דרך חיים (מהר"ל)/פרק ה משנה כ
פרק ה משנה כ
עריכהיהודה בן תימא וכו'. יש לשאול מה ענין זה למאמר שלפניו. ויש לפרש מפני שאמר לפני זה כל שיש בו שלשה דברים עין הרע ורוח גבוהה ונפש רחבה הוא מתלמידי בלעם הרשע מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של אברהם אוכלין בעולם הזה ונוחלין לעולם הבא ותלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, אמר כי עוד יש מי שהוא בעל גיהנם העז פנים שמדתו שירד לגיהנם כמו שהתבאר איך שהוא ראוי שירד לגיהנם. ומן הדין היה לו להקדים מאמר זה עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן, רק מפני שרצה להקדים הוי עז כנמר כמו שיתבאר, שבא לומר אף על גב שאין ראוי להיות עז פנים מפני שהוא בעל גיהנם, אבל בעבודת המקום ראוי שיהיה עז פנים. ולכך ראוי להקדים שלא יבין האדם כאשר ילמד מאמר זה עז פנים לגיהנם ואין אדם לומד כל המסכתא בבת אחת רק לומד מאמר מאמר, ואפשר שילמד מאמר זה וקודם שילמד מאמר השני יבא לידו מצוה ואם לא יעיז פנים במצוה נגד המלעיגים לא יעשה המצוה ואם כן יבטל המצוה, ולכך מקדים הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים ועתה כבר שנה שיהיה עז בעבודת המקום ולכך מקדים הוי עז כנמר וגומר ואחר כך שנה עז פנים לגיהנם. ועוד אם אשמועינן קודם עז פנים לגיהנם ואחר כך הוי עז כנמר, היה משמע שלא בא התנא ללמוד שיש לו להיות עז פנים במצות השם יתברך ומחוייב לעשות, אבל מפני ששנה עז פנים לגיהנם אמר אח"כ במצות השם יתברך מותר להיות עז, ואם אי אפשר לקיים המצוה רק שצריך שיהיה עז מותר להיות עז דהכי משמע, אבל מכל מקום אם אפשר לקיים המצוה בלא עזות ויעשה המצוה שלא בפני המלעיגים יותר עדיף, ודבר זה אינו אבל יש להיות עז כנגד המלעיגים ויעיז פניו כנגדם, ואף אם אפשר לו לעשות המצוה שלא בפני המלעיגים צריך שיהיה עז בעבודת המקום ולא יחוש למלעיגים. וכך משמע כאשר הוא שונה קודם הוי עז כנמר שאינו משמע שבא להתיר העזות שהוא אסור, שהרי לא אשמעינן עדיין איסור עזות [אלא] שבא התנא להזהיר העזות בעבודת המקום. אבל עיקר הפירוש יתבאר בסמוך, והוא יהיה לעד על הפירוש של מעלה:
ויש לשאול לענין מה יהיה עז כנמר ולמה יהיה קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי ולא היה לו די באחד מהן. והרב רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל האריך בפירוש הזה בהקדמת ספרו אורח חיים ואין כדאי לאדם להשיב על דבריו. ועתה יש לך לדעת ולהבין פירוש המאמר הזה, כי המתבייש מתפעל מאחר מפני הבושה, ואם הוא מתפעל אינו בא לכלל שום פעולה, ועל זה אמר הוי עז כנמר שלא יהיה מתפעל כדי שיכול לפעול מה שירצה לעבוד השם יתברך. ואין העזות שום מעשה כלל כמו שהם האחרים, אבל העזות שלא יהיה מתבייש ואז לא היה בא אל שום פעולה. ואחר זה כל פעולה וכל מעשה הוא נעשה על ידי שלשה דברים, האחד כאשר יתחיל לעשות אף על גב שלא התקרב אל הפעולה היא התחלה בלבד, כגון שהוא יושב ועומד הנה העמידה אינה התקרבות אל המעשה רק היא התחלה בלבד, ואחר ההתחלה יש התקרבות אל המעשה והוא דבר בפני עצמו, והמעשה עצמה היא דבר בפני