פתיחת התפריט הראשי

פרק אעריכה

וכאשר בארתי ההקדמה הזאת אומר, כי אלהינו יתברך ויתעלה הודיענו, כי כל הדברים מחודשים והוא חדשם לא מדבר, כמו שאמר (בראשית א, א): "בראשית ברא אלהים וגו'". ואומר עוד (ישעיה מד, כד): "אָנֹכִי יְ"יָ עֹשֶׂה כֹּל נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדִּי וגו'". ואמת זה אצלנו באותות ובמופתים וקבלנוהו. ואחרי כן עיינתי בענין הזה היתאמת בעיון כאשר התאמת בנבואה, ומצאתיו כן מפנים רבים, אקצר מכללם ארבע ראיות:

הראשונה מהם מן התכליות: והוא, שהשמים והארץ, כיון שהתברר שיש להם תכלית, בהיות הארץ באמצע וסבוב השמים סביבותיה, התחייב שיהיה לכחם תכלית, כי אי אפשר שיהיה כח לאין תכלית בגשם בעל תכלית, ודוחה (או: ודוחק) זה הידוע. וכאשר יכלה הכח השומר אותם, התחייב שיהיה להם תחילה וסוף. ואהרי שנגלתה לי זאת הראיה, התישבתי בדקדוקה ולא מהרתי לגזור אומר בה עד שבררתיה באמרי: שמא הארץ אין לה תכלית בארך וברחב ובעמק? אחרי כן אמרתי: אלו היתה כן, לא היתה השמש מקפת אותה עד שהיה משלמת סבובה בכל יום ולילה פעם אחת, ותשוב זורחת ממקום שזרחה ובאה למקום שבאה, וכן הירח ושאר הכוכבים. ואחרי כן אמרתי: שמא השמים אין להם תכלית? ואמרתי: ואיך יהיה זה, והם מתנועעים כלם וסובבים סבוב הארץ תמיד, כי לא יתכן לחשוב כל הגלגל הקרוב אלינו הוא אשר יסוב, והשאר יותר גדול משיסוב, מפני שאין אנו משכילים כי אם זה הדבר אשר יסוב, ולא נשכיל אחריו דבר אחר, כל שכן שנאמין שהוא שמים ונאמר שהוא סובב.

ואחרי כן חקרתי ואמרתי: שמא יש ארצות רבות ושמים רבים, יקיפו כל שמים מהם הארץ שלהם ויהיו עולמים שאין להם תכלית? וראיתי זה נמנע מצד הטבע, כי לא יתכן להיות עפר ממעל לאש בטבע ולא אויר תחת מים בטבע, כי האש והאויר קלים שניהם והעפר והמים כבדים שניהם. וידעתי כי אילו היה בנמצא גוש עפר חוץ לארץ הזאת, היה בוקע כל אויר וכל אש עד אשר יגיע לעפר הארץ הזאת. וכן אם היה מקוה מים חוץ למים האלה, היה בוקע האויר והאש עד שיגיע למים האלה. ומצאתי המציאה הגמורה כי אין שמים בלתי אלה ולא ארץ כי אם זאת, וכי השמים האלה יש להם תכלית והארץ הזאת יש לה תכלית. וכאשר גשמיהם יש להם גבול, כן יש לכחם גבול מגיע אל קץ ויעמוד אצלו, ולא יתכן להם לעמוד אחר כלות הכח ההוא, ולא ימצאו קודם היותו. ומצאתי הכתוב שהעיד עליהם בתכלית באמרו (דברים, יג): "מקצה הארץ ועד קצה הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים". והעיד כי השמש תסובב סבוב הארץ ותשוב בכל יום "וזרח השמש ובא השמש"

(קהלת א, ה):


והראיה השנית, מקבוץ החלקים והרכבת הפרקים: והוא, שראיתי הגשמים חלקים מחוברים ופרקים מורכבים, והתבאר לי בהם סימן מעשה העושה והחידוש. אחר כן אמרתי: שמא אלה הפרקים והחבורים אינם כי אם בגשמים הקטנים, רוצה לומר, גשמי החוש והצמח? ופשטתי מחשבתי אל הארץ, והנה היא כן, כי היא עפר ואבן וחול והדומה להם מקובצים. ועליתי בה אל השמים, וראיתי בם כתות רבות מן הגלגלים קצתם בתוך קצתם, יש בהם כתות מן המאורים הנקראים כוכבים, נגזרו גדול וקטן, רב אור ומעט אור, והורכבו בתוך הגלגלים ההם. וכאשר נתברר לי הקבוץ והחיבור וההרכבה אשר הם החדושים בגשם השמים וזולתם, האמנתי בעבור הראיה הזאת עוד כי השמים וכל אשר בהם מחודשים. ומצאתי הכתוב אומר כי פירוד חלקי החיים וחבורם יורה על חדושם, והוא אמרו (תהלים קיט, עג): "ידיך עשוני ויכוננוני". ואמר בארץ (ישעיה מה, יח): "יוצר הארץ ועושה הוא כוננה". ואמר בשמים (תהלים ח, ד): "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת":


והשלישית מן הראיות, המקרים. והוא שמצאתי כל הגשמים, לא ימלטו ממקרים שיקרו בכל אחד, אם מעצמו אם מזולת עצמו, כמו שיולד החי והצומח ויגדל עד אשר ישלם, ואחר כן יחסר ויתפרדו חלקיו.

