פתיחת התפריט הראשי

פרק געריכה

וצריך שאזכור מדת הקץ ואומר, שאלהינו יתברך הראה לנביאו דניאל שלשה מלאכים, האחד מהם עומד ממעל למי חדקל, והשנים האחרים עומדים על שתי השפתות, ושואלים את העומד למעלה מהמים, מתי תהיה הגאולה, והוא אמרו ראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עומדים, אחד הנה לשפת היאור ואחר הנה לשפת היאור. והחל המלאך העומד ממעל למימי היאור, ונשבע על קץ שקבעו. אע"פ שלא שאל ממנו להשבע, ואמר דניאל ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור, וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי. ושני המלאכים שמעו ממנו מועד מועדים. והספיק להם בזה, וכאלו ידעו פירושו, אבל דניאל לא ידע מה פירוש מועד מועדים וחצי, ושאל הוא את המלאך העומד ממעל למימי היאור על זה, כמו שאמר ואני שמעתי ולא אבין ואומרה אדני מה אחרית אלה. והחל המלאך עוד והקדים לו העלה אשר בעבורה סתם הדבר, קודם שיפרש לו המענה, ואמר לו סתמתי הדבר כדי שלא יעמדו עליו הפתאים והכסילים ויקוצו, כי אינם מתאוים ויראים מה שהחכמים מתאוים ויראים, והוא גמול העולם הבא, החיים המתמידים. אבל הם מתאוים מהרה מלכות העולם וכבודו, אבל החכמים יעמדו עליו. כמו שאמר, לך דניאל כי סתומים וחתומים הדברים וגו' יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וגו'. ואחר כן פירש (אותו) לו, שהם אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנה, כאמרו אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה. ומלת ימים, תקופת שנה, כמו שאמרה התורה (ויקרא כ"ה) ימים תהיה גאולתו. וסמך לו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה. ומצאנו כל קץ ששם אותו למלחמה מן הממלכות, הם שנים לא ימים. ויש שיזכירם השנים, והיה מקץ שבעים שנה יפקוד יי' את צור (ירמיה ל"ד). ואמר עוד, מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים (יחזקאל כ"ט). ויש שיזכירם בלשון ימים והם שנים, כמו שאמר ליחזקאל, ואני נתתי לך את עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום (יחזקאל ד). וקבץ לשון שנים ולשון יום. הראה בזה כי ימים הם שנים, וכן במקום הזה. ודניאל הבין איך היה פירוש מועד מועדים וחצי, אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנה, ולא הוסיף לשאול, ואנחנו (יישירך האל) צריכים להשתדל ולחקור על פירוש מועד מועדים וחצי, עד שיהיו כמו אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנה, כי אמרו למועד איננו כי אם לשמוש הדברים, כאמרך למועד חדש האביב (שמות כ"ג). והעקר מועדים וחצי. וחקרתי ומצאתי זה מסכים שנאמין, שהוא רוצה במאמר מועדים, שני מלכות ישראל, ויהיה הקץ כשני מלכותם וחצים בלי ספק, והוא שכל עתי המלכות שמנה מאות ותשעים שנה, ת"פ קודם בנין הבית ות"י בבית, וחצים תמ"ה, יהיה הכל אלף ושלש מאות ושלשים וחמש בלי תוספת ובלי חסרון. ויהיה אמרו ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים (דניאל יב). מעת מאורע שאירע בבית שני בתחלת בנינו, תהיה אחר העת אשר אמר בו המאמר הזה לדניאל, חמש וארבעים שנה, ויהיה אמרו עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש (דניאל ח). צריך שיקח ממנה החצי, מפני שהציע הימים ושמם לילה ויום, ויהיה החצי אלף וק"ן, ויהיה זה מאחר העת אשר נאמר בו לדניאל המאמר הזה קפ"ה, יגיע סוף הג' זמנים אל שנה א' בעצמה.