עצמו. ומפני שרצה יהודה בן תימא להזהיר באיזה ענין יבא האדם לפעול המצוה, והתחיל שיהא עז כנמר, שאם לא יהיה לו עזות לא יבא לפעול כלל בעבודת הבורא כמו שאמרנו כי המתבייש לא יבא לידי שום דבר ולכך יהיה עז. ואח"כ מזהיר האדם בעבודה כנגד ההתחלה שלא יהיה כבד ויהיה זריז בתחלה, על זה אמר הוי קל כנשר ובדבר שהיא התחלה שייך קלות כאשר הוא קל ואין טבעו מכביד עליו לעמוד ממקומו אשר הוא יושב וזהו סגולת הנשר שאין טבעו מכביד עליו ולכן אמר הוי קל כנשר, וכנגד הדבר שהוא אחר ההתחלה אמר ורץ כצבי כי מה שהוא רץ על הדרך אחר שעמד הוא מקרב אל גוף המעשה ואמר שיהיה בזריזות היותר מאוד, ולכך אמר שיהיה עז כנמר שלא יתבייש ויתעורר על הפעולה ויתחיל בפעולה ויתקרב עוד אל המעשה עצמו שהיא העבודה. ועוד יהיה זריז לגמור המעשה עצמה ועל זה אמר וגבור כארי כך הוא פירוש דברי יהודה בן תימא:
ועתה עוד פקח עיניך אף כי פירוש אחד הוא עם מה שנזכר, כי יהודה בן תימא בא להשלים את האדם בעבודת בוראו, אשר בריאת האדם הוא לתכלית זה שנברא לעבוד את בוראו. ומפני שהאדם בעל חומר והאדם מצד חומרו הוא כמו אבן דומם ואינו חפץ בשום דבר, ועל זה אמר הוי עז כנמר כי מי שיש לו עזות אינו כמו אבן דומם עד שלא יהיה לו חפץ ותשוקה, רק יהיה עז כנמר שהנמר מחמת שיש לו עז פנים משים פניו אל הכל מחמת העזות שהוא בפנים, ואינו מרחיק עצמו משום דבר בשביל עזות שלו וע"ז אמר שלא יהיה נחשב כמו אדם ישן בעבודת בוראו, אבל יהיה נחשב עז בעבודת בוראו עד שמכח עזות שלו משים פניו אל הכל. מכל מקום לפעמים אין לו כח המתעורר שמתעורר אותו אל הפועל, כי תמצא כמה בני אדם שהם חפצים מאד מאד אל דבר והנה יש להם העזות, ואין להם כח המעורר אותם אל דבר וזה מפני כובד טבעם, וכנגד זה אמר וקל כנשר שלא יהיה טבעו מכביד עליו בעבודת בוראו, אבל יהיה מעורר עצמו עד שיהיה קל בעבודת בוראו ולא יהיה טבעו מונע אותו מזה. ואחר כך כאשר יש לו כח המעורר הנה עוד צריך הכנה שיהיה מתנועע אל המצוה, ועל זה אמר ורץ כצבי היא התנועה אל המצוה, ואין זה עשיית המצוה לגמרי רק התנועה אל המצוה. ולכך כנגד עשיית המצוה בעצמה אמר וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים, ודבר זה כי יעשה האדם כל הדברים בכח ובזריזות יתירה. וכל הדברים האלו הזהיר בן תימא כנגד האדם שיגבר על חומרו שהוא המונע את האדם מן הפועל, כי אין בחומר פעולה ולפיכך החומר הוא מונע האדם מן עבודת המקום. ולכך התחיל בעז כנמר שהוא ההתחלה שלא יהיה כמו נרדם וכמו ישן, שאפילו התשוקה והחפץ לפעול אין בו אבל יהיה לו עזות פנים שיש לו חפץ ותשוקה לפעול, ואחר כך אל יהיה לו מונע כובד טבעו החמרי, עד שהוא חסר כח המתעורר שהוא מעורר את האדם אל עשיית המעשה ואל הפעולה, ועל זה אמר שיהיה קל כמו הנשר. ואחר כך אמר ורץ כצבי היא התנועה אל המצוה והתנועה היא התחלת היציאה אל הפועל, ועל זה אמר שיהיה רץ כצבי. וכנגד המעשה שהיא הוצאת המצוה אל הפועל אמר וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. ומה שאמר לעשות רצון אביך שבשמים ולא אמר לעשות רצון הקב"ה שבא לומר, כי לכך נוצר האדם מתחלת הבריאה שיהיה עובד הקב"ה, ולכך אמר מאחר שהוא אביך והוא בוראך בשביל זה הנה יש לך לעשות כן. ומפני שאמר בכאן שלא יהיה האדם כמו מי שהוא ישן ולא יהיה טבעו מכביד עליו מלפעול רק יהיה בעל פעולה וזריזות ביותר כדי לעשות רצון אביו שבשמים, אמר כי כל זה שאמרנו שיהיה עז וגבור בפעולותיו היינו כדי לעשות רצון אביך, אבל בשאר דברים זולת זה אינו כך רק כי עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן, ולכך סמך אחריו עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן:
ובאם תשאל טעם לדבר זה מפני מה מסוגל עזות פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן, הלא הדבר הזה יש לך להבין כי עז פנים לגיהנם, מפני שהעולם הזה ראוי לו השווי, וכאשר האדם בעזותו הוא מתיחס לאש בשביל העזות והכח כי כל דבר שהוא בעל כח וגבורה יאמר עליו שהוא אש כדאיתא בפרק המביא (ביצה דף כה:) תניא משמיה דר' מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהם עזים שנאמר מימינו אש דת למו ותניא רבי ישמעאל אומר ראוים הללו ליתן להם דת אש איכא דאמרי דתיהם של אלו אש שאלמלא לא נתנה התורה לישראל אין כל בריה יכולה לעמוד לפניהם עד כאן, ופירוש רש"י ז"ל דתיהם של אלו מנהגם של אלו אש שעזים הם כאש עד כאן לשונו. ומפני שכל דבר שואף אל מקומו כמו שתראה כי האש הוא חוזר ובא אל אש והמים חוזרין ושבין אל מים והרוח אל רוח והעפר אל עפר כי כל אחד חוזר למקומו, ולפיכך עז פנים שהוא אש מקומו הטבעי שהוא מיוחד לו הוא הגיהנם שהוא האש, ונקרא אש של גיהנם בעבור הכח והתוקף הגדול אשר בו דבקים הרשעים אשר יצאו מן השווי והיושר, ולכך הם דבקים בכח הזה אשר הוא כח עז יוצא מן השווי אין מקום להאריך בזה. מכל מקום התבאר כי הגיהנם הוא כח יוצא מן השווי בתוקף שלו ובכח זה דבקים הרשעים, ולפיכך עזות פנים לגיהנם, ובושת פנים שהוא הפכו לגן עדן, כי מאחר שעזות פנים לגיהנם מדבר זה נלמד כי ההפך של עזות פנים שהוא בושת הפנים מקומו בהפכו שהוא גן עדן. וידוע כי הגן עדן שם השקט והשלוה, וכבר ידוע מענין בושת הפנים שאינו בעל פעולה והוא אדרבה נעדר הפעולה כמו שהתבאר למעלה, שכשם שהעזות פנים פועל תמיד כך בושת פנים אינו פועל אדרבה הוא מתפעל, ולפיכך בושת פנים מקומו בגן עדן שנקרא עדן והעדן הוא השקט מנוחה ושאנן. ועוד בשביל מדת הפשיטות שיש לבושת פנים שאינו יוצא מן השווי כמו עז פנים שיצא מן השווי בעזותו, ולפיכך ראוי לו גן עדן שהוא מדריגה פשוטה נבדלת והבן זה, ולפיכך ראוי שיהיה מקומו בגן עדן:
ויש לך להבין איך אמר התנא כי לענין לעשות רצון הקב"ה יהיה עז כנמר ויהיה בעל פעולה, ובשאר מילי דעלמא עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן. ודבר זה כי העזות הוא יוצא מן הסדר ומן השווי ואצל עבודת השם יתברך כל שמוסיף אין זה יציאה מן הסדר ומן הראוי, כי זהו הראוי והסדר להיות זריז מאד במצות הש"י שהוא היושר והצדק ולפיכך אמר הוי עז כנמר וכו', אבל במילי דעלמא אם יוצא בעזות מן הסדר הוא בעל גיהנם ודבר זה יש לך להבין מאד כי הם דברים ברורים:
ואמר אח"כ יהי רצון וכו' יש לתמוה מה ענין אלו שני דברים ביחד לומר עזות פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן יהי רצון וכו'. אבל פירוש זה, כי כאשר אמר עז פנים לגיהנם, ובשביל כך עונש הגיהנם קרוב מאד כי יותר יש עזי פנים מן בושת פנים בעולם בפרט בישראל כמו שאמרנו למעלה כי שלשה עזים הם וישראל עזים באומות, עד שיש לחוש חס וחלילה לגיהנם שישלוט בזרע אברהם, ועל זה אמר יהיה רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך, כי אלו שני דברים מיוחדים לסלק ישראל מן הגיהנם. ודבר זה גילו במדרש בפרשת לך לך (ב"ר פמ"ד) רבי שמעון בר אבא משום ר' יוחנן ארבעה דברים הראה לו הקב"ה גיהנם מלכיות ומתן תורה ובית המקדש אמר לו כל זמן שבניך עוסקים בשתים נצולים משתים פירשו משתים נופלים בשתים ע"כ. ובארנו מדרש זה בספר גבורת ה', ושם פירשנו דבר זה כי בית המקדש והתורה הם עיקר העולם, כי כמו שבאדם הלב והמוח עיקר האדם, הלב שממנו החיות והמוח ששם השכל וכך בכלל העולם יש בהם בית המקדש והתורה שהם עיקר העולם. שכמו שכל האיברים מקבלים החיות מן הלב אשר הוא באמצע גוף האדם, והלב מקבל פרנסה תחלה ואח"כ ממנו מקבלים שאר איברים שהלב שולח פרנסה לכל האברים, וכן כל העולם שותה מתמצית ארץ ישראל כי ארץ ישראל שותה תחלה ובית המקדש הוא עיקר ארץ ישראל ובאמצע ארץ ישראל. וכמו שהמוח שם שכל האדם כך התורה שכל העולם. ולפיכך בית המקדש והתורה צמודים יחדיו, מפני כי בית המקדש קדושת העולם הזה והתורה מתעלה עד למעלה. ועל ידי בית המקדש שהוא בארץ ישראל ועל ידי התורה שמגיע עד עולם העליון יש לעולם סולם עומד בארץ ומגיע למעלה מן השמים, לכך אמר כאשר ישראל מתעסקים במקדש ובתורה ינצלו מן הגיהנם. ודבר זה תוכל להבין מן הדברים שביארנו לך כי כאשר הוא מתעסק באלו שתים הוא מתעסק בדבר שהוא עיקר, כי בית המקדש והתורה הם כנגד הלב ומוח שהם עיקר האדם כך אלו שנים עיקר בעולם, ובשביל זה ניצול מן הגיהנם שאין הגיהנם רק ששם נאבד האדם ואינו בכלל מציאות כי הוא חשך ואבדון. ויותר מזה דאמרינן בבבא בתרא בפ"ק (ד', א') על הורדוס שכבה אורו של עולם שהרג את החכמים וכבה אורה של תורה ילך ויתעסק באורו של עולם הוא בית המקדש שנקרא אורו של עולם כדאיתא התם, ולמה נקראו אלו שנים אורו של עולם כי אלו שניהם הם עיקר מציאות העולם, כמו שהחושך הוא העדר המציאות כמו שביארנו פעמים הרבה דבר זה למעלה שנקרא חושך מלשון ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי ולא חשכת את בנך את יחידך שהוא לשון העדר, ולפיכך אלו שנים דהיינו בית המקדש והתורה ענין אחד שתי מדריגות זו על זו. ולפיכך כאשר האדם מתעסק באורו של עולם הוא בית המקדש והתורה נצול מחושך של גיהנם כמו שאמרו במדרש, כי המתעסק בעיקר מציאות העולם נצול מן העדר המציאות הוא הגיהנם. ולפיכך אחר שאמר עז פנים לגיהנם ובושת פנים לגן עדן אמר יהי רצון שיבנה וכו' ואז ישראל נצולים מן הגיהנם. ואלו הדברים ברורים מאד כאשר תבין ותעיין איך מי שעוסק בתורה נצול מן הגיהנם, כי אחר שסדר צד שמאל שהוא הגיהנם וצד ימין שהוא גן עדן, סדר האמצעי בין שתי הקצוות שהיא בית המקדש והתורה ביניהם והבן הדברים האלו מאד: