הגהות מיימוניות על רמב"ם חנוכה פרק שלישי

הלכה ד עריכה

[א] במסכת סופרים (פ"כ ה"ו) שיש לומר אחר ההדלקה נוסח זה: הנרות הללו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסים ועל הנפלאות אשר עשית לאבותינו ע"י כהניך הקדושים וכל שמונת ימי החנוכה הנרות הללות (קדושים הם) [קודש] הם ואין לנו רשות להשתמש לאורן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך על נפלאותיך ועל ישועתך, ברוך שהחיינו, ואשר עשה ניסים. וכן היה רגיל מהר"ם ז"ל ע"כ.

[ב] וכן כתב רש"י (שבת כג. ד"ה הרואה) שמצא בשם ר"י בר יהודה שלא הוזקקה ברכה זו אלא למי שלא הדליק בביתו עדיין או ליושב בספינה. וכתב בספר המצוות (עשין מד"ס ה) דדווקא אם אינו נשוי. וכתב רבינו שמחה שאם דעתו להדליק בביתו נראה דאין צריך לברך על הראייה עד שיסדר כולן על ההדלקה בביתו וכן כתב ראבי"ה (סי' תתמ"ג) מידי דהוה אסוכה דמסדר להו כולהו אכסא ע"כ.

הלכה ה עריכה

[ג] מהר"ם נהג לומר "לקרוא את ההלל" בכל פעם, מטעם: דאם ידלג וישכח אות אחת נמצא שלא גמר את ההלל ע"כ.

הלכה ז עריכה

[ד] וכן פסק ר"י אלפס (שבת פ"ב סי' שיח) וכן רש"י לא היה מברך וכן כתב במחזור ויטרי (עמ' קצב). אבל ר"ת (ס' הישר סי' תקלז, תוס' ברכות יד.) דיש לברך מידי דהוה איו"ט שני, וכן השר מקוצי כתב: דלא הוה ברכה לבטלה כיוון שרוצה האדם להתחייב בה מידי דהוה אלולב ואתפילין דהני נשי מברכות אע"פ שאינן חייבות ולא מחינן בהו ע"כ. ועיין בהל' ציצית (פ"ג ה"ט). וכן רבינו שמחה כתב שיש לברך דלא יהא אלא כעוסק בתורה, ואפילו במגילת רות וקינות ושיר השירים יש במס' סופרים (פי"ד ה"ג) שמברכין בא"י אמ"ה אקב"ו על מקרא מגילה ואע"ג שאין נזכרות בתלמוד וכ"ש הלל, הגם שלחכמי התלמוד היה מנהג. וכן כתב בשם רב עמרם שכתב בסידורו (ח"ב סי' מה) : העובר לפני התיבה בר"ח מברך לקרות את ההלל, וכן כתב בשם ר"ח. ואפי' יחיד צריך לברך מדאסרו להפסיק בו כדלקמן. ומהר"ם היה נוהג שלא אמר אלא עם הציבור ואז היה מברך ע"כ.

[ה] תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר (תענית כח:) ופר"ח ואם התחיל בברכה. כבהגהה גדולה (שלאחר זו) [כדלעיל] ע"כ.

הלכה ט עריכה

[ו] אמנם התוס' (תוהרא"ש ורי"ח ברכות יד.) פסקו שאפילו בימים שאין היחיד גומר בהם לא יפסוק וע"ש ע"כ.

הלכה י עריכה

[ז] גרסינן במס' סופרים (פ"כ ה"ט) צריך לברך בתחילתו ולקרותו בנעימה לקיים מה שנאמר (תהילים צד) ונרוממה שמו יחדיו ע"כ.