ואחר כן אמרתי: שמא הארץ נמלטת מאלה המקרים? והשתדלתי בה ומצאתיה שאיננה נמלטת מצמח וחיים שהם מחודשים, וידוע כי מה שאיננו נמלט מן המחודש שהוא כמוהו.

אחר כן אמרתי: שמא השמים נמלטים מחדושים כאלה? והשתכלתי והנה אינם נמלטים מחדושים, ועקרם התנועה הדבקה בהם, לא תנוח, אבל תנועות רבות שונות, עד אם תערוך אחת מהנה אל האחרת תדע כי יש להם אחור ומהירות, ומהם נפילת אור קצתם על קצתם ויתחדש בהם האור, כירח. ומהם שמראה קצת כוכבים לקצת האודם והלובן והירקרק והירוק.

וכאשר מצאתי החדושים שכללו אותם, והם לא קדמו להם, האמנתי כל מה שלא קדם החדוש הוא כמוהו, בעבור שהוא נכנס בגדרו. ואמר הכתוב בחדושי הארץ והשמים, שהם מורים על תחילתם: "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי" (ישעיהו מה יב):


והראיה הרביעית, מהזמן. והוא, שידעתי כי הזמנים שלשה: חולף ועומד ועתיד. ואף על פי שהעומד פחות מכל עתה, שמתי העתה כנקודה. ואמרתי: אם יהיה האדם משתדל במחשבתו לעלות מהנקודה הזאת למעלה, לא יתכן לו זה, בעבור שהזמן אין לו תכלית, ומה שאין לו תכלית, לא תעלה בו המחשבה למעלה ותעבור בו. העילה עצמה תמנע שתלך בו ההויה למטה ותעבור בו עד שתגיע אצלנו, ואם לא תגיע ההויה אלינו, לא נהיה, ויהיה הדבר מחוייב, שאנחנו המון ההווים אינם הווים, והנמצאים אינם נמצאים. וכאשר מצאתי עצמי נמצא, ידעתי כי ההויה עברה על הזמן עד שהגיעה אלי. ולולי שיש לזמן תכלית, לא היתה ההויה עוברת בו, והיתה דעתי בזמן גם כן בזמן העתי[ד] כאשר היתה דעתי בחולף, בלא עכוב. ומצאתי הכתוב אומר כמו זה בזמן הרחוק: "כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק"(איוב לו כה), ואמר: "אשא דעי למרחוק" (איוב לו ג).

והגיעני על אחד מהמכחשים ממי שפגע זולתי מהמאמינים, שטען על הראיה הזאת ואמר: היתכן שיעבור האדם מה שאין לו תכלית לחלקיו בהליכה? כי כל מיל שילך אותו האדם או אמה, ויעלה אותו על מחשבתו, נמצאהו מתחלק לחלקים שאין להם תכלית. ומקצת המאמינים הוצרך להודות בתלק שאינו מתחלק. וקצתם הודה בטפר"ה, פירוש, הוא הדלוג מלמטה למעלה. וקצתם הודה בנפילת חלקים רבים על חלקים. והשתכלתי בטענה הזאת ומצאתיה הבהלה, מפני שחלוק הדבר לאין תכלית אינו נופל כי אם במחשבה, ולא יתכן שיפול בפועל, מפני שהוא דק מנפול הפועל עליו או החילוק. ואם הזמן החולף עברה אותו ההויה במחשבה, לא בפעל, הוא בעיני דומה הטענה הזאת. ואס ההויה עברה בזמן בפועל עד שהגיע אליו, תהיה זאת הטענה אינה שוברת טענותינוף מפני שהיא במחשבה.

ואחרי אלה הראיות יש לי ראיות אחרות. מהם מה שכתבתיו בפרשת בראשית, ומהם מה שכתבתיו בפירוש הלכות יצירה, ובתשובותי על חיוי הכלבי, חוץ מדברים אחרים, תמצאם בשאר חיבורי. ועם כל זה אומר, כי התשובות אשר אשיב בהם במאמר הזה על מי שחולק על הדעת הזה הם כלם מחזקות ומאמצות אותו, וצריך שיתבונן האדם בהם, ויחובר מהם אל הדעת הזה מה שהוא דומה לו: