הגאון מווילנה על משלי כב
<< · הגאון מווילנה על משלי · כב · >>
פסוק ו
פסוק יג
והעניין: שאמר העצל, שאי אפשר לו לעסוק בתורת ה', כמו שאמרו (סוכה נב.): "ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות - שמניח את עמי הארץ ומתגרה בתלמידי חכמים". וכמו שנאמר (במדבר יג כט): "עמלק יושב בארץ הנגב... והכנעני יושב על הים ועל יד הירדן", ואי אפשר לעמוד נגדו.
והוא: שיש בתורה ארבעה דברים, והם הנאמרים למעלה: (משלי א כ): "חכמות בחוץ תרונה, ברחובות תתן קולה, בראש הומיות תקרא,... בעיר אמריה תאמר". והם נגד: פשט, רמז, דרש, וסוד, כמו שפירשנו שם.
ואמר שבחוץ וברחובות, שם חונה היצר הרע ומתגרה, כמו שנאמר (משלי ז יב): "פעם בחוץ, פעם ברחובות, ואצל כל פינה תארוב". ואמר אלו השניים ולא יותר, כי אלו הארבעה הם נגד ארבעה דרגין שבאדם: נפש, רוח, נשמה וחיה. ונגדן הן שתי קליפות: נפש הבהמיות ורוח הבהמיות. אבל למעלה אינו נוגע כלל הרע, ולא יוכל לעלות, ולכן לא אמר אלא שני אלו.
ומה שנאמר אצל חוץ - ארי ואצל רחובות - ארצח, מפני שהיצר הרע מתגרה מאד בתלמידי חכמים הלומדים תורת ה'. ובתורה יש שני חלקים:
- חוץ, והוא פשט,
- ודרש, הנקרא רחובות,
וכמו שפירשנו למעלה.
והתורה היא מצלת האדם מהשניים הנזכרים לעיל, כמו שפירשנו למעלה שהתורה נקראת (משלי ו כג): "אור", והיא מצלת את האדם מן החיה רעה ומן הלסטים, שהם נגד נפש הבהמיות ורוח הבהמיות. ואם כן:
- החוץ, והוא הפשט, מצילו מחיה רעה,
- ורחובות מצילו מלסטים.
וכאשר יגדלו התלמידי חכמים בתורה, אזי יהיו בטלין מהם, לכך יתגרו בהם מאד לבל יבואו כלל לתורה.
וזה שנאמר "ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח", שהוא חיה רעה ולסטים, שהם נגד נפש ורוח, המתגרים מאד בתלמידי חכמים ואין יכולים לעמוד בפניהם.
<< · הגאון מווילנה על משלי · כב · >>