האמונות והדעות/מאמר ד/פרק ה
פרק ה עריכה
ומצאתי בני אדם שואלים בשער הזה, מה אפני החכמה שיצוה ויזהיר הצדיק אשר ידע ממנו כי לא יסוד מעבודתו ? ומצאתי לזה ארבעה פנים. מהם להודיעו מה שהוא חפץ ממנו, ומהם לשלם לו הגמול, כי אם יעבוד אותו והוא בלתי מצווה, לא יהיה לו גמול, ומהם שאם יגמלהו על מה שלא צוהו בו או יענישהו על מה שלא הזהירו, יהיה זה עול, ומהם שישנה עליו הצווי עם הנביא עם הצווי אשר בשכל, בעבור שישמר ויזהר, כמ"ש ואתה כי הזהרתו צדיק לבלתי חטא צדיק והוא לא חטא חיה יחיה כי נזהר (יחזקאל ג). ושואלים עוד ומה אפני החכמה בשליחות אל הכופרים אשר ידע מהם כי לא יאמינו, וחושבים זה לשוא. ומצאתי להם ששה פנים, מהם שאם לא היה שולח אל הכופר שיאמין, היתה לו אמתלא לאמר, אלו היה שולח אלי הייתי מאמין, ומהם שמה שיש בידיעה אלו לא היה יוצא אל הפעל, היה הגמול והעונש כפי ידיעתו לא כפי מעשה הברואים. ומהם שראיותיו החושיים והשכליים, כאשר העמידם בעולם למאמינים ולכופרים, כן ראוי שיהיו ראיותיו הנבואות כוללות המאמינים והכופרים. ומהם כי כמו שנתברר לנו כי מי שמצוה ברע למי שלא יעשהו מריע לו ונקרא סכל, כן מי שמצוה בטוב למי שלא יפעלהו מטיב לו ויקרא חכם. ומהם שהמצוה בטוב, כאשר יעזוב המצווה לקבל מצותו, תשוב מצותו סכלות בעבור שלא קבלה, יהיה גם כן מי שמצוה ברע תשיב מצותו חכמה כאשר יקבלנה במצווה בה, ותתהפכנה אמתות הטוב והרע ותהיינה כפי הקבול וזה הכל. ומהם כי כאשר השוה ביניהם בשכל והכח והיכולת, כן ראוי שישוה ביניהם בצווי ובשליחות. ואחר כן אומר כי העושה לשוא, הוא עושה דבר שאין לו תועלת לאחד מהברואים, אבל שליחות הבורא יתברך אל הכופרים, אעפ"י שהם בחרו שהם לא יעשו אותה ולא יועילו בה ולא יוסרו, המאמינים ושאר בני אדם כבר נזכרו והתבוננו, וכאשר אתה רואה כי בני אדם עד עתה ועד עולם הם מספרים ענין המבול ואנשי סדום ופרעה והדומה להם. ושואלים עוד כשתהיה מסירת אדם להרג אחד ממעשה הבורא אם לענוש על חטא או לנסיון, כאשר יהרגהו עול, כאיזבל לקצת הנביאים. מה נאמר בזה המעשה ? ולמי ניחס אותו ? נאמר כי המות מעשה אלהים, וההרג מעשה העול, ואם החכמה חייבה המות, אלו לא היה העול היה מת בסבה אחרת. וכן השאלה על הגנב כשהוא אבידת ממון בני אדם גזירת הבורא, אם לענוש או לנסיון, איך נאמר בגנבה ההיא ממעשה הבורא ? והתשובה בזה, שהאבוד מעשה הבורא, והגניבה מעשה האדם. וכאשר חייבה החכמה איבוד הדבר ההוא, אלו לא היה גונבו הגנב היה אבד בפנים אחרים, וכן ענו שמעיה ואחיה לקצת מלכי אדום ואמרו, ואם אנו מחוייבי מיתה לשמים, אם אין אתה הורגנו הרבה מזיקים יש לו לפגוע בנו (תענית יח). ושואלים עוד ואיך נענש דוד על העבירה, בהביא אבשלום לעשות כמוה ? ויותר גדולה ממנה, באמרו כי אתה עשית בסתר ואנכי אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל וגו' (שמואל ב' יב). נאמר כי אלה הדברים אשר ספר נתן הנביא על שני חלקים, אחד מהם מעשה הבורא, והוא הגברת אבשלום והשליטו על כל אשר לדוד, ועל זה אומר הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך (שם). והשני מעשה אבשלום בבחירתו, והוא מה שאומר ושכב את נשיך לעיני השמש הזאת (שם). ורצה בהקדמתו להודיע לדוד בחירת אבשלום, להכאות את לבו בזה. ושואלים על ענין סנחריב ונבוכדנצר ומה שעשו בעולם מן ההרג והחרבן, ושאר עניני החמס, ואיך אמר על האחד שהוא מטהו, כשאמר הוי אשור שבט אפי וגו' (ישעיה י). ועל השני שהוא חרבו, כשאמר וחזקתי את זרועות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו (יחזקאל ל). ונאמר כי מקום פעל הבורא לשניהם וזולתם. הוא נתינת היכולת והאמץ כאשר נמשלו בחרב ובמטה, ועל כל זה אשר עשו הם וחילם היה בבחירה שחייבים עליה הענש. ועל כן אמר אפקד על פרי גדל לבב מלך אשור וגו' (ישעיה י). ואמר ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים (ירמיה נא). ושואלים עוד כיון שכל המקרים מתחדשים במצותו, כשהוא מסבב למאמין שיכזב בעבור דבר שמצריכו אל הכזב. הוא אם כן הביאו אל הכזב, יש בזה שתי תשובות, אחת מהנה כי המעיין כשיעיין היטב באיך יצטרך האדם לכזב, ימצא לו סבה מחטא האדם בהנהגתו, וישיב הדבר אל בוראו, כמ"ש אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו (משלי יט). והאחרת שאם השכל אשר הרכיבו בו, איננו צריך אל הכזב לעולם, כי כאשר יאמר מאמר שאפשר שמכירים אותו על אמתת ההגדה, על דרך העברת הלשון, הוא אומר אמת, ואין עליו מסברת העול בדבריו, וזה כמו שאמר אברהם על שרה אחותי היא. והוא רוצה קרובתי, כאשר מצאנו לוט שנקרא אח מדרך הלשון, והם סברו שהוא אחותו באמת, ולא היה חטא עליו בזה, אבל החטא עליהם כי הם עוולו, כי דרך בני אדם לשאול הגר על ענייניו ועל תועלותיו, ועל מה שהוא טוב לו, ועל מה שצריך לו, ואין דרך לשאול אותו על מי שיש עמו ומה הוא ממנו, וכל שכן שכבר נסה בזולתו, כמ"ש כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני (בראשית כ). וכיון שדברתי בשאלות האלה במה שיש בו די, מתחייב המעיין בספר להשיב בתשובותם בכל מה שימצאהו דומה להם.