דרך חיים (מהר"ל)/פרק ד משנה כ
פרק ד משנה כ עריכה
שמואל הקטן אומר וכו'. נסמך דברי שמואל הקטן לכאן, מפני שאמר לפני זה ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו ומשמע מפני שהוא שמח בקלקלתו שלו ולכך הוא בא לראותו ועל זה אמר שאל ישתדל לראותו, ומשמע דווקא שאל ישתדל לראותו שבזה מצער אותו כשיראה אחרים שמחים בצרתו ובקלקלתו אבל השמחה מותר, ועל זה אמר דודאי לא איירי שבא לראותו בשביל ששמח בקלקלתו שזה אסור כי בנפול אויבך אל תשמח ואם כן אפילו בלא ראיה אין לעשות, אבל מה שאמר ואל תשתדל לראותו הפירוש שבא לראותו איך נוהג ולא שישמח ואפילו מצער עמו שדבר זה בודאי יותר צער אל המקולקל. והנה שמואל הקטן מתלמידים של רבן גמליאל כדאיתא בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף יא.) וקדים טובא, ומה שנקרא שמואל הקטן ודבר זה היה קצת גנאי לקרא אותו בשם קטן, ופירשו בירושלמי (סוף סוטה) שפירושו שהיו שנים שנקראו שמואל שמואל הנביא ושמואל זה והוא הקטן, ומשמע שקטון משמואל הנביא היה אבל גדול משאר בני אדם דכיון שצריך היכר בינו ובין שמואל הנביא מזה תדע שהיה גדול מאוד, והיה ראוי לסדר דבריו למעלה. אלא מפני שאמר ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו סדר אחריו דברי שמואל הקטן שאמר בנפול אויבך אל תשמח, שלא תטעה לפרש מה שאמר ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו מפני שבא לשמוח וכמו שפירשנו. ויש לפרש דמה שאמר ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו, מפני בודאי אף שהוא בא לראות איך הוא נוהג אסור משום שהמקלקל יחשוב כי הוא שמח לקלקלתו ויצטער ביותר, וסמך אחריו דברי שמואל הקטן לומר כי לפעמים אף אם לא ישתדל לראותו בשעת קלקלתו ואינו מצטער המקולקל והמקולקל שלח אחריו בשביל ענין מה, באולי יבא לידי שמחה כיון שהוא שונאו אל ילך אליו שלא יבא לידי אסור בנפול אויבך אל תשמח:
ואם אתה רוצה לסדר המאמר שאל תרצנו בשעת כעסו עם המאמר שלפניו מצד המאמרים בעצמם ולא שתאמר כי סדר המאמרים לפי החכמים, יש לך לומר מפני שאמר לפני זה יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא, דמשמע שבא לתת מעלה לעולם הזה מצד התשובה ומעשים טובים שכך אמר יפה שעה בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים מכל חיי עולם הבא, כלומר שעולם הזה יפה ומשובח מצד שיש בו תשובה ומעשים טובים, והשתא מאי מעליותא של עולם הזה שיש בו תקון לרשעים בתשובה יאבדו הרשעים ויהא רינה ולמה בדבר זה עולם הזה יפה, ולכך אמר שאינו כך דודאי יפה הוא העולם הזה מצד שהוא תקון לרשעי', כי אין (ראוי) מדה הזאת שהוא מדת הקלקלה יפה כלל, לכך הקב"ה תקן התשובה לאדם בעולם הזה שלא יהא מקלקל הרשע, והא דכתיב באבוד רשעים רנה היינו כשנאבד הרשע יש לו לשמוח מפני כבוד המקום, אבל הש"י בעצמו אינו שש במפלתן של רשעים שהתקלה אינה יפה. והכי איתא בפ"ק דמגילה (דף י:) בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לד' כי לעולם חסדו ואמר ר' יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו מפני שאין הש"י שמח במפלתן של רשעים אמר רבי יוסי ברבי חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש דכתיב כן ישיש ה' להאביד אתכם כן ישוש לא נאמר רק כן ישיש, והיינו טעמא שודאי כאשר הרשעות מסתלק מן העולם יש שמחה וזהו מפני כבוד הש"י ולפיכך יש לשמוח, אבל הקב"ה אינו שש מפני דסוף סוף הוא קלקלה ואין שמחה לכל דבר שהוא קלקלה, ולפיכך מעלת עולם הזה שהוא תקון לרשעים הש"י אין רוצה בשום תקלה:
וכן מוכח דהא כתיב בנפול אויבך אל תשמח, ואי לא דחזי ביה דבר רשעות מי שרי לשנאותו דהא כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך דכך מדקדק (פסחים דף קיג:) על הא דכתיב כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו ומוקי ליה שראה דבר עבירה בו, ואם כן קרא דהכא איירי ג"כ ברשע ואפילו הכי אסור לשנאותו. והא דכתיב באבוד רשעים רנה, הייני היכי שבא האבוד בשביל הרשעות שהיו דנין אותו ב"ד למיתה בשביל רשעותו כדי לסלק הרשעות מן העולם, אבל אם לא היה משום הרשעות רק נפילה אחרת הגיע לרשע אסור לשמוח. וכך מוכח דהך קרא של באבוד רשעים רנה מדבר מזה דמייתי התם (סנהדרין דף לט:) הך קרא על העדים שהעידו על אחד שחייב מיתה ואם תאמר מה לנו ולצרה הזאת תלמוד לומר באבוד רשעים רנה, וכן הא דאיתא בפ"ק דברכות (דף י.) ראה במפלתן של רשעי' ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם וגו', ודבר זה מדבר במפלתן של רשעים לסלק הרשעות מן העולם וזה ראה דוד ברוח הקדש סלוק הרשעות ושמח על זה ודבר זה בודאי הוא טוב ויפה הוא, אבל אם לא בא האבוד בשביל זה לסלק את הרשעות הרי בודאי אין דבר זה טוב ואף שהוא לרשע ואין לשמוח ואיסור גמור הוא. לפיכך העולם הזה שהוא תקון לרשעים בתשובה שלא יאבדו בודאי יפה ויפה הוא. ולפיכך סמך מאמר זה שמדבר שאין לשמוח בקלקלה ובנפילת האויב אחר המאמר של יפה שעה אחת וכו'. והא דאמרו אבל משיש אחרים, אין הפירוש שיש לשוש כאשר הקב"ה מביא פרענות על הרשעים, רק פירושו שהקב"ה משיש האומר כשבא פרענות על שונאי ישראל שהרי מזה מדבר. ויש להקשות מה בא שמואל להשמיענו דהא קרא כתיב בנפול אויבך וגו', ואפי' אי גרסינן כמו שמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דגרסינן חרון אפו לא נאמר אלא אפו שמוחלין לו כל עונותיו לא בא לאשמועינן הך מלתא דמוחלין לו רק לאשמועינן שלא ישמח במפלת אויביו. ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע שהמוסר הזה היה שגור בפיו ואשמועינן דמוסר גדול זה מפני שהעולם לא היו נזהרים בו, לכך היה דרכו לומר המוסר הזה תמיד שאל יהיו נכשלים בו. ויראה בדברי רש"י דמה שאמר הכתוב והשיב מעליו אפו שהוא משיב אפו מן הנופל ובא על המשמח. וזה שאמר שמואל הקטן בנפול אויבך אל תשמח כלומר שאם תשמח לא יהיה לך שמחה רק יבאו עליך הצרות, וכן מוכח מן הכתוב כי מה טעם נותן פן יראה ד' וגו' דסוף סוף מה מפסיד השמח אם יהיה משיב מעליו אפו, ואדרבא הכתוב היה לו לומר שישמח כדי שישוב אפו ממנו ולמה לא ישמח שלא ישיב ממנו חרון אפו, ועוד דהוי ליה לומר פן יראה ה' ורע בעיניו וסר אפו ממנו או ישוב אפו ממנו מאי והשיב מעליו אפו, אבל פירושו והשיב אפו עליך ויסור אותו מאתו. ולכך אמר שמואל בנפול אויבך אל תשמח, והטעם הזה הוא ברור שראוי שישיב אפו עליו כדכתיב (משלי, יז) שמח לאד לא ינקה כי השמח ברע הוא חפץ ברע דאם לא היה חפץ ברע אפילו ברע של שונאו לא היה חפץ, וכיון שחפץ ברע הוא לוקח רע לעצמו וזהו שמח לאד לא ינקה גם כן מפני שהוא חפץ ברע לכך רע יבא לו: