האמונות והדעות/מאמר ח/פרק ד


פרק דעריכה

ואחר כן אומר ובעבור הדמות הספק בשלשה הזמנים בקץ הזה המושם לשעבודנו זה, שם אלהינו בשני קצי השני שעבודים הראשונים הדמות הספק גם כן שלא נחשוש שהספק אירע בקץ הזה לבדו, מפני שאינו אמת, וכאשר נראה שני הקצים הקודמים אשר כבר ידענו אמתם נמצא בהם כמו זה יסיר הספק מלבותינו. ואבאר זה ואומר שהספק בשעבוד מצרים הוא שפעם הוא ארבע מאות שנה גרות זרע אברהם ועבדותם ועינוים, כמו שאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ואנו אותם ארבע מאות שנה. וזה מעת שנולד יצחק, ופעם הוא ארבע מאות ות'ל' שנה, יכנסו בהם שני גרות אברהם, כי יציאת אברהם מחרן אל ארץ כנען מפורשת ויציאתו אל חרן איננה מפורשת, ותהיה גרות אברהם שלשים שנה, כמו שאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אבל איך נקרא אברהם בני ישראל, ואיך נקראו חרן וארץ כנען מצרים, יש להם פירושים אין זה מקומו, ועם כל זה מה שישבו במצרים ר'י' שנה ולא יוכל אדם לאמר שישבו שם ארבע מאות שנה, בעבור שימי קהת ועמרם ומשה מונעים, ואין זה מקום באורו, וכבר שבו שלשה זמנים ארבע מאות וארבע מאות ושלשים ומאתים ועשר שנים, אבל שעבוד בבל יש לו שני זמנים, האחד נ"ב שנה, והוא אמרו לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והשני שבעים שנה והוא אמרו למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה. והיה בין מלכות בבל וחרבן ירושלים שמנה עשר שנה, כמו שנאמר ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר, והוא כמו שנים וחמשים עד מלכות כורש, ונתן להם רשות לבנות ובנו בשנה ההיא ושבתה מלאכת הבנין י'ז' שנה עד השלמת השבעים, כמו שאמר בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם, והוא בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש, וכאשר לא הזיק הקץ הראשון השתנות שלשת זמנים ארבע מאות וארבע מאות ושלשים ור'י', ולא הזיק בקץ השני השתנות שני זמנים נ'ב' וע', כן לא יזיק בקץ השלישי השתנות שלשה זמנים אלף ומאה וחמשים ואלף ור'צ' ואלף ושלש מאות ול'ה' בעבור שחנן אלהים את עמו מהחכמה מה שיכירו בה הכל.