מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/כ

הלכה א

ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלי נאים ותולה עיניו כנגדה ומישר את רגלו ומברך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם פועלי אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש באור יקר ועטרת תפאר' לעמוסי בטן שהן עתידי' להתחדש כמותם לפאר יוצרם על כבוד מלכותו בא"י מקדש ראשי חדשים:

הלכה ב

ואומר שלשה פעמים סימן טוב סימן תהוי לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך ורוקד שלש רקידו' כנגדה ואומר שלשה פעמים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע ביך כך אם ירקדו אחרי' כנגדי לא יגעו בי תפול עליהם אימתה ופחד ולמפרע אמן אמן סלה הללויה ואמר לחברו שלש פעמים שלום וילך לביתו בלב טוב והדה היא לכל מפסיקין לראשי חדשים:

הלכה ג

וכיצד מפסיקין לחנוכ' אמרו בעשרים וחמשה בכסלו מדליקין נר חנוכה ואסור להדליק בנר ישן אם אין לו אלא ישן מלבנו באור יפה יפה ומותר ואין מגביהין אותו ממקומו עד שיכבה:

הלכה ד

מצות הדלקתו משקיעת החמה עד שיכלה הרגל מן השוק: ואע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר לא ימיש עמוד הענן יומם ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכין עליו שכך אמ' אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו ואין חוששין ל!תפ!ילתו להחליפו עד שיכל':

הלכה ה

נר חנוכה מצוה להניחה בפתח הסמוך לרשות הרבים שתהא מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל לקיים מה שנאמר מה יפית ומה נעמת מה יפית במזוז' ומה נעמת בנר חנוכה ונרות כב"ה משום מעלין בקדש ולא מורידין כעין ימים היוצאין:

הלכה ו

וכיצד מברכין ביום ראשון המדליק מברך שלש והרואה שתים בא"י אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר ואומר הנרות האלו אנו מדליקין על הישועות ועל הניסי' ועל הנפלאות אשר עשית לאבותינו על ידי כהניך הקדושי' וכל מצות שמנת ימי חנוכה הנרו' האלו קודש ואין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן בלבד כדי להודות לשמך ונפלאותיך ועל נסיך ועל ישועתך בא"י שהחיינו ואומר שעשה ניסים לאבותינו אלו למדליק אבל לרואה אינו אומ' ביום ראשון אלא שתים שהחיינו ושעשה מכאן ואילך מברך להדליק ושעשה והרואה אומר אשר עשה ניסים:

הלכה ז

החזן צריך לומר אתה קדוש בשמנה עשר של חנוכה וכן בראשי חדשים וכן בחולו של מועד מפני שכתוב בהן עול' תמיד ותני רבי חייא כל יום שאין בו מוסף אין בו קדוש חוץ מן החנוכה שאע"פ שאין בה מוסף יש בה קדוש מפני מה שיש בה הלל וי"א אף בפורי' מפני שיש בה מגילה:

הלכה ח

ואומרים בהודייה והודאו' פלאו ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול וחשמוני ובניו כן עשה עמנו ה' אלקינו ואלדי אבותינו נסים ונפלאות ונודה לשמך לנצח בא"י הטוב וניסים מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה ושניהן נזכרין בברכת המזון:

הלכה ט

וגומרין את הלל כל שמנת ימי חנוכה בשלשה פרקים הראשונים אין משיבין ואין צ"ל לשאול בשנים האחרונים שואלין מפני הירא ומפני השלו' ומפני הכבוד ואלו הן שלש' ראשונים הללו עבדי ה' בצא' ישראל אהבתי שנים האחרונים הללו את ה' הודו לה' וצרי' לברך בתחילתן ולקרותן בנעימה דתני רב שמעון בן יהוצדק אומר ימי שמנה עשרה ולילה אחד יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמנת ימי חנוכה ויום טוב של עצרת וי"ט הראשון של פסח ולילו ובגולה עשרים ואחד יום ושתי לילו' מצוה הן המובחר לקרות הלל בשני לילות של גליות ולברך עליהן ולאומרן בנעימה לקיים מה שנא' ונרוממה שמו יחדיו וכשהוא קור' אותו בביתו אינו צריך לברך שכבר בירך ברבי':

הלכה י

ואחר כך מוציאין ספר וקורין בנשיאי' ויהי המקריב ביום הראשון וכן לכל יום יומו עד יום השמיני ובשבת שבתוכו קורא ויהי ביום כלות משה עד כן עשה את המנורה וכן ביום השמיני עד וזה מעשה המנורה כל הפסוק ומפטיר בותשלם כל המלאכה:

הלכה יא

אין מקדימין בשמנת ימי חנוכה לומר ביום השני ביום השני ביום השלישי ביום הרביעי וביום החמשי וביום הששי וביום השביעי וביום השמיני כדי לגמור עשרה פסוקים:

הלכה יב

בזמן שחל ראש חדש טבת להיות באחד בשבת ביום ראשון קורים בענין ראש חדש תחילה שלשה והרביעי של חנוכה שכל התדיר מחבירו תדיר קודם והוא קודם את חבירו אבל ביום שני אינו כן אלא קורי' שלשה בשל חנוכה והרביעי בשל ראש חדש שאין חשבון חודש מיום שני אלא בזמן שהשני כסדרן דרבי יצחק סחורה שאל את רבי יהושע נפחא ר"ח טבת שחל להיות בשבת במה קורין לענין כלות שלמה והמפטיר בשל שבת ור"ח חל להיות בחול קורין ביום הראשון שלשה ר"ח בשל חנוכה התדיר מחבירו תדיר קודם את חבירו הואיל וקרא תחילה בשל ר"ח ביום השני קורא ג' לחנוכה והרביעי בשל ר"ח ובראשי חדשיכם עד שישלים כל השיט' ולמה כן שלא בא הרביעי אלא מחמת מוסף של ר"ח הרי מפסיקין לחנוכה: