בחינות חיה שם ע"ב כמבואר בשער מ"נ ומ"ד סוד "בכל מכל כל", והבן היטב, עיי"ש.

דברי המגיה עריכה

אמר המגיה [לא נגמר...]