האמונות והדעות/מאמר ט/פרק ב
פרק ב עריכה
ואזכור מקום הכתובים במקום הזה י"ג ענין, תחלתם ענין יצחק, ראית אותו שמסר עצמו לשחיטה ולקרבן לעשות מצות בוראו, ואלו היה אצלו שהגמול איננו כי אם בעולם הזה בלבד, איזה דבר היה מקוה שיהיה גמולו אחרי מותו? גם הבורא עוד לא היה מצוהו בזה, כיון שלא יהיה לו עליו גמול. ומצאתי עוד חנניה מישאל ועזריה מסרו נפשותם לאש שלא יעבדו הצלם, ואלו היו יודעין שהגמול איננו כי אם בעולם הזה - איזה דבר היה נשאר להם אחר שתשרפם האש שיקוו אותו? ומצאתי בדניאל שמסר עצמו לאריות בעבור התפלה שהיה מתפלל לבוראו, ואם היה יודע שהגמול איננו כי אם בעולם הזה מה היה נשאר לו לקוות אחר שיאכלוהו האריות? אלה הדברים מורים, כי הנבראים מסכימים כי הגמול איננו בעולם הזה, ואם יאמר אומר הן לא נמצא מה שנזכר בתורה מן הגמול כי אם בעולם הזה בלבד? והוא מה שכתוב בפרשת אם בחקותי, ובפרשת אם שמוע תשמעו (כי תבא), נאמר כי הבורא לא עזבם מבלתי גמול העולם הבא כאשר אנו עתידים לבאר, ולא היה המפורש בה בהצלחת העולם הזה ורעתו כי אם לשתי סיבות, אחת מהנה שגמול העולם הבא מפני שאין עומדין עליו כי אם בשכל כאשר ביארנו, לא זכרתהו התורה כי אם בקצרה, כאשר עשתה ב-ויצו ה' אלקים על האדם לאמר. ולא אמרה אנכי ה' אלקיך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, כי השכל מורה על כל אלה, אבל הראתה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, מפני שאין השכל מורה עליו, וכן לא הזכירה הגמול האחר בעבור שסמכה על השכל שיורה עליו. והשנית כי הנבואה ממנהגה להרחיב בדברים שהצורך מביא עליהם בקרוב, ותקצר בדברים הרחוקים, וכאשר היה צורך העם בעת שניתנה להם התורה, לידיעת ענין ארץ כנען אשר הם באים אליה, הרחיבה להם בפירושו ובמה שיש בו מפרי עבודתם והמרותם, ועל כן התחילה במטר ובמה שבפרשת כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא. עד סופה (דברים ז'). ורמזה אל הרחוק במאמר קצר - לא בפירוש רחב, והטענה הגדולה בזה, מצאנו משה רבינו הגדול שבצדיקים ובעובדים, לא היה לו מעניני גמול העולם הזה דבר, כמו ונתתי גשמיכם בעתם, והשיג לכם דיש, ונתתי שלום, ופניתי אליכם, ואכלתם ישן, מפני שלא בא אל ארץ כנען, ואלו לא היה לצדיקים כי אם מה שיש באם בחקותי, היה מתחייב שיהיה רובו למשה ואין עוד, זה מורה שרוב הגמול בעולם הבא. אך הדברים האלה כפי האותות והמופתים כאשר ביארתי קודם זה, ומזה מה שהוגד לנו, כי אליהו היה מתפלל שיברך הבורא בקמח ובשמן לזולתו בתפלתו, והוא מבקש חלת לחם ולא יגיע אליה, ושאלישע והוא מת החיה הבורא בעבורו האדם אשר השליכו אל קברו. ואלו היה הגמול העולם הזה בלבד, לא היה יכול מי שאינו ראוי להגיע אליו, להגיע זולתו אל מאומה ממנו. ומזה מה שסיפר לנו על אנשי סדום, שמעת שהגדילו ברעה ובחטא הפך הבורא את ארצם והמטיר עליה אש וגפרית. ואלו לא היה עונש כי אם בעולם הזה היה יורד על מי שהגדיל להרע אש וגפרית בין רב למעט, הכל לפי חטאתו ואין אנחנו רואים כן. ומזה שבני ישראל כשעבדו זולתו ואינם נשבים ולא גולים, ואלו היה העונש בעולם הזה היה מגיע אליהם כמוהו, ומזה עוד שהוא צדיק כאשר צוה בהרוג טף מדין, והמית טף המבול, והנה אנחנו רואים שהוא מצער בטף וממיתם, מתחייב שיהיה אחר המות ענין, שיגיעו בו אל תמורת מה שנצטערו בו כאשר ביארנו.