האמונות והדעות/מאמר ב/פרק יא
פרק יא
עריכהואחר כן אדבר על האיכות, והם המקרים. ואומר, שהוא באמת לא יתכן שיקרהו מקרה, כי הוא בורא המקרים כולם. וזה אשר נמצא שאומר שהוא אוהב דבר או שונא דבר, העניין בזה, שכל אשר ציוונו בו – קראו אהוב אצלו כאשר חייבנו לאהוב אותו, כאמרו: "כי ה' אוהב משפט" (תהלים לז, כח); "כי צדיק ה' צדקות אהב" (תהלים יא, ז), והדומה לזה. וקיבץ רבים מהם ואמר: "כי באלה חפצתי נאם ה'" (ירמיהו ז, כג). וכל אשר הזהירנו ממנו שלא נעשהו קראו שנוא אצלו, מפני שחייבנו לשנאתו, כמו שאמר: "שש הנה שנא ה'" (משלי ו, טז); "שונא גזל בעולה" (ישעיהו סא, ח); וקיבץ מהם רבים ואמר: "כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה'" (זכריה ח, יז). ומה שאנו רואים שאומר שהוא רוצה ושהוא כועס, העניין בו שקצת ברואיו, כאשר חייב להם ההצלחה והגמול, קורא זה רצון, כאמרו: "רוצה ה' את יראיו" (תהלים קמז, יא); "רצית ה' ארצך" (תהלים פה, ב). וכאשר יתחייב קצתם הצער והעונש – קורא זה כעס, כאמרו: "פני ה' בעושי רע" (תהלים לד, יז); "ועזו ואפו על כל עוזביו" (עזרא ח, כב). אבל הכעס והרצון המוגשמים והאהבה והשנאה המוגשמות, לא יהיו כי אם במי שיקוה ויירא, ונמנע מבורא הכל שיקוה לדבר ממה שברא או שייראהו. ועל הדרך הזה נוציא שאר תארי היראה העולים במחשבה.
ועל המצטרף אומר, כי הבורא יתברך לא יתכן שיצרפו אליו על דבר ההגשמה ולא ייוחס אליו, כי הוא לא סר קדמון, ואין דבר מן העשויים מצטרף אליו ולא מיוחס. ועתה כאשר עשם, לא יתכן שישתנה עצמו וישוב מיוחס אליו ומצטרף אליו בהגשמה, אחר שלא היה כן. וזה אשר נראה בספרים שקוראים אותו "מלך", ומשימים בני אדם עבדים אליו והמלאכים משרתים, כאמרו: "ה' מלך עולם ועד" (תהלים י, טז); "הללו עבדי ה'" (תהלים קיג, א); "משרתיו אש לוהט" (תהלים קד, ד) – אלה כולם על דרך הכבוד והגדולה, בעבור שהגדול שבבני אדם אצלם הוא מלך, ועל עניין שהוא עושה כל מה שירצה ומצותו מתקיימת, כמו שאמר: "באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה" (קהלת ח, ד). ואשר נמצא שמייחסים אליו אוהבים ושונאים, כאמרו: "אוהבי ה' שנאו רע" (תהלים צז, י), ואמרו: "משנאי ה' יכחשו לו" (תהלים פא, טז) – זה מהם על דרך הכבוד והגינוי, וכבדו החסידים מבני אדם בשם אוהבים, וגינו החטאים בשם שונאים, וכן שאר מה שנכנס בשער הזה.
ואומר במקומות. לא יתכן שיצטרך הבורא אל מקום שיהיה לו, מכמה פנים. תחילתם, שהוא בורא כל המקומות. ועוד, שלא סר לבדו ואפס מקום, ואיננו נעתק בעבור בריאתו למקום. ועוד, כי הצריך אל מקום הוא הגשם אשר הוא ממלא מה שיפגשהו וממששו, ויהיה כל אחד מן המתמששים מקום לאחר, וזה כולו נמנע מהבורא. וזה אשר הנביאים אומרים שהוא בשמים, על דרך הגדולה והכבוד, מפני שהשמים אצלם רמים מכל דבר שידענוהו, כמו שאמרו: "כי האלהים בשמים ואתה על הארץ" (קהלת ה, א), ועוד "כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו" (מלכים א ח, כז). וכן המאמר כשהוא שוכן בבית המקדש: "ושכנתי בתוך בני ישראל" (שמות כט, מה), "וה' שוכן בציון" (יואל ד, כא), וכל זה להגדיל המקום ההוא והישות. ועם זה כבר הראה בו אורו הנברא אשר הקדמנו זכרו, הנקרא 'שכינה' ו'כבוד'.